תפארת יעקב/גיטין/סב/א

תפארת יעקב גיטין סב א

דף ס"ב ע"א

בגמרא אין עושין חלת ע"ה בטהרה מלשון זה משמע דבטומאה יכול לעשות ולפי זה ע"כ לא מיירי דהגבל יפרוש חלה ממה שיגבל מחדש דבמה נפשך אי ימסור הגבל לכהן פשיטא דמותר אפילו בטהרה דהא ליכא למיחש למידי, ואי דהגבל ימסור החלה לע"ה שיתנה לכהן פשיטא דאפי' בטומאה אסור דהיאך ימסור חלה טהורה לע"ה דהוא יטמאנה בנגיעתו וכ"ש לפי מה שכתבו התוס' דהיכי דאינו עושה הכל אין לחוש לכדי חייו א"כ אפי' בטומאה אסור וע"כ דלא מיירי רק שיפריש חלה מעיסתו של ע"ה ובטהרה אסור דהכהן יחשוב שהוא טהור ובאמת טמא אבל בטומאה מותר דהיינו שיודיע שהוא טמא וישרפנה, ולפי זה לא מוכח כלל דס"ל לרש"י דיכול להפריש חלה מביתו דכיון דע"כ מיירי לענין להפריש מעיסת ע"ה א"כ ממילא החשש דהכהן יחשוב שהוא טהור ובאמת טמא, ועמ"ש בתוס' בד"ה אין עושין:

שם דמנח לי' כו' מעיקרא נמי ידע דמנח לי' בכלי שאינו מקבל טומאה רק דס"ד דליכא שינוי והיכר רק מה שהוא בכליו של חבר ועל זה מקשה דאין זה היכר בגוף הכלי שהוא של חבר ואהא משני דיש היכר בכלי ואהא מקשה למה לי עוד היכר אחר שיהא של חבר ומשני דהכוונה הראוי להשתמש בהם חבר דדרכו להשתמש בכלים הללו ואיכא היכרא:

שם ואין כופלין שלום כו'. לכאורה לא הי' צריך לזה כלל, רק דרב אמר שתי אלה ביחד ואגב דבעי להקשות מהך דאין עודרין מייתי נמי הך אך יותר נראה דיש מקום לומר דהך דאין עודרין דרב מיירי היכי דלא שייך דרכי שלום כלל שאינו ביודעו ומכירו כלל והוא רוצה להשכיר עצמו לעבוד בשביעית אסור, אבל לסייע לשכינו דדרך שכנים לסייע זל"ז מותר מפני דרכי שלום ואהא מייתי דאמר אין כופלין שלום וע"כ היכי דשייך מפני דרכי שלום דאל"כ אפי' פעם אחת אסור כדקתני ושואלין בשלומן מפני דרכי שלום אבל בלא"ה אסור אפילו פעם אחת וע"כ היכי דשייך דרכי שלום ומ"מ אין עודרין, כנ"ל:

שם השתא אחזוקי מחזקינן וכו'. פירש"י השתא אחזוקי מחזקינן ידיהם בדיבורא בדבר האסור לישראל כגון עבודת שביעית, ולכאורה יש לתמוה במה נפשך אי ס"ל לרש"י ז"ל דהך ושואלין בשלומן קאי לישראל דזה מותר אף לישראל העובד א"כ לק"מ דקמש"ל שאלת שלום מותר אפי' לישראל, ואי הך ושואלין קאי על כותים דילמא שאלת שלום נמי בדבר האסור הוא כגון בעבודת שביעית דעלה קאי מחזיקין ידי כותים בשביעית ושואלין בשלומן והוי שפיר שאלת שלום רבותא, דליכא למימר דשאלת שלום באיסור ג"כ הוי כ"ש מאחזוקי דפשיטא דשאלת שלום חמיר מאחזוקי כדמוכח בירושלמי ונראה לי דמה שכתב רש"י ז"ל בדבר האסור לישראל הכוונה דבעבודת שביעית רק לכותי העובד מותר להחזיק אבל לישראל העובד אסור להחזיק א"כ שפיר מקשה ומה החזקה דאסור להחזיק לישראל לכותי מותר שאלת שלום כל ימות השנה דמותר לישראל פשיטא דמותר לכותי ודייק דמיירי בשאר ימות השנה דאי בשביעית ה"ל למיתני ושואלין קודם אבל לא לישראל, אבל השתא דנקט אבל לא לישראל קודם והדר ושואלין משמע דלאו בשביעית קמ"ל רק בזמן דמותר לישראל ואהא משני לא נצרכה כנ"ל:

שם שלמא עלייכי כו' שלמא עלייכי כו'. הא דלא קאמר שלמא שלמא עלייכי כמו שאמר עמשא לדוד שלום שלום לך דדוד לא היה רק אחד שאמרו לו אבל כאן אי היה אומר בהדדי היה מקום לומר דאומר שלום מיוחד לכל אחד לכך קאמר שלמא עלייכי תרי זימני דאז ע"כ כל שלום לשניהם אומר והוי כפילת שלום לכל אחד:

בתוס' בד"ה אין עושין וכו' ולפירושו כו' חלתו טהורה כו' אלא כדי חייו וכו'. אין דבריהם מוכרחין שלא הוצרכו לכדי חייו רק לענין למכור לע"ה אבל להפריש ולהניחה בביתו בלא"ה ודאי מותר, ומדקאמר אין עושין חלת ע"ה כלל בטהרה הוצרך רש"י לפרש בחלת עיסת ע"ה, ואינו אסור רק משום שמא יסמוך הכהן עליו ועוד בחלת הגבל היאך קאמר בטהרה הא פשיטא דבטומאה ודאי אסור אבל בחלת ע"ה עושה בטומאה להודיעו שהוא טמא לשורפה, ועיקר נראה שהוכיחו התו' מדלא קתני אבל מפריש הוא בטהרה מביתו אבל בהא בלא"ה לא שייך כלל הך דינא דמה לו למסור לע"ה חלה שלו מביתו וליכא כלל כדי חייו רק בחלת הע"ה, ולפ"ז י"ל דמודה רש"י כדברי התו' ומ"מ הוצרך לפרש כפירושו הך דאין עושין כמו שכתבתי:

בד"ה אין עודרין כו' והא דקאמר וכו'. ולדעתי נראה פשוט דודאי איסור יש כדרב דהכא אבל התם לענין פסולי עדות לא פסלו רק אותן העובדין בשביעית בשלהם ור"ל היה רוצה שיכריזו על אותו הכהן שהוא פסול לעדות, ועל זה השיבו לו דיכול לומר אגיסטון אני, והיינו דאמר ר"ל לר"י בתר הכי דהי' סניגרון לרשעים, והיינו דעכ"פ עשה מעשה רשע דאפילו בעבודת כותי אסור לסייע וא"כ ממילא היו הם סניגרון לרשעים כנ"ל, ויש לחלק עוד בין חרישה בעבודת פירות שביעית עצמה בין לחרוש על אחר שביעית:

סליק בס"ד פרק הנזקין

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף