אילת השחר/גיטין/סב/א
נותנת לה. ופירש"י דחשודה לגנוב משל בעלה. ולתוס' חברתה גונבת לתת תבואת האשת חבר לאשת עם הארץ הטוחנת, הרי דס"ד דעם הארץ החשוד על הטומאה חשוד נמי אגזל. ולכאורה וכי ס"ד דעם הארץ החשוד על הטומאה בלבד נפסל לעדות, דהא חזינן דברועה דחשוד לגזול פסול לעדות כמבואר בסנהדרין דף כ"ה ע"ב, א"כ וכי ס"ד שכל עם הארץ שאינו נאמן על הטהרות הוא כבר גם פסול לעדות, וע"כ צריך לחלק דס"ד דעל מה שאינו נאמן דהיינו על הטהרות אינו נאמן בזה אפי' אם עי"ז אנו צריכים לומר דגזל, אבל סתם אינו חשוד שהוא גזלן.
אבל עושין עיסת חוליו בטהרה. משמע דאי"צ לחשוש שמא כבר הוכשר ונטמא הקמח, ולעיל אמרינן דבשלהן אסור לטחון דלא ידע אם הוכשרו, כמש"כ רש"י בדף ס"א ע"ב ד"ה כאן. ובמאירי כתב דמיירי דידוע שלא הוכשר הקמח, וצע"ק דא"כ עדיפא הו"ל לאשמעינן דאם אינו ידוע אסור אפילו לטחון וכ"ש כשכבר עיסה.
ובכלל צ"ע למה לא יהא אסור משום מסייע ידי עוברי עבירה לאביי דגם בחולין אסור לטחון, ומ"ש ללוש עיסה מלטחון וע"ז הא לא התירו משום כדי חייו דגבל דרק מחמת החשש דשמא יגע העם הארץ בחלה ע"ז לא אסרו, וסמכינן דלא יגע מחמת כדי חייו וכמבואר בסוגיא ובתוד"ה אין. אבל לגבי האיסור דטומאה שמסייע ידי עוברי עבירה לא מצינו היתר לגבל יותר מלטחון.
ואפשר דכאן דרק הגבל יעשה בהתבואה והעם הארץ אינו עושה עמו וזה הכל כדי להציל שלא יהי' חלה טמאה לא אסרו משום מסייע ידי עבירה.
דאמרינן ליה חזי אי נגעת בה הדרא לטיבלא. לפימש"כ ביש"ש ב"ק דף ל"ח דאסור לומר דין לא נכון אפילו בסכנת נפשות, צ"ל דכאן שזה גם לתועלתו של העם הארץ, דהא אסור לטמא תרומה ואם יאמרו לו שלא יגע מחמת שיטמא התרומה לא יאמין לנו כי הוא חושב עצמו שהוא טהור, לכן מותר לומר לו דין לא נכון [אמנם העירוני דבחת"ס נוקט דבאמת עשו תקנה דהדרא לטיבלא].
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |