שו"ת מבי"ט/ג/פט
|
< הקודם · הבא > |
שאלה מי לא יראך מלך מלכי רבנן מי זה ערב לבו לאמר אע"ג דאיהו לא חזי נחזי אנן מי בעל דברי' ירים קולו יאמר מאי דאיהו לא גריס גרסינן מי הקשה אליו וישלם מי זה אמר והא תניא והא תנן הא אנן תנן ואם אמנם אני אני הוא שקמתי עצמי חוץ ממקומי ובמה הצד פירכ' כל דהו פרכינן ידעתי אבי ידעתי כי מקדם קדמתא נודע ביהודה ובישראל שמו מימי עולם ושנים קדמוניו' לא מן יומא דנן מפרק הרים בפלפולו משבר סלעים בבקיאותו עוקר הרים וטוחנן גם אתמול גם שלשום בהיו' חי מורי ורבי בהלו נר"ו עלי ראשינו אתה אלופינו מסובל בכל מיני אופני סוגי האושר ומיני היית המוציא והמביא את ישראל ועבדך היתוש בתוכם שקדתי על דלתו' בית מדרש הטהור יום יום בהיר הוא לא מעונן והיה כעץ שתול על פלגי ההוראות אשר פריו יתן וכל הפושט ידו ליטול ועלהו רענן ואשר יריח ריח תורתו הטהורה סמוך לבו לא יירא ישב במשכנות מבטחים בטח ושאנן ואיככה אוכל וראיתי להשיב על אמריו אמרים אמת ואנכי בא אל הדר כבודו והודו בעב הענן אך ברוב טובו וחסדו אעבור בסך התלמידים הקטני' אשר לפניו והילדים אשר תנן ואומר לגאוני יאיר עיני תורה היא וללמוד אני צריך אמר מר עוד הועד כי אמר שי"ט ב' של ר"ה שאינו עולה למנין אבלות וגזר על היהודי האבל שיתאבל יום אחר כיון בזה להלכה כמ"ש הרמב"ם ספ"י יאמר העבד בטחתי בחסידות האדון יודה לי כי הרב קודם דבר בענין המנין ואמר המקומות שעושין ב' ימים טובי' מונה הז' מי"ט ב' האחרון אע"פ שאינו נוהג בו אבילות הואיל ומדבריה' הוא עולה לו מן המנין ומונה אחריו ו' ימים בלבד ומונה ל' יום מיום הקבורה כמו שאמרנו ועתה מדבר הרב בענין אם נוהג האבלות בי"ט ב' וכתב הקובר את מתו בי"ט ב' שהוא י"ט האחרו' או בי"ט ב' של עצרת נוהג בו אבילות הואיל וי"ט ב' מדבריהם ואבלות יום א' של תורה ידחה עשה של דבריה' מפני עשה של תורה אבל אם קבר בי"ט ראשון של ר"ה אינו נוהג בו אבילות ששניה' כיום ארוך הן מטעם שבארנו בהלכות קדוש החדש ע"כ הרי שאינו מדבר רק בענין אם נוהג אבלות בי"ט שני ולזה לא הזכיר חילוק הר"ה משאר ימים טובים כשדבר בענין המנין ואדרבא נתן כלל הואיל ומדבריהם הוא עולה לו מן המנין ומהאי טעמא דין הוא ג"כ שיעלה י"ט ב' של ר"ה והרב בעל הטורים העיד על הרמב"ם היות זה דעתו סוף סי' שצ"ט ז"ל ויש אומרים דבי"ט שני של ר"ה אין מתאבלין כלל דקדושה א' להן אעפ"י שעולה אינו נוהג בו אבלות וזהו דעת הרמב"ם ז"ל אמר מר עוד הועד כי ביום שבת אחר שמל רחץ הסכין אשר מל בו ושהא זמן ברחיצה אין סחיטה בשער ובעור כמ"ש הרמב"ם פ"ט וה"ה בברזל וכתב מ"מ ומיהו איסורא איכא ע"כ וכיון שאינו צורך השבת ואינו כמו סכין שהוא מטונף שרוחצין אותו לחתך בו אוכל יאמר העבד מחמת מוקצה ומחמת הרחיצה נגעתי בה כי סכין של מילה מוקצה הוא כדכת' הרא"ש פ' כל הכלים ומאחר שגמ' מצותו חזר לאיסורו וברחיצתו ממחה וממחק הדם שלא לצורך:
אמר מר עוד הועד כי השוחטים מובהקים שבעיר הטריפו כבש א' והוא הכשיר אותו וחתך מיד הסירכא ואח"כ ראו מקום הטרפות חכמי העיר בפניו והטריפו אותו והוא אמר שיאכל ממנו:
לא טוב עשה לחלוק על חכמי העיר וכ"ש לומר שיאכל ממנו יאמר העבד הלואי בחמי חמין יכוה ויסלד בחילה כ"ש בכתו' האדון לא טוב עשה אלא מאור אש דת למו ולנו ולכל ישראל יצתה דבר מלכות מלפניו ומקלו מטה עז מקל תפארה בידו היד החזקה מט ופה קדוש לפידי' יהלוכו יגיה שביב אורו וזקיקי' די נור יעשן אפו וקנאתו קנאת ה' על כל הטעיות שעשה ועל הכשלתו את הרבים אשר הוא מכ"ד דברי' שמנדין את האדם:
נא אל תהי ברכתו קלה כי אם כלה ונחרצה באיומים עצומים אדוני רמ' ידך בעל יחזיון רפיון בגזרתו גזרת עירין ובמאמרו מאמר קידושין ובכן אפטר מלפני האדון כעבד נרצע שח ושפל תפל מבלי מלח קטן שבתלמידיו משה הלוי הגיענו כתב ממשה הלוי עם משה הישראלי ושמא גרים אשר משית מים אין מים אלא תורה שפלפלת במה שכתבתי והדין עול"ה עמך אם אירע ביום שני ואם קודם יום שני אין הדין עולה עמך שאינו עולה כיצד מי שמת לו מת בערב ר"ה ולא היה לו שהות לנהוג בו אבלות שחשך מיד או היה שהות ולא נהג בשוגג או מזיד וכן אם מת בי"ט א' של ר"ה ונקבר ע"י עממין וכן אם מת בי"ט ב' ונקבר ע"י ישראל אינו נהוג אבלות אפילו בי"ט ב' דכיומא אריכתא הוי ולענין אם עול' י"ט הב' של ר"ה למנין ז' נראה שיש חילוק כי בשני חלוקו' הראשונות י"ט הב' גם כן אינו נוהג אבלות ואינו עולה למנין כו' דהוי כיום ארוך כיון שאינו עולה למנין ז' ואם מת בי"ט ב' דהוא יום מיתה וקבורה אפילו דאבלות יום א' מן התורה אינו נוהג בו אבילות דהוי כיום ארוך כמו שכתוב הרמב"ם ז"ל ספ"י עולה למנין ז' כיון דהוי יום מיתה וקבורה דלא כתב דהוי כיום ארוך אלא לענין שאינו נוהג מנהג אבלות וא"כ מה שכתבתי שכיון להלכה שאינו עולה י"ט ב' של ר"ה למנין ז' כיון ולא ידע מה כיון והוא כשלא נהג אבלות בערב ר"ה או שמת ונקבר ביום א' של ר"ה אם מה שהועד היה שלא מת ביום ב' ועל זה כתב בטור סימן קצ"ט וזו הוא דעת הרמב"ם ז"ל על מה שהביא דברי הג' ומאן דשכיב ליה שכבא ביום ב' וכו' וכתב וי"א דביום ב' של ראש השנה אין מתאבלין כלל דקדושה א' הן אף על פי שעולה וכו' וזו היא דעת הרמב"ם ז"ל דוקא קאי אמאן דשכיב שכבא ביום ב' גם מה שכתבתי על שרחץ סכין מן הדם אחר שמל דאיסורא איכא כיון שאינו לצורך שבת ואינו כמו סכין מטונף שרוחצין אותו לחתוך בו אוכל לא הבנתי מה שכתבת מחמת מוקצה דלא כתב הרא"ש וכן נמי סכין של מילה אסור לטלטל אלא כשאינו צריך לו למול (ואין מ) שום קפידא אבל כשהוא מטלטלו לצורך המילה אינו מוקצה ובעוד שהוא בידו מותר לרוחצו שיש בו קפידא גם כן שלא יפגם אלא משום שאינו צורך שבת כמו רחיצ' סכין לאכול כתבתי מה שכתב מגיד משנה דאיסורא איכא ועל מה שהטריפו חכמי העיר הכבש והוא הכשי' שכתבתי לא טוב עשה לחלוק וכו' והתפאר שיאכל ממנו נראה שלא אכל ועל שחלק לבד כתבתי לא טוב עשה ומכלל הן אתה שומע לאו והוי לאומרי' לרע טוב טוב ה' לקוויו וכו' הצעיר המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |