שו"ת מבי"ט/ב/קכג
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ראובן מכר ביתו לשמעון בסך ידוע בקנין ושטר כראוי והבטיחו אח"כ שמעון לעשות לו הטבה כמנהג ואח' זמן הוצרך ראובן למעות ורצה שמעון להוסיף לו מעות על הראשונות ובטלו השטר הראשון וכתבו שטר שני בקנין כראוי וכן פעם שלישית ובפעם הראשונה כשמכר ראובן לשמעון חזר והשכיר שמעון לראובן בסך ידוע כל חדש ובפעם השנית כשחזרו ועשו שטר מכירה שנית ג"כ התנו בשכירות בסך ידוע וכן כשבטלו שטר המכירה השנית ועשו שטר המכירה השלישית עוד חזרו והתנו בשכירות בסך ידוע ועתה יורנו מורינו אי משום טענה זו יהיה פגם במכירה זו להיות בה שום חשש רבית ועוד יורנו אם יש הכחשה ביניהם בשכירות ראובן אומר בא' השכרתי ושמעון אומר בשתים השכרתיך יורנו מה דינו ושמ"ה:
תשובה נראה לי שאין כאן חשש רבית אם נעשית המכירה הא' גמורה בלי שום תנאי ומדעתו רצה הלוקח לעשות לו הטבה ולחזור ולמכור לו הבית בסך שמכרה לו גם כי דעת המוכר לא היה לבו למכור בהחלט אלא שסמך על הלוקח שיעשה הטבה אפי' אם היה רוצה הלוקח אחר שקנה לעמוד על קנינו ושלא לעשות לו הטבה לא היה מוכרח לעשו' וכיון שכן הוא אם מכח ההטבה שהיה ביד המוכר לחזור ולקנות' רצה הקונה להוסיף לו מעות על מה שקנה קודם וגם זו היתה מכירה חלוטה בשטר בלי שום תנאי שאם לא היה רוצה לעשות לו הטבה לא היה עושה ועשה לו ג"כ הטבה היה יכול להוסיף על השכירו' כי עתה קנה יותר ביוקר והשכי' ג"כ יותר ביוקר וכן בפעם ג' שהוסיף לו יותר מעות מכח ההטבה ועש' שטר מכר לו מוחלט כיון שמדעתו הוסיף שראה שהבית היתה שוה יותר גם כי הוסיף על השכירו' ג"כ אי חשש כמו שעש' בשניה:
ואני אומר כי כ"ש אם לא עשה הטבה בפעם השנית והשלישי' אלא שנשארה לו הבית קנויה בהחלט אם היה ירא שמים וחשש כי המוכר מכר מחמת דוחק ושהבי' היתה שוה יותר ממה שנתן לו קודם תבוא עליו ברכה ויכול להוסיף על השכירות כיון שעלו דמי קנין הבית עלה השכירות ג"כ דבלאו הכי אדם יכול להוסיף על שכירו' הבי' למי שדר בו לזמני' כפי הדין ואפי' שאח"כ השיגה יד המוכר לחזור לקנות ביתו שרצה הקונה לעשות הטוב והישר לחזור למוכר' לו אפילו שלא עשה לו הטב' אין כאן חשש שום רבית על השכירות כיון שהכל הוא מדעתו ורצונו כי אפי' שעש' לו הטב' והוא מוכרח למוכר' לו עתה כיון שלא עשה ההטב' אחר המכירה אלא מדעתו ורצונו כמו שכתבתי אין כאן שום חשש על השכירו' ואפי' שהוא ידוע כי דעת שניה' מוכ' ולוקח הוא להחזי' הבית כיון שהקנין הוא מוחלט בלי שום תנאי ויכול הקונ' לעמו' על קנינו ומדעתו הוא כותב לו אח"כ שאם יחזו' לו המעות שיחזור וימכור לו את ביתו תוך זמן כך ומקיים אח"כ את תנאו ואח"כ עבר זמן הקצוב ולא הביא לו המעות הרי נשאר לו הבית בהחלט ואין לו למוכ' על הקונ' אפי' תרעומ' דברי' ופטו' אפי' מדין שמים:
ומצאתי תשובה מיוחסת לרב עמרם גאון ז"ל בכיוצא בזה ששאלו לו על אותם שהיו מוכרים חצר שוה ק' בחמישי' או בס' לפי שהיו בטוחים שיתנה הלוקח להחזיר ורוב העם כשהיו רוצים למשכן בתיהם בכך וכך לזמן קצוב הולכים לבית הסופר ואומר להם אין ראוי להיות משכונה אבל ראוי לכתוב שטר מכירה מוחלטת ולכתוב שטר אחר אח"כ שהתנה הלוקח מעצמו וברצונו כשיביא לו המעות בזמן פלוני אקבלם ממך והסופר כותב שטר מכירה מוחלטת ואח"כ ביום שלאחריו כותב שהתנה הלוקח מדעתו ורצונו להחזיר לו למכור ביתו והוא חוזר לו המעות ע"כ לשון השאלה והאריך בתשובה בדיני רבית הענין זה כשמתנה בשעת המכר או אם מתנה כל זמן שיחזיר לי המעות לעולם או עד זמן קצוב וכ' אח"כ אם קנה הלוקח בשעה שלקח קנין גמור ואמר מדעתו לכשיהיו לך מעות עד זמן פלו' אחזיר לך הרי פירות הקרקע כל אותם הימים שבין שני הזמנים ללוקח לפי שכבר קנה והרי הוא בשעה זו כמו שמוכ' עתה ממכ' מחודש ואם לא החזיר המוכר המעות ללוקח באותו הזמן ונחלטה הקרקע ללוקח כ"ש שהפירות שאכל הרי הם שלו ואם נחלקו בדברי החזרת המעות ואמר המוכר כי עיקר המכירה היה בתנאי ואמר הלוקח לא כי לאחר שקניתי היה התנאי מדעתי ואין ראיה מאחד מהם יש להחרים ע"כ וכתב אח"כ וששאלת אם לא הודה הלוקח שהתנאי היה מן המוכר ואין שם עדי' ובקש המוכר להשבי' את הלוקח שעיקר התנאי לא היה ממנו אם ראוי להשביעו אפילו ששטר התנאי שבין המוכר מסייע ללוקח או מפני שהשטר מסייע ללוקח לא יתחייב שבועה כלל התשובה שכל דבר שאלו יודה בו הלוקח או יעידו בו עליו עדים לא יתחייב להחזירו לא יתחייב שבועה אחר כפר בו ולא חרם סתם וכל דבר שאלו היה מודה בו היה חייב להחזירו לפי העיקרים שהזכרנו אם הוא כופר בו והשטר מסייע לדבריו אין אנו דנין להשביע שאם דנין להשביעו לא יהיה השטר מועיל כלום אבל צריכים להודיע לבעל הדין שאם יפטור אותו השטר מדיני אדם לא יפטור אותו מדיני שמים ויודע נסתרות ישפוט על אמתת הדבר ומזהירין בזה דברים שחשובים כמו החרם לפי חכמת הדיין ע"כ ועוד האריך בענין זה נראה מכל זה כי כשהלוקח מתנה אח"כ מדעתו אין כאן רבית כלל אפי' שיחזור לו אח"כ הקרקע או הבית משום דהוי כאלו עתה מוכרו לו ואם עבר הזמן ונשארה חלוטה לו כ"ש שמה שאכל מן הפירות או השכירות שהוא מותר ואין לומר דכיון דדעת המוכר והלוקח לחזור לו ביתו הוה ליה כמתנה על כך ואסור דאפ"ה ביד הלוקח הוא לומר שאינו רוצה להחזירה לו כיון שקנה קנין גמור בלי שום תנאי וכשהוא כותב לו שיחזירנה לו לזמן קצוב הרי הוא מדעתו ורצונו כי אינו מוכרח על זה בדין וכבר ראיתי כמה שעמדו על קנינם ולא רצו לכתוב שיחזרו הבית למי שמכרה לו אע"פ שהמוכר היה חושב שיחזירנה לו וכן במי שמוכר חפצים בכמו זה הענין מה ששוה עשרה בז' או פחות על בטחון שיחזירום אליו כשיהיו לו מעות אם לא רצה להחזירם לא יכריחו אותו בדין כיון שקנה קנין גמור בלי שום תנאי אפי' הודיעו לו מקודם שלא היה מוכר אלא לצורך מעות ושיחזירם לו אם אמר הלוקח ימכור לי מכר גמור ואם אני ארצה אח"כ לחזור למכור לו כמה שארצה הרשות יהיה בידי אפי' הכי אם לא רצה אח"כ למכור אינם יכולים ב"ד להכריחו על זה בדיני אדם ואם ירצה לחזור למכור לו ביותר ממה שקנה ממנו הרשות בידו מפני זה המוכרים מקפידים שלא למכור מכירה כיוצא בזה אלא לאנשים שהם אנשי אמונה שהם בטוחים שיחזרו למכור להם או אנשים ונשים שמשאם ומתנם הוא בכמו זה הענין להרויח במעותיהם ואם פעם א' יעמדו במקחם ולא ירצו לחזור ולמכור יתרחקו ממנו המוכרים ולא יהיה מרויח ובענין השאלה אין בה חשש רבית אם נעשה קנין השטר בלי שום תנאי ואח"כ מרצונו כתב לו שטר הטבה לא שנדר מקודם לעשות לו הטבה והשכירות בכל הפעמים שהוסיף מותר כמו שכתבתי:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |