קרבן העדה/סוטה/ג/ד

קרבן העדה סוטה ג ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' אינה מספקת לשתות וכו'. משמע מיד כשהיא שותת נבדקת אתיא כר"ע דסבר כר"ש דאמר מקריב מנחתה ואח"כ משקה אותה דכמה דלא קרבה מנחתה לא בדקי לה מיא דכתיב מנחת זכרון מזכרת עון ור"ע נמי אית ליה זכות תולה כדתניא בברייתא לקמן. מתמלאת גידים. מתוך שבשרה נפוח נראת כמלאה גידים:

שלא תטמא את העזרה. לא מטומאת מת קאמר אלא שלא תפרוס כדה ותטמא את המקדש שנדה וזבה אסורין ליכנס להר הבית אבל המת עצמו מותר להכניסו להר הבית ולשער נקנור שלא נתקדשו בקדושת העזרה ועזרה דנקט לאו דוקא אלא אף מהר הבית נמי אלא דבעזרה הוה קאי:

יש לה זכות. דתלמוד תורה תולה לה:

מלמדה תפלות. חבור משכב אנשים שמתוך התורה היא מבינה ערמומית ועושה דברים בהצנע כדכתיב אני חכמה שכנתי ערמה:

רוצה אשה בקב. ליזון מזונות מועטים ויהי תשמיש מצוי לה:

מט' קבין ופרישות. לפרוש מן התשמיש הלכך אין טוב שתלמוד תורה:

חסיד שוטה וכו'. בגמרא מפרש:

הרי אלו מכלי עולם. מפסידים מציאת האדם שמראים לבריות שהם חסידים ואין תוכן כברם:

גמ' ופריך ולא כן סברינן מימר. לעיל דר"ש איצטריך ובאו בה בכולהון אם באו בה כל המים היא נבדקת אבל מקצת המים אין בודקין אותה ואיך תנן אינה מספקת לשתות וכו' משמע דאפילו מקצתן בודקין אותה והך מתניתין ר"ש כדפרישית במתניתין:

ומשני כאיניש דאמר לא הספיק פלוני לשתות עד שנרעד גופו. אע"ג דאיירי לאחר השתיה אלא כיון שנעשה מיד אחר השתייה קאמר האי לישנא ה"ה התנא משתעי הכי:

לקצת ירחין תרי עשר. והתם היה זכות צדקה כמפורש בדניאל:

ה"ג נאמר כל אותן שלש שנים היה עסוק במצות וכ"ה בתוספתא. וה"פ אחאב עסק כל ג' שנים במצות:

וכל אותן שתי שנים. עסק אמנון בתורה לא ידעתי מנ"ל ואפשר שקבלה היתה בידו:

וויידא אמרה דא. והיכן נאמר זה שאחאב עסק במצות ג' שנים:

דכתיב וישבו שלש שנים. מאי וישבו אלא שנתעכבו מלעשות רע כאשר עשו בראשונה אלא עשו הטוב:

ופריך מנחת זכרון כלל. והוה משמע דגם הזכיות נזכרין לה אלא דכיון דכתיב בתר הכי מזכרת עון שהוא פרט ואין בכלל אלא מה שבפרט משמע דהזכיות אין נזכרין לה כלל וקשה מה אם וכו':

לא נמצא מדת הדין. כלו' היושר:

מקופחת. נכרתת:

מדת פורענות מעוטה. דלעולם מרובה מדת טובה ממדת פורענות:

אלא מנחת זכרון. לאו כללא הוא לטובה ולרעה דמנחת זכרון אינו משמע אלא לטובה דכל זכרונות שבתורה לטובה הן וכדאר"ט בסמוך אלא סיפא מפורש בה מזכרת עון שמזכירין כל עונותיה כדי למעט זכיותיה:

חוץ מזו. מזכרת עון שהוא של פורענות א"נ אמנחת זכרון נמי קאי וקסבר דדיינינן ליה בכלל ופרט ואף מנחת זכרון אפורענות קאי דאין בכלל אלא מה שבפרט:

הא אינו אומר מנחת זכרון אלא לטובה. א"כ ה"פ דקרא מנחת זכרון לטובה אם יש לה זכות אע"ג דמנחה היא המזכרת עון דכל כמה דלא קרבה מנחה לא בדקי לה מיא אפ"ה מזכירה לטובה נמצא שהזכרונות לטובה הם:

אלא סוף המקום פורע בה תחת ניוולה. שתהיה טהורה ונקיה מכל צער ומום שהיו בה ובזרעה וה"פ וטהורה היא ונקתה וגם זרע' (ובזה מיושב קושית הי"מ):

א"כ ילכו כל הנשים. עקרות ויתקלקלו ליחד עם אנשים אחרים כדי שיקנאו להן בעליהן ויפקדו ע"י שתיית המים:

ופריך ולית ליה לר"ש. קרא דכתיב ונקתה ונזרעה זרע בתמיה:

ומשני אית ליה. אלא דמפרש לקרא שיהיה לה זרע כשר וטהור ולא יתערב בזרעה שום פסול ולא יצא עליהן שם רע ובשביל כך לא יסתתרו שרוב נשים יש להם זרע כשר ואומרת אף היא תלד כמותן אפילו בלא שתיית המים:

ובן עזאי. דאמר במתני' חייב אדם ללמד את בתו תורה דלא כראב"ע:

והקבילו. פני ר"י בעיר ששמה בקיעין וי"ע היה שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל:

הכל תלמידך. ואין לנו לדבר בפניך:

מי שבת שם. היום בבה"מ לדרוש. והנשים באות לשמוע. כדי שידעו לקיים המצות אבל ללמוד אין לנשים לבוא וזהו דלא כבן עזאי דאמר אף הנשים ילמדו:

טף למה בא. הלא הם מבלבלים כוונת השומעים:

מטרונה. אשה חשובה:

חט אחת במעשה העגל. עבודותיו שוות לענין אסורא מפני מה אין מיתתן שוות שמתו העובדים בשלש מיתות בסייף שנאמר שימו איש חרבו וגו' ובמגפה שנאמר ויגוף ה' את העם. ובמיתת הדרוקן דכתיב ויזר על פני המים ואמרינן שבדקן משה כסוטה לצבות בטן:

שלש מאות כור מעשר בכל שנה. שר"א כהן היה:

א"ל ישרפו ד"ת ואל ימסרו לנשים. כ"ש שאין למסור להן ד"ת בשביל הפסד ממון דס"ל לר"א אסור ללמוד בתו תורה:

זיבח. או קיטר או ניסך לעגל שאלו הן העבודות שחייבין עליהן מיתה כדתנן בפ"ד מיתות בסייף אע"ג דחייבין עליהן סקילה כיון שעדיין לא נתפרשו להן ד' מיתות ב"ד נידונו במיתת בני נח שהי' בסייף:

טיפח. המכה בידיו כף על כף לשמחה:

ריקד. ברגלו:

שיחק. בפה:

נבדק כסוטה. שאלו עבודות אין בהן מיתת ב"ד אלא בידי שמים נידונו כסוטה. אם היה לבך לשמים או לשם ע"ז:

מבעבע בנהר. שהוא עושה כמין אבעבועות בנהר שקרוב לטבוע:

לכשאחלוץ תפילי אצילנו. שמתירא שיתמסמסו תפילין במים ויבואו לידי מחיקה וזהו חסידות של שטות דאין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש כי אולי ימות בתוך שהוא חולץ תפיליו:

ראה תאנה בכורה. בתוך שדהו:

אמר. שלא ליהנות ממנה כיון דאלו היה בה"מ קיים היתה אסורה אף עכשיו שאין בה"מ קיים לא יהנה ממנה וזהו. חסידות של שטות כיון שאמר ליתנה להפוגע בו ראשון אפשר שיעבור על ד"ת אולי ימצאנו אדם שאסור לו להנהותו ועוד אם אינו עושה אלא לשם שמים היה לו לגנזן אלא ודאי שעושה כן לרמות בני אדם שיאמרו שהוא חסיד:

ראה נערה מאורסה. ואיש רץ אחריה ואינו רוצה להצילה בנפשו של רודף שלא לשפוך דם ושוטה הוא דהא מדאורייתא חייב להצילה אפילו בנפשו של רודף כדתנן פ' ד' מיתות הרודף אחר נערה מאורסה ניתן להצילו בנפשו הרודף אחר חבירו להורגו או אחר הזכור או אחר נערה מאורסה ניתן להצילו בנפשו:

זה שהוא מורה קלות על עצמו. לזה נקרא רשע ומורה חמורות לאחרים זהו ערום שיאמרו השומעים שגם לעצמו הוא מחמיר:

הדא דתימר. לא אמרן דעושין כדברי ב"ש אלא קודם שיצא בת קול אבל משיצא ב"ק דהלכה כב"ה אסור לעבור על דבריהם:

ומלעבת בד"ת. דכתיב ותאמר אלי' וגו' שאומרת שהיא צנועה מלאה שתבעה. התשמיש בפיה והיא אינה עושה כן אלא להיות מלעיג בדברי תורה:

כביכול הי' במחשבה. היא לא אמר אלא בלבה היה לומר לו וכדי להעמיד מיעקב שבטים וכיון דגלוי וידוע לפני המקום שכוונתה לשם שמים לא ימנע מלכתוב מחשבתה בקרא:

זה שהוא נותן עצה וכו'. ולפי שחכם להרע הוא היועץ נקרא עצתו מכת פרושים:

כהדא ארמלתא. כהא אלמנ' ר' שובתי. היתה מפזר' מנכסי יתומי' למזונותיה:

אתון יתמיי'. והקריבו משפטן לפני ר"א:

א"ל. ר"א מה לעשות לכם ואתם שוטי' הוציאו כתיבת' ואתם פטורים ממזונותי':

אמר לון נימר וכו'. אמר להן אחד מהשומע דברי ר"א אפרש לכם דבריו שתעשו שתתבע כתובתה בב"ד כיצד עשו עצמיכון כאלו אתם מזבנים קרקעות שהניח אביכ' והיא תתבע כתובת' פן תכלו המעו' ולא תוכל לגבות כתובתה אלא מהלקוחות בדינא ודיינא ואז תפסיד מזונותיה שמשתבעה כתובתה בב"ד אין לה מזונות:

פורנא. כתובתה:

עבדין כן. עשו כן היתומי' כאלו רוצים למכור הנכסים:

ברומשא. בערב באת והקריבה משפטה לפני ר"א ותבעה כתובתה:

אמ'. ר"א זו מכת פרוש' נגעו בה שהשיא אחד להם עצה למכור הנכסי':

יבא עלי. כך וכך אם היתה כוונתי לכך מה שאמרתי נפק כתובה אלא שכוונתי היתה אולי חפצה היא בכתובת' ולא במזונות:

והוה ר'. רגיל ליתן לו אחת לשלשה שנים מעשר עני שהוא ניתן בשנה שלישית כדכתיב בקרא:

חד זמן. פעם אחת הכניסו בו תלמידי ר' עיין הרע ונתנו לו דינר א' למלאו' מאתי' זוז קודם שבא ר' ליתן לו מעשר עני ותנן מי שיש לו מאתי' זוז אסור לה ליטול מעשר עני:

אתא. בא ר' ליתן לו מעשר עני כאשר היה רגיל ליתן לו עד הנה:

א"ל אית לי. כפי השיעור דהיינו מאתים זוז ואסור לו ליטול:

אמר. ר' זה מכת פרושי' נגעו בו שלא נעשה אלא להרע לו:

רמז. רבי לתלמידיו והכניסוה לחנות ליקח דבר מאכל ונתמעטו המאתים:

וזיכה עימיה. ונתן לו מעשר עני כמו שהיה רגיל ליתן לו:

בתולה ציימנית. יושבת בתענית:

מציימה איבדה בתוליה. כדי שאם תנשא לאיש ולא ימצא לה בתולי' תאמר שמחמת הצומות נאבדו בתוליה ובאמת אין הדבר כן אלא שזינתה:

אלמנה שובבית. בעלת שכנות הולכת ומבקרת שכיניה תמיד בעת לדתן ואומרת שתלך להתפלל עליה אולי תשמע תפלתי ובאמת היא עשתה כישוף לעצור רחמה ולא הלכ' אלא לסתור כישופי':

מי. כגון מי דודאי לאו בכל האלמנות שהולכות אצל יולדו' קאמר דודאי מצוה קעברו:

חגלה נסבת שם ביש. ומפרש כגון אלמנה אחת ששמה חגלה שיצא עליה שם רע שעושה כשפים כדפרישית:

שהוא עולה לחדשיו. שלא כלו לו חדשיו:

שלא בפירקו. שלא בזמנו ומפני כך מבזה גדולים הימנו:

והוא פטור. ולזה נקרא מכלה עולם שעל ידי שהוא פטור בא על העריות ואינו חושש ומביא אחרים לידי מיתה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף