שאגת אריה/עו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שאגת אריה עו

סימן עו

והואיל ואנו עוסקים בענין זה אמרתי להעתיק מש"כ בחידושי גרסינן בספ"ה דמסכת כריתות (דף כג) א"ל רבא לר"נ ומי אר"ש איסור חל על איסור כלומר דמחייב התם במתני' משום נותר אחלב והא תניא אר"ש האוכל נבילה ביה"כ פטור וכתבו התוס' וא"ת מאי פריך דילמא שאני גבי יוה"כ מש"ה לא חל על איסור נבילה משום דאינו רק איסור כולל אבל הכא גבי נותר ה"ל איסור מוסיף דחמור מאיסור כולל כדאמר לעיל וכן בפ"י יוחסין (ד' עז ע"ב) דקאמר כה"ג הבא על אחותו אלמנה אין איסור אלמנה חל על איסור אחותו וקאמר ר"ש הא מני ר"ש הוא. ומאי מייתי דילמא שאני יוה"כ דאיסור כולל הוא אבל באיסור מוסיף מודה ר"ש. וי"ל דהש"ס ידע דר"ש לית ליה אף איסור מוסיף דתניא הבא על אשת אחיו שהיא אחות אשתו כו' ודבריהם דחוקים מאד במה שפי' שם טעמא דהביא הגמ' הכא והתם להא דר"ש דאוכל נבילה ביוה"כ דאינו אלא איסור כולל ולא הביא הא דהבא על אשת אחיו שהוא איסור מוסיף. ולדידי לק"מ דע"כ ר"ש ל"ל איסור מוסיף דיוה"כ הוי איסור מוסיף לגבי איסור נבילה משום דקי"ל בפ' כ"ש כל האיסורים שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך אכילתן וטעמא משום דאכילה כתיב בהו. והא וודאי גבי יוה"כ דלא כתיב ביה אכילה אלא כל הנפש אשר לא תעונה אפי' אם אכלן שלא כדרך אכילתן כגון אוכל חלב חי כדאמרינן התם וכ"ש בשר בהמה חי כמ"ש התוס' שם אפ"ה חייב משום לא תעונה דיה"כ. ובפ"ב דיומא (ד' פ) לא פטרינן אלא באוכל אכילה גסה ביוה"כ משום דכתיב אשר לא תעונה פרט למזיק אבל שלא כדרך אכילתן דאינו מזיק הא וודאי חייב. הרי איסור יוה"כ הוי איסור מוסיף אחפצא דנבילה שלא כדרך אכילתן שריא משום דאכילה כתיבא בה ואם אכלה חי פטור ומשום יוה"כ חייב. ומדפטר ר"ש אוכל נבילה ביוה"כ ש"מ דאפי' באיסור מוסיף לית ליה איסור חל על איסור וא"ת הא דתנן בפ"ג דכריתות יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ד' חטאות ואשם א' טמא שאכל חלב. והוא נותר. מן המוקדשים. ביוה"כ. ומ"ל בגמ' לכל הני דמתני' באיסור כולל ואיסור מוסיף וקאמר חל עליה יוה"כ מיגו דאיתוסף ביה איסור לגבי חולין איתוסף ביה לגבי גבוה. והאי מיגו דקאמר היינו א"כ ואמאי שביק לאיסור מוסיף דיה"כ דאלים טפי ונקט איסור כולל דידיה דקיל. ועק"ל הא דא"ר פ"ג דשבועות שם (בד' כד) למאן דאית ליה איסור כולל אמר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שלא אוכל תאנים וענבים. מיגו דחייל אענבים חייל נמי אתאנים ומקשה ליה מהא דיש אוכל אכילה אחת. ואי איתא משכחת לה חמש כגון שאמר שבועה שלא אוכל תמרים וחלב מיגו דחיילא אתמרים חיילא נמי אחלב. ומאי קושיא דילמא לית ליה להאי תנא איסור כולל והא דמחייב ליה משום טומאה ע"י כולל משום דס"ל כר"ש דמסיק שם בספ"ה דכריתות אהא דמחייב ליה משום נותר אחלב אע"ג דלית ליה איסור חל על איסור לא באיסור כולל ולא באיסור מוסיף. דבקדשים גלי רחמנא דאיסור חל על איסור דתניא אשר לה' לרבות את האימורין ואימורין קאי עלייהו באיסור לאו וחלב קאי עלייהו באיסור כרת וקאתי איסור טומאה חייל עליה. תדע שכן הוא כו' אי אמרת בשלמא דאיסור יוה"כ אינו אלא כולל לחוד א"כ ע"כ ס"ל להאי תנא איסור כולל אף שלא במוקדשים מדמחייב משום כולל איה"כ. אלא אי אמרת דיה"כ הוי איסור מוסיף א"כ דילמא ס"ל להאי תנא כר"י דאית ליה איסור מוסיף ולית ליה איסור כולל וי"ל משום דאשם מעילות דחייב משום מן המוקדשים נמי חייב עליו אף שלא כדרך אכילתן משום דמעילה בין למ"ד הזיד במעילה בלאו בין למ"ד במיתה ילפינן לה בגז"ש חט חט מתרומה כדפירש"י בפ' כ"ש (ד' לב). וכיון דלא כתיב אכילה בגופיה לוקין עליו אף שלא כדרך אכילתו כדאמרי' התם לענין בשר בחלב אע"ג דיליף לה מגז"ש דבשר בשדה טרפה דכתיבא גבי אכילה אפ"ה לוקין עליו אף שלא כדרך אכילתן דמה"ט לא כתב רחמנא אכילה בגופי' לומר שלוקין אף שלא כדרך אכילתן. והשתא א"ש כיון דמחייב ליה משום מוקדשין שאסור שלא כדרך אכילתן א"כ לא הוי' יה"כ נגד איסור מוקדשים דקדים ליה"כ אלא איסור כולל לבד ולא איסור מוסיף דמדמחייב עלי' משום איסו' נותר ש"מ דאקדשי' ואקרבי' קודם יה"כ מדנעש' כבר נותר. וש"מ דאית ליה איסור כולל אף שלא במוקדשין והשתא פריך שפיר וא"א מ"ל חמש כו'. וזה שלא כדעת התוס' בפכ"ש (ד' כו) גבי שאני היכל דלתוכו עשוי. והא דאמרי' התם אקדשי' מיגו דאיתוסף ביה איסור הנאה איתוסף בי' לגבי חלב ולא נקט גבי מוקדשין האי איסור מוסיף דשלא כדרך אכילתן כיון דאידי ואידי איסור מוסיף הוא. חדא מתרי טעמי נקט אלא שרש"י ז"ל בפ"ג דשבועות (ד' כד) קרי לאיסור מוקדשין איסור כולל מיגו דחייל אבשר ועור חייל נמי אחלב וכתבו התוס' והא דאמר בפ' אמרו לו אקדשיה מיגו דאיתוסף ביה איסור הנאה איתוסף ביה איסור לגבי אכילת חלב התם נמי איסור כולל הוא ולא קרי ליה מוסיף אלא משום שהוא חמור על קל ע"כ. א"כ הדרא קושיא לדוכתא אמאי לא חשיב לאיסור מוקדשים איסור מוסיף משום שנאסר שלא כדרך אכילתן. אלא שדברי רש"י עצמן סותרין זא"ז שבפ"ג דיבמות (ד' לד) פי' שאיסור מוקדשין הוי איסור מוסיף שכתב אקדשיה מיגו דאיתוסף איסור הנאה על החלב משום זרות איתוסף ביה נמי איסור אכילה משום זרות ואע"ג דאסור וקאי באכילה ה"ל נותר מיגו דאיתוסף איסור למזבח משום נותר איתוסף נמי לכהן משום נותר הרי הנך תרי משום איסור מוסיף ע"כ. וה"נ ס"ל לרש"י בס"פ ג"ה (דף קא) גבי איסור כולל באיסור חמור אית ליה דאיסור הנאה ה"ל איסור מוסיף וכ"ד הרמב"ם בפ' י"ד מהלכות מ"א. אע"פ שאין דעת התוס' כן אלא ס"ל דאיסור הנאה איסור חמור בעלמא ולא איסור מוסיף וכ"כ מזה במ"א ע"כ בחידושי ואגב אורחין למדנו דהאוכל ושותה ביה"כ שלא כדרך אכילה ושתיה חייב משום דלא כתיבא גביה אכילה אלא אשר לא תעונה כתיב והרי לא נתענה. וא"ת א"כ תקשה הא דאר"ל בפ"ב דיומא (ד' פא) מפני מה לא נאמר אזהרה בעינוי משום דלא איפשר היכי נכתוב נכתוב רחמנא לא יאכל אכילה בכזית ולמה ל"ק דמש"ה לא כתב רחמנא לא יאכל משום דאם כן בשלא כדרך אכילתן אינו במשמע באזהרה זו דלא יאכל ואילו יה"כ אסור וחייב עליו אפי' בשלא כדרך אכילתן. הא לק"מ דאע"ג דבאזהרת לא יאכל אינו במשמע שמוזהר שלא כדרך אכילתן אפ"ה עכ"פ איכא למישמע מיניה דמוזהר עליו ומוטב דכתב רחמנא לא יאכל דהשתא נקוט מיהא פלגא בידך דמוזהר מיהא באוכל ביה"כ דרך אכילתן. מהשתא דלא כתב מידי דאפי' כדרך אכילתן ליכא שום אזהרה בעינוי כלל. הילכך קאמר נכתוב רחמנא לא יאכל אכילה בכזית משמע וגבי יה"כ בעינן ככותבת שהוא יותר מכזית אבל בכזית כי היכי דליתא בעונש באזהרה נמי ליתא מ"מ ש"מ דחייב ביה"כ בשלא כדרך אכילה ושתיה, כנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף