הרי בשמים/ב/רז
|
< הקודם · הבא > |
בעזה"י יום א' כ"א חשון שנת תרנ"ב לפ"ק סטרי.
- רב שלום לכבוד ידידי הרב וכו' כש"מ יעקבקא היילפרין נ"י אבד"ק סאקאלווקא יצ"ו.
מכתבו הגיעני ע"ד השו"ב רי"י מק' שנתן כתב באו"ש להרב המנוח מ' יעקב אביגדור ז"ל ראבד"ק בראדי לבל יזבח זבחים המובלים לעיר בראדי ועי"ז רבה המכשלה בשגגת השו"ב באין אשמה בו שע"כ הוא רוצה להתיר לו האו"ש. הנה אף כי לאי־רצון הוא לי להתערב בעניני שו"ב אשר בעוה"ר על פיהם יהי' כל ריב וכל נגע במחנה העברים ורובם ככולם הם מחלוקת שאינה לש"ש נצחון ושנאת חנם וקנאת איש מרעהו אכן זאת הפעם לא אוכל להתעלם לקול בקשתו והפצרתו ואשיב לו מפני הכבוד:
והנה בגוף הכתב שהי' למראה עיני יש ב' כמה עיקולי ופשורי יש לדון הרבה שאין בו מועיל עפ"י דתוה"ק כאשר הרגיש במקצת גם כ"ת ועכ"פ יוכל השו"ב להתיר עצמו האו"ש הלזו עפ"י שלשה דאף שנכתב שכתב עד"ר הלא מבואר בסי' רכ"ח סכ"א דבעי' שיפרוט ע"ד פ"ופ. ואף שכתב שכ"ז שלא יהי' לו רשות מהרב הנ"ל לא יוכל להתיר לעצמו הוא כבר נפטר והלך לעולמו ול"א דבאי כחו הם במקומו רק כשיש להם תועלת כמבואר בש"ע שם ועט"ז ס"ק מ"ט. ובפרט לפי מכתב כ"ת הכתב שקיבל הרב הנ"ל מהשו"ב הי' רק בשביל כבודו בלבד ול"ה ענין דררא דממונא בודאי י"ל כיון שכבר נפטר ממילא הותר הנדר והשבועה דבודאי ל"ה איכפת לי' להרב מה שיהי' אחרי מותו כדמצינו בתוס' כתובות ע"ז: שכ' בהא דפריך בב"ק ק"י: יבמה שנפלה לפני מו"ש תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קידשה נפשה ול"א דתלוי ג"כ בדעת הבעל ול"ש אומדנא משום שברור לנו שלא יעכב בשביל שום דבר שיארע אחרי מותו כי אין האדם חושש במה שיארע אחריו ע"ש ובפרט במה שאינו נוגע רק לכבוד המדומה בודאי אין אדם מקפיד עליו אחרי מותו וע' בסוף הוריות מתני לי' רבי לר"ש ברי' אחרים אומרים כו' א"ל מי הם הללו שמימיהם אנו שותין ושמותם אין אנו מזכירין א"ל בנ"א שבקשו לעקור כבודך וכבוד בית אביך א"ל גם אהבתם גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה ע"ש. ויש להוסיף ולהביא עוד ראי' לזה מדברי הגמ' מ"ק ט"ז. אמר אמימר הלכתא הני בי תלתא דשמיתו אתובי תלתא אחריני ושרו לי' א"ל ר"א לאמימר והתניא רשבג"א א' מן התלמידים שנידה ומת חלקו אינו מופר מאי לאו אינו מופר כלל ולכאורה מ"פ דילמא ל"ק אמימר שיכולין תלתא אחריני להתיר לו כ"א כשנידוהו תלתא קמאי בשביל דבר עבירה או שנידוהו אחרים בשביל כבוד הרב כההוא עובדא דמייתי לעיל מיני' בההוא טבחא דאיתפקר ברב טובי בר מתנה דאימנו עלי' אביי ורבא ושמתוהו בכה"ג יכולין אחרים להתיר דשליחותייהו דקמאי עבדי אבל הך דרשב"ג בתלמיד שנידה ומת היינו שנידה לכבודו וכיון שנידהו בעצמו משום כבודו אין רצונו שיתירו לו אחרים כ"א לאחר שימחול לו חלקו א"ו דפשיטא לי' להש"ס דכיון שמת בודאי אין אדם מקפיד על כבודו במה שיהי' אחרי מותו ושפיר יכולין אחרים להתיר לו והכי פסקינין באמת ביו"ד סי' רמ"ג ס"ח דחכם שנידה לכבודו ומת באים שלשה ומתירין לו כי על כן לפענ"ד יוכל השו"ב להתיר לי הא"וש עפ"י שלשה אמנם מלתי אמורה בתנאי כפול שאין בזה נדנוד מחלוקת ושאין הדבר נוגע לפרנסת הביד"צ והשו"ב דק"ק בראדי. דברי ידידו דור"ש באהבה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |