קרבן העדה/כתובות/ב/ב

קרבן העדה כתובות ב ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' ומודה ר"י. בגמ' מפרש אהיכא קאי:

שהפה שאסר. זה שאינו יודע שהיתה של אביו אלא על פיו של זה ומה שאסר הרי התיר:

גמ' ופריך מודי ר"י ואין פליג בקדמיתא. כלומר איך תנן ומודה ר"י הא לא פליג ר"י ברישא דקתני ומודה ל"א ה"ג ואן פליג בקדמייתא וה"פ הא דקתני ומודה ר"י והיכן פליג ומשני בקדמייתא בפרקא קמא דתנן היא אומרת משארסתני נאנסתי וכו' ר"ג ור"א אומרים נאמנת מגו דאי בעי' אמרה מוכת עץ אני תחתיך דלא פסלה נפשה מכהונה ופליג ר"י וקאמר ר"י לר"ג בהאי מגו דהכא מודינא לך וכן מסיק בבבלי:

אינו נאמן. הא דתנן בסיפא אינו נאמן דוקא בשלא אכל שני חזקה שלש שני' שתקנו חכמי' לכל מחזיקי קרקע דאם אכלה ג' שני' בלא ערעור נאמן לומר לקחתיה ואבד שטרי דכולי האי לא מזדהר איניש בשטרא:

בשלא מת אביו מתוכה. כלומר הא דאמרן בשאכל שני חזקה נאמן דוקא כשמת אביו היה זה שמחזיק עתה מוחזק בה:

אבל. אם לא החזיק בו אלא לאחר שמת אביו ואח"כ אכל שני חזקה אינו נאמן שאין מחזיקין בנכסי קטן אפי' כשהגדיל לפי שראהו כשהיה קטן היה מוחזק בו אף לאחר שהגדיל סובר שהוא שלו:

ה"ג אבל אם מת אביו מתוכה אפי' אכלה שני חזקה אינו נאמן:

והביא עדים. כשמת אביו היה אביו מוחזק בשדה זו:

חזר ראובן והביא עדים שלא מת אביו. של שמעון מתוכה:

אנא אפיקתיה מראובן. כיון שהביא שמעון עדים שמת אביו מתוכה והשתא שהביא ראובן עדים שלא מת אביו מתוכ' מחזירין לראובן ולא אמרי' אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי קרקע בחזקת שמעון שהיא עכשיו בידו כיון שאנן הוציאוה מתחת יד ראובן אין לנו להפסידו בהוצאה זו ורואין כאלו היא עדיין ביד ראובן ואוקי תרי להדי תרי ואוקי קרקע בחזקת ראובן:

רבנן דהכא. חכמים שבא"י סברו כרנב"י:

רבנן דתמן. חכמים שבבבל אמרין משעה שיצאה השדה מיד ראובן בעדות ברורה יצאה שהרי לא היו שם עדים אחרים זולתם ה"ל חזקה גמורה ואף שבאו עכשיו עדים המכחישים הראשונים אין מוציאין אותה מחזקת שמעון אלא חיישינן לזילותא דבי דינא:

כן רבנן דהכא אמרין משעה שניסת בעדות ברורה נישא'. ל"ג הכא אלא לקמן בשמעתין:

שהשדה בחזקת ראובן. כלומר בחזקת זה שהיא בידו עכשיו:

ותני כן. ותני נמי הכי:

שנים אומרים מת. אשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו שנים ואמרו מת בעלך ושנים אומרים לא מת:

לא תינשא. דאוקי תרי להדי תרי ואיתתא בחזקת אשת איש:

ואם נישאת. בדיעבד תצא. בסמוך מפרש מ"ש רישא ומ"ש סיפא:

ה"ג ואם ניסת תצא ר' מנחם בר יוסי אמר תצא א"ר מנחם בר יוסי אימתי אני אומר תצא בזמן שבאו עדים ואח"כ ניסת אבל ניסת ואח"כ באו עדים לא תצא. וה"פ בזמן שבאו עדים שאמרו לא מת קודם שניסת שלא הותרה מעולם מפי ב"ד אבל אם ניסת ע"פ ב"ד בעדים הראשונים שאמרו מת ואח"כ באו עדי' האחרונים ואמרו לא מת לא תצא דחיישינן לזילותא דבי דינא ומשעה שניסת בעדות ברורה ניסת והיינו כרבנן דתמן א"נ דקס"ד הא דתני ואם ניסת לא תצא היינו שאם ניסת קודם שבאו עדים האחרונים לא תצא אף לאחר שבאו עדים האחרונים ופי' זה נראה עיקר דלא צריכין להגיה וכן משמע בסמוך בסוגיין:

תמן אמרין. חכמים שבבבל אמרו דבברייתא תני ל"ש מיתה ול"ש גירושין אם ניסת לא תצא:

ופריך ע"ד וכו'. בשלמא לרבנן דהתם ניחא דהשוו מידתן ולא חילקו בין מיתה לגירושין אלא לרבנן דהכא קשיא מ"ש מיתה מגירושין:

ר"ז אמר לה. להך שינוייא דבסמוך בסתם ולא אמרה משמי' דר"י ור"ח אמרה משמי' דר"י:

הדעת מכרעת בעידי מיתה. שדין הוא שלא תצא בדיעבד דאי לאו דברי לה שמת בעלה לא היתה ניסת דמירתת' שמא יבא בעלה ואינה יכולה להכחישו ותצא מזה ומזה וכל הדרכים בה אבל גירושין יכולה להכחישו ולומר גרשתני ואי שרית לה תסמוך אהכחשה ומינסבא:

רבנן דתמן כדעתין. אזלי לשיטתייהו דסברי לכך לא תצא דכיון דבשעה שניסת בעדות ברורה ניסת הלכך אין חילוק בין מיתה לגירושין:

כמה דרבנן דתמן אמרין. לעיל בשמעתין:

ה"ג כן רבנן דתמן אמרין הכא וכו':

לא מסתברא אלא דמחלפה שיטתייהו דרבנן דתמן:

לא מודי. וכי לא מודים רבנן דתמן לעיל בשדה שני' אומרים וכו':

אלו. תניא בברייתא שנים וכו':

יאות. שפיר הוית אמרי דאזלי לשיטתייהו אבל השתא דלא תני הכי בברייתא ודאי קשיא למה נאמר בגירושין דלא תצא אחרי שמעולם היתה בחזקת אשת איש ולא ניחא ליה לפרש ואם ניסת קודם שבאו עדים האחרונים:

ואם נישאת לא תצא. קסלקא דעתיה הוא הדין שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה אם ניסת לא תצא וקשיא לר' יוחנן. ה"ג פתר לה שנים אומרים נתקדשה ונתגרשה וכו'. וה"פ מפרש להך ברייתא דהנך דאומרים דנתקדש' אומרים נמי שנתגרשה והנך שאומרים לא נתקדשה אומרים שלא נתגרשה לכך לא תינשא לכתחלה:

ופריך מה בינה לקדמייתא. מאי איכא בין זו לשנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה דאם ניסת תצא:

ומשני תמן. בגרוש' דתרי כיתי עדים מודים שהיתה אשת איש אלא שמכחישין אהדדי בגירושין אמרי' אוקי תרי להדי תרי ואוקמא לאשה בחזקת איסור אשת איש הלכך תצא:

ברם הכא. אבל כאן אלו שאומרים לא נתגרשה אינן יודעין שנתקדשה ואלו שאומרים נתקדשה אם נאמין להם שנתקדשה נאמין מה שאמרו שנתגרשה ולשני הכיתות איננה באיסור אשת איש אלא כשיבואו שנים ויאמרו זהו שקידש ואינן יודעין בגירושין השתא מיהת ליתנהו הלכך לא תצא:

כמי שאלו אומרים וכו'. וה"ל כאלו אין כאן עדים כלל:

ואנו כחיין מפיה. ונאמנת לומר נשביתי וטהורה אני והדרינן לקמייתא דבשבויה הקילו:

לחלבין. לאכילת חלב:

שמא אינו מביא אשם תלוי. בתמיה דודאי מביא אשם תלוי:

והכא. נמי יתן המקדש גט מספק:

לבי נוקרני. לבי נוקפי שמא אכלתי חלב נמי מביא אשם תלוי ואפי' אין כאן עדים כלל הלכך החמירו חכמים לחייבו באשם תלוי אבל בשאר ספיקי דאורייתא לא מחמרינן עלייהו ואפי' בעדות המכחשת זו את זו לא מחמרינן:

מתניתא. רישא דברייתא קשיא לר' יוסי דאמר לא מחמרינן בשאר ספיקות למה לא תינשא:

ה"ג וסיפא פליגא על ר' יונה ואם נשאת לא תצא. ולר' יונה מדאורייתא אסורה למה לא תצא:

לא דרי"א תנשא. לכתחלה אלא שאמר שאין לדמות לחלבים וכדמסיק אבל מודה מיהת דמדרבנן לא תינשא לכתחלה:

ולא רי"א אם ניסת תצא. ודאי מדאורייתא אלא דאמר דיש לדמותו לחלבים וקשיא ליה אברייתא כיון דבא עליה באשם תלוי הוא למה לא תצא אבל לדינא לא פליגי דתרוויהו סברי כהך ברייתא:

לא אמר לה. ר' יוסי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף