מנחת חינוך/מצוות עשה שמנה הרמב"ן

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מנחת חינוךTriangleArrow-Left.png מצוות עשה שמנה הרמב"ן

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


מ"ע שמנה הרמב"ן בספר המצוות של רבינו הרמב"ם, לשיטתו שסקל כמה מ"ע מחשבון הר"מ והשלים המנין במצות עשה לפי דעתו הגדולה, בעזה"י נבאר ג"כ:

א[עריכה]

מצוה א

הקשה על הר"מ למה לא מנה אכילת מע"ש בירושלים למ"ע ואולי דעת הרב שאינו אלא למנוע אכילתו חוץ לירושלים והוא הלאו שמנאו הרב לא תוכל וכו'. וצ"ע האיך נכלל בהלאו הלא הלאו אינו אלא בנכנסו לירושלים עוברים בלאו אם אכל בחוץ אבל כ"ז שלא נכנסו לירושלים אינו עובר בלאו הזה כמבואר להדיא בש"ס דמכות ובר"מ פ"ב מה' מע"ש ה"ו והעשה לאכול בירושלים היא אף קודם שנכנסו ואסור לאוכלם בחוץ אף קודם שנכנסו א"כ אינו בכלל רק בודאי עשה איכא קודם שנכנסו כמ"ש התוס' במכות דף י"ט ע"ב בד"ה אמר ר"י כו' דעשה איכא וצרת וכו' א"כ בודאי הי' להר"מ למנות כיון שאינו בכלל הלאו כלל:

עוד כתב הרמב"ן דמבואר בפסחים דף נ"ט גבי מח"כ וכו' מכדי האי וכו' נתבאר כי אכילת קדשים לבעלים עשה וכמו שהוא עשה לכהנים בחטאות ואשמות כך הוא בבעלים בחלק הראוי להם וכו' ועיין ברש"י שם בד"ה בשאר וכו' כתב ג"כ אכילת קדשים עשה הוא בין הנאכלים לכהנים ובין הנאכלים לישראל אך לרש"י העשה הוא ואכלו אותם אשר כופר כו' מפסוק זה יליף ק"ק וקדשים קלים ולדעת הרמב"ן העשה בקדשים קלים מפסוק זה ואכלת כו' מעשר וכו' ובכורות בקרך וכו':

וראיתי בצל"ח בביצה דף י"ט שמסופק אם אכילת ק"ק לבעלים הוי מ"ע ודוחה ל"ת או אין זה מ"ע רק מצוה בעלמא וכ' דמהר"מ נראה דאין זה מ"ע אך מרהיטת לשון התוס' בזבחים נראה דהוי מ"ע ע"ש. והנה אתה רואה שרש"י והרמב"ן כתבו בהדיא דהוי עשה ודוחה ל"ת רק קו' הש"ס מאי אולמא וכו' אבל ל"ת דחי. ולכאורה איך יפרנס הרב בעל הצל"ח גמרא זו דמפורש דהוי עשה אך אין ראיה דאפשר ריב"ב דאמר מח"כ אף בשאר ימו"ה היינו בכהן המח"כ דצריך לאכול חטאת וכו' היינו קדשי קדשים דזה ודאי עשה ופריך שפיר דמאי אולמי' וכו' אבל ל"ת דחי אבל בישראל אין ראיה מכרחת משם ועיין בסוף הסוגיא דכל כמה דכהן לא אכל בעלים לא מתכפרים נראה דבישראל מיירי אך ג"כ אין מוכרח דאף בכהן שייך כיון דלא נתכפר הו"ל מת"כ ע"ש ותבין:

אך מי דחקו לרש"י והרמב"ן דהש"ס מיירי בק"ק ג"כ דלמא מיירי דוקא בחטאת ואשם ומיירי בכהן. ונלע"ד דבר חדש דהם סוברים הא דמ"ע על הכהנים לאכול קדשים היינו בגוונא דזיכתה להם תורה וכתיב ואכלו וכו' אבל במקום שלא זיכתה להם התורה חלק כלל אף דרשאי לאכול אין עליו מ"ע כלל ועיין בר"מ פ"י מה' מעה"ק דאם הי' כהן טמא בשעת זריקת דמים או מח"כ שאינו ראוי לאכול אז אף שטיהר אח"כ מ"מ אינו חולק בערב עם אחיו הכהנים ע"ש א"כ אם בכהן מיירי דהי' מח"כ בשעת הבאת החטאת וצ"ל בשעת זריקה ג"כ דקודם זריקה אין עליו מ"ע של אכילה א"כ למה יהי' סברא שיעבור על עשה דהשלמה ע"כ שנזרק ג"כ קודם התמיד ע' ברש"י א"כ כיון דהי' אז מח"כ ואין לו בחטאת זה חלק דהתורה לא זיכתה לו אין חל עליו העשה כלל ע"כ פירש"י בבעלים בשלהם כנלע"ד והוא דבר חדש וראוי לאומרו בס"ד דכ"ה דכהן אין לו בחלוקה אין עליו מ"ע של אכילה ובאתי רק לעורר:

והנה לדעת הרמב"ן דהוא מצוה מחויבת בודאי המצוה בכזית כמו בכל מ"ע של אכילה אכילת מצה וכדומה. וח"ש כבר כתבתי דיש דיעות אם יש מצוה קצת כמו בל"ת דח"ש אסור וגם שלכד"א כבר נסתפק בעל מנ"ל בפ"ה מה' יסוה"ת אם יוצא במצות עשה וכבר דברנו מזה ואין לכפול הכלל זה ככל מ"ע דאכילה:

והנה כאן כתיב תירושך היינו חמרא ג"כ בכלל מ"ע כמבואר בשבועות דף כ"ג דשתי' בכלל אכילה מהאי קרא ואכלת ואם כזית או רביעית כבר בארתי בח"ז באריכות ועיין במס' מע"ש פ"ב דמע"ש ניתן לאו"ש וסיכה דהיינו שמן ועיין בפיה"מ בר"מ ובר"ש מהירושלמי דכתיב ואכלת וכו' ויצהרך דהיינו סיכה והתורה קראה אכילה ולא נתבאר השיעור כמה צריך לסיכה או כזית או כ"ש והירושלמי יליף מלא תוכל לאכול כו' ויצהרך א"כ עובר בלאו בסך חוץ לירושלים ולא נתבאר השיעור וכבר עוררתי בח"ז מסיכה דשמן המשחה ע' בכריתות דף ו' ע"ב ואפשר דכאן כתיב אכילה צריך דוקא כזית ובאתי רק לעורר:

ולכאורה צ"ע על לימוד זה מלא תוכל לאכול ויצהר הוא סיכה א"כ סיכה בכלל אכילה מנלן אפשר דאכיל ע"י אניגרון כמבואר בשבועות שם גבי יין אך יין ילפינן משכר ע"ש אבל שמן אפשר ע"י אניגרון ע' בברכות פ' כ"מ ועיין בר"ש שמביא עוד לימוד בשם הירושלמי מלא נתתי וכו' הא לחי וכו' והיינו סיכה ע"ש ועיין בכריתות דף ד' ע"ב מכדי כתיב ואכלת לפני ד' וכו' מעשר דגנך וכו' ל"ל למיכתב לא תוכל לאכול כו' אי מההוא ה"א בעשה אבל בלאו אימא לא ומבואר דהוא עשה כדברי הרמב"ן ועיין ברש"י שכ' בד"ה בעשה לאו הבא מכלל עשה עשה עכ"ל מבואר דלא ס"ל כהרמב"ן דעשה קבוע רק לאו הבא מכלל עשה ע"ש. וה"ה דמי פדיון מע"ש ג"כ מצוה לאוכלו בירושלים לדעת הרמב"ן דכתיב וצרת וכו' ונתתה בכסף וכו' ועיין בסנהדרין דף ע' ע"ב ברש"י בד"ה דכי אורחי' וכו'. והנה מצוה זו חל על הבעלים ע' בלח"מ סוף הלכות ממרים:

ב[עריכה]

מצוה ב

והקשה על הר"מ למה לא מנה אכילת תרומה טמאה אסור בעשה כמבואר ביבמות בשעריך וכו' הו"ל לאו הבא מכלל עשה עשה וכו' ועיין בר"מ פ"ז מה"ת מביא דעובר בעשה באכילת תרומה טמאה דכתיב ואחר יאכל מן הקדשים וכו' ועיין במנ"ל שבירושלמי יש תנא שמפיק לה מקרא זה אך לא מנה במנין המצות והרב בעל מג"א כתב דאין הר"מ מונה לאו הבא מכ"ע רק מצוה שהוא בקום ועשה והדברים עתיקים בזה. ומ"ש שאין מצוה באכילת תרומה טהורה ע' בר"מ פט"ו מה"ת דהאוכל תרומה מברך אשר קדשנו וכו' לאכול תרומה וכו' שגם אכילת קדשי הגבול כעבודה שנא' וכו' אך אפשר דאינו בעשה בפ"ע דהוא חלק מחלקי העבודה ולימוד זה דעבודת מתנה מבואר בפסחים דף ע"ג ועיין בצל"ח בביצה דף י"ט דמפלפל בזה דאפשר דאף דהוא מצוה כמבואר מ"מ אינו עשה לדחות ל"ת ע"ש. והנה תרומה טמאה דאסור באכילה מלאו הבא מכ"ע א"כ עובר בעשה אף בכ"ש כמו שביאר בעל פרמ"ג בפתיחה לה' שחיטה כיון דלא בא לשון אכילה במניעה או בציווי ונ"מ דאין שבועה חל אף בכ"ש ע"ש וגם נ"מ דאפי' שלכדר"א עובר בעשה כמו סברת מהריב"ל ומהרש"ל דלר"ש דחייב בכ"ש חייב אף שלכד"א ה"נ והדברים עתיקים בענינים הללו ובאתי רק להזכיר. נתיישבתי מ"ש לעיל לענין תרומה טמאה שהקשה הרמב"ן על הר"מ למה לא מנה בעשה (וכן פירות שביעית לאכלה ולא לסחורה) והרב בעל מג"א כ' דאין הר"מ מונה זו כי אינו עשה רק לאו הבא מכ"ע ואינו בקום ועשה ובלאוין ג"כ אינו מונה כיון דאין לאו בפירוש ועיין בסוף שורש הראשון בדבריו. ולפ"ז קשה לי הא בתחלת איסורי מזבח במנין המצות מונה מ"ע להקריב מיום השמיני והלאה וקודם זמן הוא מח"ז וכו' ובפ"ג שם ה"ח כ' וז"ל מ"ע להקריב כל הקרבנות מיום השמיני והלאה וכו' ואין לוקה שהוא לאו הבא מכ"ע וכו' הרי דהוא מונה לאו הבא מכ"ע לעשה א"כ בב' מצות הללו ג"כ. ונ"ל דע"כ לא מונה הר"מ לאו הבא מכ"ע רק במקום דאיכא לאו ג"כ וזה הוי ג"כ לאו אינו מונה שני אזהרות כי שני אזהרות לא ימנו גם אינו מונה בעשה כיון דאיכא לאו ונזהר מזה העשה שהלאו בא מכללה בא ג"כ לתוס' אזהרה אבל במקום שאין בו רק לאו הבא מכ"ע מונה הר"מ כמו שמנה מח"ז בכלל העשין א"כ שפיר השיג הרמב"ן כ"נ:

ג[עריכה]

מצוה ג

פירות שביעית לאכלה ולא לסחורה והעושה סחורה בהם עובר בעשה ומבואר בר"מ דינים אלו בה' שמו"י הן דאסור בסחורה והן דאסור בהפסד אך לא מנה למצוה בפ"ע מטעם כמו מצוה ב' דהו"ל לאו הבמכ"ע כ"כ בעל מג"א. והנה לסברת בעל פרמ"ג שהבאנו לעיל בסמוך עובר בעשה אף בכ"ש אם סחר או הפסיד אך בחיבורי כתבתי דעתי דכל איסורי אכילה צריך כזית מ"מ כאן אני מסופק דאיסור סחורה או הפסד איט אכילה כלל ולא נתבאר כמה השיעור ועיין בקידושין גבי מעשה שקידש אשה בפירות שביעית אמרינן ש"מ דהמקדש בפ"ש מקודשת ופי' רש"י ותוס' דה"א דלאכלה ולא לד"א ומ"מ מקודשת בדיעבד ע' בתוס'. ולכאורה אם צריך כזית אין מוכח דלמא הי' בה ש"פ לקידושין ולא הי' כזית ואינו עובר. אך יש לדחות דאפי' אם צריך שיעור מ"מ ח"ש ג"כ אסור מה"ת אך לדעת הח"צ דבאיסורים שאינן באכילה אינו אסור ח"ש הוי ראיה דא"צ שיעור ואפי' בכ"ש עובר בעשה אך אני כתבתי בחיבורי כל שלא נתפרש השיעור הוי בכזית ומ"מ צ"ע ובאתי רק לעורר:

ד[עריכה]

מצוה ד

שנצטוינו לרשת הארץ וכו' ומצות ישיבת א"י אף בזה"ז כו' ועיין במג"א שכתב דהאידנא אין מצוה מה"ת לשבת בא"י ע' בדבריהם ועיין בס' פאת השלחן ה' ישיבת א"י שמביא כמה ראשונים סוברים כדעת הרמב"ן דהוי מ"ע האידנא ג"כ ע"ש באריכות:

ה[עריכה]

מצוה ה

שנצטוינו כשנצור על עיר להניח אחת מן הרוחות בלי מצור וכו' כתב בעל מג"א כי הוא חלק ממצות מלחמת הרשות וכו' מדבריו נראה דד"ז רק במלחמת הרשות ולא ידעתי מנ"ל כיון דילפינן ממדין לדורות ומלחמת מדין היתה מלחמת מצוה א"כ גם במלחמת מצוה הדין כן והר"מ פ"ו מהלכות מלכים כ' ד"ז וסתם ולא חילק נראה ג"כ דאף במלחמת מצוה נוהג זה. ואפשר דתליא לטעם א' שכ' הרמב"ן להתנהג בחמלה אף עם אויבינו וכו' ובמלחמת מצוה כתיב לא תחי' כ"נ א"כ אסור לחמול א"כ אינו נוהג ד"ז אלא במלחמת הרשות. ולטעם הב' שכ' הרמב"ן שיכרתו ולא יתחזקו לקראתינו א"כ במלחמת מצוה ג"כ נוהג. אך כבר ידעת כי מהטעמים שנותנים לתוה"ק אין לנו ללמוד דין אם לא בקבלה מרז"ל ומי עמד בסוד ד' לידע מאיזה טעם ולכ"א ינתן רשות לדרוש ולקבל שכר אבל לא להוציא דין ע"כ ד"ז צ"ע. ונראה דמהג ג"כ במלחמת מצוה ואין חילוק. והנה המצוה הראשונה כל אישי ישראל מצווים אף נשים ועבדים כי אין הזמ"ג אכילת מע"ש בירושלים. והמצוה ב' איסור אכילת תרומה טמאה ג"כ נשים מצווים ומצוה ג' לאכלה ולא לסחורה ג"כ נשים מצווים אף דשביעית הו"ל הזמ"ג מ"מ פירות שביעית לעולם יש להם ד"ז וחוץ לזה הו"ל לאו הבא מכ"ע ונשים חייבות בהזמ"ג ג"כ רק עשה שהוא בקום ועשה נשים פטורות. מצוה ד' ישיבת א"י ג"כ נוהג בנשים. מצוה ה' אם הוא במלחמת הרשות אין נשים יוצאים למלחמת הרשות ואם גם במלחמת מצוה ד"ז ובמלחמת מצוה אף כלה מחופתה כו' נוהג אף בנשים:

ו[עריכה]

מצוה ו

נצטוינו כשנצור על עיר לאכול מן האילנות וכו' ועובר על העשה נוסף על לאו וכו' ודעת הרמב"ן במצוה זו בצאתינו מעל העיר מותר להשחית וכן בימי המצור להציר לאנשי העיר שלא יחי' מהם כ"ז מותר רק אם אנחנו רוצים לכבוש העיר והיינו השחתה בחנם ומהר"מ נראה דבכ"ע אסור ע"כ כתב שדברי הרב במצוה זו אינו מכוון. והנה ידוע דעת הר"מ דכל ספק מה"ת שרי רק במקום דהתורה אסרה בפירוש כגון ספק טומאה ברה"י ובמקום דהתורה אסרה בפירוש הספק אפי' ס"ס אסור כמו שמבואר דכל שאתה יכול לרבות ס"ס ברה"י טמא ול"מ רוב כסברת הש"מ גבי עשירי ודאי ולא עשירי ספק וכבר הארכתי וגם להסוברים ספיקא דאורייתא לחומרא מ"מ אין אסור רק מפני הספק ואין לוקין אך במקום דהתורה כתבה בהדיא דספק אסור הו"ל כמו ודאי כמו שכתבנו גבי ערלתו ודאי ולא ספק כיון דהתורה [אסרה] הספק א"כ חייב חטאת משום שבת ולא אשם תלוי ע' ואין להאריך בזה. וכאן מבואר בתורה רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אותו תשחית וכו' מבואר דוקא יודע שאינו עץ מאכל אבל בספק אסרה התורה א"כ בין להר"מ דספק מותר מה"ת ובין לכ"ע דסוברים דאסור מספק אבל אין לוקין אך כאן דאסרה התורה בפירוש הספק דרק אשר תדע וכו' א"כ אף על הספק עץ מאכל לוקין בודאי כי התורה אסרה ספק בהדיא וגם ל"מ ס"ס (אם כי רחוק לצייר ס"ס) וגם רוב כי התורה אסרה כל ספק רק התירה בידוע בבירור גמור וזה ימים כבירים שמעתי שהתעורר בזה באיזה ספר ואין הספר בידי. והנה הר"מ בפ"ו מהלכות מלכים מביא ד"ז דאין קוצצים וכו' ולא חילק כלל בין מלחמה למלחמה וקודם לזה לענין דרישת שלום מביא דין עמון ומואב דאין שולחים להם לשלום דכתיב לא תדרוש וכו' וכאן לא חילק כלל מבואר דבכל המלחמות עוברים בלאו הזה. והנה הר"ם בהקדמתו לסדר זרעים בפיה"מ בדף צ"ב כ' שם וז"ל וכמו שעשה אלישע בצוותו להלחם עם מואב להכרית כל עץ עושה פרי כמו שאמר (מלכים ב' ג') וכל עץ טוב תפילו והשם מנענו מלעשות כן באמרו לא תשחית את עצה וכו' ואלו שאלו את אלישע אם בטילה מצוה הזאת וכו' הי' אומר שאינו מותר אבל זה המעשה נעשה עתה לענין צורך וכו' וסובב על דבריו למעלה דנביא יכול לבטל מצות התורה לפי שעה ע"ש מבואר בדבריו דמצוה זו נוהג גם בעמון ומואב רק אלישע עשה לפי שעה ומחויבים אנחנו לעשות כדבריו אף בביטול מצוה. וראיתי ברש"י במלכים שם בד"ה וכל עץ וכו' אע"פ שנא' לא תשחית את עצה כאן התיר להם שהיא אומה בזוי' וכו' וכן הוא אומר לא תדרוש שלומם וטובתם אילו האילנות הטובים שבהם וכו' מבואר בדבריו דבעמון ומואב אינו נוהג מצוה זו כלל מפסוק לא תדרוש וזה אצלי דבר חידוש מאוד מאוד אשר לא ראיתי בר"מ ובראשונים וגם אינו מבואר בספרי ד"ז ובודאי מצא רש"י כאן באיזה מקום ויש חידוש אשר הר"מ והרמב"ן לא ראו ד"ז. והנה הר"מ לשיטתו דבכ"ע אסור להשחית ע"כ כתב דהי' הוראת שעה וכן רש"י נראה דס"ל כוותיה ע"כ צריך לפרש דבעמון ומואב ל"ש מצוה זו אבל לדברי הרמב"ן שכ' בצאתם משם מותר להשחית ושם לא כבשו הארץ כמ"ש ויסעו מעליו וישבו לארץ והשי"ת ידע זה א"כ לא הי' איסור כלל רק הי' ציווי מהשי"ת לעשות כן והי' מצוה וז"פ. ובמצוה זו צריך לעיין ג"כ במס' ב"ק וקצרתי:

ז[עריכה]

מצוה ז

נצטוינו לזכור בפה ולהשיב וכו' מה שעשה ית' למרים וכו' והוא אמרו ית' זכור את אשר עשה ד' אלקיך למרים וכו' והסכים עמו בעל מג"א ולא נתבאר אימתי חייבים בעשה זו כמו שחקר הרהמ"ח בחינוך גבי זכירת עמלק ונראה בכ"פ שמדבר לה"ר בטל עשה זו ג"כ ואז כשירצה לדבר חל עליו מצוה זו וצ"ע שלא פירשו לנו הראשונים דיני המצוה. עוד הוא מסופק בזכור אשר הקצפת וכו' אפשר הוא מצוה לדורות והניח בספק:

ח[עריכה]

מצוה ח

שנצטוינו להיות לבבינו תמים עמו יתעלה וכו' תמים תהי' וכו' גם הר"מ מביא זה רק אינו מונה למצוה בפ"ע עיין בס' מגילת אסתר:

ט[עריכה]

מצוה ט

שנצטוינו בהפרישנו תרומה שנפריש מן היפה וכו' שנא' מכל חלבו וכו' וכן בהפריש לוי את ת"מ ולשון ספרי וכו'. דין תרומה גדולה מבואר בר"מ פ"ה מה' תרומות ודין ת"מ שוה לתרומה חוץ ממה שנתפרש ע' בר"מ. ועיין בר"מ פ"א מה' מעשר דין י"ג כתב אין מעשרין אלא מן המובחר שנאמר בהרימכם את חלבו וכו' כשם שמעשר שמפרישים הלוים מן החלב שבו כך מעשר שמפרישין ישראל וכו' מן החלב שבו מבואר כאן ת"מ וכן מעשר ראשון ג"כ מן החלב והרמב"ן אינו מביא זה ובמע"ב ומ"ע לא ראיתי בר"מ שמביא זה דמע"ר מקרא דנלמד מת"מ אבל מע"ב ומ"ע אין לנו מקרא נראה דאין קפידא. ואפשר בטבל שנטמא דתורמין לשריפה כמבואר בר"מ שם אפשר דאין מצוה ביפה כמו באין כהן תורם ממתקיים ואפשר לחלק מ"מ אפשר לומר כן דעיקר באם שיצטרך ליתן לכהן לאכילה וצ"ע בזה לפ"ד עיין לקמן בהל"ת בשם הספרי. ועיין בר"מ פ"א מה' מעשר ה"ז שכתב כל מה שאמרנו בתרומה אין תורמין מזע"ז כך במעשר וכו' כל מה שאמרנו לא יתרומו וכו' ובפ"א מה' מע"ש הי"ב כתב כל שחייב וכו' ולא כתב כלל זה כל שאין תורמין וכו' נראה ג"כ דכלל זה ליתא במע"ש כמ"ש לעיל דאפשר במע"ש א"צ לעשר מן היפה וצ"ע:

י[עריכה]

מצוה י

שנצטוינו שיהיה כל קרבן מג' מיני הבהמות וכו' מן הבקר וכו' ובמעלה אברי חי' עובר בעשה כמו שמבואר בזבחים והר"מ מביא זה בפ"ה מה' איסורי מזבח ובעל מג"א השיג עליו דהוי לאו הבא מכ"ע ואין הר"מ מונה זה ובסמוך השגתי עליו דהרי מונה הר"מ מח"ז אף שהוא לאו הבא מכלל עשה כיון דאין עוד לאו רק עשה מונה ה"נ. וקצת צריך לעיין בלשון הש"ס דזבחים דף ל"ה ובלשון הר"מ והרמב"ן שכתבו כלשון הגמ' המעלה אברי חיה דאפשר ל"ד ה"ה בזריקת הדם או אפשר השוחט או המקדיש ג"כ עובר בעשה זו עיין בר"מ פ"א כאן גבי בע"מ דהקדש ושחיטה וזריקה ילפינן מלא תקריבו והקטרה מן ואשה וכו'. על כל פנים כאן מלשון הקרבה הכל בכלל שחיטה וזריקה והקטרה וגם הקדש על כולם עוברים בעשה זו וא"י למה דוקא הקטרה וצ"ע:

יא[עריכה]

מצוה יא

שנצטוינו להקריב כל הקרבנות בין שני התמידין שנא' וכו' והרב מג"א השיג עליו דהוא לאו הבא מכ"ע וכבר כתבתי כיון דאין רק [לאו] זה לחוד הו"ל למנות. וד"ז אם רשאים לשחוט או לזרוק קודם לתמיד ש"ש דאפשר רק הקטרה אסור או דגם שו"ז או שחיטה על כל פנים מותר דלאו עבודה וגם אם מיפסל קודם וגם לאחר תמיד של בה"ע אם דינו כזריקה או כהקטרה ואם מיפסל ע' באריכות במנ"ל פ"א מה' תו"מ שפלפל בזה באורך:

יב[עריכה]

מצוה יב

שנצטוינו בשה הפסח וכו' שלא יאכל ביום והאוכל ביום כזית עובר בעשה וכו' והמג"א השיג מטעם הנ"ל וד"ז מבואר בר"מ פ"ח מה' ק"פ ועיין במנ"ל שהשיג על דברי הרמב"ן כיון דבא מכ"ע לאכול בלילה וכבר מנה מצוה זו ולשון הר"מ והרמב"ן אכל כזית מבע"י עבר על עשה אין סתירה לבעל פרמ"ג דלאו הבא מכ"ע א"צ כזית דשם מיירי דתיבת אכילה נכתב אצל רשות כגון וזבחת ואכלת דאכילה זו רשות ול"ש לומר כזית אף הלאו הבא מכלל א"צ כזית אבל כאן בא מכ"ע שנתחייב ואכלו את וכו' בלילה וזה בא בצווי וצריך כזית כידוע א"כ הלאו הבא מכלל דביום לא צריך ג"כ כזית וז"פ:

יג[עריכה]

מצוה יג

שנצטוינו בענין הרוצח במזיד וכו' גואל הדם וכו' מבואר בר"מ פ"א מה' רוצח גבי מזיד. ומ"ש הרמב"ן דאפשר דעת הרב בשוגג מיירי תמה המנ"ל שם דמבואר להדיא בר"מ במזיד ע"ש ודברי הר"מ שכ' שם מצוה ביד גוה"ד לא רצה וכו' או שאין לו גוה"ד ב"ד ממיתין אותו בסייף נראה דתחלה מצוה ביד גוה"ד ובאמת מצוה ביד הב"ד ויד העדים וכו' אך אם הב"ד אינם יכולים להמיתו מצוה ביד גוה"ד כמ"ש הרמב"ן וכן נראה בגמ'. גם ד"ז שאם אין לו גוה"ד שב"ד מעמידין לו גוה"ד אין מבואר בר"מ ועיין בפי"ד מהלכות סנהדרין בר"מ. ועיין בר"מ דבן אינו נעשה גוה"ד של אביו רק על אבי אביו והוא בש"ס דמכות דף י"ב דמתרץ רומיא דשני ברייתות וקצ"ע דנרא' שם דמיירי בשוגג שיצא חוץ למקלט ע"ש. אך לפי המסקנא נלמד ד"ז של במזיד ג"כ ע"ש וקצ"ע למה אמרינן שם לימא הא ר"י והא ר"ע ומיירי בשוגג לימא הא במזיד והא בשוגג ותרווייהו אתיין כר"ע אך סמך על המסקנא דאין נ"מ ע"ש:

יד[עריכה]

מצוה יד

שנצטוינו וכו' דאסור בהנאה בגד המנוגע ובית המנוגע וכו' ומ"ש במג"א שהר"מ אינו מונה בדד ישב וכו' למה מונה פריעה ופרימה ועל שפם וכו' הוא ג"כ חלק מחלקי המצוה ועיין בר"מ בה' ט"צ דמביא דינים אלו שאסורים בהנאה:

טו[עריכה]

מצוה טו

שנצטוינו להודות לשמו ית' וכו' גם המג"א הסכים עמו דבה"ת הוא מה"ת ועיין בס' שו"ת ש"א ועיין במ"ש בח"ז באריכות:

טז[עריכה]

מצוה טז

להחיות ג"ת והרב בעל מג"א כ' שזה בכלל מצות צדקה ובאמת הלאוין גבי צדקה בודאי אינו עובר בג"ת דכתיב לא תאמץ וכו' מאחיך וג"ת לאו אחיך גם די מחסורו אפי' סוס וכו' כדדרשינן בכ"ז כתיב אחיך רק ג"ת מצוה להחיותו מפסוק וחי אבל יש הרבה חילוקים א"כ נראה דהוא מ"ע בפ"ע כדברי הרמב"ן:

יז[עריכה]

מצוה יז

שנצטוינו להחזיר הרבית וכו' והרב בעל מג"א כ' שהוא בכלל מ"ע של השבת גזילה ואיני מבין דכמה חילוקים יש דגבי רבית אין היורשים צריכים להחזיר וגם יש שיטות שאינו חייב רק בתבעו וגם דלשיטות דסוברים יש רבית בקרקע שייך העשה ג"כ אבל בגזל בשועו"ק אינו נוהג המ"ע והשיב והדברים עתיקים ע"כ נראה כדברי הרמב"ן דהוא מצוה בפ"ע:


·
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון