שאגת אריה/א
|
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה אי הלכה כמ"ד ק"ש דאורייתא או לא את"ל ק"ש דאורייתא אכתי צריך לברורי עד כמה הוא חייב לקרות מן התורה. אי פ' שמע והיה אם שמוע תרווייהו דאורייתא או דילמא מדאורייתא בפ' שמע לחוד סגי. או אפי' בפסוק ראשון של שמע ישראל נמי סגי מדאורייתא:
תשובה בפ' מי שמתו (דף כ"א) אר"י (אמר שמואל) ספק קרא ק"ש ספק לא קרא אינו חוזר וקורא ספק אמר אמת ויציב ספק לא אמר חוזר ואומר מ"ט ק"ש דרבנן אמת ויציב דאורייתא. ור"א אמר ספק קרא ק"ש ספק לא קרא חוזר וקורא ספק התפלל ספק לא התפלל אינו חוזר ומתפלל וכתב הרי"ף ולית הלכתא כשמואל דאמר ק"ש דרבנן דקי"ל ק"ש דאורייתא ע"כ וכן פסקו רוב הפוסקים ז"ל ולא ביארו דבריהם אמאי לא קי"ל כשמואל דאמר ק"ש דרבנן ואדרבה מצד הסברא היה נראה דקי"ל כשמואל לגבי ר"א דהוי כתלמיד לגבי שמואל כדמוכח בש"ס בכמה דוכתי ורבי יוחנן דפליג עליה דר"א התם ואמר ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו מ"מ בק"ש לא גלי דעתיה כמאן ס"ל והכ"מ כתב בפ"ב מהל' ק"ש ונ"ל דנפקא להו מדאשכחן כמה ברייתות דדיינו דיני ק"ש מקראי ומשמע דראיות גמורות נינהו ולשמואל נצטרך לומר דאסמכתות הם ע"כ. ואין בדבריו טעם וכי נתחכם יותר משמואל דוודאי ידע כל הני ברייתות ובמתניתין נמי תנן בפ"ק דברכו' (דף י"א) בש"א בערב כל אדם יטה ויקרא ובבקר יעמוד שנא' בשכבך ובקומך ובה"א כל אדם קורין כדרכן שנא' ובלכתך בדרך א"כ למה נאמר ובשכבך ובקומך בשעה שבני אדם שוכבין ובשעה שבני אדם עומדין וכי ידע שמואל ממתני' ואפ"ה ס"ל דק"ש דרבנן. אבל נ"ל דראיית הפוסקים דק"ש דאוריי' מהא דאמרינן באותה סוגיא מתיב רב יוסף ובשכבך ובקומך א"ל אביי ההוא בד"ת כתיב. ובפ"ק דנדרים (דף ח) אמרינן אמר רב גידל אמר רב האומר אשכים ואשנה פ' זה אשנה מסכתא זו נדר גדול נדר לאלהי ישראל ופריך והלא מושבע ועומד הוא ואין שבועה חל על שבועה מאי קמ"ל דאפי' זרוזי בעלמא היינו דרב גידל קמייתא ומשני הא קמ"ל כיון דאי בעי פטר נפשיה בק"ש שחרית וערבי' מש"ה חל שבועה עליה ומדקאמר כיון דאי בעי פטר נפשיה בק"ש שחרית וערבית ש"מ דובשכבך ובקומך לאו בד"ת כתיב אלא בק"ש איירי וק"ש דאורייתא וכיון דרב ס"ל כר"א דק"ש דאורייתא ה"ל שמואל יחידאה לגביה. ועוד דקי"ל הלכתא כרב לגבי שמואל באיסורי, והתו' במנחות בפ' התכלת (דף מ"ג) גבי הא דתני' התם וראיתם אותו וזכרתם ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת התלויה בה ואיזו זו זו ק"ש דתנן מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן כתבו בפשיטו' ואיזו זו זו ק"ש אסמכת' בעלמא דק"ש דרבנן ע"כ:
ולדבריהם ז"ל נ"ל לפרש דהא דקאמר אביי דקרא דובשכבך ובקומך בד"ת כתיב לאו למימרא דפירושא דקרא לשמואל דמיירי בד"ת דצריך ללמוד יומם ולילה דא"כ ע"כ הא דרב דמס' נדרים דאמר האומר אשכים ואשנה פר' זה ואשנה מסכתא זו נדר גדול נדר לאלהי ישראל פליג עלי' דשמואל דלשמואל מושבע ועומד הוא ואין שבועה חל על שבועה והלכה כרב וכמש"כ. אלא ה"פ דלשמואל ובשכבך ובקומך בד"ת כתיב וכמו שלמ"ד ק"ש דאורייתא א"צ לקרות ק"ש רק פעם אחת בזמן שכיבה ופעם אחת בזמן קימה בהכי סגי וא"צ לקרות כל זמן שכיבה וכ"ז קימה אלא בפעם אחת לחוד סגי. ה"ה נמי לשמואל דס"ל בד"ת כתיב ההוא קרא דובשכבך ובקומך היינו שחייב לקרות בזמן שכיבה וקימה ד"ת איזה דבר מן התורה שירצה ובפעם אחת סגי רק שיקרא בזמן שכיבה וקימה בשעה שדרך בני אדם שוכבין ובשעה שדרך בני אדם עומדין כדברי ב"ה אלא שלמ"ד ק"ש דאורייתא צריך לקרות דוקא פ' ק"ש מן התור' בזמן שכיבה וקימה ולא סגי בשאר ד"ת ולשמואל לא ייחד הכתוב דובשכבך ובקומך לקרות פרש' ק"ש דוקא אלא בשאר ד"ת נמי סגי דוהיו הדברים האלה כו' ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך דכתיב בקרא לאו אפ' שמע דוקא קיימא אלא אד"ת קאי והרי בפ' שניה דוהיה אם שמוע נמי כתיב לדבר בם ולאו אההיא פ' לחוד קאי דפר' שניה לכ"ע לאו דאוריי' כמ"ש לקמן בס"ד. והאי לדבר בם דפ' שניה מפרש בגמ' ר"פ הי' קורא (דף יג) דבדברי תורה כתיב וה"ק רחמנ' אגמירו בנייכו תורה כי היכי דליגרסו בהו וה"נ ס"ל לשמואל דודברת בם בשכבך ובקומך דפ' ראשונה אד"ת קאי שמחויב לקרות בזמן שכיבה וקימה איזה דבר מן התורה ובפעם א' שקרא סגי כמו בק"ש לר"א אלא שתקנת חכמים שייחדו דווקא פ' ק"ש לקרותה בזמן שכיבה וקימה. נמצא דלשמואל נמי בקריא' פ' ק"ש מקיים מ"ע של תורה כמו לר"א אלא דלדידיה בשאר פ' של תורה נמי מקיים מצות עשה זו מן התורה וחייב לקרותה בזמן שכיבה וקימה דווקא בזמני' שקבעה תורה. ולפ"ז הא דרב בנדרים לא פליג אהא דשמואל דוודאי לשמואל נמי הוה מצי לפטורי נפשי' מחיובי דובשכבך ובקומך בקריאת איזה פ' שחרית וערבית בזמן שכיבה וקימה ולא נקט הש"ס שם בנדרים כיון דאי בעי פטר נפשיה בק"ש שחרית וערבי' אלא לבתר דתקינו רבנן לקרות דוקא פ' שמע לצאת ידי חובת מצות בשכבך ובקומך ואורחא דמילתא נקט דכל אדם מוציא את עצמו ידי חובתו ממצות בשכבך ובקומך כפי תיקון חכמים שתקנו לצאת ידי חיוב מצוה זו באמירת ק"ש דוקא:
וראיה ברורה לדברי שהרי מקשה הש"ס שם אהא דשמואל תנן בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה ועל המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו ואס"ד אמת ויציב דאורייתא ליברוך לאחריה ומשני מ"ט מברך אי משום יציאת מצרים הא אדכר ליה בק"ש ונימא הא ולא ליבעי הא ק' עדיפא דאית בה תרסי:
ויש להקשות אמאי מקשה אסיפא דמילתא דשמואל ואס"ד אמת ויציב דאורייתא ליברוך לאחריה ולא מקשה נמי ארישא דמילתא דשמואל מרישא דמתני' ואס"ד ק"ש דרבנן אמאי מהרהר ק"ש בלבו מ"ש ק"ש מברכותיה ובה"מ דלפניו דתנן התם דאין מברך. ואי משום דבק"ש אית בה עול מ"ש ומש"ה אע"ג דמדרבנן היא מהרהר בלבו הא אכתי לא אסיק אדעתיה האי טעמא שהרי פריך לבתר הכי ונימא הא ולא ליבעי הא ומשני ק"ש עדיפא דאית בה תרתי כלומר קבלת עול מלכות שמים והזכרת י"מ. אלא ע"כ לשמואל נמי דאורייתא לקרות איזה דבר מד"ת בזמן שכיבה וקימה אלא דס"ל דמצותו של תורה לאו דוקא לקרות פ' זו של שמע אלא ה"ה אם קרא איזה דבר מד"ת בזמנים הללו יוצא ידי חובת ובשכבך ובקומך דאמר רחמנא. מש"ה לא קשיא ליה אמאי מהרהר ק"ש בלבו דהא מדאורייתא מחויב לקרות בד"ת אפי' לשמואל ולא קא קשיא ליה אלא אהא דאמר שמואל אמת ויציב דאורייתא אמאי אינו מברך לאחריה ולבתר דמשני ליה מ"ט מברך אי משום יציאת מצרים הא אידכר ליה בק"ש פריך ונימא הא ולא ליבעי הא וכיון דיאמר אמת ויציב יצא ידי חובת הזכרת י"מ וגם יצא ידי חובת מצות ובשכבך ובקומך לשמואל דס"ל דבקריאה איזה דבר מד"ת יצא ידי חובת מצוה זו וסגי ליה בהכי. ולאו דוקא אק"ש קא קפיד רחמנא. א"כ נימא הא אמת ויציב דגם הא מד"ת הוא שמוזכר בה יציאת מצרים וקריעת ים סוף ומשירה שאמרו ישראל על הים ואין לך ד"ת יותר גדול מזה ויוצאין ידי חובת ד"ת שמצותו מן התורה לשמואל וגם יצא ידי חובת הזכרת יציאת מצרים. ומשני ק"ש עדיף דאית בה תרתי הני תרתי דאמרן היינו ד"ת ומקיים בה מ"ע דובשכבך ובקומך והזכרת י"מ ועדיפותא דידה משום דאית בה נמי קבלת עול מלכות שמים. והא דנקט תרתי אע"ג דע"י ק"ש מקיים מ"ע דובשכבך ובקומך ודהזכרת י"מ כמו שמקיים אותם ע"י אמירת אמת ויציב ועוד מוסיף ק"ש על אמירת אמת ויציב דאית בה קבלת עול מלכות שמים וה"ל תלת. י"ל דהני תרתי מצות שמקיים נמי ע"י אמירת אמת ויציב כמו ע"י ק"ש לא קחשיב לי' אלא בחדא כיון דבאמירת אמת ויציב נמי אית להו וקבלת עול מלכות שמים דאיתא בק"ש דליתא באמת ויציב ה"ל עוד חדא. מש"ה קאמר ק"ש עדיפא משום דאית בה תרתי. והא דאר"י א"ש ספק קרא ק"ש ספק לא קרא אינו חוזר וקורא מ"ט ק"ש דרבנן היינו דוקא היכא דקרא כבר איזה דבר מד"ת דיוצא ידי חובתו בזה מדאורייתא אבל אם לא קרא עדיין איזה דבר מד"ת חייב לקרות ק"ש דוקא ואין לסמוך על שיקרא איזה דבר מד"ת דק"ש עדיף דאית בה תרתי כדקאמר הש"ס לגבי בעל קרי. וה"נ כתבו התו' גבי ספק אמר אמת ויציב ספק לא אמר אמת ויציב דאי מסופק לו מק"ש ומאמת ויציב יחזור לק"ש דאית בה תרתי מלכות שמים וי"מ הכי עדיף מלומר אמת ויציב דליכא אלא חדא ע"כ. וא"כ ה"נ מחויב לקרות ק"ש דוקא אי מסופק אם קרא ק"ש או לא קרא ולא סגי ליה בקריאת ד"א מד"ת דק"ש עדיף דאית בה תרתי. ולפ"ז הא דמסיק הש"ס למעל' מסוגיא זו אהא דתנן התם בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה ועל המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו לרב חסדא דאמר התם הרהור לאו כדבור דמי דפריך כיון דהרהור לאו כדבור דמי למה מהרהר אר"א כדי שלא יהו כל העולם עוסקין בו והוא יושב ובטל ונגרוס בפירקא אחרינא אמר רב אדא בר אהבה בדבר שהציבור עוסקין בו והרי תפלה דדבר שהציבור עוסקין בו ותנן היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי לא יפסיק אלא יקצר טעמא דאתחיל הא לא אתחיל לא יתחיל שאני תפלה דלית בה מלכות שמים. והרי בה"מ לאחריו דלית בה מלכות שמים ותנן על המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו. אלא ק"ש ובה"מ דאוריית' ותפלה דרבנן. וכתבו התוס' ויש ספרים גורסים ק"ש דרבנן היא ומשני אלא ק"ש אית בה מלכות שמים ובה"מ דאורייתא ותפלה דרבנן כן הגירסא בפ"ה וקשה דבמתני' פירש דק"ש דאוריית' לכ"ע כיון שלא אמר אמת ויציב דבהכי מיירי מתני' ע"כ. ולפי מש"כ בלא"ה לא גרסינן לה שהרי אפי' שמואל דאמר ק"ש דרבנן מ"מ מודה נמי דצריך לקרות איזה דבר מד"ת בזמן שכיבה וקימה מדאורייתא מובשכבך ובקומך. ולפי מה שכתבתי ניחא נמי התמיהות גדולות שתמהו התוס' בריש פ"ז דסוטה (ד' לב) אהא דשמואל דאמר ק"ש דרבנן מפלוגתא דר' ורבנן אי ק"ש ככתבה או בכל לשון וכן הא פלוגתא דהקורא שמע ולא השמיע לאזניו ויליף להו מקרא ופלוגתא דב"ש וב"ה שהבאתי למעלה דמשמע דתרוייהו ס"ל דקרא משתעי בק"ש וסתמא דגמ' דקאמר בריש מסכת ברכות תנא אקרא קאי דובשכבך ובקומך והכי קתני זמן ק"ש דשכיבה אימת משעה שהכהני' נכנסין לאכול בתרומתן ובפלוגתא דר' זוטרא ור' יאשיה בריש היה קורא דלמר פ' שניה בעי כוונה וקריאה משום דכתיב על לבבכם ולדבר בם ולמר כוונה בלא קריאה והאי לדבר בם בד"ת כתיב מדקאמר ההוא בד"ת מכלל דודברת בם קאי דוקא אק"ש.
ותו איתא התם הפועלים שעשו מלאכה עם בע"ה קורין ק' ומברכין לפניה ולאחריה ואוכלים ומברכים לאחריו שתים כיצד ברכה ראשונה כתיקונה שניה כולל בונה ירושלים בברכת הארץ ולא מברך הטוב והמטיב משום דמדרבנן דביבנה תקנוה מכלל דק"ש דחיובה לקרות דאוריית' ודוחק לומר דכל הני דמשמע מינייהו דמדאורייתא הוי אסמכתא בעלמא דאין שיטת הגמ' לדייק כ"כ על אסמכתות רבי ורבנן ועוד דאמר לימא קסבר כל התורה כולה בכל לשון נאמרה אי הוי אסמכתא לא הוה צריך למידק מיניה ע"כ. ולפי מה שכתבתי אין מכל זה קושיא לשמואל דהא הוא נמי מודה שצריך לקרות בזמן שכיבה וקימה איזה דבר מד"ת מדאורייתא וחכמים ייחדו לקרות פ' ק"ש דוקא נמצא עיקר הקריאה דאורייתא אלא מה שאנו קורין דוקא ק"ש הוא מדרבנן והרי הם ז"ל כתבו הרבה פעמים בשם ר"ת ומהם בפ"ק דזבחים (דף ה) ובפ"ק דמנחות (דף ד) דהא דאמרינן בכל דוכתי גמירי כל שבחטאת מתה באשם רועה דרעייה דרבנן היא והכי גמירא הילכתא דכל שבחטאת מתה באשם קרב עולה ומשום דתקון רבנן רעייה גזירה אטו לפני הכפרה נקט הש"ס באשם רועה ע"כ. וה"נ איכא למימר לשמואל דמדאורייתא צריך לקרות איזה דבר מד"ת בזמנים הללו רק שרבנן ייחדו לקרות פ' זו של ק"ש דוקא מה"ט נקט בכל הני דוכתי דיליף מקראי ק"ש והיינו לפי מה דתקנו רבנן ועיקר קרא לעיקר קריאה הוא דאתי דמצותו מדאורייתא מש"ה פועלים קורין ק"ש דעיקר הקריאה דאורייתא היא אפילו לשמואל והא דקאמר הש"ס ההוא בד"ת כתיב ודייקו התוספ' מיניה מכלל דודברת בם דוקא בק"ש מיירי הא מפרש לה הש"ס גופא התם ההוא בד"ת כתיב וה"ק רחמנא אגמירו בנייכו תורה כי היכי דלגרסו בהו כלומר ההוא לא איירי דוקא מד"ת שחייבו תורה לקרות בזמן שכיבה וקימה שייחדו חכמים לצאת ידי מצוה זו פ' ק"ש דוקא אלא בד"ת ללמד לבנים איירי אבל ודברת בם מיירי מד"ת שחייבו תורה לקרות בזמן שכיבה וקימה וחכמים ייחדו דוקא פ' ק"ש למצוה זו:
והכי נמי ניחא לי דלא פליג שמואל אהאי סוגיא דמנחות פ' י"א (דף צ"ע) דגרסינן התם אמר ר' יוחנן משום רשב"י אפי' לא קרא אדם אלא ק"ש שחרית וערבית קיים לא ימוש ודבר זה אסור לומר בפני עם הארץ ורבא אמר מצוה לאומרו בפני עם הארץ. תו גרסי' התם שאל בן דמא בן אחותו של ר' ישמעאל את ר' ישמעאל כגון אני שלמדתי כל התורה כולה מהו ללמוד חכמת יוונית קרא עליו המקרא הזה לא ימוש סה"ת הזה מפיך והגית בו יומם ולילה צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמוד בה חכמת יוונית ופליגא דרבי שמואל בר נחמני דא"ר שמואל ב"נ אר"י פסוק זה אינו לא חובה ולא מצוה אלא ברכה ראה הקב"ה את יהושע שד"ת חביבים עליו ביותר שנא' ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל א"ל הקב"ה יהושע כ"כ חביבין עליך ד"ת לא ימוש הס"ת הזה מפיך ור' אמי אמר התם מדבריו של ר' יוסי נלמד אפילו לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית קיים מצות לא ימוש ספר התורה הזה מפיך. ואס"ד דהא דאמרינן אליבא דשמואל דובשכבך ובקומך בד"ת כתיב דה"פ דחייב אדם ללמוד יומם ולילה א"כ הא דאמר התם דבפרק אחד שחרית ובפרק אחד ערבית קיים מצות לא ימוש למאי נ"מ שקיים קרא דלא ימוש שהוא מדברי קבלה הלא עדיין חוב של תורה עליו ללמוד יומם ולילה. וכן למאי נ"מ קאמר ר"י דבק"ש שחרית וערבית קיים לא ימוש ולמה אסור לומר דבר זה בפני עם הארץ מפני שלא יאמר בק"ש סגי ולא ירגיל בניו לת"ת כדפי' רש"י התם והרי מ"מ מן התורה חייב ללמוד יומם ולילה מקרא דובשכבך ובקומך לשמואל דס"ל דקא משתעי האי קרא בד"ת וגם ר"י למה קרא עליה דבן דמא מקרא זה דלא ימוש דדברי קבלה ולא קרא עליו מקרא דאורייתא דובשכבך ובקומך וכ"ש היאך אמר ר' יונתן דמקרא זה אינו לא חובה ולא מצוה אלא ברכה חוב ומצוה דאורייתא נמי איכא מקרא דובשכבך ובקומך וכי איפשר דפליג שמואל על כל הני תנאי ואמוראי והש"ס לא הזכיר שם שום מחלוקת על זה. אלא ע"כ כדפירשתי דהא דמוקמינן אליבא דשמואל האי קרא דובשכבך ובקומך בד"ת לאו למימרא דחייב אדם לעסוק בד"ת יומם וליל' לשמואל אלא שצריך לעסוק באיזה ד"ת בזמן שכיבה וקימה ובפרק אחד יצא ידי חובת מצוה זו וכדפירשתי:
וה"נ ניחא לי ההיא דהתכלת ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת התלויה בה ואיזו זו זו ק"ש דלשמואל נמי א"ש דלדידיה נמי צריך לקרות בזמן קימה ד"ת ותלויה מצוה זו במצות ציצית דזמן קימה הוי משיכיר בין תכלת ללבן ונקט ק"ש לפי מה שייחדו חכמים לפ' זו דוקא לצאת י"ח מצוה של ובשכבך ובקומך ותמהני על התוס' שכתבו דאסמכתא בעלמא היא דהא ק"ש דרבנן שהרי שם נחלקו ר"ש ורבנן אי לילה זמן ציצית הוא או לא ודרש ר"ש וראיתם אותו פרט לכסות לילה ואמרינן ורבנן האי וראיתם אותו מאי עבדי ליה מיבעיא ליה לכדתניא וראיתם אותו וזכרתם ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת התלויה בה ואיזו זו זו ק"ש אלמא דרשא גמורה היא אע"ג דדריש התם עוד כמה דברים מוראיתם אותו מ"מ מדנקט האי דרשא לרבנן ש"מ דדרשא גמורה היא ולאו לאסמכתא בעלמא קא מייתי לה. אבל לפי מש"כ א"ש דאפי' למ"ד ק"ש דרבנן מ"מ דרשא גמורה היא דהא מ"מ מחויב לקרו' בזמן קימה איזה דבר מד"ת מדאורייתא ונקט הש"ס ק"ש לבתר תקנת חכמים שייחדו פ' זו דוקא לצאת בה ידי חובת מצות של ובשכבך ובקומך:
וה"נ משמע לי מדברי רש"י שהרי תנן בפ"ג דברכות נשים ועבדים וקטנים פטורים מק"ש ומן התפלין וחייבין בתפלה ובמזוזה ובברכת המזון ובגמ' ק"ש פשיטא מ"ע שהזמן גרמא היא וכל מ"ע שהזמן גרמא נשים פטורות מהו דתימא הואיל ואית בה מלכות שמים קמ"ל. וחייבין בתפלה דרחמי נינהו מהו דתימא הואיל וכתיב בה ערב ובוקר וצהרים כמ"ע שהזמן גרמא דמיא קמ"ל וכתב רש"י ה"ג תפלה דרחמי נינהו ול"ג פשיטא דהא לאו דאורייתא היא ע"כ. ומדברי התוס' דברי רש"י מבוארים יותר שכתבו בתפלה פשיטא כיון דכתיב ערב ובוקר וצהרים אשיחה ואהמה כמ"ע שהזמן גרמא הוי קמ"ל דרחמי נינהו ורש"י לא גריס ליה משום שהרי תפלה דרבנן היא ומאי מ"ע שייכא ביה ומ"מ יש ליישב דהא הלל דרבנן ונשים פטורים מה"ט דמ"ע שהזמן גרמא הוא כדאמר בסוכה מי שהיה עבד ואשה או קטן מקרין אותו עונה אחריהם מה שהם אומרים דאין השומע פטור מקריאתן כיון שהם פטורים ע"כ. הרי מבואר טעמא של רש"י דל"ג בתפלה פשיטא משום דבמצוה דרבנן לא שייך למיפטר את הנשים מטעם מ"ע שהזמן גרמא. והשתא יש להקשות לפי' רש"י אמאי פטורים נשים מק"ש לשמואל דס"ל ק"ש דרבנן דמאי מ"ע שייכא בה כיון שהיא מדרבנן בעלמא ובדרבנן בין מ"ע שהזמן גרמא בין מ"ע שלא הזמן גרמא הכל שוה וליחייבו נשים בק"ש. ולפי מש"כ א"ש דאפי' לשמואל עיקר קריאה הוי מן התורה בזמן שכיבה וקימה אלא שיכול לפטור א"ע בשאר ד"ת וחכמים ייחדו שחייב לקרות פ' שמע דוקא כדי לצאת י"ח מצוה זו הואיל ואית בה קבלת עול מ"ש וכיון דעיקר הקריאה הוי מן התורה שייך בה למימר מ"ע שהז"ג לפטור את הנשים אלא דסד"א הואיל ואית בה מלכות שמים ליחייבו מדרבנן הואיל וייחדו לפ' זו דוקא משום מלכות שמים דאית בה קמ"ל דמ"מ נשים פטורות הואיל ופטורין מן עיקר הקריאה של חיוב התורה תו לא חייבו חכמים אותן מפני קבלת עול מ"ש לחוד דלא תיקנו חכמים לקרות פ' שמע אלא מי שמחויב בעיקר הקריאה מן התורה ייחדו לו זו פ' שמע דוקא לצאת בה י"ח קריאה של תורה, אבל נשים שאינן חייבין בעיקר הקריאה מן התורה לא חייבו אותן חכמים לקרות פ' שמע מפני מלכות שמים דאית בה וכיון דלא חייבו אותן בקריאת פ' שמע לא חייבו אותן בקריאת והיה אם שמוע וויאמר נמי אע"פ שעיקר קריאתן אינו אלא מדרבנן שהרי כבר יצא ידי חובת קריאה של תורה בפ' שמע דכל שלש פרשיות של ק"ש כחדא מצוה של דבריהם שווייה רבנן. ומה שהקשו התוספות על רש"י מהלל דמסכת סוכה כבר ישבתי את זאת במקום אחר ואין כאן מקומו והא דתנן ר"פ מי שמתו (דף יז) נושאי המטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן את שלפני המטה ואת שלאחר המטה את שלפני המטה צורך בהם פטורים ואת שלאחר המטה צורך בהם חייבין ואלו ואלו פטורים מן התפלה. ופירש רש"י דלאו דאוריית' היא ומשמע הא קריאת שמע דאוריית' היא משום הכי את שלאחר המטה צורך בהם חייבין אע"פ שפטורים מן התפלה. לשמואל נמי ניחא דמיירי שלא קרא עדיין שום ד"ת וקורין ק"ש כפי תקנת חכמים כדי לצאת ידי חובת ובשכבך ובקומך דאורייתא:
אחר שכתבתי את כל זה מצאתי לתלמידי רבינו יונה שכתבו בפ' מי שמתו אהא דשמואל דספק קרא ק"ש שאינו חוזר וקורא משום דק"ש דרבנן אע"פ שכתוב בתורה ובשכבך ובקומך ס"ל לשמואל שלא אמרה תורה דוקא ק"ש אלא שיקרא בתורה בכל מקום שירצה ומה שאנו קורין זאת הפרשה דוקא אינה אלא מדרבנן ולפיכך ס"ל אינו חוזר וקורא ע"כ וזה נוטה למאי שפירשתי ודרך סלולה היא. אבל אכתי קשה לי מהא דתנן בפרק קמא דשבת (דף ט) לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל לא יכנס אדם למרחץ ולא לבורסקי ולא לאכול ולא לדין ואם התחילו אין מפסיקין מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה. ובגמ' (ד' יא) הא תנא ליה רישא אין מפסיקין ומשני סיפא אתאן לד"ת דתניא חברים שהיו עוסקין בד"ת מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה ופירש רש"י מפסיקין תורתן לק"ש דזמנה דאוריית' מובשכבך ובקומך ואין מפסיקין לתפלה ע"כ. וא"כ לשמואל דאמר ק"ש דרבנן אמאי מפסיקין לק"ש יותר מלתפלה ואי משום מצות ד"ת דובשכבך ובקומך הרי בחברים העוסקין בתורה עסקינן ובזה יצאו ידי חובת של ובשכבך ובקומך של תורה לשמואל ולמה מפסיקין לק"ש דכיון שעוסקין בד"ת שוב אין ק"ש אלא מדרבנן. ונ"ל דלשמואל ה"ט דמפסיקין לק"ש אע"ג דלחברי' העוסקים בתורה ק"ש אינה אלא מדרבנן דכיון דאית בה קבלת עול מלכות שמים החמירו בה חכמים יותר מתפלה וחייבו להפסיק לחברים העוסקי' בד"ת לק"ש יותר מלתפלה. והא דאמרינן בר"פ היה קורא (ד' י"ד) בעי מיניה אחי תנא דבי רבי חייא מר' חייא בהלל ובמגילה מהו שיפסוק אמרינן ק"ו ק"ש דאוריית' פוסק הלל דרבנן מיבעיא או דילמא פרסומי ניסא עדיף. א"ל פוסק ואין בכך כלום וכן הא דאמרינן התם בהאי פירקא (ד' טו) גבי הא דתנן הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא ר"י אמר לא יצא עד כאן לא קאמר ר"י לא יצא אלא גבי ק"ש דאוריית'. וכן הא דתניא בפ"א ובפ"ב דברכות (ד' טז) ובפ"ב דסוכה (ד' כה) בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה ובלכתך בדרך פרט לחתן וכן הא דתניא בברכות (ד' טז) הקורא את שמע צריך שיכוין את לבו שנא' שמע ישראל ולהלן הוא אומר הסכת ושמע ישראל מה להלן בהסכת אף כאן בהסכת. ובירושלמי בפ"ק דברכות אמרינן ק"ש דבר תורה ותפלה אינו דבר תורה ובתוספתא תניא כשם שנתנה תורה קבע לק"ש כך נתנו חכמים קבע לתפלה. ואין מכל זה ראיה דק"ש דאורייתא שהרי שמואל נמי מודה דעיקר קריאה דאוריית' היא אלא שס"ל שיצא ידי חובתו מן התורה באיזה מד"ת שקורא בזמנים הללו בזמן שכיבה וקימה וכמש"ל. הרי שישבתי את כל המקומות אשר נראה מהם לפום ריהטא דק"ש דאורייתא אליבא דשמואל דס"ל דק"ש דרבנן:
ומעתה יש לתמוה על רוב פוסקים שפסקו כר"א דאמר ק"ש דאורייתא לגבי שמואל וכמש"ל ואין בידי שום סעד וראיה לדבריהם ז"ל שהלכה כמ"ד ק"ש דאורייתא מדברים המבוארים בהדיא בגמרא. אלא מהא דאמרינן ברפ"ח דמסכת סוטה (ד' מב) ואמר אליהם שמע ישראל מ"ש שמע ישראל א"ר יוחנן משום רשב"י אמר להם הקב"ה לישראל אפילו לא קיימתם אלא ק"ש שחרית וערבית אי אתם נמסרים בידם ש"מ דצריך לקרות פ' זו דשמע ישראל דוקא מן התורה וכיון דר"י ס"ל דקריאת שמע דאוריית' קיי"ל הכי חדא דקיי"ל שמואל ור"י הלכה כר"י ועוד כיון דקיימי ר"י ור"א בחדא שיטתא דק"ש דאוריית' ה"ל שמואל דאמר ק"ש דרבנן יחיד לגבייהו והלכה כרבי'. וממה שאכתוב בסי' שאחר זה יש עוד ראיות דקיי"ל כמ"ד דק"ש דאורייתא ושם יתברר הדבר היטב בס"ד ע"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |