הערוך על הש"ס/ברכות/סב/א

הערוך על הש"ס ברכות סב א

שב [זיטצען' וואהנען]

במכילתא בא על פרעה (פט"ו) תושב ושכיר לא יאכל בו תושב זה גר שכיר זה הגוי.

בסיפרא אמור אל הכהנים (פ"ד פ"ד) וכל זר לא יאכל קדש תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש תושב זה קנוי קנין עולם שכיר זה קנוי קנין שנים ואלו ישראל ומפורש בר"ג דפ' הערל (יבמות ע.).

בפ' הרואה בגמ' לא יקל (ברכות סב.) משמש ושב ואל תשב ותמשמש פי' כשאדם רוצה לעשות צרכיו ימשמש תחילה באותו מקום אם יש בו צרור או טינופת יסירנה ואחר ישב ואל ישב במקום ואח"כ ימשמש תחתיו וגמירי דהא מילתא מהניא בכשפים, על כל מושב שב חוץ מן הקורה גם זו מפי השמועה אמרוה שהישיבה על הקורה והשכיבה על הקרקע בזמן שאין שם מחצלת ולא מצע חוצץ יש בה דבר רע ואמר הגאון ולא פורש לנו מהו מאי לאו דקאמרי משום זווי שתי בצים וב' קשואין ושני אגוזים ודבר אחר הלכה למשה מסיני (פסחים קי:) וגזרו רבותינו על כולהו זווי משום דבר אחר להודיעך דהני מילי דאית בהו מפי נביאים ואית בהו הלכה למשה מסיני.

(שם יט) שב ואל תעשה שאני פי' לא ענש הקב"ה מטמא ובטל מלעשות פסח אלא ענש כרת לטהור ולמי שלא היה בדרך רחוקה ובטל ולא עשה פסח ולא עבר המטמא אלא מפני שגרם לבטל הפסח ויכול לעשות פסח שני וזהו שב ואל תעשה שאני כלומר קל הוא זה ומפרי כך דחאו כבוד מת מצוה אבל לאו דכלאים כיוצא בו שהוא לאו גמור אינו נדחה מפני כבוד הבריות וקיימא לן דסדין בציצית וכבשי עצרת ולולב ושופר והזאה וערל ואיזמל הני כולהו שב ואל תעשה ננהו וכן בסוף (פסחים צב יבמות צ) זה פי' ר"ח ורב האי גאון פי' האי בריתא של הולך לשחוט את פסחו אינו מיירי בנזיר אלא בשאר אדם והוה ליה פסח מצות עשה ולענין מת ממה נאמר לו שב ואל תעשה פסח ולפי שהיא מצות עשה שהיא קלה דחינן לה בשביל כבוד הבריות אבל כלאים שהיא לא תעשה לא דחינן בשביל כבוד הבריות ומפורש (שם צ) דסדין בציצית וכבשי עצרת וכו' שב ואל תעשה אינון ולא קשין על מצות לא תעשה פי' מגנצא שב ואל תעשה שאני להכי יכול נבטל מצות פסח משום כבוד מת מצוה דלאו איסור גמור דעביד בידים הוא דלא עביד כלום אלא יושב ומתבטל ממצות עשה דפסח אבל כלאים דעביד בידים אין דוחין אותו משום כבודו (ב"ק כ) רבי חייא בר אבא נתיישב בדבר פי' ישב ועיין בדבר ולא עמד על בירור אמר עדיין צריך עיון:

(ערך שב (ב))

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף