פני משה/עבודה זרה/ג/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־21:19, 22 ביוני 2023 מאת עמד (שיחה | תרומות) (העלאה אוטומטית מטקסט בנחלת הכלל (ספריא) + התאמה)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

פני משה
מראה הפנים




פני משה TriangleArrow-Left.png עבודה זרה TriangleArrow-Left.png ג TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' המוצא שברי כלים. והן כצלמים הרי אלו מותרין דכי הוו שלמים ספק עבדום ספק לא עבדום ואת"ל עבדום שמא ביטלוה ולכך שברום והוי ספק ספיקא ולקולא:

מפני שכיוצא בהן נעבד. שעושין תבנית יד מעיקרא ועובדין אותה:

גמ' מפני שרובן באין מן הדלפקיות. מן כלים שעושין כעין דלופקי וכיוצא ואין כאן בית מיחוש שנעשית לע"ז:

מעתה אפי' תבנית יד או רגל. יהו מותרין:

שנייא היא. שיש הוכחה שהיא מע"ז כדקתני מפני שכיוצא בהן נעבד:

כתיב. איידי דאיירי ביד ורגל דע"ז מייתי להו לקראי דמלכים שכך היו נוהגים בע"ז שלהם כדלקמן ריגליה דיעקב וכו':

תרנגולתא. עם אפרוחיה סכות בלשונם תרנגולת ובנות אפרוחיה:

את נרגל. צורת רגל עשו להם על שם ריגליה דיעקב דאמר לו לבן נחשתי וגו' וכתיב ויברך ה' אותך לרגלי וכן ריגליה דיוסף דכתיב ויברך ה' וגו' ועושין תבנית רגל לניחוש להם. ובבבלי פ' ד' מיתות נרגל תרנגול. אשימא. היא אימרא כמה דתימר וכו' האשם וכן אשימא לשון איל הוא:

כלבא. נובח:

באש. לאדרמלך וענמלך. צורת טווסי ופיסיוני. והתם קאמר הפרד והסוס:

ע"ז שנשברה. מאליה:

אם בעתיד להחזירן לכליין. שידוע לנו שעתיד להחזיר להכלי שלהן ולמקומן שנשברו בהא ודאי כ"ע לא פליגי דאסור שהרי לא ביטלן:

אם בשידוע שאינו עתיד להחזירן לכליין ד"ה מותר. שהרי ביטלן מע"ז:

אלא כי אנן קיימין. פלוגתייהו בסתם דר' יוחנן סבר כל זמן שלא שמענו שביטלן מסתמא אמרינן עתיד הוא להחזירן לכליין ור"ל ס"ל דמסתמא בטולי מבטל לה וכמי שודאי שאינו עתיד להחזירן לכליין:

אם היו מונחין במקומן. שנשברו שם ולא טילטלו השברים בהא נמי לא פליג ר"ל דכמו שעתיד להחזיר לכליין הוא ואסור:

מתיב ריש לקיש לר' יוחנן והא כתיב על כן לא ידרכו וגו'. משום שמצאו ראש דגון ושתי כפות ידיו כרותות אל המפתן ומדלא נהגו כבוד אלא במפתן ש"מ דדגון גופיה לא חשיבא להו מכיון שנשבר והא לדידך אמרינן מסתמא עתידין להחזיר לכליין:

אמר ליה. התם שאני דהא דלא ידרכו על המפתן מלמד שהיו נוהגין כבוד במפתן יותר מבדגון גופיה שאמרו הניח מקומו וקבע לו מקום על המפתן והלכך כאינו עתיד להחזיר לכליין הוא:

מפתן אחד. שמצינו בפלשתים:

כמה מפתנות. מכל מיני ע"ז שהיו על המפתן היו נוהגין כבוד במפתן:

ומה טעמא. מהיכן למדנו זה דכתיב ופקדתי על כל הדולג על המפתן שדלגו ולא רצו לדרוך על המפתן שעברה ע"ז שם:

אינה בטילה לעולם. דהוי כע"ז ביד ישראל ועד שיבטלנה הנכרי:

הדא אמרה. אסיפא דמתני' קאי מצא תבנית יד או תבנית רגל הרי אלו אסורין מפני שכיוצא בהם נעבד לא שנו אלא בשאין עליהן בסיס וניכר שכך נעשו מתחלתן ויש כיוצא בהן נעבד כדאמר לעיל עשו את נרגל אבל יש עליהן בסיס ונראה הוא שלא נעשה בתחלתו תבנית יד או תבנית רגל לבד אלא שבא מן הע"ז שנשתברה אני אומר מן השברים באו ולמאן דאמר ע"ז שנשברה מותרת ה"נ תלינן לקולא:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף