שו"ת מבי"ט/ב/קכב
|
< הקודם · הבא > |
שאלה לאה היו לה בן וב' בנות הא' מהן היא בגיו' בין תוגרמי' ויכולה לבוא ליהדות ואינה באה ולאה זאת צותה בתור' ש"מ שבנה יירש בית שיש לה ובתה העומדת פה ביהדות שהיה מסלק אותה מירושה בפרח א' ולבתה העומדת בגיות נתנה במתנה כל שאר נכסיה ועתה באים הבן והבת העומדים פה ואומרים כי למה תירש אחותם העומדת בגיות עוד באה אשה א' שהיתה אשת בנה של זאת שהיא עומדת בגיות ומת בנה ונשאר לה בן ממנו שהוא בנה של זאת האשה העומדת בגיות וטוענ' שכיון שאם אבי בנה היא בגיות שבנה הוא זוכה במה שניתן לה במתנה יורינו רבינו הדין עם תשובה בספ"ק דע"ז תניא ד"א לא תחנם לא תתן להם מתנת חנם ואמרינן התם ומתנת חנם גופא תנאי היא דתניא לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה כו' נמצא אתה אומר אחד גר אחד גוי בין בנתינה בין במכירה דברי ר' מאיר רבי יהודה אומר דברים ככתבם לגר בנתינה ולגוי במכירה דברי ר' יהודה ע"כ ור' מאיר ור' יהודה הלכה כר' יהודה ועוד דתניא כוותיה לא תתן להם מתנת חנם וכתבו בתוספות והקש' ריב"ם דהכא אסרי' מתנת חנם לגוי לר' יהודה ובפ' כל שעה מוקמינן ההיא דשולח אדם ירך לנכרי כר' יהודה ותירץ דבתוספתא תניא גבי מילתיה דר' יהודה דהכא דבגוי המכירו מותר מפני שהוא כמוכרו לו והא דאמר פ' הדר דאמר לגוי טול גלוסקא זו אע"פ שלא היה מכירו היינו מפני שהיה מתלו' עמו בדרך והא דאמרי' דמפרנסין עניי גוים עם עניי ישראל היינו מפני דרכי שלום דאין זו מתנת חנם ע"כ וכתב הרמב"ם פ"ג מהלכות זכיה אסור לישראל ליתן לגוי מתנת חנם וכו' משמע מהכא דוקא מתנת חנם אבל במכירו או אפילו אינו מכירו אלא שנתלוה עמו וכו' אין כאן איסור וא"כ גבי מומר אפילו מומר לע"א לא גרע מגוי מכירו שהוא כמוכרו לו ולא יהיה אסור לתת לו מתנה אם יש לו אי זה טעם ולא הוי מתנת חנם ומדאורייתא הוא יורשו כמו שכתב הרמב"ם ספ"ו מנחלות אלא שאם ראו ב"ד לאבד ממונו ולקונסו שלא יירש כדי שלא לחזק את ידי הרשעי' הרשות בידם ואם יש לו בנים בישראל תנתן ירושת אביהם להם וכן המנהג תמיד במערב עכ"ל ונ"ל דבירושה דשכיחא ואתיא ליה ממילא קנסו חכמים להעביר הירושה ליתנה לקרוב לו יותר אבל במתנה דלא שכיחא כולי האי ונותן מרצונו לא קנסו דאית ליה למומר זכות במתנה טפי מבירושה והיינו במתנת בריא שזכה לו ע"י אחר דהוי כאלו הגיע כבר לידו אבל במתנת ש"מ דקלישא דאינה מתנה אלא באמירה מדרבנן דדברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמו והיינו מדרבנן ולא אלימא דאפילו הגיע' לידו אם עמד חוזרת מכיון דלא הויא מתנה מדאורייתא כשאינה בידו אחר מיתת הש"מ יהיו יכולים ב"ד לקונסו לפי ראותם אם יראה להם שלא יחזור בתשובה כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ט מהלכות זכיה גבי מתנת ש"מ לגוי:
ובנ"ד שנתנה במתנה כל שאר נכסיה לבתה העומדת בגיות אין לה קנין אלא כמתכת ש"מ דהיינו מדרבנן דעדיין כל הנכסים הם ביד האפוטרופוס שמנה אותם שיתן מה שצותה לכל א' כפי מה שסדרה וכתוב בצוואה שיהיו בידו שאר כל הנכסים עד שתמסרם לבתה אשר היא בגיות ואפילו היה מוסר בידו מחיים והיא אומר לו הולך לה הולך לאו כזכי והיה יכול לחזור בו ואפילו למאי דכתב בח"מ סי' קנ"ה דאע"ג דהולך דברי' לאו כזכי דמי הולך דש"מ כזכי דמי היינו דזוכה מדרבנן דתקנו דדברי ש"מ דלהוו ככתובים וכמסורים וכ"ש שלא נמסרו ביד האפוטרופוס אלא לאחר מיתה ויצא ג"כ בכלל הנכסים קרקעות דאינם נקנים מדאורייתא אלא בכסף בשטר ובחזקה וליכא הכא חד מינייהו אלא משום דברי ש"מ וכיון דבת זו אין לה קנין מדאורייתא יש כח ביד ב"ד לקונס' ולזכות ליורשיה ויורשיה הקודמים הם יוצאי יריכה והוא בן בנה העומד פה ביהדות ויש בהן גזל ובמתני' דהניזקין תנן כמה דברים דתקנו רבנן להו קנין מפני דרכי שלום ובור קרוב לאמה מצודו' חיה ועופות כו' מציאת חש"ו וכו' המנקף בראש הזית וכו' וכתב הרמב"ם ז"ל פי"ז מהלכות גזלה דאם בא אחר וגזלה מידן אינה יוצאה בדייני' והטור סימן ר"ע לפיכך אם גזלם אחר מידם אין מוציאים אותם מידו ע"כ ואפילו לר' יוסי דפליג ואמר גזל גמור היינו מדבריהם כדאמר רב חסדא בגמ' וכתב רש"י ז"ל מדבריהם אפילו לר' יוסי לאו גזל דאורייתא הוא נפקא מינה מדר' יוסי להוציאו בדיינים ומיהו לר' יוסי גזל מעליא לא הוי ליפסל לעדות ולעבור עליו בלאו ע"כ ובנ"ד נמי כיון דקניה דרבנן היא איפשר לומר דאינה יוצאה בדיינים אם גזלה אחר ואפילו תימא דדוקא בהני קניות דהוו מפני דרכי שלום הוא דאינה יוצאה בדיינים ממי שגזלה מהם אבל בנ"ד הוי קנין גמור אע"ג דהוי מדבריהם ומודו רבנן לר' יוסי דהוי גזל מדבריהם ויוצאת בדיינים הא אמרי' דאפילו לר' יוסי גזל מעליא לא הוי ליפסל לעדות ולעבור עליו בלאו אפי' שפי' קנסינן ליה כדאמר לעיל וכיון דאנן קנסי' ליה אי תפס יורש לא מפקי' מיניה לכ"ע ואם יש קרקעות בצוואה זו לבת העומד' בגיות יכול גדול להחזיק בקרקע בשביל היורש הקטן נאם המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |