רש"י/מלכים ב/ג
|
< הקודם · הבא >
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
ויהורם בן אחאב. אף פרשה זו, בשביל להגיד נס של מישע מלך מואב שנעשה על ידי אלישע נכתבה כאן, שמנה באליהו שמונה נסים, ובאלישע ששה עשר, לקיים פי שנים ברוחך אלי, וכתבן כולם זו בצד זו, כך ראיתי בשלושים ושתים מדות דרבי אליעזר בנו דרבי יוסי הגלילי, וחציית ירדן של אלישע כשתים דשל אליהו:
ב[עריכה]
רק לא כאביו וכאמו. שהוסיפו את הבעל, להכעיס:
ג[עריכה]
רק בחטאות ירבעם וגו' דבק. וכן כל מלכי ישראל, מדאגה שלא תשוב הממלכה לבית דוד אם יעלו לרגל, לכך עבדו את העגלים:
ד[עריכה]
נוקד. מרי גיתין:
אילים צמר. דיכרין דרעיא, עם צמרם:
ח[עריכה]
דרך מדבר אדום. כי גם מלך אדום ילך עמנו:
י[עריכה]
לתת אותם וגו'. שימותו בצמא:
יא[עריכה]
אשר יצק מים על ידי אליהו. בהר הכרמל, וביציקתו נעשו אצבעותיו כמעיינות מים, עד שנתמלאה התעלה, וראוי הוא ליעשות לנו נס על ידו במים (ילקוט שמעוני רמז ריד):
יג[עריכה]
אל כי קרא ה' וגו'. בבעו לא תדכר חובין רשעתא ההיא, בעי עלנא רחמין, ארי זמין ה' וכו':
טו[עריכה]
קחו לי מנגן. מפני הכעס נסתלקה שכינה ממנו:
טז[עריכה]
גבים גבים. בורות מלאים מים:
יח[עריכה]
ונקל זאת. ועוד נס זה נקל ומועט בעיני ה', והוסיף להפליא אתכם נס אחר, ונתן את מואב בידכם:
יט[עריכה]
וכל עץ טוב תפילו. אף על פי שנאמר (דברים כ יט): לא תשחית את עצה, כאן התיר לכם, שהיא אומה בזויה ונקלית לפניו, וכן הוא אומר (שם כג ז): לא תדרוש שלומם וטובתם, אלו האילנות הטובים שבהם[1]:
החלקה הטובה. שדה זרועה, קומצ"י בלע"ז:
כ[עריכה]
ויהי בבקר כעלות המנחה. המים התחילו לירד מן השמים בבקר בארץ אדום, וכעלות המנחה באין שוטפין ובאין לאותו הנחל, לפי שאמר לא תראו רוח ולא תראו גשם, במדרש רבי תנחומא:
כא[עריכה]
על הגבול. על הספר, שקורין מרק"א:
כב[עריכה]
אדומים כדם. כן דרך המים, כשהשמש זורחת עליהם בבקר, מאדימות:
מנגד. מרחוק, והם לא ראו באותו הנחל מים מעולם, לפיכך היו סבורין שהוא דם:
כה[עריכה]
והערים יהרוסו. היו הורסין:
ישליכו איש אבנו. שהיו נוטלין האבנים מן החומות, עד השאיר כל אבני הקירות בקיר לעמוד על חרסית שלהן הוא הטיט, כלומר שלא היתה עוד אבן בחומה, ואחרי זאת ויסובו הקלעים ויכו את הנשאר בחלקה, שלא נשברה החומה, והפילוה:
כז[עריכה]
ויקח את בנו הבכור. בפסיקתא דפרשת שקלים נדרש: ששאל את עבדיו מה טיבה של אומה זו שנעשה להם נסים כאלה, אמרו לו: אביהם אברהם בן יחיד היה לו, אמר לו הקב"ה הקריבהו לפני, ורצה להקריבו להקב"ה, אמר להם: אף אני בן בכור יש לי, אלך ואקריבנו לעבודה זרה:
על החמה. חסר וא"ו, שהיה עובד לחמה:
ויהי קצף גדול. שנזכרו עונותיהם, שאף הם עובדין לעבודה זרה, ואינן ראויין לנס:
- ↑ ברמב"ם (פ"ו מהל' מלכים ומלחמות ה"ח) אסר לקצוץ ולא חילק בין שאר אומות לאומות אלו אף שקודם לכן הביא הדין המיוחד בעמון ומואב דאין שולחים להם שלום. ולכן העמיד (בהקדמתו לפירוש המשנה) הוראת אלישע בזה בהוראת שעה. מנחת חינוך (מצוות עשה שמנה הרמב"ן מ"ע ו').
ועל דעת רבנו תמה שם המנ"ח וכתב: מבואר בדבריו דבעמון ומואב אינו נוהג מצוה זו כלל מפסוק לא תדרוש, וזה אצלי דבר חידוש מאד מאד אשר לא ראיתי בר"מ ובראשונים וגם אינו מבואר בספרי דבר זה. ובוודאי מצא רש"י (כאן) [כן] באיזה מקום, ויש חידוש אשר הר"מ והרמב"ן לא ראו דבר זה.
וכבר הראו מקור דברי רבנו בתנחומא פרשת פנחס (סימן ג) ומשם בילקוט שמעוני שם וכאן. וראו עוד רד"ק כאן.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |