ר"ן/חולין/סט/א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רמב"ן רשב"א מאירי ר"ן מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א בית מאיר חתם סופר רש"ש |
בן פקועה הבא על בהמה מעלייתא הולד אין לו תקנה. פי' ואפילו למ"ד זה וזה גורם מותר, דכי איכא חד גורם דאיסורא וגורם אחר דהיתרא הוא דמיקרי זה וזה גורם ושרי, אבל היכא דתרווייהו דהתירא נינהו אלא שזה טעון שחיטה וזה אינו טעון משום זה וזה גורם לא אמרינן דלשתרי בלא שחיטה אלא כיון דמצד אביו אינו צריך ומצד אמו צריך הרי הוא כמעוות ואין לו תקנה[1].
לא צריכא דאזיל אבן פקועה דכותיה מאי אבר מוליד אבר וחתיך ליה ושרי. כלומר בין למ"ד זה וזה גורם אסור בחתיכת ההוא אבר שרי, ולמ"ד נמי דזה וזה גורם מותר צריך לחתוך אותו אבר לפי שאין בו אלא גורם אחד של איסור.
ונ"ל דמשום הכי נקט דכותיה, כלומר כל שיש לו ג"כ איסור יוצא[2], דבלאו הכי לרבנן דאמרי אין חוששין לזרע האב אפשר דאפילו למ"ד זה וזה גורם אסור אפילו אבר גופיה שרי, ומ"מ למ"ד זה וזה גורם מותר אבר גופיה שרי בין לרבנן בין לחנניה[3], ומשום הכי נמי צריך שיהא באב איסור יוצא דאי לא למ"ד זה וזה גורם מותר אבר גופיה שרי לחנניה מיהת[4][5].
או דילמא מבלבל זרעיה ולמ"ד זה וזה גורם אסור כולו אסור, ולמ"ד זה וזה גורם מותר כולו מותר ואפילו אותו אבר אינו צריך לחתוך[6].
- ↑ [כנ' דכוונת רבינו לאסור מצד חוששין לזרע האב, ועי' להלן בד"ה לא, ומה שצויין שם], והנה עי' שערי יושר ש"ג פכ"ה ד"ה ובהא דאמרינן, משה"ק אמאי אין לו תקנה, דאה"נ דכיון דהוי זוזו"ג נמצא שגורם אחד אינו גורם לו שחיטה, אך עכ"פ הבהמה טעונה שחיטה מצד עצמה, שהרי הבהמה הראשונה טעונה שחיטה אע"פ שלא ירשה זה מאביה ואמה, וכיון שהבהמה טעונה שחיטה מצ"ע, יהא לו תקנה בשחיטת עצמו, ועיי"ש בד"ה והר"ן כתב, מה שביאר בזה בארוכה.
- ↑ בתוד"ה דאתא, ג"כ דייקו תיבת 'דכוותיה' דהאם אסורה משום יוצא [ועי' מאירי ד"ה זה], וביאר המהרש"א דהוצרכו לזה משום דאם היא מותרת, ודאי שהולד מותר משום דקיי"ל זוזו"ג מותר, ולתוס' הספק היינו גם למ"ד אין חוששין לזרע האב, דאיסור יוצא תליא בדין זוזו"ג, וע"ע בהג' יעב"ץ בתוד"ה דאתא, ועי' בכו"ש בתוס' שם דביאור המהרש"א דחוק, ועיי"ש באופ"א. וברש"י ד"ה מבלבל, מוקי ספק הגמ' כחנניה דחוששין לזרע האב, ועי' מהר"ם בתוד"ה אתא, דרש"י נקט דמבלבל זרעי' שייך רק באב ולא באם, ומצד האם שייך לאסור רק האבר, וא"כ למ"ד דל"ח לזרע האב לכה"פ אפשר לאסור רק האבר, יעו"ש, ולדבריו לרש"י איסור יוצא שייך לנידון אי חוששין לזרע האב. אמנם עי' בהגהות יעב"ץ ד"ה מבלבל, מה שנקט דרש"י ס"ל כתוס', עיי"ש היטב.
- ↑ הנה לרבינו יש צד לאסור האבר למ"ד זוזו"ג אסור גם למ"ד אין חוששין לזרע הרב, וצ"ע דהא למ"ד אין חוששין, הולד כשחוט מכח אמו בלבד, וא"כ מ"ל דהאב אסור, וכמו"כ יל"ע במש"כ רבינו דבדאזיל אבהמה דכוותי' אסור הולד ול"ח זוזו"ג דשרי, ואי איסור יוצא היינו שאינו ניתר בשחיטת אמו, וצ"ב דהא לגבי היוצא דהאב שאינו ניתר בשחיטת אמו איכא זוזו"ג דהא מצד הגורם דהאם ליכא איסור זה, וכמו"כ נימא לגבי היוצא דהאם. ויש שר"ל דגדר יוצא לרבינו, היינו שאינו ניתר בשחיטה כלל ומהני גם לאסרו כשנבוא להתירו בשחיטה אחרת, וע"ע בס' מגנזי הגר"ח סי' ס"ה, וע"ע להלן אי מוכח מד' רבינו דגדר יוצא דהוא איסור מחודש כטריפה.
- ↑ והנה יעוי' בתוס' לק' נ"ח. וד"ה מכאן וסנהדרין פ: ד"ה אלא בתי' הב' [וע"ע תוס' בסוגיין ד"ה תלתא], מה שיסדו דדין חוששין לזרע אינו שייך לדין זה וזה גורם יעו"ש ביאוה"ד, ועי' חי' הגר"ח מאכ"א פ"ג הי"א בביאו"ד התוס', וכן עי' חזו"א בכורות סט"ז סקי"א. [אמנם בתוס' סנהדרין פ: ד"ה אלא בתי' קמא, מבו' דדין זוזו"ג ודין חוששין תלי' זב"ז, וכ"מ מקו' התוס' בכורות ז. ד"ה והא].
והנה לדעת התוס' [עיי"ש, וכן עי' בתוס' בסוגיין ד"ה דאתא, ומהרש"א ומהר"ם, ועי' בהע' לעיל], עולה דלמ"ד אין חוששין לזרע האב כשהאם אסורה והאב מותר למ"ד זה וזה גורם מותר הולד מותר, ואפי' למ"ד אין חוששין לזרע האב, דמ"מ האב הוא גורם, אמנם לד' רבינו רק לחנניה יהי' מותר. ועי' מהר"י שפירא ד"ה מש"כ ונ"ל, דרבינו הכא נסתפק בזה אם אסור, וכן להיפך כשהאב אסור והאם מותרת למ"ד אין חוששין, אפשר שיהא מותר אפי' למ"ד זוזו"ג אסור [דרבינו נוקט דאם אין חוששין נחשב שיש כאן רק גורם אחד של היתר], אמנם לתוס' בכה"ג אסור. - ↑ הנה בד' רבינו מבו' דדין יוצא תליא בנידון דזוזו"ג, ויתכן דמבו' מזה דיוצא הוא איסור על האבר כטריפה, ולהכי תליא בדינא דזוזו"ג, ויל"ע בזה, וע"ע בהע' לעיל.
- ↑ לרבינו למ"ד זוז"ג מותר, כל הולד מותר, ולמ"ד זוזו"ג אסור, כל הולד אסור, אמנם להמבו' בתוד"ה אתא, [אליבא דהמהרש"א הנ"ל דמיירי באם שהיא יוצא דאל"כ הוי זוזו"ג ומותר, ומבו' דמ"מ כששניהם הוו יוצא, אי"ז נחשב זוזו"ג], גם למ"ד זוזו"ג מותר, הכא אסור, וכ"כ התורת חיים בתוד"ה תלתא, דמשו"ה לא הקשו מזוזו"ג להצד דמבלבל זרעיה, ועיי"ש לבאר דכשהאב אסור והאם מותרת אז תליא בדין זוזו"ג, משא"כ כשבכל אחד יש תערובת איסור והיתר ל"ש לדין לזוז"ג, כיון דכל הגוף חשוב כגורם אחד של איסור. ועי' תפארת יעקב ד"ה תלתא. אכן עי' מהר"ם בתוד"ה תלתא, דנקט דגם כשבכל אחד יש חלק איסור וחלק היתר, תליא בזוזו"ג.
והראש יוסף ד"ה ע"ש, כ' דהתוס' ד"ה דאתא, נקטו דבעיית הגמ' הי' רק אם האבר של הולד מותר או אסור, אבל כל הולד ודאי מותר משום זוזו"ג, ואילו בהמשך הגמ' דרוצה לאסור כל הולד משום יוצא, הקשו התוס' ד"ה תלתא, דנתיר משום זוזו"ג, וזהו כהמבו' בד' רבינו דאי אמרי' מבלבל זרעי' הכל מותר למ"ד זוזו"ג מותר, ולמ"ד זוז"ג אסור הכל אסור. וע"ע רמב"ן ד"ה או.