קרבן העדה/סנהדרין/ב/ו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים


קרבן העדה TriangleArrow-Left.png סנהדרין TriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' אלא שמנה עשרה. בגמרא מפרש מנ"ל:

מרבה הוא לו. יותר מי"ח שלשה מחלוקות בדבר ת"ק סובר נושא י"ח ואפילו פרוצות ויותר מי"ח לא ישא ואפילו כשרות רי"א נושא י"ח ואפילו פרוצות ויותר מי"ח פרוצות לא ישא וכשרות והגונות ישא כמו שירצה ר"ש סובר ואפילו פרוצה אחת לא ישא וכשרות והגינות לא ישא יותר מי"ח:

אלא כדי מרכבתו. דוקא סוסים בטלים להרחיב דעתו ולהתגדל ברוב סוסים אסור אבל כדי רכבו ופרשיו להלחם באויב מותר:

אפסניא. שכר החיילות הנכנסים ויוצאים עמו כל השנה:

וכותב לו ס"ת לשמו. חוץ מס"ת שיחייב כל אחד מישראל להיות לו ס"ת והוא מונח בבית גנזיו וס"ת שכותב לשמו כשהוא מלך נכנס ויוצא עמו תמיד:

מיסב. על השלחן:

מתני' בשרביטו. כדכתיב מאשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב:

כשהוא מסתפר. כשמגלח שער ראשו. כולן נשרפים לפניו. מפני כבודי לומר שאין אחר כדאי להשתמש בהם ולכך נשרפים:

גמ' על שם הששי יתרעם לעגלה. הרי זו אשה ששית:

ומה כתיב תמן. בתוכחת גד הנביא ואם מעט ואיסיפה לך כהנה וכהנה כהנה עוד שש וכהנה עוד שש הרי י"ב:

ובלכד אפסניא לשנה זו. שכר חיילותיו לשנה אחת:

אמר שלמה כו'. אקרא דלשחוק אמרתי מהולל קאי ודריש אמר שלמה אותן דברים ששחקה עליהן מידת הדין כלומר שהזהירה התורה עליהן את המלך שלא יענש בסיבתן חיללתי אותן ודריש מהולל שהוא לשון מחולל:

אהב ממש. אהבת אישות לזנות עמהן:

על שם לא תתחתן בם. כלומר אע"ג שנשאן לנשים נכריות הן שאין הקידושין תופסין בהן:

כדי למושכן. לכך אהבן וקירבן כדי למושכן לדת תורה ולהכניסן תחת כנפי השכינה:

ה"ג ר"ל אימר גם אותו החטיאו הנשים הנכריות מלמד שהיה בועלן כשהן נדות ולא היו מודיעות אותו:

אשכח תימר. מצאת אומר רשב"י וחנניא ור"ל אמרו דבר אחד כולהו ס"ל דשלמא חטא בנשואי נשים נכריות ור' יוסי פליג אשלשתן וסובר דלא חטא וכוונתו היתה לשמים כדי להכניסו תחת כנפי השכינה:

בטלנים היו. ולא היה צריך להן למרכבתו ופרשיו:

וההדיוט מותר בכולן. בריבוי כסף ונשים דכתיב לא ירבה לו דוקא לו אסיר אבל לכל אדם שרי:

ולא היו נגנבות. בתמיה כיון שהיה מונח בחוצות:

אכני עשד אמות. כאבנים גדולים היו עשייין ואין אדם יחידי יכול לשלוט בהו ואיכא כרסומי מילתא כשיגנבו:

אפילו משקלות. שדרכן להמחק לא היו עושין מכסף אלא מזהב:

אין הכסף נחשב. לא היו עושין בו חשבון והמשקלות לחשבון עשויין:

כתיב ולשחוק אמרתי מהולל. ולשמחה מה זה עושה ודרשינן בסמוך רישא דקרא שלשה דברים ששחקה עליהן מדת הדין חיללתים והשתא דריש סיפא דקרא דא"ל הקב"ה הואיל וחיללת דברי מה זו שמחה שעטרת המלכות בראשך והיא נקראת שמחה דכתיב בעטרה שעיטרה לו אמו ביים שמחת לבי:

רד מכסאי. דכתיב וישב שלמה על כסא ה' למלך:

וישב תחתיו. ודייק ליה מדכתיב הייתי מלך:

והיו. אמרין ליה המלך יושב על כסא מלכותו ואתה אומר אני קהלת:

ומביאין לפניו קערת גריסין. כשאר עניים וכל זה קבלה היתה בידם:

אית דמרין. יש אומרים מקלו ויש אומרים טליתו וי"א איזורו שבהם היה ניכר שהן של מלך:

ה"ג אית דמרין חיטרין יאית דמייין גונדו וכ"ה בבבלי:

ומי קטרגו. שנענש בחייו דקרא משמע שהעונש הוא שאל יאריך ימים על מלכתו שהוא ובניו לא שיענש בחייו:

יו"ד שבירבה. דרך משל כאלו האות קובל עליו:

כל דייתיקי. שטר מתנה של שכיב מרע שחור במקצתה בטל כולה וה"נ אם יבטל שלמה מקצת ממני יאמרו שכולה בטלה:

יו"ד שנטל הקב"ה כו'. כלומר אין הקב"ה מבטל אות אחת הכתוב בתורה:

עקרתני מן הצדקת הזאת. אע"פ שחלקתני מ"מ אינני חשוב כ"כ שאברהם היה טפול לשרה בנביאות ומנינו כיוצא בזה בלבנה שטענה נגד ה':

שלא יהא ניאות. שלא יתנאה בס"ת שהניחו לו אבותיו אלא צריך לכתוב לו ס"ת חדשה מלבד אותה שירש מאביו:

ה"ג ולא בשל אחרים. כלומר אפילו קנה אותה מאחרים לאו כלום אלא צריך שיכתבנה לשמו:

ומגיהין אותו כו'. קבלה:

והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו. וקשיא ליה כיון דכתיב והיתה עמו והיינו שיעיין בו תמיד וקרא בו ל"ל אלא לדרוש ק"ו:

והגית בו יומם ולילה. ל"ל דהא כתיב ברישא לא ימוש ספר התורה הזה מפיך אלא לדרוש ק"ו:

גמ' ר"ח עלה לגבי ר"י הנשיא ויצא הנשיא לקראתו בלבוש התחתון וא"ל ר"ח לך ולבש לבוש העליון שלך שהוא חשוב:

אותניתיה. כלומר תחתיתו:

לגין. כמו לגיון כלומר לבוש הראוי למחנה שלך:

בחלוקה דכיתנאי. בכתנא של פשתן ואין ראוי לאדם חשוב לצאת בו שהיא עשויה לזיע אבל של צמר לכבוד עשוי:

מי נפיק. כשרצה לצאת שמע שאמר הנשיא:

אייתי עטעמה. אמר הביאו לי דבר מיעט לטעימה:

א"ל שלח. להביא לך מלחם כנר שהוא לשון חשיבות אבל עטעמה הוא לשון העני כשמבקש על הפתח:

ותורת חסד על לשונה. מדקדק בלשונו לדבר לשון יפה ונאה:

מפצע קיסין. בקע עצים:

א"ל. ומה אעשה אין לי מי שישמשני:

א"ל. אם לא היה לך מי לשמשך לא היה לך לקבל עליך להתמנה לשררת דכיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור אסור לו לעשות מלאכה בפני שלשה:

תרגום יוסי מעונא. יוסי היה מתרגם בבה"כ בטבריה ודריש שמעו כו':

שמעו זאת הכהנים. אין זאת אלא תורה דכתיב וזאת התורה ואמר לכהנים למה אין אתם עוסקים בתורה הלא נתתי לכם כ"ד מתנות כהונה כדי שיהיה לכם פנאי לעסוק בתורה:

א"ל. והשיבו הכהנים אין הישראלים נותנין לנו כלום ומסיפא דקרא קדייק שכך היתה תשובת הכהנים:

והקשיבו בית ישראל. למה אין אתם נותנים לכהנים כ"ד מתנות כהונה שצויתי לכם בסיני ליתן להם:

א"ל. השיבו ישראל המלך נוטל הכל ואין בידינו לתת להכהנים:

ובית המלך האזינו לכם המשפט. לאו משפט ממש קאמר שאין המשפט מצוה למלך אלא לכם אמרת וזה יהיה משפט הכהנים ולמה אתם נוטלין דבר שאינו שלכם סיפא דקרא כי פח הייתם למצפה כלומר להכהנים שהיו מצפים למתנותיהם ורשת פרושה על התבור על ישראל שלא יתנו להם מתנות ושחטה שטים העמיקו החמרו:

ם עליהם שיתנו המתנות לכם ואני מוסר לכולם עתיד אני לייסר אתכם על כך לאבדכם מן העולם:

וכעס. שסבר שאמר כן להוכיח לבית הנשיא:

דחל. היה מתייירא שלא יענשו הנשיא וברח ליה:

סלקון. הלכו ר"י ור"ל לפייס הנשיא וא"ל יוסי זה אדם גדול הוא. א"ל. הנשיא אפשר כל מה שאני שואל ממנו הוא יודע להשיב לי כהוגן אמרו לו הן:

א"ל. הנשיא מהו זה דכתיב כי זנתה אמם בתמיה וכי שרה אמנו זונה היתה:

א"ל כבת כן אמה. כדאמרי אינשי כבת כן אמה ה"נ כוונתו כנשיא שהוא כאם המגדלת בניה כך הדור וכיון שזנתה אמם שהנשיא חוטא גורם להדור שיהיו חוטאים:

כגנתא כן גננא. כגנה כך היינן כלומר פרנס לפי הדור ולא הדור לפי הפרנס:

א"ל לא טב כו'. לא די שביזתי שלא בפני פעם אחת אלא שבפר ביזה אותי שלשה פעמים שאמר כאמה בתה כנשיא הדור כמזבח כהניו:

כאמה בתה. משמע שלעולם הפריצות בא לבת מן האם וכתיב ותצא דינה א"כ צ"ל ח"ו שמלאה היתה זאת לה וקשיא וכי אמנו לאה זונה היתה:

א"ל. קצת פריצת דלאה גרמה לבתה שזינתה:

פשטין יציאה מיציאה. כתיב בלאה ותצא ובדינה ותצא דחד גרמה לחברתה:

את הוא רבהי דיהודאי. להלעיג בו נתכוין כלומר כמדומה שאתה גדול הדור וא"ל חזקיה ראה דלא כתיב אשים אלא תשים אתה תקבל אותו לך למלך ה"נ אתה עשיתני לגדול הדור.

הדרן עלך פרקן גדול
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף