מצודת דוד/שמואל א/יז

מצודת דוד ‏ שמואל א יז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ד

איש הבנים. על שערב לבו לגשת בין שתי המערכות, קראו איש הבנים, מלשון בין:

ה

שקלים נחשת. כמו שקלי נחושת, ואינם דומים לשאר שקלים:

ו

ומצחת. הוא מכלי מלחמה, ונעשה לכסות בו הרגלים:

וכידון. מן הכובע יצא למטה כעין כידון, להגן צוארו ממכת חרב:

ז

ועץ חניתו. הוא הבית יד, שהיתה עבה כמנור אורגים:

ולהבת. ברזל החנית, היה משקלו שש מאות שקלי ברזל, ומשונה הוא משקלי נחושת:

הולך לפניו. להגן בו עליו ממכת חרב וחנית:

ח

אל מערכות. אל החיל המסודר למלחמה:

למה תצאו. רצה לומר: למה תצאו כולכם למלחמה:

הלא אנכי הפלשתי. רצה לומר: אנכי הוא המיוחד שבהם, אחד מהשרים, ואתם הלא עבדים, ועם שאין מהדרך אשר שר וגדול ילחם מול עבד נקלה, עם כל זה ברו לכם איש, וילחם בי:

ט

להלחם אתי. רצה לומר: להתגבר בהלחמו אתי:

והיינו. כולנו נהיה לכם לעבדים, בעבור הנצחון האחד לאחד:

ועבדתם אותנו. כאומר הלא אתם עבדים לשאול, וכשאנצח תהיו עבדים לנו, ואין לכם בזה נפקא מינה גדולה כל כך:

י

אני חרפתי. כאומר איך לא תבושו, הלא אני מחרף את ישראל לומר שאין עמכם גבורה, ואתם תחרישון, ועד מתי, תנו לי איש וכו':

יב

אפרתי. בית לחם יושבת בארץ אפרת:

הזה. רצה לומר: הניכר והידוע לכל:

בא באנשים. לרוב זקנותו לא בא בעצמו במלחמה, רק בא בשלחו במקומו אנשים, ורבותינו ז"ל אמרו (ברכות נח א) שהיה בא במחברת אנשים אשר הלכו אחריו לגודל חשיבותו:

יג

הלכו אחרי שאול. לרוב חשיבותם הלכו ליד המלך:

יד

ודוד הוא הקטן. ולזה לא הלך הוא, והגדולים הלכו:

טו

הולך ושב. לא ישב בקבע בבית שאול, כי אם היה הולך ושב וכו':

טז

ויתיצב. עמד בין המערכות, ודבר דבריו בבוקר ובערב, עד נשלמו ארבעים יום טרם בוא דוד:

יח

לשר האלף. מה שאחיו היו נמנים בו:

תפקוד לשלום. תשגיח לדעת שלומם:

ואת ערובתם. את משכונם אשר משכנו לצורך פרנסתם, תפדם מיד הממשכן, ותקחם עמך:

יט

והמה. שלשת בני ישי:

נלחמים. מוכנים המה להלחם:

כ

ויטוש. עזב הצאן על שומר אחד, לשמרם עד בואו:

וישא. את איפת הקליא וכו':

המעגלה. היא המחנה, שדרכה לחנות בעגול, כי טוב הוא להיות נשמר מהאויב מסביב:

והחיל היוצא. ואז החיל היה יוצא אל המערכה, הוא מקום המלחמה, ובעת יצאם הריעו:

כא

ותערוך. סדרו וערכו מערכתם ישראל ופלשתים, זה מול זה:

כב

ויטוש. עזב והניח הכלים אשר עמו, ביד שומר הכלים של הבאים למלחמה:

וירץ המערכה. אל אחיו שהלכו כבר אל המערכה:

כג

ממערכות פלשתים. חוזר על מלת עולה:

כה

הראיתם. בראותם עולה, אמרו אלו לאלו בלשון שאלה, האם אתם נותנים לב להתבונן מעשה האיש העולה הזה, כי עולה לחרף וכו':

יעשה חפשי. מבלי לעבוד עבודת המלך:

כו

מה יעשה לאיש. אף שכבר שמע, חזר ושאל, להכנס בדברים ולומר שהוא ילך:

כי מי. במה נחשב הוא לחרף מערכות עם ה':

כז

כדבר הזה. האמור למעלה:

כח

למה זה ירדת. עדיין לא הגיד לו שאביו שלחו הנה:

במדבר. במקום גדודי חיות ולסטים:

למען ראות. להתענג בראיית המלחמה:

כט

מה עשיתי עתה. כאומר אם דרכך לכעוס עלי בעשותי דבר רע בעיניך, מה זה כעסת עתה, הלא עתה לא עשיתי מאומה, ורק דברים בעלמא דברתי:

ל

כדבר הזה. מה יעשה לאיש וכו':

לא

אשר דבר דוד. לבזות גבורת הפלשתי באמרו מי הפלשתי וכו', והרי הוא כאומר שהוא ילחם בו:

לב

אל יפול. לא יחרד לב אדם בעבור הפלשתי:

לג

כי נער אתה. ועדיין אינך יודע טכסיסי מלחמה, והוא רגיל במלחמה מנעוריו:

לד

ואת הדוב. ועם הדוב, שניהם יחד:

לו

גם הדוב. הבא עם הארי:

והיה הפלשתי. כאומר אבטח בה' שיהיה סוף הפלשתי כאחד מהם, על אשר חרף וכו':

לז

הוא יצילני. אם לא אוכל להמית אותו:

לט

ויואל ללכת. רצה ללכת בכלי מלחמה:

כי לא נסה. אלא שלא נסה, רצה לומר: לא בחן מעולם ללכת בכלי מלחמה, ולזה אמר לא אוכל וכו':

מ

ויקח מקלו. להטעות את הפלשתי, לחשוב שיגש אליו להכותו עם המקל, ולא יהיה נשמר מן הקלע:

ויבחר לו. הטובים והנאותים לקלעותם:

ובילקוט. הכלי שם בהילקוט, למען לא ירגיש בהאבנים:

מב

כי היה נער וכו'. המורה אשר לא נסה במלחמה, לפי מעט השנים ומהתענג:

מג

הכלב אנכי. וכי כלב אנכי:

באלהיו. באמרו אלהי פלשתים יהרגך, וכדומה:

מה

בא אלי בחרב. רצה לומר: כל בטחונך בחרב וכו':

בשם ה'. במבטח שם ה':

אשר חרפת. חוזר הוא על מערכות ישראל:

מו

ונתתי פגד. כי כשאמיתן:, ינוסו כולם ויפלו חללים:

מז

כי לא בחרב. כי הלא אינם בידי:

כי לה' המלחמה. על ה' להלחם על שחרפת עמו, ובידו לתת אתכם בידנו מבלי חרב:

מח

וירץ המערכה. כלפי מערכת פלשתים:

מט

אל הכלי. כלי הרועים אשר שם האבנים בה:

במצחו. נכנסה בכובע הנחושת ונקבה ונטבעה במצחו:

נ

ויחזק. נתגבר על הפלשתי המזוין ולא היה בידו כי אם הקלע והאבן:

וחרב אין ביד דוד. לכרות בה ראש הפלשתי:

נא

אל הפלשתי. סמוך לו, כי בעת קלעו באבן, עמד ממרחק:

את חרבו. של הפלשתי:

וימותתהו. וכבר המיתו בהקלע, ועתה כרת ראשו בחרבו:

נב

ויריעו. תרועת שמחה ונצחון:

נג

וישסו. רמסו ובזזו כל אשר היה במקום שעמד שם מחנה פלשתים:

נד

ויביאהו ירושלים. לבשר את העם:

נה

וכראות שאול. מאז בא להלחם עם הפלשתי:

בן מי זה הנער. מפני הרוח הרעה שכח שם אביו:

חי נפשך. הריני נשבע בחי נפשך אם ידעתי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף