פני משה/סנהדרין/ב/ו

פני משה סנהדרין ב ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' לא ירבה לו נשים אלא י"ח. כדדריש בגמרא שהרי דוד היו לו שש נשים וקאמר ליה נביא ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה כהנה קמא שית ובתרא שית הרי י"ח:

מרבה הוא לו. יותר מי"ח ובלבד וכו' וג' מחלוקת בדבר ת"ק סבר נושא י"ח ואפי' פרוצו' ויותר מי"ח לא ישא ואפי' כשרות שכך היא גזירת הכתוב ור"י סבר נושא י"ח ואפי' פרוצות ויותר מי"ח פרוצות לא ישא אבל כשרות והגונות ישא יותר כמו שירצה ופליג את"ק בחדא ור"ש סבר אפי' אחת והיא פרוצה לא ישא וכשירות והגונות לא ישא יותר מי"ח ופליג את"ק בחדא ואר"י בתרתי והלכה כת"ק:

אלא כדי מרכבתו. סוסים בטלני' ופנוים לא ירבה לו ואפי' א' אסור אבל כדי רכבו ופרשיו להלחם באויביו מותר:

אפסניא. שכר חיילות הנכנסים ויוצאין עמו כל השנה:

וכותב לו ס"ת לשמו. חוץ מהס"ת שחייב הוא כל אדם מישראל להיות לו ס"ת ואותו מונח הוא בבית גנזיו אבל ס"ת שכותב לשמו כשהוא מלך נכנס ויוצא עמו תמיד:

מיסב. על השלחן:

ואין משתמשין בשרביטו. ולא באחד מכל כלי תשמישו:

כשהוא מסתפר. כשמגלח שער ראשו:

גמ' על שם הששי יתרעם לעגלה. וזה היה בחברון כדכתיב ויולדו לדוד בנים בחברון וכו' וקחשיב שם שש נשים ואח"כ במעשה בת שבע כתיב תמן ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה:

ויעקר דוד את כל הרכב. בהכותו את הדרעזר כתיב ויותר ממנו מאה רכב כדי צרכו:

של שנה זו בלבד. בכל שנה מרבה כסף וזהב כדי ליתן אפסנייא לשנה זו ולא לשנה אחרת:

שלשה דברים וכו'. במדרש קהלת דריש להעל הפסוק ולשאול אמרתי מהלל ושם גריס והוללתים וערבבתים:

אשכח תימר וכו' חדא. אמרו דבר אחד שחטא בדבר דמר סבר לזנות ממש ומר סבר שנתחתן בהם ועבר על לא תתחתן ומר סבר שהחטיאו אותו ממש אלו נשים נכריות ור' יוסי הוא דפליג על כלן וס"ל דלשם שמים נתכוון ולא נתחתן בהן בגיותן אלא גיירן והכניסן תחת כנפי השכינה:

בטלנים היו. שלא היה מלחמה בימיו ובכה"ג אסור:

וההדיוט מותר בכולן. בהני לא ירבה דלא אסרה תורה אלא למלך דלו כתיב בכלהו:

וכתיב ויתן וגו'. כלומר דחשיב מה שאמר שעבר על כל אלו:

אבני עשר אמות וכו'. ולא היו יכולין לגנבן:

ומה טעם אין כסף נחשב. אפילו הכלים למשקל עשו של זהב שהרי אין כסף נחשב בימי שלמה והלכך לא חששו ג"כ לגניבה:

כתיב ולשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זו עושה. וה"ג במדרש שם אמר הקב"ה ולשמחה מה זו עושה מה עטרה זו בראשך:

רד מכסאי. לפי שכתוב בו וישב שלמה על כסא ה':

מלכא יתיב על בסיליון דידיה. על כסא כבודו ואת אומר אני קהלת הייתי מלך:

ואית דאמרין קניא. ובמדרש ילמדנו פ' אחרי מות גריס קודייה. כוז לשתות בו:

אית דאמרין קושרתיה. קערתו ולשון ערבי הוא א"נ כפוקושייר"א בלע"ז:

שלא יהא ניאות. שלא יתנאה ומגיהין אותו מספר העזרה אשר היה מונח שם וצריך שיהיה ע"פ ב"ד הגדול להיות מגיהין ממנו:

הדיוט. שאין מוטל עליו צרכי צבור לכ"ש:

על כיסלו. כסא שלו:

כולן נשרפין לפניו. לכבודו ושלא ישתמשו בהן:

אותניתיה. פירש במוסף הערוך בגד פשתן בלשון יוני. ול"נ בגד מלוכלך ומאוס ומעושן. כקיטור הכבשן תרגומו כתננא דאתונא וצוה להשים עליו לגין והוא מלשון גולתיה הגלימא יפה שלו:

בחלוקא דכיתנא. בלא מלבוש ע"ג והיה כמו מלבוש של פשתן וציוה לו ללבוש של הצמר:

מי נפק. כשהיה ר' יוחנן רוצה לצאת אמר ליה ר' יודה נשיא אייתי עטעמה. מלה מורכבת היא מלשון עטא וטעם בדניאל כלומר שא"ל הבא עצה וטעם באיזה דבר אשר דברו ביניהם והקפיד ר' יוחנן על זה ועל שאמר לו בזה הלשון וא"ל שלח ואייתי לך מנחם טלמא איש אחד שהיה שם שהיו רגילין לשאול ממנו והוא יתן לך העצה ובמדרש קהלת מצאתי בפסוק ברבות הטובה רבו אוכליה:

שאלון למנחם טלמיא מהו הדין וכו'. וסיים דכתיב ותורת חסד על לשונה שצריך הת"ח ליזהר בלשונו היאך לדבר ובתורת חסד ויפוי:

מי נפק. כשיצא ר' יוחנן ראה לר' חנינא שהיה בוקע עצים בעצמו:

א"ל אם לא היה לך מי שישמשך לא היה לך לקבל עליך התמנות הדיינות שאין לדיין לעשות מלאכה ולהתבזות בפני הרואים:

תירגם יוסי מעוני. לזה הפסוק דלקמיה בכנסת טבריה ונרמז בו התוכחה לכלם כדחשיב:

למה לית אתון לעין באורייתא. וכי לא יהבית לכון כ"ד מתנות ע"מ שתחזיקו בתורתי:

לכם אמרתי. שתשגיחו בדבר המשפט הזה שיתנו לכהנים ואתם בעצמיכם גוזלין אותם:

אפשר כל. מה שאני שואל ממני הוא משיב לי:

כבת כן אמה ועל שם שקלקלו הבנים מבזה את אמם:

כדור וכו'. לפי הדור הוא הנשיא וכן לפי הנשיא הוא הדור:

כהנא אמר כן. וכהנא היה דורש כן לפי הגנה כך הוא הגנן:

א"ל. לא די לו שביזה אותי פעם א' שלא בפני אלא אף בפני וזה שלש פעמים כדור וכו' כנשיא וכו' כגנה וכו':

כאמה בתה. ומה תאמר בפסוק הזה דמשמע דמעשה האם גרם להבת:

פשטין יציאה מיציאה. כלומר דבאמת לאה יצאנית היתה אבל לא לומר דבר גנאי עליה אלא לפי שהיתה יצאנית גרמה לדינה שתהא יצאנית ואף היא לא נתכונה אלא לצאת ולראו' בבנות הארץ:

את הוא רבהון דיהודאי. נתכוון לקנתרו:

אשים אין כתיב. דהוה משמע שמרצון הקב"ה הוא להשים המלך אלא תשים דאת שוי מלך בעצמך:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף