חתם סופר/חולין/סט/א

חתם סופר חולין סט א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בן פקועה הבא על בהמה מעליותא אותו הולד אין לו תקנה פירש"י ב' פירושים א' דסימניו פלגי' כשחוטים דמי א"נ הוה כסי' א' שחוט וסי' א' אינו שחוט ואם ישחטנו עתה אין לך שהי' גדולה מזו. כן פירש"י לקמן ע"ה ע"ב ונ"ל דתלי' בפלוגתא דלפי הברייתא בפ' המפלת דהאב מזריע הלובן שממנו העצמות ואשה מזריע האודם שממנו הבשר א"כ הושט הוא חלק האם והגרגרת שהוא סחוסים וטבעות היא חלק האב זולת קרום שבגרגרת. וא"כ הכא שהזכר בן פקועה ה"ל נשחט הגרגרת והאם בהמה מעליותא ה"ל כאלו הושט כולו קיים ואם ישחטנו עכשיו ה"ל שיהוי. ודיעה קמייתא ס"ל שהכל בערבוביא זרע האב ואם ואין שום אבר מיוחד לזה טפי מלזה ודיעה זו הביא רמב"ן ר"פ תזריע ע"ש:

ושם פירש"י דלמ"ד ד' סימנים אכשר בי' רחמנא ליתא לדרב משרשי' וכל סוגיא דשמעתין וע"ש בתוס'. וסברתו נ"ל דאי נימא כל בבהמה תאכלו גז"ה בעלמא הוא ולא שיהי' סימניו של ולד שחוטים כלל ומשו"ה ד' סימנים אכשר בי' רחמנא ועיין לשון פירש"י לקמן ע"ה ע"א ד"ה ד' סימנים התירא וכו' ע"ש וא"כ ליתא לדרב משרשי' דאלו לרב משרשי' דס"ל דשחיטת סימני האם ה"ל כפוגע ג"כ בסימני העובר א"כ אפי' באם טרפה נמי הא הועילה שחיטת האם לטהרו מידי נבלה עכ"פ ואיך שוב יועיל שחיטת עצמו להתירו באכילה וכבר נפגמו סימניו משחיטת אמו ועיין לקמן פ"ה ע"ב לא לכל אמר ר"מ וכו' ע"ש אע"כ לית לי' להך מ"ד סברת רב משרשי' ומאי דאמרינן דהחזיר ידו אסור באכילה כטרפה שאין לו תקנה ר"ל אין תקנה לקלקולו ולעיותו ששוב אינו ניתר בשחיטת אמו אבל בשחיטת עצמו ניתר גם האבר ודאמרינן האי אבר לית לי' תקנה בשחיטה ומשו"ה מיבעי' לי' מהו לגמוע חלבו זה הכל לרב משרשי' אבל למאי דקיי"ל ד' סימנים אכשר בי' רחמנא שפיר אית לי' תקנה בשחיטה ונראה שזהו ג"כ דעת הרי"ף ז"ל דלא מייתי הא דרב משרשי' וגם לא האיבעי' מהו לגמוע את חלבו והיינו כנ"ל משום דקיי"ל ד' סימנים אכשר בי' רחמנא:

ולסברא זו משמע קצת דלר' משרשי' בן פקועה הבא אבהמה מעליא אותו הולד אין לו תקנה אפי' במעי אמו אין לו היתר ע"י שחיטת האם הבהמה מעליא דכיון דחזינן בשחיטת סימני האם כאלו נשחטו סי' הולד והנה סימנים שמצד אביו כבר שחוטים ועומדים וסימנים שמצד אמו עכשיו הם נשחטים וה"ל שיהוי ופסול ואם סברא זו אמת מיושב ק' הב"ח וש"ך מ"ט לא קאמבעי' מהו לגמוע חלבו של אותו הולד דר' משרשי' ונ"ל דהא פשיטא לי' דאסור כיון דאיכא תרתי לריעותא א' שאין לו היתר בשחיטה ותו דלא הי' לו שעת הכשר מעולם משא"כ אבר היוצא נהי דאין לו היתר בשחיטה מ"מ שעת הכשר הי' לו טרם שהוציא ידו והך סברא דשעת הכשר כ' פר"ח סי' י"ד לענין שמיטת הגרגרת ע"ש:

תלתא לא אמרינן הקשו תוס' הא הו"ל זוז"ג י"ל אע"ג דש"ס קאי למ"ד זוז"ג ע"י זכר ונקבה מותר כמ"ש חי' ר"ן ומהרש"א מ"מ זוז"ג דאיברים עצמם שמעורבים מחלב ודם והיתר זה לא אמרינן כמ"ש בת"ח בשמעתין כיון דמעורבין גרע טפי. ומ"מ י"ל דוקא כשזה אינו יכול וזה אינו יכול כגון חלב ודם שא"א לאב ואם להוליד בלי שיש לכל א' מהם חלב ודם אעפ"י שגם ההיתרים גורמים מ"מ זוז"ג כזה לא אמרינן אבל מג"ה לא בעי למיפרך דאפשר לבהמה להוליד בלי ג"ה דלאו מידי דמיטרפא בי' היא וה"ל ההיתר יכול והאיסור אינו יכול וזוז"ג בזה בודאי שרי ולא מיבעי' לי'. והכא מיבעי לי' בהוציא אבר דמיטרפא בי' מן הארכובה ולמעלה. ודע הא דבעי' לחלק בין תרי אי' לתלתא ובין יש לו היתר לאיסורו ובין אין לו היתר היינו לקושטא דמילתא דכ' רחמנא את הגמל לאסור חלב טמאה ולהורות נתן דלא שרי רחמנא אלא איסור אמה"ח ולא איסור בהמה טמאה ומינה ילפינן דחלב טרפה נמי אסורה כמ"ש ראשונים בשמעתין משו"ה מיבעי דלמא כשמעורב בו עוד איסור לא שרי' רחמנא ועוד באמה"ח גופי' נחלק בין אית לי' התירא בשחיטה ללית לי' התירא. אבל קודם דכתיב את הגמל בודאי לא עלה על הדעת לחלק וה"א כיון דשרי' רחמנא חלב שהוא איסור וחידוש הוא ה"א כל איסורא שרי' רחמנא ואפי' טמאה דלית לי' תקנתא בשחיטה ובפלתי נתקשה בזה ולפע"ד פשוט כמ"ש:

כל מכח לא אמרינן והיינו טעמא נמי כל בהמה בחיי' יונקת מחלב ודם של עצמה בכל שעה ורגע וכדאמרינן שלהי מס' ביצה דקא ינקי תחומין מהדדי אלא כל מכח לא אמרינן ולא נחלט שום דבר לאיסור אלא בעת שמוצאין אותו וע"ד משל בשר שאנו אוכלין עתה אפשר אלו היינו שוחטים הבהמה לפני זמן רב הי' הבשר חלב והחלב שאנו מחויבים עליו עתה כרת אפשר לפני זמן רב הי' בשר ולא אסרה תורה אלא כשעת מציאתה ומשוה"נ בהמה שיש בה אבר היוצא דלית לי' תקנתא בשחיטה אותה הבהמה מותרת אעפ"י שיונקת תמיד מאבר היוצא דלית לי' תקנתא בשחיטה ואפי' למ"ד מב"מ לה בטיל שרי' הבהמה והיינו מטעם הנ"ל כל מכח לא אמרינן. ועיין לשון רש"י זבחים כ"ה ע"ב ד"ה שחט ואח"כ חתך פסולה שמשנשחטה נפסל דם הרגל ביוצא וכל דמי הבהמה יונקים זה מזה ועלה ויצא דרך בה"ש ונתערב בדם המזרק ופוסלו עכ"ל אע"ג כל מכח לא אמרינן י"ל התם הדם הזה עצמו מתערב ולא נשתנה אבל יונקת האברים שמשתנים הוה רק כח בעלמא וכל מכח לא אמרינן ועמג"א סי' רי"ו וחק יעקב סי' תס"ז והארכתי בזה במקום אחר. ולפ"ז אבר היוצא אין הליחות שבו מוחלט שלא יהיו לו היתר בשחיטה כי אפשר שיעלה משם אל הכתף ושם יוכשר בשחיטה. ומ"ש ש"ס אין לו היתר לאיסורו בשחיטה היינו אחר שכבר נתקבץ מהאבר ונכנס לגידי החלב להעשות מהם חלב שאז כבר פסק יניקתם עם שארי האיברים ואז נחלט שלא יהי' לו היתר בשחיטה אבל לא קודם. ואפשר משו"ה לא קבעי לי' מהו לגמוע חלבו של ולד דרב משרשי' משום דפשיטא לי' דאסור דההוא לית לי' היתר בשחיטה בשום אופן משא"כ האי אבר דעכ"פ הי' לו להליחות היתר בשחיטה ע"י יניקה טרם נתכנסו לגידי החלב. ובמל"מ בהל' משכב ומושב פ"א כ' דמסתימת הפוסקים משמע דלא כב"ח וש"ך אלא דאסור לגמוע חלבו אפי' יש ס' והטעם משום דתחלת ביאתו לעולם ע"י תערובות לא בטיל כמ"ש מרדכי שלהי חולין. ומהר"י אלפנדרי דחה דלא הוה תחלת ביאתו ע"י תערובות משום שמתקבץ הליחה בכל אבר ואבר ושופכים אל גידי החלב ע"ש ולהנ"ל ניחא דכל זמן שהליחה בתוך אבר היוצא עדיין איננו דבר שאין היתר לאיסורו ולא נכנס לזה אלא אחר ששופך אל גידו החלב עם ליחות שארי האיברים והוה תחלת ביאת איסורו לעולם ע"י תערובות וק"ל:

חלב דעלמא לאו באמה"ח ושרי וכו' יש מקום עיון בקרא כתיב כל בבהמה תאכלו ומיני' שרי' לן עובר במעי אמו דא"א לפרש על דבר שבגופה דהא כתיב אותה כשהיא שלימה ולא כשהיא חסרה וע"כ אעובר ולמאי ע"כ להתירו בלא שחיטה ע"י שחיטת האם. אבל צ"ע מנ"ל דלמא כל להתיר דבר שבגופה ואפ"ה הבהמה שלימה ולא חסירה והיינו להתיר חלב של כל בהמה. וצ"ל הא כבר כתיב זבת חלב ודבש וא"נ מחריצי חלב והל"מ הוה ואסמכוהו נביאים אקרא ואייתר ע"כ כל להתיר בן פקועה בשחיטת אמו ומיושב ק' העולם דמקשו דלמא חריצי חלב מבן פקועה הוה ולעולם חלב אסור וזה א"א דכל דלא ידעינן שריותא דחלב מבחוץ עדיין לא ידעינן התירא דבן פקועה:

אבל הא קשי' מנ"ל מחריצי חלב דהל"מ הי' שריותא דחלב דלמא לאו הל"מ אלא מכל בבהמה נפקא. ומנ"ל להתיר בן פקועה בשחיטת אמו מיתורא דכל. וצ"ל אה"נ להך לישנא דבסמוך דמפיק מכל שריותא דבן פקועה איהו ס"ל כהך לישנא פ"ק דבכורות דמפיק היתר חלב מזבת חלב ודבש שהוא פסיק בתורה. ואידך לישני התם דמפיק מנביאים מחריצי חלב לא בריר לן דמהל"מ שרי' חלב אלא כי האי לישנא דבן פקועה מבהמה בבהמה דעובר נקרא בהמה. וכל לשריותא דחלב דלכ"ע היכי דאיכא למידרש דרשינן כל עמ"ש תוס' ר"פ אלו עוברין:

חותך מעובר מנ"ל וכו' הא דלא הקשא ארישא דמתניתין הוציא עובר ידו והחזירו מותר העובר עכ"פ ולימא מנ"ל י"ל התם פשיטא לי' מבהמה בבהמה ולא תיקשי מאין ממירין בעוברים התם שלא נתגלה ממנו עדיין שום אבר לא מיקרי עובר בהמה אבל כשכבר הוציא ידו י"ל דשפיר מיקרי בהמה וס' זו איתא לקמן במהרש"א בפרקין משו"ה פריך אסיפא אחותך מעובר דמיירי דלא הוציא ידו ואי גם הא בכלל בהמה בבהמה תיקשי אי הכי ימירו בו ומסיק דאתי' מריבוי' דכל וא"ש רש"י במתניתין אחותך מעובר פי' מכל בבהמה ובדרב יהודה אמר רב ואבר עצמו אסור פי' מבהמה בהמה וא"ש דר' יהודה אמר רב מיירי מהוציא ידו וזה נפיק שפיר מבהמה בבהמה:

אותה כשהוא שלימה. בפ' שמיני כתיב בבהמה אותה תאכלו ודריש בת"כ בבהמה לרבות העובר ושם לא כתיב כל ולא בהמה בהאי קרא אלא בקרא שלפניו ע"ש ופירש"י בחומש דקרא מיותר הוא להך דרשא וצ"ל אע"ג דכתיב בפ' שמיני הדר כ' ריבוי בפ' ראה דהרי כל הפרשה כפולה בת"כ ובמשנה תורה. והא דלא מייתי ש"ס דשמעתין הך דפ' שמיני אצטריך ללאו הבא מכלל עשה כפירש"י שם אבל דפ' ראה אייתר דתרי עשיין לא אמרינן כמ"ש תוס' ב"ק ע"ב ד"ה כיון ע"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף