בן יהוידע/ברכות/סב/א

בן יהוידע ברכות סב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

וְלָמַדְתִּי מִמֶּנּוּ ג' דְּבָרִים לָמַדְתִּי שֶׁאֵין נִפְנִין מִזְרָח וּמַעֲרָב אֶלָּא צָפוֹן וְדָרוֹם וְלָמַדְתִּי שֶׁאֵין נִפְרָעִין מְעוּמָד אֶלָּא מְיֻשָּׁב וְלָמַדְתִּי שֶׁאֵין מְקַנְחִין בַּיָּמִין אֶלָּא בִּשְׂמֹאל. מקשים למה האריך לומר אלא צָפוֹן וְדָרוֹם, אֶלָּא מְיֻשָּׁב, אֶלָּא בִּשְׂמֹאל? ונראה לי בס"ד אמר אֶלָּא צָפוֹן וְדָרוֹם בא לשלול ולאפוקי קרן זוית באלכסון, ואומרו אֶלָּא מְיֻשָּׁב למעוטי היטה עצמו לישב ולא ישב ממש, ואומרו בִּשְׂמֹאל למעוטי אפילו אם יש לו מכה בשמאלו וכרוכה וקשה עליו עם כל זה יכריח עצמו ולא יקנח בימין, והא דנקיט 'לָמַדְתִּי' בכל חדא וחדא, ללמדינו שלא כיון מדעתו מעיקרא על אחת מאלו, ולא עלו על דעתו ולא שמעם מאד אחר גם כן, אלא רק למדם ממנו. ומה דנקיט בהו מניינא, להורות דחביבין הם בעיניו ומנאם לרוב חיבתם אצלו, ונראה לי בס"ד דכניסת רבי עקיבא אחר ר"י היה קודם שנכנס בן עזאי אחר רבי עקיבא, וסיפור זה שסיפר רבי עקיבא על כניסתו אחר ר"י, זה הסיפור היה אחר שנכנס בן עזאי אחריו, ומ"ש לו בן עזאי כל כך העזת פנים אף על גב דגם הוא עשה כן, עם כל זה א"ל כך לראות מה ישיב לו על זה, אך סיפור שסיפר בן עזאי על כניסתו אחר רבי עקיבה, היה אחר שסיפר רבי עקיבא על כניסתו אחר ר"י, ובזה יתיישבו איזה דקדוקים במאמר הזה ודוק.

אָמַר רָבָא מִפְּנֵי שֶׁהַתּוֹרָה נִתְּנָה בַּיָּמִין. קשא אמאי הקדים דברי רבא ודברי רבב"ח קודם דברי רשב"ל דקדים להו? ונראה לי בס"ד מפני שהטעמים של רבא ורבב"ח שייכי בין באנשים בין בנשים לכך נקיט להו קודם דברי רשב"ל, כי דברי רשב"ל ורנב"י לא שייכי אלא באנשים.

וּשְּׁתִּיקוּתָא קַבָּלָה דְיִסוּרֵי. קשא קַבָּלָה זו מאן דכר שמה הכא, הלא הם דברו עמהם על ענין בית הכסא ודי לומר להם עתה הקבלה של בית הכסא? ונראה לי בס"ד דא"ל קבלה זו דיסורי כדי שממנה יבינו הכוונה של קבלת בית הכסא, ולא יטעו בכונתה להבין משתיקותא דבית הכסא אפילו על השמעת קול בלבד, דזה אינו דאדרבה השמעת קול דוחה המזיקין, אלא הכוונה הוא על שתיקה מדברים שלא ידברו שם, מפני שרוחות רעות יתחזקו ויתאחזו בדבור אותיות היוצא מפני האדם, מה שאין כן השמעת קול בלתי חיתוך אותיות אינו מזיק, וזה נלמד מן שתיקותא דיסורי, דהתם ודאי כונתם הוא על דברים ולא על השמעת קול בעלמא.

מְקַרְקַשְּׁתָּא לֵיה בַּת רַב חִסְדָא. נמצא השמעת קול מבריח המזיקין, וכן הביא מהרש"א ז"ל מפרק ערבי פסחים, וכן תמצא גם כן במדרש רבא ריש פרשת קדושים באותה מעשה של הרוח, שא"ל להוו מקשיין בפרזלייהו ואמרין דידן נצח דידן נצח יע"ש. ונראה לכך נוהגין פה עירינו לעשות פעמונים של כסף בקרסולי התינוק שיהיה מהלך בהם ומשמיע קול עד היותו בן שלש שנים, וזה מנהג קדמון, ונעשה גם כן להבריח ממנו המזיקין בהשמעת קול כדעבדא רב חסדא, אך העולם אמרו הטעם כדי שאם ילך לבדו באיזה מקום בבית ידעו מן הקול היכן הוא הולך.

בַּר קַפָּרָא הַוָה מְזַבֵּן מִילֵי בְּדִינְרֵי. שם בר קפרא מזבין מילי בדינרי. נראה לי הכונה שהיה אומר דברים יקרים בדרך משל וחידה שנראין לפי פשוטם דברים חיצונים, אך באמת תּוֹכָם רָצוּף אַהֲבָה עניינים יקרים, והיה מייקר אותם ומחבבן בעיני השומעין כאלו הם נמכרים בדינרים. או הדרשן מוכר והשומע לוקח, והוא מלביש מילי דאורייתא בדינרי דהיינו דברים נשמעין וחביבין לשמוע כדברים הנקנים בדינרים.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף