פני משה/מועד קטן/ג/ז

פני משה מועד קטן ג ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' אין קורעין. במועד אלא קרוביו של מת ובראויין להתאבל עליהם והן שבעה אביו ואמו בנו ובתו ואחיו ואחותו ואשתו ועל שאר קרובים שאינו חייב להתאבל עליהם אין קורעין במועד אלא אם כן הוא חכם שהכל קרוביו או הוא אדם כשר ובעל מעשים או שעומד בשעת יציאת נשמה שכל אדם חייב לקרוע אפי' במועד:

ולא חולצין. חליצת כתף במועד:

ולא מברין:

ברחובה של עיר כדרך שהיו נוהגין ובמועד אין מברין אלא קרובין ובתוך ביתו:

ואין מברין. במועד אלא על מטות זקופות ואפי' בתוך ביתו:

. ואין מוליכין. הסעודה לבית האבל אף בשאר ימות השנה:

לא בטבלא. שהוא דרך כבוד:

ולא באסקוטלא. כמין קערה של כסף טקודיל"א בלע"ז:

ולא בקנין. הנעשה מחריות של דקל והוא ג"כ דרך חשיבות:

אלא בסלים. של ערבה קלופה שלא לבייש העניים שאין להם כלים חשובים ומנחמין ופוטרין את הרבים. נותנין להם רשות לילך מיד:

גמ' ובלבד וכו'. כדפרישי' במתני':

ואמרין עד מות שנא. חושדין היו אותו שמפני השנאה לא גמל ליה חסד ואחר המועד עשה לו כבוד ונכנס ואמר לבני אנשי צפורי דהדא דתנינן חכם שמת הכל קרוביו באינון דהוון גביה הוא דאמרו ואנן לא הוינן גביה ומפני כך לא רציתי לעשות כן במועד:

הקורע מן המלל. מה שמשייר האורג מן ראש הבגד כשיעור ב' אצבעות והוא ענף של הבגד נקרא מלל:

מן השלל. שאינו דבוק כ"א דרך ששוללין הקצוות בתפירה רחוקה:

מן הרדיד. שעל כתפיו אינו קרע:

מן האיחוי. שנתאחו ממש וכדמפרש שאין מקומו ניכר שהוא לשנים ודבוק הוא בתפירה גמורה ה"ז קרע:

עשרה הרעים וכו'. כדקחשיב ואזיל ושאין מתאחין לגמרי לעולם:

ומאלישע אנו למדין תורה. בתמיה כלומר וכי ממעשה שהיה באלישע אנו למדין לאלו הרי אליהו לא מת:

א"ל מתון מתון. מה הדבר קשה בעיניך מה המת וכו' וחשיב לגביה כמת:

כל ששנה הלכות ועד תורה. כלומר ששנה כל כך עד שהבין להלכות מן התורה והיאך הן נדרשות מן הכתוב שבתורה:

הדא דאת אמר בראשונה. שהיו מייגעין עצמן ומחזרין לידע עד המקור והמקום מהיכן נובעין ההלכות אבל עכשיו אפי' שונה הלכות בלבד:

עסקיו. משאו ומתנו:

כגון אנן דרבבינן. רבותינו משגיחין עלינו לבאר להן ואנן משיבין לון. לבאר משנתו. על בירייה ואנן אפי' הגדולים שבתוכינו לא חכמין לבאר המתני' עד תכליתה ודרך ענוה היא:

איזהו רבו וכו'. גרסי' להא בסוף פ"ב דב"מ וכן בהוריות פ"ג בהלכה ד' עד שהיה שוחה אמה עד שלא יפתח וע"ש:

מ"ט הנה אני ה' וגו' אלהי כל בשר אף על האומות:

מהו לקרוע בזמן הזה על הכינוים וכו'. בזמן הזה שאני בגלות ובעונותינו מצוי הוא ואם אתה אומר כן נתמלא כל הבגד קרעים וכדאמר משרבו הגדפנים פסקו מלקרוע:

מרתיקא. מכה באגרוף על לבו:

הדא אמרה שקורעין על הכינוים. שהרי הכותי הזה לא הוה גמור שם המיוחד וש"מ דס"ל לר"ל שאף בזמן הזה קורעין. וגרסינן להא בפ"ז דסנהדרין בהלכה ח'. מהו שלש דלתות וכו'. מפני מה המתין עד לאחר ד' פסוקים:

לפסוק החמישי. היו צריה לראש וכתיב בו כי ה' הוגה וגו' מיד וכו' ולא פחדו וגו' ש"מ דצריך קריעה על שריפת התורה:

יבא עלי וכו' כל אותו היום. שהת"ח מת בו:

אסקיה צום ההוא יומא. והוי תענית דמתענין לשעות:

נעמיתה. בת היענה וצד אותה ר' בא וחנקה והוציא התפלין ממנה:

ואדיין את לזו. אם עדיין אתה מחמיר כל כך אף בכה"ג ולאו מילתא היא דכן אמר רב ירמיה בשם רב וכו' ובכה"ג א"צ לקרוע:

את המגילה ואת הדברים. מיתורא דקרא קא דריש:

עתיד הקב"ה ליעשות ראש חולה לצדיקים. לעיל בפרק ב' דמגילה בהלכה ג' וע"ש והכא מייתי לה איידי דעולא בירייא דאמר נמי להא דלעיל:

אחד ששמע שחרבה ירושלים. באותו פעם שחרבה כמו שעשו האנשים האלו ואחד הרואה עכשיו וכו':

אית תניי תני מוסיף על הקרע. כשרואה אחר כך לחורבן בית המקדש מוסיף על אותו הקרע בעצמו ובהאי תוספת פלוגתא דתנאי היא אית תניי תני וכו':

מהו להבדיל קנה שפה. מקמי שפה והוא שפה העליונה של הבגד דעל אביו ואמו צריך לקרוע שפה העליונה כדלקמן ומיבעיא אם על אלו הדברים דלעיל צריך ג"כ לקרוע שפה העליונה:

ויחזק דוד בבגדיו ויקרעם. ואין חזקה שהיא אחיזה למעלה בחיזוק ואינה פחות מטפח:

מכאן וכו'. מדכתיב ויחזק:

מת לו מת אחר. לאחר שקרע אפי' ששמע וכו' קורע קרע אחד לכולן כלומר באותו קרע הראשון. ר' יהודה בן תימא פליג דאביו ואמו אינו בתוספת אלא קורע על זה בפני עצמו וכו':

ולא דא היא קדמייתא. דהא קאמר קורע על זה בפני עצמו ומאי האי דקאמר עוד שלא יעשה של אביו ואמו תוספת הא היינו הך אלא דה"ק ובלבד שלא יוסיף קרע על מת אחר לא על של אביו ולא של אמו שקרע בתחלה עליהן מפני שהקרע על אביו ואמו צריך שיהא ניכר בפני עצמו:

עד איכן. הוא מוסיף עוד באותו קרע:

אפי' נתמנה לו בגד. אחר בכל ימי שבעה חייב לקרוע גם לזה הבגד:

הדא דתימר. בימי שבעה דוקא בשאר קרובים אבל על אביו ואמו אפילו שמע לאחר זמן הרבה חייב לקרוע:

מת לו מת אחר. ואינו יכול להוסיף באותו קרע שכבר הוא למטה מטיבורו מרחיק ג' אצבעות משפת הקרע הראשון וקורע:

נעשה כפוחח. הוזכר לעיל בפ' הקורא את המגילה עומד וכלומר כבר הוא כפוחח שבגדיו קרועים ומה לו לעשות אם אינו יכול להוסיף עוד:

מאנין דלא חפיתין. שאין להם שפה סביב שקרע כל השפה:

הדא מנן לך. לעשות כן:

א"ל ר' תנחום. האבל לר' חיננא בר פפא התפלל עלינו:

א"ל יסוג תורעתך. יגדר פרצותיך:

לשלול. הקרע בתפירות שלילה שולל למחר ועל אותן שאינו באבלות שבעה קאמר:

לנעול. תפירת איחוי שנועל וסוגר חלקי הקרעים:

ולא פליגין. דלא תימא דפליגי בפלוגתא רחוקה כזו אלא תרוייהו בקרעים המתאחין קאמרי ומר אמר חדא ומר אמר חדא דמ"ד ישלול למחר ולא בו ביום מיירי בגוונא שאינו רשאי לאחות בו ביום כגון על רב מובהק וקמ"ל דאפי' שלילה למחר דוקא וכן לנעול מותר ג"כ למחר ושולל לרבותא נקט ומ"ד ינעול בו ביום וכגון שאינו על רבו מובהק אלא שלמד ממנו איזה דבר וקורע עליו ומאחה מיד וכן נמי ישלול בו ביום וכלומר אם רצה ישלול בו ביום בלבד ואח"כ יאחה למחר:

שמעין מת. ועליו ג"כ חייב לקרוע הרי כבר יצא ידי קריעה אע"פ שהיה בטעות מ"מ על המת קרע:

מ"ד לא יצא ידי קרעו שהרי על חי קרע. באותה שעה שקרע ואינה כלום וצריך לחזור ולקרוע:

ועוד מן הדא דתני. בהדיא דקריעה בטעות בכה"ג אינה קריעה אא"כ הוא על אתר כדתניא קרע שכסבור מת הוא וחזרה בו נשמהוכו'. וגרסי' להא לעיל בפ"ב דברכות בהלכה א' ומן רבי יוחנן הוה מסתמיך וכו' גרסי' נמי בפ"ב דשקלים עד סוף ההלכה וע"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף