הרי בשמים/ב/רו
|
< הקודם · הבא > |
בעזה"י יום ו' עש"ק כ' טבת שנת תרמ"ד לפ"ק סטרי.
- ישאו הרים שלום לכבוד ידידי הרב החריף ובקי ירו"ש מוה' מנחם מענדל מיייזלש נ"י ראב"ד ומו"ץ דק"ק שדה לבן יצ"ו בארץ רוסיא.
מכתבו הגיעני עד"ש בשו"ב מק' פ' שלעת זקנתו בראות טובי העיר כי תכבד עליו העבודה מחמת תשות כחו גמרי בדעתם לקבל עוד שו"ב להיות לו לעזר ולהועיל והשו"ב הזקן הי' לו חתן שלמד ה' שחיטה בכ"ז לא נתקבל למסייע מפאת שהי' מבוהל גדול וקל בדעתו ונתקבל שו"ב אחר ברשותו ועמד על משמרתו בקהלה הלזו איזה שנים גם אחרי פטירת השו"ב הראשון ועתה קם בן מחתן השו"ב הזקן הנ"ל שלמד ה' שו"ב ועלתה בידו ותובע ירושת חזקת שו"ב שנפל לו מאבי אמו זת"ש.
הנה לכאורה הי' מקום לדון בזה עפמ"ש בתשו' מהר"ם לובלין סי' ק"ח בענין מי שכתב כל נכסיו לא' מחמת שלא הי' לו זרע ואח"כ זכה לזרע ואתי עלה מכח הא דקיי"ל בב"ב קל"ב. במי שהלך בנו למדה"י ושמע שמת בנו ועמד וכתב כל נכסיו לאחרים ואח"כ בא בנו אין מתנתו מתנה דאמדינין דעתי' שאלו הי' יודע שבנו קיים לא הי' כתבן וה"נ אמדינין דעת הנותן שאלו הי' יודע שיזכה לזרע קיימא ל"ה נותן נכסיו לאחרים אעפ"י שלא פירש כן בשעת המתנה ע"ש והה"נ י"ל דאמרינין דעתי' של השו"ב הזקן שלא מסר חזקתו רק כל זמן שאין א' מבניו ראוי לעמוד לשרת עבודת הזבח אבל כשיעמוד א' מבניו ויהי' ראוי והגון לכך תהי' חוזרת חזקתו לזרעו אחריו אמנם באמת אין משם רא' כלל דהתם כאשר זכה הנותן אח"כ לזרע קיימא איכא שפיר אומדנא גדולה שעל אופן זה לא הי' כותב כל נכסיו לאחר זר דלא שביק לברי' ויהיב לאחריני משא"כ בנ"ד נהי דביד השו"ב כשיזקין למסור חזקתו לאחר שיסייע לו כטוב בעיניו כנראה מד' הרמ"א בא"ח סי' נ"ג סכ"ה ובמג"א שם ס"ק ל"ג גבי ש"ץ בכ"ז ל"ש למימר בזה אומדן דעת של"ה מוסר חזקתו לאחר מעיקרא כיון שגברה עליו החולשא ותש כחו והיו הצבור ע"כ צריכין לשו"ב והיו מקבלין שו"ב אחר אף בלתי רשותו והסכמתו וגם ל"ה יכול למסור הזביחה ביד חתנו שהי' מבוהל וקל בדעתו שהיו הצבור מוחין בו דהרי אפי' לש"ץ אין למנות איש כזה לכתחלה כמ"ש בא"ח סי' נ"ג ס"ד ובמג"א סק"ז ומכ"ש שאין למנותו לשו"ב שצריך לזה בחינת הלב וזהירות יתירה ושיהי' יר"ש מרבים וא"כ ל"ש האומדנא הנ"ל ולענין דנימא האומדנא שבודאי ע"ת זה מסר להשו"ב האחר החזקה שכאשר יעמוד מי מזרעו ויוכשר לעבודה זאת תהי' חוזרת לו החזקה מן הוא והנאה ג"ז א"א לומר כלל דהרי מבואר בתוס' כתובות מ"ז: דל"א אומדנא היכי שתלוי בדעת שניהם והכא הלא הי' תלוי גם בצבור אם יהי' רצוי לרוב אחיו דהרי גם במינוי מלכות בשעת מחלוקת ל"ש ירושה ובעי משיחה כדא' בכריתות ה': מנ"ל דכי אתי מחלוקת בעי משיחה ולא כל דבעי מלכא מורית לי' מלכותא אר"פ א"ק בקרב ישראל בזמן ששלום בישראל ומכ"ש בשאר מינויין דל"ש ירושה רק מצד המנהג וא"כ כיון דתלוי גם בדעת אחרת הא ל"ש אומדנא ואפי' לד' המשנה למלך בפ"ו מה' זכיי' ה"א שכ' דהיכי דליכא פסידא מצד האחר אמרינן אומדנא אפי' היכי דאיכא דעת אחרת ע"ש והה"נ הרי מצד הצבור ליכא קפידא ואדרבא הדעת נותנת שאלו היו הצבור יודעין שיעמוד מי מזרעו של השו"ב הראשון שיהי' ראוי להיות שו"ב היו נותנים לו משפט הבחירה ול"ה מוסרים החזקה לאחר בכ"ז הלא כיון שכבר נסתלק השו"ב הראשון מחזקתו לא נשאר לו בה שום זכות דהרי באמת בהחזקות האלה ל"ש קנין דהוי דבר שא"ב ממש רק מטעם סילוק שסילק נפשו מהזכות כמ"ש בנובי"ת חח"מ סי' מ"א ע"ש א"כ משעה שנסתלק השו"ב מחזקתו לא נשאר לו כלום וכיון דנפסקה ממנו החזקה אינה חוזרת אליו לעולם וה"ז דומה להא דא' בגיטין פ"ג: בעא מיני' רבא מר"נ היום אי את אשתי ולמחר את אשתי מהו כו' בתר דבעיא הדר פשטה מסתברא בין לר"א בין לרבנן כיון דפסקה פסקה וכ' הר"ן ז"ל בחי' וז"ל וכ' הרא"ה ז"ל דמהא שמעינין שהנותן קרקע לחבירו גוף ופירות יום א' שזכה מקבל בקרקע לעולם דהא אסיקנא כיון דפסקה פסקה עכ"ל וכיון שכן אין לנכד הזה עוד טענת חזקה כלל ואפי' ל"ה עתה שום שו"ב ל"ה יכול הנכד לבא בטענת חזקה כיון דאפסקי' אחר וכמ"ש באשל אברהם סי' נ"ג דאמרינן כיון דאדחי אדחי ומכ"ש שהשו"ב האחר עומד ומוחזק בחזקת שחיטה שנמסרה לו מהשו"ב הזקן ובפרט שכפי שנזכר במכתבו השו"ב הראשון מחל בפירוש להשו"ב הב' חזקתו והלא מבואר בתשו' רש"ל הובא במ"ל פכ"ג מה' אישות דהחזקות הללו בדיבור בעלמא מסתלקין וא"כ אין שום טענת חזקת שו"ב לנכד הזה דברי ידידו דור"ש באהבה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |