תפארת יעקב/גיטין/סב/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־17:46, 6 בפברואר 2023 מאת מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונית)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תפארת יעקב TriangleArrow-Left.png גיטין TriangleArrow-Left.png סב TriangleArrow-Left.png ב

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
צורת הדף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהמידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' שיעורים על עמוד זה באתר "קול הלשון"
לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
רשב"א
מהרש"ל
מהר"ם שיף
פני יהושע
חתם סופר
רש"ש
תפארת יעקב
חידושי הרי"מ
אילת השחר

שינון הדף בר"ת
חדש על ה(מ)דף


דף ס"ב ע"ב
האומר פרק שישי

במשנה האומר התקבל כו' או הולך כו'. בירושלמי הביאו הר"ן ז"ל בכל אתר את אמר התקבל כזכה וכאן את אמר התקבל כהולך שניא היא שזכין לאדם שלא בפניו [והר"ן הביא שאין חבין לאדם אלא בפניו, אבל בירושלמי הוא כמו שכתבתי] הגע עצמך שהיא צווחת להתגרש אני אומר שמא חזרה בה, ע"כ. וכתב הר"ן ז"ל דמזכה גט לאשתו במקום יבם וקטטה מבעיא לן פרק האשה שלום ולא איפשטא הלכך חולצת ולא מתיבמת:

ויש לתמוה למה התם מבעיא לן ומספיקא חולצת ואולם הכא אפי' צווחת להתגרש ליכא ספיקא כלל ואינה מגורשת כלל ולמה לא נימא דחולצת מספיקא שמא לא חזרה בה, תדע דהא עיקר הוכחת הירושלמי דמתניתין סתמא קתני משמע אפי' מחזרת להתגרש, א"כ אי נימא דבמחזרת הוי ספק א"כ ע"כ לאו במחזרת מיירי, גם יש לדקדק דמשמע בירושלמי דאי ידעינן דהיתה מחזרת בשעת גירושין ממש מגורשת א"כ במתני' סתמא קתני ואפי' היתה מחזרת בעת גירושין להתגרש, תדע דקתני סיפא האשה שאמרה התקבל וכו' ש"מ דלא הוי גט רק שתעשה שליח קבלה בפירוש:

לכן נראה לפע"ד דודאי הכא במחזרת להתגרש אינה מגורשת כלל ואפי' ספק גירושין לא הוי מתרי ותלת טעמי, חדא דזה שאמרו זכין לאדם שלא בפניו היינו דוקא היכי שהדבר בעצמותו זכות גמור אז נעשה השליח מעצמו אבל בדבר שהוא חוב בעצמותו מספיקא לא נעשה שליח כלל כיון שיכול להיות דהוא חוב לה, ועוד שאין עידי הגירושין יודעין שנתגרשה כיון שלא נתברר רצונה לעדים וממילא אין יודעין כלל שמסר הגט לשלוחה ואפי' למ"ד ע"ח נמי כרתי היינו כיון שהגט יוצא מתחת ידה מיד הבעל בא לה אבל כאן שיודעין שהבעל מסרו לאחר ואין אנו יודעין אם זה האיש שמסר לידו הוא איש אחר לגמרי או שלוחה לא כרתי כלל לא עידי חתימה ולא ע"מ ועוד יש לי לומר דכל שהדבר בעצמותו חוב רק מחמת הרצון שהיא מיתרצית בחובתה לא מהני רק לעשות שליח בפי' שאין אדם נעשה שליח מעצמו בדבר חוב אף שחבירו מתרצה בחוב זה כל שלא נתרצה בשליחותו דאין הרצון משוי לי' זכות שיעשה שליח מעצמו:

ומעתה בהך דפרק האשה שלום שפיר מבעי לן דס"ד כיון דסני' לי' הוי זכות בעצמותו ולכל הנשים הוי זכות במקום יבם א"כ לא שייכי כל הני טעמים דלעיל או דלמא דפעמים רחמא לי' ולא הוי זכות בעצמותו, ולפי זה נראה לי דלא פשיט התם דהוי ספק מגורשת רק דפשיט ממתני' דהתם דחולצת ולא מתייבמת ש"מ דאיכא הכי ואיכא הכי א"כ ממילא לגבי גט לא הוי גט כלל דכל שאינו זכות בעצמותו אפי' אי סני' לי' באמת לא מהני כמו שכתבתי. רק לפי טעם הג' הנ"ל אפשר לומר דהתם נמי הוי ספק דכיון דסני' לי' בעצמותו זכות הוא ולא מחמת הרצון הוא בפרט דרובה סני' לי' כדמשמע התם:

ובהכי ניחא לי הא דתנן הכא האשה שאמרה התקבל רצה לחזור לא יחזור, ואם בא להשמיענו דין שליח קבלה עכ"פ הוי לי' להזכיר מה שהשיב הבעל על זה וכן בגמרא משמע דקאמר מאי לאו ל"ש אקבלה ל"ש אהולכה משמע דקאי אדמעיקרא וקמש"ל דוקא כשעשתה שליח קבלה מהני התקבל דבעל אבל רצון האשה לא מהני לישווי' זכות שיעשה שלוחה בלי שתעשה היא שליח קבלה מפורש:

והשתא אתי שפיר ג"כ הך לפיכך אם אמר אי אפשי, ופי' רש"י ז"ל תמוה מאד דאי הא קמש"ל היאך מוקי לה בגמרא דאמר הילך ס"ס מה צורך לתקנה זו שיאמר אי אפשי יאמר הולך דלאו כזכי, גם הר"ן ז"ל כתב על דברי רש"י הללו שאין נוחין לו ואולי מטעמא דאמרן, גם מה שכתב הר"ן לפרש דקמש"ל כל שביטל שליחותה אפי' עשה שליח מצידו לזכות לא מהני כדברי הירושלמי הנ"ל, ומלבד כי לשון לפיכך לא נתיישב כלל ומכח לשון זה הוכרח רש"י ז"ל לפירושו ולדברי הר"ן לא נתיישב לשון זה כלל:

אבל בלא"ה אני תמה על דבריו דפשיטא דכה"ג אפי' הוי זכות גמור ואפי' במקום קטטה ויבום לא מהני כיון שאינו רוצה שיהא שלוחה רק שלוחו ומה ענין הבעל לשליחות קבלה והא הוא בעצמו אינו יכול לקבל גט עבורה ואפילו שתעשנו שליח והיאך יוכל הוא לעשות שליח קבלה רק כל שאנו דנין בכאן הוא שאומר לו שיהא שליח שלה לקבלה ויזכה עבורה, ובזה חקרו בירושלמי במחזרת להתגרש ולא במבטל שליחותה, אבל לפי הנ"ל ניחא דכלפי שאמר מעיקרא דלא מהני רק שהיא תעשה שליח קבלה בפירוש ולא מהני רצונה הלכך כל שביטל שליחות שלה עד עכשיו רק הוא מצוה אותו מחדש עכשיו שיעשה שליח קבלה שלה לזכות עבורה לא מהני כיון שמה שעשתה שליח נתבטל ולא נשאר רק רצונה לא מהני שיעשה שלוחה בלתי שתעשה אותו שנית דהרצון לא משוי לה זכות ועדיין חוב הוא ולא מהני להיות שלוחה שלא בפני' רק שתעשה היא אותו בפירוש, כנ"ל:

גם בגוף דברי הירושלמי מה שהוכיחו הפוסקים דאי נתברר רצונה שלא חזרה בה בעת גירושין מהני, נראה לי דלא מוכח מידי ולא נתכוונו לזה כלל בירושלמי תדע דעיקר הוכחת הירושלמי מדקתני סתמא א"כ כמו כן בכל אופן שנתגלה רצונה לא מהני רק שתעשה שליח קבלה מפורש, וקושית הירושלמי היתה כך דמוכח במתניתין דעכ"פ גט הוי רק שיכול לחזור כמו דמסיק בש"ס דידן, והא בכל אתר התקבל כזכי ולמה הכא יהא כהולך שיהא דינו כשליח הולכה דכי מטי' גיטא לידה מיגרשא נימא דהוי כזכי וכיון דאין הבעל עושה שליח קבלה אינו כלום ואהא תירצו דהתם שאני כיון דזכין לאדם שלא בפניו ממילא פירושא דהתקבל זכי הוא אבל כאן דהוי חוב בודאי לא היה כוונתו זכי ולא שווי' שליח קבלה רק הולכה, ואהא קשיא להו במחזרת להתגרש נימא דעשה שליח קבלה וזכי נתכוין כמו בעלמא וכיון דלא מהני שליח קבלה דידי' אינו כלום ואפי' מטי' גיטא לידה לא תתגרש וקאמר אני אומר שמא חזרה בה ובודאי לאו לזכי איכווין כיון דאכתי אינו זכות דיכול להיות שחזרה בה, והיינו דמקשה בירושלמי מאשה עצמה המביאה גיטה דהוא עשאה שליח הולכה וניחוש שמא חזרה בה ומשני תמן היא חבה לעצמה ואין אנו צריכין לבוא מכח זכות רק חוב הוא והיא עצמה נעשית שליח לחוב לה והוי כמו שליח קבלה שלה דלא חיישינן לביטול כל שלא ביטלה השליחות בפירוש וה"ה בהולכה כל שקיבלה השליחות עליה לחוב לה נעשית כמותו ואינה מסולקת מזה רק בביטול בפירוש כנ"ל, ובא"הע סי' ק"מ הארכתי עוד בענין זה ע"ש:

בגמרא טעמא דלא שויתי' כו' התקבל איצטריך לי' תמוה לי דהוי לי' לומר דהתקבל איצטריך דבעל לאו בר שוי' שליח קבלה הוא ואפי' מחזרת להתגרש ואיידי דתנא התקבל תנא הולך ועוד דלפי תירוץ זה לא אתיא מתניתין כלל להשמיענו בדין ביטול הגט רק להיפך להחזיק הגט עכ"פ כשיגיע ליד השליח וזה תימה דכולה מתניתין קתני בהדיא להיפך לבטל הגט מצד הבעל, וביותר תימה לס"ד למה לי התקבל, ומה שכתבו התוס' לגלות אהולך א"כ כולה רק לאשמועינן הולך כזכי ולמה לי כ"ה אטו לא הוי מצי לאשמועינן הולך כזכי בפשיטות גם בשליחות האשה הוי לי' לאשמועינן דכשאמר הולך לי גט הוי כהתקבל לי גט וכולה מתניתין משמע דעסיק בדין ביטול הגט מצד שליחות לקבלה של בעל והיאך נימא דהכל לא איצטריך רק לאשמועינן הולך כזכי או דמגורשת מכי מטי' גיטא לידה עכ"פ:

אבל לדעתי פי' הסוגיא פשוט וברור דודאי פשיטא דלא בא כאן לאשמועינן דבעל יכול לבטל שליח הולכה שלו דכבר שמענו במתניתין פרק השולח להדיא דכל שלא הגיע לידה יכול לחזור בו ולבטלו רק הך מתניתין אתי לאשמועינן דגט חוב הוא ואין איש עושה שליח לקבלה ואפילו מחזרת להתגרש כמו שאמרו בירושלמי] והשתא כיון דקתני הכא הולך ג"כ ע"כ דהולך ג"כ לישנא דקבלה הוא וקמש"ל דבעל לאו בר שוי' שליח קבלה הוא אבל או נימא הולך להולכה הוא מה בקשו כאן בהולך דיכול לחזור בו והיינו דדייק דע"כ דוקא בלא שויתי' דבעל לא מצי משוי לי' שליח לקבלה אבל בשויתי' איהי מגורשת מיד, ואהא משני דהולך להולכה הוא דלאו כזכי הוא רק דאיצטריך לי' לאשמועינן בהתקבל דעכ"פ שיגיע לידה מגורשת לכך קתני הולך בהדי התקבל ושפיר שמעינן כמו בהולך ודאי מגורשת עכ"פ כשיגיע לידה כמו כן התקבל כיון דלאו בר שוי' שליח קבלה הוא הוי כהולך, וליכא למימר דהא מדקתני רצה לחזור יחזור ש"מ דגיטא מיהא הוי, הא ליתא, דיש לומר דאי חוזר בו לא מהני אפי' תעשה האשה את השליח אח"כ לקבלה אבל אי לא יחזור בו גיטא הוי כשתעשה האשה את השליח אח"כ לקבלה כמ"ש הב"ש בא"הע סי' ק"מ אבל השתא דקתני הולך והתקבל בחד דיבור דרצה לחזור חוזר ש"מ דכשיגיע לידה בתרווייהו הוי גיטא כנ"ל בזה ועמ"ש בתוס' בד"ה הא:

ודע שיש לדקדק כאן היאך דייק דבמתנה הולך כזכי הא י"ל שאני הכא דהאשה שויתי' שליח קבלה יש לומר על דעת כן נתנו כמ"ש התוס' לקמן בד"ה רבי משא"כ בעלמא היכי דאומר מעצמו הולך, מיהו בהא יש לומר דדייק כיון דמתני' באה לאשמועינן דהוא אינו יכול לעשות שליח קבלה משמע בהדי' דבהך לישנא גופא דהוא אינו יכול האשה יכולה והיינו אי אמרה הולך לי גט מבעלי הוי כזכי לי א"כ שפיר מוכח דהולך כזכי, איברא בהך קושיא דבתר הכי דמקשה מאשה שאמרה התקבל מאי לאו אהולכה וקשה מה בכך כיון דהיא אמרה התקבל הולך דידי' ג"כ זכי הוא דמסתמא על דעת כן נתן לו ומכ"ש דקשה מהא דמקשה מאי אפשי דלולא דאמר אי אפשי הוי הולך כזכי דמסתמא על דעת כן נתנו כדברי התוס' הנ"ל:

וראיתי להרב בת"ג שהרגיש בזה וכתב לתרץ דדומיא דהתקבל קתני אפי' לא ידע הבעל משליחות הקבלה שלה, ובאמת לא הועיל כלום דתינח בקושי' ראשונה אבל מה יעשה בהך קושיא מאי אפשי דהתם ע"כ ידע משליחות קבלה שלה ומ"מ דייק מינה דהולך כזכי, גם קושיא השני' דמשני לא אקבלה והא אהולכה נמי מצי קאי בידע משליחות קבלה שלה:

ונראה לי לפי מה שכתב הב"ש סי' ק"מ דאי אמרה היא התקבל אח"כ לכ"ע מהני ואינו יכול לחזור, ומעתה יש לומר דמשמע לי' למקשה דהך האשה שאמרה התקבל אדמעיקרא קאי דהא לא קתני כלל מה השיב הבעל, ועוד מאי קמ"ל דשליח קבלה שלה מהני דהא מקרא ילפינן ושלחה דהיא עושית שליח וע"כ דהכוונה אי אמרה היא התקבל אח"כ אינו יכול לחזור והיינו דס"ד דקאי בין אקבלה בין אהולכה וא"כ הולכה דידי' ע"כ כזכי הוא א"כ מוכח דבעלמא נמי הולך כזכי ומהך דאי אפשי ג"כ שפיר מקשה לפי מה שכתב הר"ן [או כמו שכתבתי לעיל] דהך לפיכך קמש"ל אפי' עשה הבעל מצידו לקבלה כל שביטל שליחות לקבלה שלה יכול לחזור, א"כ מוכח עכ"פ דהולך כזכי דאל"כ כיון שביטל שליחות הקבלה שלה הרי הולך דידי' לאו כזכי ומאי קמש"ל ומאי לפיכך וע"כ דקמש"ל דשליחות קבלה דידי' לא מהני אף דהיא מתרצית להתגרש דהא עשתה שליח קבלה מ"מ כיון שביטל שליחות שלה דידי' לא מהני, עכ"פ ש"מ דהולך דידי' לקבלה הוא וה"ה בעלמא דהא מוכח אפי' ביטל את שלה הוי לקבלה, וז"ב:

שם שכן בעל מוליך גט לאשתו. תמוה לי מה צורך ליתן טעם לשליחות האיש ומאיזה צד נימא דאיש לא רק אשה, ובשלמא להיפך ס"ד דלא מהני כמ"ש התוס' אבל איש להולכה מאיזה צד ס"ד דלא מהני עד שהוצרך לומר שכן בעל מוליך גט לאשתו, ונראה לי משום דקי"ל כל שאינו בתורת גיטין לא נעשה שליח בגט וכן בכל מידי דשליחות בעינן שיהא בתורת אותו דבר, והשתא יש להסתפק הכא אי תורת גירושין הוי שיהא בתורת לגרש או שיהא בתורת להתגרש ואי נימא דתורת גיטין הוי לגרש ממילא אין אשה בתורת שליחות כי אינה בתורת לגרש ואי נימא דעיקר תורת גיטין הוי להתגרש אין איש בתורת שליחות שאינו בתורת להתגרש, ועל זה אמר דהא פשיטא דאיש להולכה ודאי מהני שכן בעל מוליך גט לאשתו והרי אינו בתורת להתגרש רק לגרש וה"ה שליח, וכמו כן אשה לקבלה אף שאינה בתורת לגרש דאשה מקבלת גיטה ואינה בתורת לגרש. אבל להיפך אשה להולכה ואיש לקבלה מבעי' לי' דיש לומר דוקא איש להולכה כיון שהוא בתורת גירושין לגרש יכול להיות שליח לגרש אבל לקבלה דאינו בתורת גירושין להתגרש אינו יכול להיות שליח להתגרש וכן להיפך אשה להולכה כיון דאינה בתורת גירושין לגרש אינה יכולה להיות להולכה לגרש, והיינו דקאמר בתר הכי דאיש יכול להיות לקבלה שכן אב מקבל גט לבתו קטנה אבל אשה להולכה מאי, והיינו כמו שכתבתי דאיש חשיב שפיר בתורת גירושין בין לגרש בין להתגרש דיכול לקבל גט לבתו קטנה ומשום הכי חשיב שפיר בתורת גירושין משא"כ אשה להולכה דאין לה שייכות כלל בתורת גירושין לגרש, ורש"י ז"ל פי' לקמן דס"ד כיון דהוא עצמו לאו בר קבלה שאר זכרים נמי, ודבר תימא הוא וכי הוא שליח הבעל דנימא כיון דבעל לאו בר קבלה הוא הא שליח האשה הוא והאשה בת קבלה, ולמה שכתבתי ניחא כנ"ל אמנם ממה שפירש"י כיון דאיתרבי שליחות מושלחה וכן באשה פי' כן, ולכאו' תמוה מה ביקש בזה ויש לכוין דבריו עם מה שכתבתי, ודוק:

שם מאי לאו בחד שליח לא בשני שלוחים. תמוה לי ס"ס מרישא גופא מוכח דקתני התקבל וקמש"ל דלאו בר שוי' שליח קבלה הוא והוי להולכה א"כ מוכח דיכול להיות שליח אחד להולכה וקבלה דאי מיירי באשה היאך היא באמת שליח הולכה ואי באיש הא בלא"ה אין איש יכול להיות לקבלה אפי' שוי' אשה שליח, ואולי ע"כ לא נסתפקו דאיש לקבלה לא רק לפי האמת דדוקא אשה יכולה לעשות שליח קבלה אבל אי נימא דבעל בר שוי' שליח קבלה הוא בודאי אפי' איש לקבלה מהני כיון דאיש שוי' שליח ושפיר מיירי מתניתי' באיש ולא מהני דבעל לאו בר שוי' שליח לקבלה הוא והוי להולכה וצ"ע:

מיהו קשיא לי לפי מה שכתב הב"ש באה"ע סימן ק"מ דאי אמרה האשה אח"כ יזכה לי מהני אפי' עשה הוא מעיקרא שליח קבלה, והשתא מאי קושיא אפי' תימא בחד שליח הא יש לומר בשליח אשה מיירי הכל, ורצה לחזור הכוונה דאי לא חזר ועשתה היא מהני ויכול לחזור קודם שתתרצה האשה בקבלתו, ועוד כיון שהגיע לידה וקבלתו בודאי נתרצית ומגורשת מתורת קבלה, ועוד קשה דקאמר לעיל לא אקבלה הוי לי' לומר ג"כ דלא קאי כלל ארישא רק ענין בפני עצמו דהא השתא נמי דמוקי בב' שלוחים ענין בפני עצמו הוא ומ"ש דלעיל משמע דפשיטא לי' דארישא קאי:

לכן נראה דעיקר הקושיא דהולך ודאי הכוונה רצה לחזור דהוי שליח הולכה עכ"פ דלאו כזכי הוא ולא מהני מה שתעשה אח"כ אותו לשליח קבלה או שתתרצה, רק מתורת הולכה, א"כ משמע דהתקבל והולך בחד שליח והתקבל נמי באיש, ועלה קתני התקבל לי דמהני ש"מ דאיש כשר לקבלה, ואהא משני בב' שלוחים דהולך באיש והתקבל באשה וכשאינו חוזר בהולך מגורשת מתורת הולכה ובהתקבל מתורת קבלה כיון שקיבלה הגט הרי נתרצית להתגרש ומתגרשת מתורת קבלה והתקבל לי דאשה לא קאי רק אהתקבל כדמשני מעיקרא, ודוק:

שם והתם הולכה הוא. פירש"י ז"ל דקתני להביא, ומלבד דאין זו ראי' דאפי' לקבלה פשיטא שצריכין להביא להראות הגט שנמסר לה אלא בלא"ה למה מסיפא דייק דאוקימנא בהולכה הא בלא"ה הא קתני מביאה ומה נפקא מינה להביא או מביאה, ועוד דלישנא דוהתם הולכה הוא לא משמע כלל דמלישנא דלהביא דייק, ועוד קשיא לי דדייק מסיפא וקשה חדא כיון דכבר דיקדק מרישא מה הוסיף רב אשי דמסיפא נמי מוכח ולהיפך כשמוכיח מסיפא יש לומר דמרישא נמי מוכח, ועוד תמוה לי דפשיטא דמסיפא לא מוכח כלל דאינה שליח לגירושין כלל רק אותו שהיא מוסרת לו הגט הוא המגרש ונותן לה אבל שתהא אשה שליח לגרש מי שמעת לי':

לכן נראה לי דכך הכוונה דמעיקרא לא ביאר ר' מרי כלל היאך מוכח דהתם הולכה הוא ובא רב אשי ואמר דהך פשיטות מסיפא נמי הוא ולא מרישא גרידא רק כיון דאוקימנא סיפא בהולכה רישא נמי בהולכה וברישא הוי שליח לגירושין ומתרווייהו הוא דנפשט בעיין וכן הוכיח רב אשי לעיל ספ"ב דרישא ג"כ בפ"ל דומיא דסיפא ולכך קאמר אמר רב אשי ולא רב אשי אמר דלא חידש כלום רק ליפרושי דברי רב מרי כנ"ל:

בתוס' בד"ה הא שויתי' שליח, השתא ס"ד וכו'. עיין מהרש"א דלא ניחא לי' כפירש"י דמשום דומיא פריך ואין צורך לכל דבריו בזה כי דברי התוס' פשוטים דהא ע"כ צריך לומר דלית לי' שום חידוש בהתקבל חוץ מה דמשני בגמרא דאל"כ לימא בפשיטות דקמ"ל התקבל דבעל לאו בר שוי' שליח קבלה הוא ונקט הולך איידי התקבל וקמש"ל בין התקבל בין הולך לא הוי רק להולכה ולא לקבלה דהשתא נמי עיקר התירוץ איידי) וע"כ דס"ד דלא איצטריך התקבל דבעל לאו בר שווי' שליח קבלה דכבר שמענו מהך דלעיל האומר תן גט זה לאשתי דרצה לחזור יחזור א"כ קשיא להו השתא באמת למה קתני התקבל, בשלמא הולך איצטריך דהולך כזכי וטעמא דלא שויתי' וכו' אבל התקבל למאי איצטריך, ועל זה כתבו דס"ד דאיצטריך לגלות אהולך דבלא שויתי' שליח מיירי כמו התקבל, אך כבר כתבתי לפרש בגמרא בפשיטות ואין צורך לכל זה כלל, ועיקר קושית הש"ס כיון דמתניתין אומרת דבעל לאו בר שוי' שליח קבלה הוא ש"מ דהולך לישנא דקבלה הוא, ע"ש:

בד"ה דלמא בהולך, אינו מגיה אלא כלומר כו' דקשיא להו אי מגיה הוי לי' לומר תני הילך כדרך הש"ס בכל מקום, אלא שלא הבנתי מה שכתבו דלמא איכא דתני הילך מה בכך אטו עד השתא לא ידענו דאיכא פלוגתא בהולך אי הוי כזכי רק דבא להוכיח מתנא דמתני' דס"ל הולך כזכי א"כ מה בכך דאיכא דתני הילך ס"ס מאותו תנא דמתני' שלפנינו דתני הולך מוכח דכזכי דמי ואי דאיכא דמגיה בו הילך א"כ הדר הוא מגיה ונראה לי דכך כוונת התוס' דודאי עיקר הדיוק מדקתני אי אפשי ואי הולך כזכי לא הוי לי' למיתני אי אפשי ואהא משני דקתני אי אפשי שהי' חושש רבי לפי שאין הפרש כ"כ בין הולך להילך ודילמא איכא דתני הילך ויחשוב דהולך לא מהני אפי' אמרה האשה התקבל לכך תני אי אפשי דאפי' מי שיהא שונה בטעות הילך לא יטעה בדין דמ"מ יכול לחזור בו כיון שאמר אי אפשי אבל הולך באמת בלי אי אפשי בו יכול לחזור, כנ"ל:

בד"ה איש לקבלה וכו' משום דבגט אשה בהולכה לא שייכי כו' נראה לי להגיה אשה בהולכה ואיש בקבלה לא שייכי וכן מורה בהדיא לשון לא שייכי] משום הכי קא בעי. פי' דקשי' להו מה ס"ד לחלק בשליחות בין אשה לאיש ובכל מקום דמהני שליחות לא מספקינן שיהא חלוק אשה מאיש וכל שהוא בתורת הדבר שנשתלח מהני שליחותו בכל מקום, לזה כתבו דלכך נסתפקו משום דבשליחות זה שהם עושין לא שייכי דאיש לא שייך רק לגרש לא להתגרש וכן אשה לא שייכה רק להתגרש לא לגרש והוי כמי שאינו בתורת אותו השליחות שהוא עושה, ודברי מהרש"ל ומהרש"א בזה לא נתבררו לי ולא ידעתי מה בקשו בכל דבריהם בזה:

בגמרא איתמר הבא לי גיטי. בספ"י הקשה למה לא יועיל לקבלה כיון דמיתרצית להתגרש עכ"פ, והוא תמוה דתיקשי לי' הבא לי גיטי אוכלת בתרומה במתני' לקמן ניחוש שמא נתן לקבלה וכן במתניתין למה לי התקבל לי גיטי בהבא לי סגי כיון דקאי אקבלה, אבל באמת כל שאומרת לשון להולכה לכ"ע הוי לקבלה חוב ורק כשמחזרת להתגרש תיכף נחלקו אי הוי חוב, וז"ב:

שם ש"מ אדיבורא דידי' סמיך. פירש"י ותפשוט מינה בעי' דאיבעי' לן בבא מציעא בהשוכר את האומנין אדיבורא דשליח סמיך, ע"כ, והנה שם אמרינן מעיקרא דפשיטא באמר שליח ארבעה ובע"ה שלשה דדעתי' על עילוי' ומספקא לן להיפך באמר בע"ה ארבעה ושליח שלשה וכתבו התוס' דהכי נמי אף דלקבלה ניחא לי' טפי לבעל מ"מ אי אדידי' סמיך אינו גט כלל ועדיף לי' להולכה עכ"פ ממה שלא תתגרש כלל אבל אין לפרש דניחא לי' באמת הולכה טפי והוי ממש כמו הך דפועלים דא"כ אי איתמר איפכא לא אתי שפיר ע"ש:

ותמהני מאד דהא אנן אי אמרינן אדיבורא דידי' סמיך הכוונה שלא עלה על דעתו כלל שיש כאן שינוי והימני' דכך אמרה היא, והשתא אי נימא דעלה על דעתו שיש בזה גריעותא באומרו לקבלה דשמא אמרה היא להולכה ואין כאן גט כלל א"כ למה לא יהא גט כשיגיע לידה הא כך נתרצה שיהא לקבלה אבל אם היא אמרה להולכה רוצה להולכה דעדיף לי' להולכה ממה שלא יהא גט כלל, וע"כ דאי אמרינן אדיבורא דידי' סמיך אמרינן דלא עלה על דעתו כלל שהשליח שינה אם כן דמי ממש לשליח אמר ארבעה ובע"ה שלשה וצ"ע:

ודבר ברור הוא דהכוונה פשוט דדוקא בהך דרישא דהשליח אמר ארבעה והוסיף אמרינן שפיר דלא עלה על דעת הפועלים דהשליח שינה והוסיף מדעתו ואי אמר שכרכם עלי מחוייב הוא לשלם ואי לא אמר עכ"פ יש להם עליו תרעומת ומאיזה צד יחשבו דהשליח שינה והוסיף על דברי בע"ה בדבר שאינו שלו, אבל להיפך דהשליח אמר שלשה יש כאן ספק שקול אי אמרינן דהימנוהו לשליח דכך אמר בע"ה או שרצה לפחות דהי' חושב דיוכל לשכור בפחות והך סברא ממש שייך בגט בכל גווני דאי שינה השליח מקבלה להולכה ג"כ אמרינן דשינה שהי' חושב דבעל לא ירצה לקבלה משום בזיון דבעל כדאמרינן לקמן ע"ב דבעל מקפיד מה שהאשה אינה מקבלת הגט מידו או משלוחו דמהאי טעמא אין אשה עושה שליח קבלה לקבל גט מיד שליח בעלה א"כ יש לחוש דשינה להולכה דשמא יקפיד הבעל, ויש לומר ג"כ דהימני' דכך אמרה היא ועכ"פ הוי ממש כהך דהפועלים, וז"ב:

ודע דיש לדקדק לכאורה לפי דעת הב"ש בא"הע סי' ק"מ דאפי' עשה הבעל שליח קבלה כל שנתרצית היא אח"כ ואמרה יזכה לי מהני א"כ כשקיבלה הגט אח"כ מיד השליח הרי נתרצית וגיטה ושליח קבלה באין כאחד דהא ודאי נתרצית, ונראה לי דדוקא אם עשה הבעל בעצמו שליח קבלה אמרינן הכי אבל אי לא עשה רק הסכים למה שאמרה היא וכיון דהיא לא אמרה אין שליחותו כלום ולא מהני אפי' אמרה אח"כ יזכה לי, כנ"ל ברור:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף