חידושי הרי"מ/גיטין/לג/ב

חידושי הרי"מ גיטין לג ב

דף ל"ג ע"ב

דכ"ע עדות שבטלה מקצתה כו' מלתא דמתעבדא באפי עשרה צריך י' למשלפי' כו' כולכם מאי כו' ע"ש והקשו למאי דקי"ל לעיל דף י"ח דכולם משום תנאי ושנים משום עדים ע"ש וא"כ אף דצריך עשרה למשלפי' יכול לבטל תנאי. וגם הקשו כיון דהוא משום תנאי איכא למיחש ג"כ שיטעו ויסברו דלא בטלה כולה ויש כמה חילוקים ביניהם:

ונראה דהנה יש להקשות איך סבר ר' יוחנן וקי"ל כוותי' דכולכם משום תנאי והיינו שהתנה שאינו עושה אותם שלוחים לכתוב ולחתום רק על תנאי שיחתמו כל העשרה כולם וכן פירש"י ז"ל ע"ש והנה קי"ל במשפטי התנאים דאינו יכול להתנות תנאי רק בדבר שיכול לעשות המעשה ע"י שליח ואם אינו יכול לעשות הדבר ע"י שליח א"י להתנות בו תנאי ע"ש. ובכתובות פ' המדיר ע"ש והנה לקמן קי"ל כרבי יוסי דמילי לא מימסרי לשליח אפי' באומר אמרו והיינו היכא שעשה שליח שהשליח יצוה להסופר לכתוב ולחתום לא מהני דזה הוי מילי ולא מימסר לשליח ע"ש:

ולפ"ז קשה הכא איך אמרינן דכולכם משום תנאי שהתנה שאינו עושה אותם שלוחים רק על תנאי וא"כ המעשה הוא שעושה אותם שלוחים ובזה מתנה התנאי וא"כ צריך להיות המעשה יכול להיות ע"י שליח והכא אינו יכול לעשות אותם שלוחים ע"י שליח דזה הוי מילי ומילי לא מימסרין לשליח דהוי אומר אמרו וא"כ כיון שאינו יכול לעשות ע"י שליח ממילא אינו יכול להתנות בו תנאי כלל ואיך אמרינן דכולכם משום תנאי:

אך באמת קי"ל להרבה פוסקים דבדבר שעושה ע"י שליח לא בעינן כלל דיני תנאי והוא דעת הר"ן ז"ל שיכול לומר לא עשיתי אותך שליח רק על תנאי זה וכשמקדש ע"י שליח על תנאי לא בעי דיני תנאי כלל ע"ש באבה"ע ס' ל"ח וא"כ אתי שפיר הכא דכולכם משום תנאי כיוון שעושה ע"י שליח וא"ש. אך באמת לכאו' דברי הר"ן ז"ל תמוהים דאמאי לא בעי דיני תנאי מאי מהני מה שאומר שלא עשה אותו שליח רק על תנאי זה הלא גם במקדש בעצמו אומר כן שלא קידש אותה רק על תנאי זה ואעפ"כ לא מהני התנאי לבטל הקדושין וא"כ איך מהני יותר בע"י שליח אך נראה בדבריו לפמ"ש בס' פ"י דכל דיני תנאי לא בעינן רק בדבר שהוא מעשה ורוצה להתנות בו תנאי לבטל המעשה כמו בקדושין וגירושין דמסברא לא אתי דיבור ומבטל מעשה רק דילפינן מבני גד ובני ראובן ולכך צריך להיות דומיא דהתם בכל דיני תנאי אבל בדבר שאינו אלא דיבור כמו נדרים יכול להטיל בהם תנאי אף דאי אפשר למיעבד ע"י שליח דמסברא אתי דיבור ומבטל דיבור ואין אנו צריכין להלימוד מבני גד וב"ר ע"ש בכתובות פ' המדיר ובגיטין ע"ש. ולפ"ז א"ש דברי הר"ן ז"ל במקדש ע"י שליח לא בעי דיני תנאי דיכול לומר לא עשיתי שליח רק על תנאי ועשיית השליחות אינו אלא דיבור וממילא מסברא אתי דיבור ומבטל דיבור אף בלא דיני תנאי כמו דקי"ל לעיל דף ל"ב ע"ב דהשליחות אינו אלא דיבור וא"ש דברי הר"ן ז"ל דע"י שליח לא בעי' דיני תנאי. וממילא מיושב לפ"ז מ"ש אהא דכולכם משום תנאי הלא אי אפשר למעבד ע"י שליח דז"א דעל השליחות לא בעי דיני תנאי:

ולפ"ז מיושב הקושיא הראשונה דכיון דכולכם משום תנאי איך שייך הא דצריך י' למשלפי' ולפ"ז א"ש דהנה הפ"י כאן פירש הא דמילתא דמתעבדא בעשרה צריך עשרה למשלפי' היינו דצריך למישליף כל הדיבור כיון שעשה כולם שלוחים צריך לבטל ג"כ כולם דלא אמרינן אתי דיבור ומבטל דיבור רק שמבטל כל הדיבור אבל כשאינו מבטל כל הדיבור רק חצי לא מהני כלל ע"ש ובתנאי כתבו ג"כ דלא מיקרי עוקר כל הדיבור כיון שאינו רק תנאי וא"כ לפי הס"ד הכא דאמרינן כל מלתא דמתעבדא בי' כו' וצריך לעקור כל הדיבור וא"כ ליכא למימר כלל דכולכם משום תנאי דקשה כמ"ש הלא אי אפשר למיעבד ע"י שליח ואי"ל כמ"ש דע"י שליח לא בעי דיני תנאי דאתי דיבור ומבטל דיבור דז"א דבתנאי כיון שאינו עוקר כל הדיבור לא מהני כלל רק דילפינן מבני גד וב"ר ובעי שפיר דיני תנאי וע"כ כולכם משום עדים לס"ד זה וא"ש:

ולפ"ז יש לומר ג"כ דהא דפליגי ר' יוחנן וריש לקיש דר"י סבר כולכם משום תנאי ור"ל סבר משום עדים לעיל דף י"ח הוא משום דבקדושין פ' האומר סבר ר"י דאתי דיבור ומבטל דיבור ור"ל סבר לא אתי דיבור ומבטל דיבור ע"ש ולכך סבר ר"ל הכא כולכם משום עדים דליכא למימר משום תנאי דקשה כמ"ש דלא מצי למיעבד ע"י שליח דלר"ל אף בדיבור לא מהני תנאי מסברא דלא מבטל דיבור רק דילפינן מב"ג וב"ר וצריך דיני תנאי ולכך סבר דע"כ משום עדים אבל ר"י סבר שפיר משום תנאי דהוא סבר התם דאתי דיבור ומבטל דיבור ומהני שפיר התנאי כמ"ש וא"ש:

תוס' ד"ה צריכי בי' עשרה למשלפי' כו' תימא כיון דמדאורייתא יכול לבטל כו' וכתב המהרש"א ז"ל דהקושיא הוא אהא דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה והקשה אמאי ציינו התוס' כאן וכתבו דבאמת הוא אדלעיל ע"ש. ונראה לישב דהנה לפמ"ש הפ"י דהפירוש דצריך עשרה למישלפי' היינו דצריך לעקור עדות כולם וכיון בטלה כולם לא עקר כולם ע"ש וא"כ לכאורה לא קשה קושית התוס' אהא דבטלה כולה די"ל דגם באותן שביטלם שייך החשש דיש לומר דלתירוץ הראשון סברי שניהם דמילתא דמיתעבדא בי' צריך עשרה למישלפי' וצריך לעקור כולם רק אי אמרינן דבטלה כולה ממילא עקר כולם ושפיר בטלים וא"כ לרשב"ג דסבר בטלה כולה איכא למיחש שגם אותן שבטלו בפניהם יטעו ויסברו דעדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה כמ"ש תוס' לעיל וא"כ כיון דלא בטלה כולה לא עקר כולם וממילא גם הם אינם בטלים דצריך עשרה למישלפי' היינו לעקור כולם ויחתמו גם הם עצמם שיודעין מהביטול ובאמת הדין הוא דבטלה כולה ועקר כולם וא"כ איכא חשש גם על אותם שביטל בפניהם ולכך גם הם אינם בטלים לרשב"ג ורבי סבר דעדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה ולכך באמת לא עקר כולם ואינם בטלים כולם רק דלא צריך עשרה למישלפי' [ואף דקשה למה לאוקמי דפליגי בב' פלוגתות מ"מ הנ"ל כן] אבל אתירוץ השני מקשו התו' שפיר דקשה אמאי אמר דסברי שניהם דעדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה הלא איכא למימר בהיפך גם כן דסברי שניהם דבטלה כולה רק רשב"ג סבר דמלתא דמתעבד בי' צריך עשרה למשלפי'. וא"כ לא מהני הביטול אף על אותן שביטלו בפניהם דגם אצלם שייך החשש שמא יטעו ויסברו דלא בטלה כולה ולא עקר כולם ולא מהני הביטול אף עליהם ויחתמו גם הם ולכך לא מהני כלל הביטול אף על אותן שביטל בפניהם. ורבי סבר ג"כ דבטלה כולה רק דלא צריך עשרה למשלפי' וא"כ שפיר מהני הביטול על אותן שביטל בפניהם דאצלם לא שייך החשש כיון דלא צריך י' כו'. ומקשו תוס' שפיר וע"ז תירצו דכיון דהוצרכו לתקן כו' א"כ גם לרבי אי בטלה כולה לא מהני הביטול כלל אף על אותן שביטל בפניהם וא"ש:

ולכאורה הי' אפשר לישב קושית תוס' למ"ש הפ"י דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה היינו שכוונתו הי' לבטל כולם ע"ש. וא"כ להפוסקים דבהקנה לחבירו דבר הנקנה עם דבר שאינו נקנה לא קנה כלל דהוי קני את וחמור שהי' כוונתו שלא יקנה דבר הנקנה רק אם יקנה ג"כ הדבר שאינו נקנה ע"ש. וא"כ גם הכא דעתו שלא יתבטלו הם רק אם יתבטלו כולם. וא"כ כיון שהאחרים לא בטלו מחמת התקנה ממילא גם הם אינם בטלים כמ"ש ומיושב קושית תוס'. אך ז"א כיון דהביטול מהני רק אם הי' נותנים אפקעינהו לקדושין ולא שייך זה. אך לפמ"ש לעיל א"ש ואין להאריך כאן:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף