ערך/קידוש לבנה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי TriangleArrow-Left.png קידוש לבנה

אם להמתין עד מוצאי שבת

עי' תרומת הדשן (ח"א סימן לה) בשם א"ז[1] דאין מברכין על הירח אלא במו"ש[2] כשהן מבושמין ובכלים נאים, וכתב ע"ז בתרומת הדשן דיש לחלק בדבר, דהיכא דליל מוצאי שבת הבא בקרוב אינו לילות הרבה בחודש כגון ז' או ח' בחדש שאפילו אם יהא מעונן במוצ"ש וב' וג' או ד' לילות אחריו עדיין יש זמן לברך עד סוף ליל ט"ו כה"ג יפה להמתין עד מו"ש[3] אבל אם ליל מוצ"ש הבא יהא לילות הרבה בחודש שאם יהיה מעונן בו וב' וג' או ד' לילות אחריו יעבור זמן הברכה כה"ג אין להמתין עד מו"ש[4] דכל היכא דראוי הוא להסתפק שתעבור המצוה אין משהין אותה אפילו כדי לעשותה יותר מן המובחר.

אם להמתין עד מוצאי יום הכיפורים

לדעת הרמ"א[5] אין מקדשים הלבנה קודם יום הכיפורים[6]. וכתב בביאור הלכה שדעת הלבוש דאדרבה יש לו לקיים המצוה בימים כאלו שתלויים ועומדים ופן זכות אחד יכריע הכף, ושכן נוטה דעת בית מאיר. ובאלף המגן על מטה אפרים (סי' תרב, אלף המגן ס"ק כה) מביא שכן דעת החיד"א בעבודת הקודש שיותר נכון לקדשה קודם יום הכיפורים, ומביא בשם אורחות חיים שכן היה נוהג הגה"ק מהרי"א מזידטשוב ושכן היו נוהגים רבותיו וגדולי תלמידיו ושכן פסק הגר"א, ומציין לעיין במנהגים למהר"א טירנא בשם מורו ע"ש. ובעל מטה אפרים (סי' תרכד אלף למטה ס"ק א) כתב שאין נוהגים כן אלא ממתינים עד מוצאי יום הכיפורים, אבל מי שחושש לאיזה אונס שלא יוכל לקדשה אחר יום הכיפורים, יוכל לקדשה קודם יום הכיפורים (מטה אפרים סי' תרב סמ"ו).

סוף זמנו

לדעת המחבר[7] מברכים עד ט"ז משעת[8] המולד, ולא ט"ז בכלל[9]. ולדעת הרמ"א אין לקדש אלא עד חצי כ"ט יום וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים משעת המולד.

להלכה כתב בביאור הלכה שאם הוא עדיין יום ט"ו, אלא שהיה אחר י"ב שעות ותשצ"ג חלקים, אפשר שיש לסמוך על בעל מור וקציעה שדעתו להתיר לברך בשם ומלכות כדעת המחבר, וכן הסכים הגאון מהר"ץ אורינשטיין, אבל אם לא קידש עד ט"ז, יקדש בליל ט"ז בלי שם ומלכות.



שולי הגליון


  1. וכן פסק המחבר (או"ח סי' תכו ס"ב).
  2. והוא הדין מוצאי יום טוב (משנה ברורה ס"ק ה בשם אליה רבה).
  3. עי' מועד קטן (ט.): רבי יונתן בן עסמאי ורבי יודא בן גרים קא רמו קראי אהדדי, כתיב (משלי ד כו) "פלס מעגל רגליך" [- כלומר, שקול המצוות ועיין בהם איזה גדולה, ועשה הגדולה. רש"י], וכתיב (משלי ה ו) "אורח חיים פן תפלס" [- דמשמע כל מצוה שתבוא לידך עשה אותה, בין גדולה בין קטנה, ואל תניח קטנה מפני הגדולה]. ומיישבת הגמרא: לא קשיא, כאן במצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים, כאן במצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים [- מצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים, עשה אתה הגדולה וחביריך יעשו הקטנה. מצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים, אל תפלס, אלא מצוה שבאה לידך בין גדולה בין קטנה עשה], ע"כ. ובביאור פסקו של התרומת הדשן להמתין עד מוצאי שבת עם ברכת הלבנה, אף שלכאורה המצוה לפניו ו'אל תפלס'. ביאר בשו"ת חכם צבי (סימן קו): שכשנעשית המצוה באופן יותר משובח, יש להמתין כדי לקיימה על צד היותר טוב. אבל במצוות שונות אין מעבירין קלה מפני החמורה. אבל במצוה אחת שאפשר לעשות היום שלא מן המובחר ולמחר מן המובחר, טוב להמתין למחר ואין בזה משום *אין מעבירין על המצוות. אבל יש אומרים (עי' שער הציון אות כא) דהעיקר דשהוי מצוה לא משהינן אף אם יחשוב שאח"כ יעשה מן המובחר, וכן כתב במשנה ברורה (ס"ק כ) שכמה אחרונים והגר"א מכללם סוברים שאין כדאי להשהות המצוה, ומסיים המשנה ברורה שהנוהג כן בוודאי יש לו על מי לסמוך, ובפרט בימי החורף וגשם בוודאי הזריז לקדש הרי זה משובח.
  4. וכן פסק הרמ"א (שם), ועי' משנה ברורה (ס"ק ו) שצריך לחשוב אם ישארו עוד חמשה לילות עד חצי כ"ט יום י"ב שעות ותשצ"ג חלקים מהמולד.
  5. סי' תכו ס"ב.
  6. משום דמאויימין מכח הדין ואין שרויים בשמחה (משנה ברורה ס"ק ט).
  7. סי' תכו ס"ג.
  8. לשון המחבר: "י"ו מיום המולד", ומפרש במשנה ברורה (ס"ק יז בשם מגן אברהם ומאמר מרדכי) דלאו דווקא מיום, אלא משעת המולד מונים ט"ו יום מעת לעת.
  9. ובביאור הלכה מביא בשם כנסת הגדולה שיש חולקים על המחבר בזה, וסוברים שגם ט"ז בכלל.
מעבר לתחילת הדף