שו"ת צמח צדק (קרוכמל)/מז
|
< הקודם · הבא > |
- שאלה מ"ז
אומן המבשל בורית, והבורית נעשית מחלב ומי אפר כירה וסיד ומערבין בתוכה מלח בבישולה, וצריך האומן לטועמה אי סגי לה במלח ששם לתוכה אי שרי לטועמה או לא, והטועמה אינו צריך לבלוע אלא לטעום ולרקוק אי שרי או לא:
תשובה יראה דשרי ליה לטעום הבורית בבשולה אם אינו בולע אלא רוקק מיד אע"ג דכבר פסק הריב"ש בסימן רפ"ח דטעימת אסורי אכילה הוא אסור, דהכי משמע בברכות פרק היה קורא דף י"ד דמסיק התם השרוי בתענית טועם ואין בכך כלום משום דאכילה קביל עליה טעימה לא קביל עליה וכו', משמע דוקא בתענית שרי טעימה משום דבקבלתו תליא מלתא ואכילה קביל עליה טעימה לא קביל עליה דלא מחית נפשי' למיסר כולי האי, אבל אסורי אכילה דלא תליא בקבלתו אפילו טעימה אסורה, והובא בש"ע מטור י"ד סימן ק"ח, מכל מקום יראה דבבשול בורית שרי לטועמה כיון שהוא פגום דבורית פגומה לגמרי אפילו קודם שנתבשלה לגמרי כמו שבארתי בתשובה:
ואע"ג דכל דבר שהוא פגום מדרבנן מיהא אסור לכתחלה היינו דוקא לאכילה הוא דאסור מדרבנן לכתחלה אבל טעימה נראה דשרי לכתחלה אפילו מדרבנן וכך הוא מוכח בריב"ש גופיה מהא דכתב התם סימן רפ"ח דטעימה לא אסירי מדאוריית' כמו חצי שיעור דאסור מדאורייתא וטעמו משום דהא דאסור חצי שיעור מן התורה הוא בשביל דחזי לאצטרופי ואין לומר כן בטעמו ומוכיח כן מהא דתניא מטעמת אינה צריכה ברכה ואי הוי טעימ' דאורייתא ליבעי ברכה וכו' יעויין שם:
וכיון דהכי הוא דמידי דהוה לשבח אינו אסור בטעימה אלא מדרבנן ממילא כשהוא פגום שרי אפילו מדרבנן דכל דתיקון דרבנן כעין דאורייתא תיקון לכך במידי שטעמו לשבח שאכיל' אסורה מן התורה ולא הטעימה אתו רבנן ואסרי אפילו טעימה, ובמידי שטעמו לפגם דשרי מדאורייתא באכילה אתו רבנן ואסרי אכילה, אבל לאסור אפילו טעימה בדבר הפגום כולי האי לא החמירו רבנן דסגי להו לרבנן לאסור אכילה בדבר הפגום שהוא שרי מדאורייתא אבל לא לאסור אפילו טעימה:
מהשמטות: [וצריך עיון לדינא דאיתא בגמרא חולין פרק כל הבשר דף קי"א אמר רב יהודא אמר שמואל קערה שמלח בה בשר וכו' ומסיק אלא אמר רבא האי אפשר למטעמא והאי לא אפשר למטעמיה פירש רש"י האי אפשר קודם שיתננה בכותח והאי דם הקערה לא אפשר למטעמיה לפי שאסור הוא הלכך אין לו תקנ' היתר עכ"ל, והרמב"ם כתב בפ"מ מהל' מאכלות איסורים אהאי מימרא דשמואל וז"ל קערה שמלח בה בשר וכו' אסור לאכול בו רותח לעולם וכו' ומפרש הב"ח בסימן ס"ט דלא תימא דוקא מיד אחר המליחה קודם שהדיחוה אסור וכו' אבל אחר שהדיחוה וכל שכן אחר יום או יומים שרי לכך כתב לעולם לפי זה הוי פגום הטעם בקערה מכל מקום אוסר רש"י אפילו טעימא בעלמא ולא אכילה מהרש"ל כתב אהך מימרא מכאן יש ללמוד פעמים שקונין בשר מן הטבחים ואין ידוע אם מלוח הוא אם לאו אסור לטעום בו בלשונו ע"כ משמע רק טעימה בלשון ולא אכילה:]
וכן יש להוכיח נמי מהא שכתב הריב"ש בסוף אותו תשובה וז"ל ואפשר הא דטעימה אסורה באיסורי אכילה, היינו כדי שלא יבא לבלוע מעט ואתי לידי איסורא דאורייתא כדאמרי' לנזירא סחור סחור וכו' עכ"ל, וכיון דהכי הוא דטעם איסור טעימה בדבר האסור לא הוי אלא משום שלא יבא לידי איסור דאורייתא באכילה אם כן בדבר שטעמו פגום דאי אפשר לבא לידי איסור דאורייתא דהפגום שרי מדאורייתא ודאי דשרי לטעומיה אם אינו בולע אלא רוקק מיד, הנראה לעניות דעתי כתבתי:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |