מגיד משנה/גזלה ואבדה/ט

מגיד משנה ‏ גזלה ואבדה ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

הגוזל קרקע מחבירו וכו'. זה פשוט ומבואר בפרק קמא דמציעא (דף י"ד:) באוקימתא דרבא בההוא דלאכילת פירות:

אבל אם נשחתה וכו'. גם זה פשוט ואיתא פרק הגוזל עצים (בבא קמא דף צ"ו:) ופרק הגוזל בתרא (בבא קמא דף קי"ז:). ועל מ״ש רבינו משא״כ הדין במטלטלין או בעבדים הר״א ז״ל חלק בעבדים בין הזקינו שאומרים לו הרי שלך לפניך ובין מתו או נשרפו שאינן בעולם ועדיין לא עלה תירוץ לדברי רבינו שכתב כמו שבארנו והוא שם לא חלק בזה בפ״ג ואם זה מלשון רבינו פירושו או בעבדים הדין כן כדין קרקעות והנכון שהוא טעות סופר:

ב

גזל שדה ונגזלה הימנו וכו'. משנה פרק הגוזל בתרא (בבא קמא דף קט"ז ע"ב) ופירוש אם מחמת הגזלן כגון שאנסו כל קרקעותיו וזו בכללן:

ג

אנס המלך וכו'. זה מפורש בגמרא דאמרינן לא צריכא דאחוי אחוויי וזה פירושה:

ד

גזל שדה והפסידה וכו'. מפורש שם בפ"ק דמציעא (דף י"ד:) בההוא דרבא שהזכרתי:

ה

גזל שדה ואכל פירותיה משלם וכו'. מפורש שם ומיהו כשעמד בדין ואח"כ מכר גובה מנכסים שמכר והכי איתא בהדיא התם אם עמד בדין אפילו פירות נמי. וצ"ע על דברי רבינו ז"ל איך סתם ואולי סמך לו על מה שלמעלה בסמוך:

גזל והשביח שמין לו וידו על התחתונה וכו'. זה מוכרח שם מכח הסוגיא ופשוט הוא:

ו

גזל שדה ומכרה וכו' והקרן נוטל עם שאר השבח וכו'. כתב הר"א ז"ל א"א בשקבל אחריות ע"כ. ודברי תימה הם דהא אסיקנא שם בפ"ק דמציעא (דף ט"ו:) הלכתא יש לו מעות ויש לו שבח ואע"פ שלא פירש לו את השבח וכו' ואחריות טעות סופר הוא בין בשטרי הלואה בין בשטרי מקח וממכר. ואפשר שהר"א ז"ל סובר שאם קבל אחריות בסתם אף השבח בכלל ואם לא קבל עליו אחריות כלל חייב באחריות הקרן מפני שהוא טעות סופר אבל לא בשבח ולא כן פירשו שאר המפרשים ז"ל והחילוק שכתב רבינו אי זה יותר אם השבח אם ההוצאה מבואר בהלכות הרב כדבריו ז"ל:

ז

ואם הכיר בה וכו'. גם זה מבואר שם ובהלכות הרב ויש מי שכתב שאם קנו מידו וכתב לו את האחריות שיש לו שבח נכסים אע"פ שהכיר בה שאינה שלו. ונראה לעניות דעתי שעל הגזלן להביא ראיה שהלוקח הכיר בה:

היתה ההוצאה וכו'. כך כתוב בהלכות ופשוט הוא:

ח

הגוזל שדה מחבירו ומכרה וכו'. לשון הרב בזאת הבבא הוא קצת תמוה אצלי באמרו מחשבין עליו כל הפירות שאכל ומשלם לבעל השדה וחוזר וגובה אותם מן הגזלן לפי שהנראה מלשון זה הוא שמה שאכל באותם שנים שהחזיק בהם וכסבור שהוא שלו כיון שאחר מכן נמצא שאינה שלו שהוא משלם כל הפירות שאכל אע״פ שהגזלן גזלה ריקנית ומ״מ נותן לו הוצאתו וזהו לאכילת פירות ששנינו במס' גיטין פ' הניזקין (גיטין דף מ"ח:) ואינו נראה כן מלשון רש״י ז״ל שכן פירש שם ז״ל לאכילת פירות הגוזל שדה ומכרה לאחר וזרעה וצמחה ועשתה פירות ובא הנגזל וגבאה עם פירותיה מן הלוקח, משמע שאם כבר אכל הפירות שאינו משלם אבל כשהן בעין בקרקע נוטלן נגזל ונותן ההוצאה והכין משמע קצת באוקימתא קמייתא דשנים אוחזין (דף י"ד:) גבי הא דלאכילת פירות דאמר הכא במאי עסקינן כגון שגזל שדה מלאה פירות וכו' ואם כדברי רבינו לימא כגון שגזל שדה ואכל פירות. ומכל מקום דבריו עיקר כדמוכח פרק הגוזל עצים (בבא קמא דף צ"ז) גבי התוקף בעבדו של חבירו ועשה בו מלאכה פטור ואמר התם ואי ס״ד עבדא כמקרקעי דמי אמאי פטור (קרקע אינה נגזלת) וברשותיה דמריה קאי וכן פירשו בתוס' אע״ג דנחית ליה בתורת גזלנות וכתיב השב [את כל אשר] לה ואת כל תבואת השדה מיום עזבה את הארץ ועד עתה. ומבואר פ' חזקת הדרי ארעא והדרי פירי כשמחזיקין אותו שאכלה בגזל וכן ההיא דהדר בחצר של חבירו שנתבאר פ״ג אפילו נחית לה בתורת גזלנותא היא וכבר כתבתי שם:

ומ"ש ואם הכיר וכו'. מפורש פ"ק דמציעא (דף ט"ו:):

ט

המוכר שדה שאינו שלו וכו' וחזר הגזלן אחר וכו'. מימרא פ"ק דמציעא:

ואפילו נתנה וכו'. פסק כרב אשי כדאיתא בהלכות. מיהו פירושה דוקא בשלא הכיר בה הלוקח שאינה שלו:

י

לפיכך אם תבע הלוקח וכו'. פסק כרב פפא וכן בהלכות:

יא

לקחה הגזלן וכו'. מפורש שם בסוגיא:

יג

נתנוה הבעלים וכו'. זה מחלוק' רב אחא ורבינא (דף י"ז) חד אמר מתנה כמכר וקנה לוקח וחד אמר מתנה כירושה ולא קנה. ור"ח פסק כירושה וכן פסק הרשב"א ז"ל ורבינו פסק כמכר ואולי משום דמסתבר טעמא דמ"ד כמכר לדעתו ז"ל:

יד

הגוזל שדה ואחר שגזלה וכו'. דעת הרב אלפס ז"ל בהלכות פ' חזקת דכל היכא שהודה הנגזל שמכרה ולא ראו העדים מנין המעות אין הודאתו הודאה ומוציאין הקרקע ממנו בלא דמים אע"פ שלא מסר מודעא ראו העדים שמנה לו המעות הרי זה מכר גמור כל זמן שלא מסר קודם לכן המוכר מודעא דה"ל כתליוה וזבין דזביניה זביני וכן דעת הר"א ז"ל וכן נראה קצת מההיא דאמרינן דרב ביבי וכו' אותה שמועה שהביא הראב"ד ז"ל בהשגות דמשמע דדין זה ודין תליוה וזבין שוה ורבינו פסק כרב ביבי משמיה דר"נ וצ"ע היאך חלק בין זה לההיא דתליוה וזבין אחר שהגמרא משוה אותן:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף