שו"ת מבי"ט/ג/צ

שו"ת מבי"ט ג צ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן צ

שאלה ראובן שמעון לוי ויהודה שותפי' בחנות והתנו ביניהם שיהודה יעמוד בחנות מתעסק ושאר השותפים ישלחו לו סחורות משאלוניקי ויקח יהודה כל צורך מאכל להוצא' כולם באמונתו ומה שיצטריך יות' יקח לחשבונו ומדי שנה בשנה היו באים ומקבלים חשבון וחוזרים ומקיימים השותפות מחדש אחר כך חלה יהודה ובעת פטירתו צוה שסך נכסים שיש לו מלבד חלקו בחנות עם השותפים הנז' שיש לו עם ראובן א' מהשותפין קרן וריוח וכל מה שימצא החצי לו והחצי של ראובן והשותפין אחרים אין להם שום חלק בזה וצוה כי בחצי הסך הנז' המגיע לחלקו שיהיה פקיד יוסף אוהבו עד שיבא אביו מצפת תוב"ב ולא פי' בצואתו על איזה סך היה אומר ולא כמה היא ולא ביד מי הוא אותו סך ונפטר לבית עולמו ואמר יוסף הפקיד שמעיקרא אמר לו יהודה שיהיו כל נכסי הארגז בידו ושלא ידע אדם מאומה אלא מפני שלא יוכל להוציא יחידי הארגז מיד התוגר אמר שראובן שותף עמו ושהמחצה שלו והנה טרח ראובן בכל עוז עד שהוציא הוצאות והוציא הארגז מיד התוגר לחלקו בינו ובין יוסף הפקיד ונמצא בארגז קרוב לק"י אלפים לבנים שהיו בה כמה חתיכי כסף ומרגליות ודברים אחרים ובתוכם היו כמה דברים שידוע בודאי ויש עדים שהיו משותפות החנות ועתה שמעון ולוי השותפים הנשארים תבעו לדין את ראובן ויוסף הפקיד שלו ואומרים כי הכל הוא משותפות החנות מן הסחורות שהיו מוכרים בה ושהם מכירים כמה חתיכי כסף עצמם אשר לקחו בשאלוניקי ושלא היו נכסים ליהודה חוץ מן החלק שהיה לו בחנות ובתוך זמן שותפותם באו בדברים עם יהודה לומר שהיה עשיר ושקפץ בשבועה שלא היה לו אלא מה שהיה בחנות בשותפות עם שאר השותפים עוד שכל העולם יודעים שלא היו לו נכסים זה זמן מועט ולא היה יכול להשיג כל כך מעות שבארגז אלא שודאי לקחו מן השותפין עוד כי ראובן שאמר עליו שהיה שותפו ושחצי הארגז שלו מודה לדברי השותפין ושאינו רוצה אלא לחלק עם השותפין כי כל הארגז היתה מן החנות ומפני שלא היה יוסף כדאי להוציא הארגז מיד התוגר אמר יהודה ליוסף הפקיד שחציה היתה של ראובן. עוד טוענים השותפי' כי לא הזכיר בצואה על איזה ממון היה אומר ולא כמה ולא ביד מי היה ודאי שלא על אלו הנכסים של הארגז היה או' אלא על נכסים אחרים כי אלו של הארגז של החנות הם כמו המרגליות ודברים אחרים ואולי הם על ק' פרחים שהביא איש א' לצאת ידי שמים ואמר הוא לו שיסתירם ויתנם ליורשיו ויוסף הפקיד משיב כי אין אדם גוזל בשעת מיתה ולמה שאומרים שנשבע שלא היו לו נכסים אלא חלקו בחנות אולי אחר כך ירש או מצא מציאה או נתנו לו מתנה ומה שמודה ראובן שלא היה לו חלק מיוחד עמו בארגז אינו נאמן לחייב היורשים ואולי יהודה היה חייב לו איזה דבר או היה לבו גס בו ורצה לתת לו חצי הארגז ולמה שאומרים שלא אמר על עסק הארגז הוא נאמן על זה שאלו לא היה מגלה אות' לא היו יודעים מאומה יורנו רבינו הדין עם מי.

תשובה הדברים שנמצאו תוך הארגז שיש ראיה ברור' או עדות ברור שהיה של השותפים בחנות אעפ"י שנמצאו בארגז עם דברי' אחרי' אפי' ידועי' של יהוד' אינם יוצאי' מחזק' של שאר השותפי' ואין יהוד' יכול לטעון שלקח' משאר השותפי' או שניתנו לו במתנה ושנאמ' לשותפי' שהמוצי' מחבירו עליו הראיה אלא הרי הם בחזק' השותפי' עד שיביא יהודה או יורשיו ראיה שלקחם וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ה מהלכות שותפין ומלשון שכתב אע"פ שהוא ברשו' א' מהם נראה דלא שנא אם הם בביתו בפני עצמם או הם תוך נכסיו בארגז כמו באיזה אופן שיהיו ברשותו אם הם ידועים שהיו של השותפין הם בחזקתם והידיעה והבירור בנ"ד יהיה אם על חתי' כסף צרוף שנמצאו בארגז אם יביאו השותפי' עדים ששלחום ליהוד' כמו שהיו שולחים לו סחורות אחרות לשותפות החנות והכירום במשקל ובמד' כל א' או שראום בחנות עם שאר סחורות שבחנות והכירום כמו שנמ' או שקנאם יהודה בפניהם מנכסי השותפו' וכיוצא בבירור זה עד שיתיישב לבן של בית דין להאמין כי אלו היו בחזקת השותפין ואם על המרגליות אם הן מחרוזות ידעו ויכירום במנינם ובמשקלם ועביין ועל שאר הנכסים שבארגז נראה שאינ' בחזקת השותפין כיון שנמצאו ברשות יהודה וראיתי שני חכמים חולקים על ענין זה אשר לא ידעתי אכנם א' מהם כתב שהם בחזקת השותפין והביא ראיה מן התוספתא שהביאו הרי"ף והרא"ש ז"ל בפ' איזהו נשך המושיב חבירו בחנות לא יהיה לוקח ומוכר דברים אח"כ וכו' ואם לקח ומכר בממון עצמו חצי השכר לבעל החנות כאלו הלוה מעותיו לבעל החנות משמע שמי שיושב בחנות אין לו לעשות שום עסק אחר ואם עשה אפי' בממון עצמו השכר לאמצע ואין הפרש בזה בין עסק לשותפו' והכא אי אפשר לידע כמה הריוח וכמה הקרן עכ"ל והחכם שכתב שהארגז בחזקת היורשי' השיב כי זה יהיה כשנשתתפו סתם ויהודה זה היה יכול לטעון שכך היה תנאי ביניהם שיוכל לישא וליתן בשאר ממונו וגם היורשים יכולים לומר שממון זה לא על ידי עצמו הרויח אלא איש אחר שהיה שותף עמו הרויח ונתן לו חלקו ע"כ ואני אומר כי אין קושי מאות' תוספת' ומלשון הרא"ש ז"ל שלא יעשה עסק אחר כי בנ"ד לא היה עושה יהוד' שום עסק במה שהיה מונח בארגז כי היתה מופקדת ביד התוגר. עוד הביא ראיה לזכות השותפין כי יהודה לא היו לו נכסים להתעסק בהם שיש עדים שנשבע שלא היו לו אלא מה שיש לו חלק בחנות ולא נאמר מציאה מצא או ירושה ירש והביא ראיה מההיא דאחד מן האחין שהיה נושא ונותן בתוך הבית והיו חובות ושטרות יוצאות על שמו ואמר שלי הם שנפלו לי מבית אבי אמא אמר רב עליו להביא ראיה ואמר רב חסדא לא שנו אלא באין חלוקין בעיסתן אבל חלוקין אימא מעסתיה קמיץ ונ"ד הוי אין חלוקין בעיסתן שהיה מתפרנס מתוך החנו' ועליו להביא ראיה שאלו הנכסי' הם שלו ומה שאמרו בגמר' ומודה לי אבא שאם מת על האחין להביא ראיה והכא נמי דמת המוריש יהודה על השותפין להביא ראיה כתב דלא דמי דדוקא התם שהשטרות יוצאות על שמו ואז אלו היה חי עליו להביא ראיה אבל היורשים אינם בני ראיה כנז' אמנם בנ"ד שאינו דומה לשטרו' הכתובי' בשמו אפילו מת מפקינן מן היורשים דכה"ג כתבו התוספות שם בהדיא לתרוצי אתקפתא דרב פפא וכן כתב הריב"ש ז"ל סימן קס"ט וכתב שכן דעת הרשב"א וכן כתב רבינו ירוחם ז"ל נתיב כ"ו ח"ב יש מי שכתב דאם מת דמטלטלי בחזקת האחין דלא דמי לשטרות שיוצאות על שמו אבל בחייו דין א' להם עכ"ל ושמעינן מהא דהנכסים הם בחזקת השותפין ועל היורשים להביא ראיה. והחכם החולק עליו כתב שאין בטענה זו ממש שאם מפני השבועה אפשר שכשנשבע כבר הפריש אלו הנכסים ואסרם עליו בהנאה וראיה מתשוב' הרשב"א ז"ל על ראובן שהיה חייב מנה בשטר וטען שהוא פרוע והראיה שלא כתב חוב זה במזכרת נכסיו כאשר נשבע לתת מזכרת כל נכסיו לגבאי המס והשיב כי שמא שכחו עד כאן ובנ"ד אע"פ שלא שכח נכסים מרובים של הארגז אפשר שאסרם כמו שכתב ועל ראית האחין כתב דדוקא באחים שמת אביהם וידענו שמעולם לא היו חלוקין בעיסתן הוא דאמרינן שעליו להביא ראיה אבל בשותפין אלו שנודע שהיה לכל א' מהם מעות מלבד החנות נאמר שגם לזה היה כן וגם יורשיו יכולין לטעון כן ואנן נמי טענינן ליתמי ועוד דהתם מיירי שראינו השטרות קודם שטען הוא שהיה שלו ואז צריך להביא ראיה אבל בנ"ד שקודם שראינו הארגז אמר הוא שהיו שלו אינו ענין לאחים ועוד האריך להביא ראיה דשטרות ומטלטלין שוים בדין זה ואני אומר כי מה שהביא ראיה שהן בחזק' השותפין על שנשבע שלא היה לו אלא החלק של החנות שאין מביאין ראיה ממה שישבע איש א' מספר עם חבירו שיכול לומר לא היה בלבי לישבע אלא על דבר אחר וטעיתי בלשוני או בלבי היה על תנאי כך ואינו לוקה על שעבר אותה שבועה שחשב מי ששמע שנשבע עליה עד שיודה קודם בפני עדים על מה שנשבע בודאי וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ב מהלכות שבועות ודוקא כשאמר על דעתכם אני נשבע הוא שאינו יכול לומר כך וכך היה בלבי כמו שכתב שם ובנ"ד נמי יוכל לומר שנשבע שלא היו לו נכסים אחרים ברשותו כי אם החלק של החנות כי הארגז לא היתה ברשותו אלא ברשות הישמעאל או שלא היו לו נכסים אחרים שיהיה מסתחר בהם אלא החלק שהיה לו בחנות שהיה מסתח' בהם וכיוצא בטענות אלו שהיה בלבו תנאי אחר כמו בטענות שטוען האדם חוץ לב"ד שיכול לחזור בו ומה שטוען בב"ד אינו יכול לחזור בו ולא נצטרך לדחוק ששכח או שאסרם שאם אסרם מי התירם לו אחר כך שצוה שהיו לו נכסים מלבד מה שיש לו בחנות ושיהיה יוסף פקיד עליהם וכו' ומה שכתב הרשב"א ז"ל שמא שכח היה בענין כתיב' כל פרטי נכסיו שאפשר שישכח וקרוב הוא לשכוח דבר א' בין דברים הרבה אבל כשנשבע על דבר פרטי כמו אם היו לו נכסים אחר כך זולת חלק החנות לא שייך שכחה כי אם היה אומר יש לו כך וכך נכסים זולת החנות ולא היה מזכיר ארגז זה היה יכול לומר ששכח על שהזכיר כמה דברים ושכח זאת אבל כשלא הזכיר דברים אחרים לא יוכל לטעון ששכח זו כי לא היה לו נכסים אחרי' זולת החנו' כי אם הארגז ולא היה שוכח הכל גם על ראיית האחים אין אנו צריכין לומ' שהיו לשותפין מעות מלבד החנות וגם ליהוד' אלא מה שאמרו אין חלוקין בעיסתן הוא שכל האחים אוכלים מתפיסת הבית שלא חלקו עדיין ירושת אביה' אבל בנ"ד כל א' מן השותפין חלוק בעיסתו שאוכל משלו אלא שהתנו עם זה יהודה על כי הוא מתעסק בחנות שיהיו הוצאות אכילתו על כולם מנכסי החנות ואפילו היה נ"ד כמו האחים שאינם חלוקין בעיסתן מה שאינו כן כיון שהם חלוקי' בממון אחר שכל א' מאלו השותפין יש לו ממון בפני עצמו מלבד שותפות החנות הוי כמו חלוקין בעיסתן וכמו שכתב רבינו ירוחם נתיב ט"ו ח"ב ואם חלוקין בעיסתן וכ"ש בממון אחר אימ' מעיסתו קימץ והחכם החולק עליו כיון לרבינו ירוחם במה שכתב כי בשותפין אלו שהיה לכל א' מהם מעות מלבד החנות נאמר שגם לזה היה כן כמו שכתב למעלה ועל הקדמה שנ"ד הוא אין חלוקין בעיסתן כתב החכם המחזיק השותפין שממה שאמר ומודה אבא שאם מת על האחים להביא ראיה בנ"ד נמי כיון שמת המוריש יהודה היה נראה שעל השותפין להבי' ראיה כנגד סברתו וכתב דלא דמי דהתם שהשטרות היו יוצאות על שמו היה צריך ראיה וכשמת היורשים אינם בני ראיה ובנ"ד שאינו דומה לשטרות הכתובות בשמו אפי' מת מפקינן מן היורשים ע"כ ולא הבנתי הטעם כי על כי השטרות היו יוצאות על שמו היה צריך הוא להביא ראיה כי אדרבא מפני כך יש לו ראיה שהם שלו אלא שאינו נאמן מפני שאין חלוקין בעיסתן ולכן צריך הוא להביא ראיה והחכם החולק עליו הרגיש זה וכתב הוא דלא דמי דהת' מיירי שראינו השטרות קודם שטען הוא שהיה שלו ואז צריך להביא ראיה אבל בנ"ד שקודם שראינו הארגז אמ' הוא שהיה שלו אינו ענין לאחים והכוונה היא שכיון שראינו קודם השטרות אע"פ שהיו על שמו כל זמן שהוא לא טען שהם שלו מסתמ' הם של כולם כיון שהוא נושא ונותן בתוך הבית ולכן צריך להביא ראיה ובנדון דידן לא ואני אומר כמו שכתב רבינו ירוחם ז"ל שם ועליו להביא ראיה ואם מת והניח בנים על האחין להביא ראיה פי' ואע"גב דלא טענינן ליתמי מה שלא היה יכול לטעון אביהם שאני הכא דמן הדין מוקמינן נכסים אחזקייהו וגם מן הדין היה אף באביהם חי לולא שמחמירין עליו להביא ראיה בחייו אבל לא במותו ע"כ ומה שהיו מחמירין עליו אע"פ שמן הדין מוקמי' נכסים אחזקייהו כלו' השטרות שכתובין על שמו ומחמירין עליו מפני שהיה נושא ונותן בתוך הבית ולא היו חלוקין בעיסתן ובנ"ד מוקמינן נכסים אחזקייהו אפילו בחייו ולא יחמירו עליו כיון שהוא ידוע שיש לו ולהם נכסים זולת שותפות החנות וכל שכן שאין כאן טענת שלא היו חלוקין בעיסתם כמו שכתבתי למעלה וטענינן ליורשים מה שהיה יכול לטעון אביהם עוד כתב מי שמחזיק ביד השותפין אמנם בנ"ד שאינו דומה לשטרות הכתובים בשמו אפי' מת מפקינן מן היורשים דכה"ג כתבו התוספות וכן ריב"ש סימן קס"ט בשם הרשב"א ורבינו ירוחם ז"ל כתב יש מי שכתב דאם מת המטלטלים בחזקת אחים דלא דמי לשטרות הכתובי' על שמו אבל בחייו דין א' להם עכ"ל וזהו שכתב הוא שאינו דומה לשטר' ר"ל שאם מטלטלי' שאינם מסיימים על שמו כמו השטרות שיוצאים על שמו וכתב שמעינן דהנכסים האלו הרי הם בחזקת השותפין ועל היורשים להביא ראיה וכו' ואני אומר שכל זה הוא על שאינם חלוקין בעיסתם ונ"ד חלוקים הם כמו שכתבתי ושטרות ומטלטלין הכל בחזק' יהוד' ויורשיו גם מה שהביא ראיה מתשובת הרא"ש ז"ל שכל מה שיקנה א' מן השותפין מן הדברי' הנמכרי' בחנות בחזקת שניהם כבר השיב עליו החכם נר"ו המחזיק ביד היורשים מדברי הרמב"ם ז"ל פ"ה ששותף יכול לקנות לעצמו ותירץ דברי תשובת הרא"ש שלא יהיו נגד הרמב"ם ז"ל וגם ראיית הכותל שנפל דמלתא דידיע לתרי שותפי אע"גב דאיתא ברשו' דחד לא נפיק מחזקתיה דאידך ועוד שהרי כתב מלתא דידיע וכו' והחכ' החולק על דבריו האריך בענין ידיעת מה שהיה מן השותפות גם אני כתבתי בתחילה כי אם יש בארגז דבר ידוע מכבר בבירור שאין יהודה יכול לומר שלקחם אפי' שנמצאו בין חפצים הידועים של יהודה אבל לומר בהפך כי גם החפצים שאינם ידועי' לשותפו' שיהיו גם כן של שותפין נפני שנמצאו בארגז אצל הידועים זה דבר שאין לו ראיה ולא סברא גם מה שכתב שלא הזכיר בצואתו על איזה נכסים היה אומר ולא ביד מי ולא כמה הם כבר השיב ג"כ החכם נ"ר על זה ואני אומר כי אחד שסמוך לזה צוה שיהיה יוסף אוהבו פקיד על זה עד שיבא אביו הרי שהזכיר על איזה נכסים היה אומר וביד מי היה וכמה היו כי יוסף אומר שאמר לו הנפטר שיהיו כל נכסי הארגז בידו ואמר לו שהיה ביד התוגר. ומה שנדחו דברי המחזיק ביד השותפין רצה החכם נר"ו להביא ראיה לקיים זכות היורש מתשובת הריב"ש הביאה ב"י סימן ע"ה ותשובת הרמב"ן הביאה סימן ע"ב על מי שטען על חפץ שתבע חבירו ממנו שהיה חייב לו עליו מנה שהוא שלו ועכ"ז מהני נאמנותו כיון דליכא עדים שראוהו קודם הכחשה כ"ש בנ"ד שקודם שראו הארגז הכחיש ואמר שגוף הארגז הוא שלו ע"כ וראיה זו מספקת אפי' נמצאו בארגז דברים ידועים מן החנות כיון שלא נודע שהיו בידו כי אם על פיו היה נאמן לומר שהיו חייבי' לו השותפי' עליו שהרי תשובת הרא"ש היא על שותף שתפש מדבר המשותף ואמר לשותפו כשתבעו אמת שעסק השיתוף בידי אבל אתה חייב לי כנגדו מנה וכתב דאי איכא עדי ראה לא נפיק מחזקת דאידך משמע דאי ליכא עדי ראה ואמר קודם שהיו שלו או שהי' שותף חייב לו מצד אחר נאמן אפי' שאחר כך רואים אותו בידו והכא נמי לא שנא וטענינן ליורשיו מה שהיה יכול לטעון המוריש:

ומה שהוצרך ראובן להוציא הארגז מיד הישמעאל שיוסף לא היה כדאי לא בשביל זה היה בחזק' השותפין כמו שכתב המחזיק בידם כי ראובן ג"כ לא הוציאו מיד התוגר אלא מכח שהיה ביד הישמעאל בחזקת יהודה וכמו שהאריך בזה החכם נר"ו. גם טענת ראובן שלא היה לו חלק בארגז ושל שותפין היתה אינו מועיל כלל להוציא הארגז מחזקת היורשי' דאינו נאמן אלא על חלקו כיון שהודה יהודה שיש לו החצי אע"ג שאומר שאין לו בה חלק אפי' הוא אומר שכולה של שותפין יהיה נאמן על החלק שהודה יהודה שהוא של ראובן ואע"ג דמי שאו' מנה יש לך בידי והלה אומ' אינך חייב לי כלום פטור אע"פ שיודע שהוא חייב לו והיינו משו' דכיון שאמר לו אני חייב לך היה לו לשום על לבו ולדקדק ולא עשה כן אלא שאמר בודאי אינך חייב לי מחל לו בלב שלם ונשאר המנה ללוה כמו שכתב רבינו ירוח' נתיב ג' ח"ב אבל בנ"ד אע"פ שמחל כיון שהוא אומר שיודע שהוא של כל השותפין והוא יש לו חלק כיון שזוכה בחלק שיש לו יזכה לשאר השותפין באותו חצי והחצי האחר ליורשים כי כל מה שטוענים שמאין בא לו כל ממון זה לא היה חייב הוא בחייו לומר להם מאין בא לו אולי מציאה מצא קודם שנשתתף עמהם או מתנה או פקדון של גוי שמת היה בידו וזכה בו וכפי הנשמע מעות החנו' לא נגרע הקרן כיון שלא הזכירו בטענו' השותפין ששיווי ממון הארגז היה חסר בסחורות החנות וכיון שכן מאין להם כי נכסי הארגז הם מהחנות ולא שבאו לו ממקום אחר וכ"ש כי אפי' לדעתם חצי נכסי הארגז חוזרים לחנות כפי דבר ראובן ואפי' היו כל נכסי הארגז מן החנות הרביע היה ליהודה כי הוא שותף עמהם בכל נכסי החנות ואם כן אין להם תביעה אלא ברבע נכסי הארגז ואין להם זכות בה מן הטענות הכתובו' למעל' נאם המבי"ט:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >