פני משה/כתובות/ט/ט

פני משה כתובות ט ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' הוציאה גט ואין עמו כתובתה. בגמרא מפרש לה:

גובה כתובתה. ואינו יכול לטעון פרעתיך והחזרת לי שטר כתובתיך וקרעתיו משום דתנאי כתובה מעשה ב"ד הוא וכל מעשה ב"ד כמאן דנקיט שטרא דמי:

אבד גיטי. שלא הוצאתיו לגבות כתובתי על ידו כדתנן גובה כתובתה ולא קרעוהו ב"ד אלא אבד ממני:

והוא אומר אבד שוברי. כבר הוצאת בבית דין וגבו ב"ד הכתובה על פי הגט וקרעוהו ולי נכת' שובר על הכתובה שאם תבא לגבות עוד מיורשי מכח אלמנות לומר לא נתגרשתי ולא נפרעתי יהיה לי השובר לעד ואבד הימני:

וכן בעל חוב שהוציא שט"ח. אחר שביעית ואין עמו פרוזבול זה אומר השמיטתו שביעית וזה אומר פרוזבול היה לי שלא תשמטנו שביעית ואבד:

הרי אלו לא יפרעו. דחיישינן שמא כבר גבתה בגט זה וזה השמיטתו שביעית דמאן ציית ליה:

מן הסכנה ואילך. שגזרו עכומ"ז על המצות והיו יראין לשמור גיטיהן ומשקיבלו שרפתו וכן פרוזבוליהן:

פרוזבול. מפרש בגיטין בפרק השולח הילל התקין פרוזבול וכו':

גמ' הקורא ערער על מעשה ב"ד. כגון כתובה ומזון האשה והבנות וטוען ואומר פרעתי שלא בעדים לא כל הימנו ולאו כלום הוא:

ולאו מתני' היא. ומאי קמ"ל ר"י דהא קתני במשנה דגובה בגט אפי' בלא כתובה משום דמעשה ב"ד הוא:

בבלייא מן דגלית לך. לאחר שגליתי לך החרס מן המרגלית את אמר לי ולא מתניתא היא שאני גליתי לך טעמו של דבר דמהכא נפקא לן דהטוען אחר מעשה ב"ד לאו כלום הוא. וכה"ג אמרינן בבבלי פרק שנים אוחזין דף י"ז:

רב אמר. מתני' במקום שאין כותבין שטר כתובה אלא סומכין על תנאי ב"ד ולפיכך היא גובה בגט והא דקתני בסיפא כתובה ואין עמה גט מפרש לה רבי זעירא לקמן:

מה דהיא מפקה היא גובה. כלומר אי נקיטה בידה הכתובה והוציאה לפנינו גובה ואי לא לא גביא:

חזר. רב מדבריו הראשונים ואמר אפילו במקום שכותבין כתובה עסקינן וגובה היא בגיטה:

מן רב חייליה מיתבא. מי שהוא גדול בכחו להשיב על דברי יבא וישיב:

היתיב רבי יוסי והא תני וכו'. כלומר לדבריך דאפילו במקום שכותבין כתובה גובה בגט א"כ תני התנא מילתא דאתי לידי הערמה בתמיה דהא איכא למיחש שתהא גובה בגיטה ומטמנת כתובתה וחוזרת וגובה בכתובתה. א"נ והא תני בברייתא דטעמא דסיפא דמתני' דאינה גובה בכתובה בלא גט דחיישינן שמא גבתה בגיטה וטמנה כתובתה וחוזרת וגובה וא"כ קשיא במקום שכותבין כתובה אמאי גובה מעיקרא בגט ליחוש שמא תטמין הכתובה ותחזור ותגבה ואכתי לא אסיק אדעתיה דכותבין שובר עד לקמן:

ומשני אין שם ב"ד. בתמיה הרי הב"ד יודעין מזה שפרע לה כשהוציאה הגט:

ופריך באינון דמתון. ובכה"ג שהב"ד מתו מאי איכא למימר דהא איכא למיחש דמפקא בבי דינא אחרינא וגביא:

ומשני ואין שם עדים. בתמיה והרי יהיו עדים שיודעין מזה:

התיבו גרסינן בשהלכו להם למדינת הים. כלומר דאכתי הקשו ואם העדים ג"כ הלכו להם למדינת הים ואין כאן עדים אחרים מאי תקנתא איכא:

ומשני אין שם אמולוגייא. בתמיה. אומלוגייא הוא בלשון יוני שטר שובר והודאה. הערוך. כלומר הא ודאי כתבת לו שובר כשפרעה וליכא למיחש למידי:

ולית רב אומלוגייא. קס"ד דלרב אין כותבין שובר ופלוגתא היא בפרק גט פשוט דאיכא למ"ד דאין כותבין לפי שזה צריך לשמור שוברו מן העכברים:

אית רב אומלוגייא וכו'. אית ליה לרב דכותבין שובר:

כרטיסן. הוא לשון אגרת ושטר בלשון רומי כלומר דמפרש טעמא דכותבין שובר משום האי דאמר וכו' שלפעמים אומר המלוה להלוה אבד שטרי עשה לי אחר וחיישינן לרמאות שמא אח"כ יוציא גם השטר הב' ויחזור ויגבה ולפיכך כשפורעו כותבין שובר:

אית ליה כההיא דאמרה אבד וכו'. כלומר והכא נמי מהאי טעמא אית ליה דכותבין שובר משום דאיכא למיחש שתאמר אבדה כתובתי עשה לי אחר' ולאחר זמן תגבה בב' הכתובו' ולפיכך כותבין שובר והשתא טעמ' דרישא דגובה בגט משום דכותבין שובר ובסיפא שהוציאה כתובה והוא טוען שהיה לי שובר ואבד ולפיכך הוא נאמן:

התיב ר' בא. הא אכתי איכא למיחש שתמתין עד שימות ותחזור ותגבה מן היורשין בתורת אלמנה כדתניא דחיישינן להא דהא תני וכו' וס"ל להאי מקשה דשובר לא מהני אלא לגביה אבל לגבי יורשין איכא למיחש דלא ידעי משובר כגון בקטנים דלא ידעי במילי דאבוה כלום:

ולא עליה להביא ראיה. כשתרצה לגבות מן היורשין בתורת אלמנה הרי עליה להביא ראיה שהיתה אשתו עד שמת ולא תוכל לגבות מהם שהרי נתגרשה ולא תמצא ראיה לדבריה:

ר"ז וכו'. כלומר דמוקי לרב נמי דאפי' במקום שכותבין כתובה ולעולם אין כותבין שובר ואם במקום שכותבין והיא אומרת לא כתבת ואין לי כתובה עליה להביא ראיה ובהכי מיירי רישא דמתני' שהביאה ראיה שלא כתב לה והילכך גובה בגיטה ואי במקום שאין כותבין והוא אומר כתבתי ושניתי ממנהג העיר וירא אני שמא תוציא הכתוב' ותחזור ותגבה עליו להביא ראיה שכתב ואם לא הביא ראיה גובה בגיט'. והיינו כרב ענן בבבלי דמפרש לה הכי אליבא דשמואל:

אשכח פרוזבלא דרבי יונתן. שאבד ממנו:

והוה פרי מיתן ליה. והיה ר' חייה רץ אחרי ר' יונתן ליתן לו. פרי לשון ריצה וטובא איכא כה"ג בהאי תלמודא והוי כ"ע פריי וכן במדרש איכה והוי פרי אבתריה:

לית אנא צריך לי'. דנאמן המלוה לומר פרוזבול היה לי ואבד כדאמרי' בבבלי פ' השולח דל"ז:

נאמן המלוה לומר שטר זה פרעתיו. כלומר פרוזבול זה הנחתיו לילך לאיבוד ופרעתיו הוא לשון סתירה וביטול כמו תפריעו את העם ממעשיו וכדומה. וא"א לגרוס נאמן הלוה דמה שייך הכא וכן משמע מדלקמיה:

מתני' אמרה כן. דנאמן לומר היה לי ואבד:

ואיפשר כן. דקתני שלא בפרוזבול ומשמע דלא כתב פרוזבול כלל בתמיה אלא לאו פרעתיו וקרעתיו קאמר וה"נ כן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף