שרשי הים/גזלה ואבדה/ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שרשי הים ‏ גזלה ואבדה ט

ג

שורש מציל עצמו בממון חבירו

אנס המלך את הגזלן ואמר לו הראה לנו כל מה שיש לך והראה שדה זו שגזל בכלל שדותיו ונטלה המלך חייב להעמיד לו שדה אחרת כמותה כו'. הנה בב"ק פ' הגוזל דקי"ו על מתני' דהגוזל את השדה ונטלוה מסיקין ואם מחמת גזלן חייב להעמיד לו שדה אחר ומסקינן מאי מחמת גזלן דאחוי אחוויי ומייתינן עלה ברייתא דקתני ישראל שאנוסוהו גויים והראה ממון חבירו פטור ואם נשא ונתן ביד חייב אמר רבא ואם הראה מעצמו כמי שנשא ונתן ביד דמי וחייב ע"כ ובפירוש ברייתא זו נחלקו בו אבות העולם הרי"ף וסיעתו עם רבינו האיי וסיעתו דלדעת הרי"ף פירוש הברייתא הוא בשאנוסוהו בפי' על ממון חבירו להראות להם או להביאם להם וע"ז קתני דאם אנוסוהו להראות ממון חבירו והראה כיון שהיה כאן אונס ולא עשה מעשה בידים אלא הראה לבד פטור דכל כי הא לא חשיב אלא גרמא בעלמא אבל אם אנוסוהו לעשות מעשה בידים ולהביא ממון חבירו והביא אע"פ שהיה כאן אונס בפי' כיון שעשה מעשה בידים להביא חייב דהו"ל מציל עצמו בממון חבירו ודינא דגרמי וחייב ובשיטה זו קאי רבינו והרמב"ן והרשב"א והרא"ה והרא"ש והטור סי' שפ"ח ואף הרז"ה בס' המאור והכריחו כן ממאי דשקיל וטרי תלמודא בתר הכי עלה דהך ברייתא כיע"ש:
ולפי שיטה זו כתב הרב הנמקי דאם אנוסוהו סתם ביסורים ומכות ולא אמרו לו דבר וכדי להציל עצמו מן האונס הראה להם ממון חבירו חייב כאלו עשה מעשה בידים כיון שלא אנוסוהו בפי' להראות ממון חבירו והיינו דקאמר רבא ואם הראה מעצמו כמי שנשא ונתן ביד דמי וחייב כלומר אפי' שהראה מחמת אונס כיון שלא אנסוהו בפי' על ממון חבירו כמי שנשא ונתן ביד דמי וחייב דאם כונת רבא שהראה מעצמו בלי אונס כלל וכמו שנראה מפי' רש"י ק' דמאי קמ"ל רבא הא מילתא שמעינן לה ממתני' דקתני ואם מחמת גזלן חייב ומסקי' לא צריכה דאחוי אחוויי יע"ש: וזה נלע"ד ברור בכונת דברי הטור ז"ל בסי' שפ"ח ס"א וז"ל המוסר ממון חבירו ביד אנס כו' חייב לשלם לו אע"פ שלא נשא ונתן ביד במד"א שהראהו מעצמו בלי אונס או שאנסוהו להראות שלו והראה שלו ושל חבירו או שייסרו אותו ולא אמרו לו על מה והראה ממון חבירו ונפטר בו בכך חייב אבל אם אנסו אנס שיראה לו ממון פלוני והראהו פטור עכ"ל:
ואין ספק שזה שכתב הרב או שייסרו אותו ולא אמרו לו על מה והראה ממון חבירו ונפטר בו בכך חייב כו' הן הן דברי הנ"י ז"ל שכתב שזה פי' דברי רבא שאמר ואם הראה מעצמו כמי שנשא ונתן ביד דמי וחייב דאי מיירי בשהראה מעצמו בלי אונס כלל הא שמעינן לה ממתני' דקתני ואם מחמת גזלן חייב ומסקי' דלא צריכה דאחוי אחוויי כמדובר ואולם ראיתי למרן ב"י ז"ל שכתב דזה שכתב הטור או שייסרו אותו ולא אמרו לו על מה למדו הטור ממ"ש בגמ' לקמן בההוא גברא דאפקידו גביה כסא דכספא סליקו גנבי עליה שקלא ויהבא להו ואמר רב אשי חזינן אי איניש אמיד הוא עליה דידיה אתו וחייב ואי לא עליה דכסא אתו ופטור הרי דכי אמיד מיחייב אע"פ שלא אמרו בפי' דעליה דידיה אתו יע"ש : והר"ב ב"ח ז"ל דחה ראיה זו דהתם משום הכי חייב אפי' בסתם משום דעש' מעש' בידיים שנשא ונתן ביד כמ"ש שקלא ויהבא להו והוא ז"ל כתב דנפ"ל ממתני' ואם מחמת הגזלן חייב ואוקימנן לה באחוי אחוויי יע"ש והש"ך בס"ק כ"א דחה דבריו דמאן לימא לן דאיירי באנוסוהו והרי רש"י ז"ל פירש ששמע מבית המלך כו' ואין כאן אונס כלל והוא ז"ל כתב דמסברא כתב הטור דין זה דמיירי הטור כשניכרין הדברים שלא יסרוהו מתחילה בשביל ממון ולכן חייב יע"ש:
ותמהני טובא למה זה העלימו עיניהם מרן והב"ח והש"ך ז"ל מדברי הרב הנמקי שכתבנו שכנראה שהן הן דברי הטור ומה צורך להביא עצות מרחוק ואולי משמע להו דדברי הרב הנמקי הם בשאנסוהו סתם להראות להם ממון ולא פרשו לו אם ממנו או מאחר וזהו סתם דקאמר הרב הנמקי אבל לעולם פרשו לו ממון שמה שאנוסוהו אותו הוא להביא ממון וע"ז הוא שכתב הרב הנמקי דאם הראה להם ממון חבירו דחייב לשלם אבל בשאנסוהו סתם ולא אמרו לו על מה והוא מעצמו הראה להם ממון חבירו שהוא לשון הטור משמע להו למרן והב"ח והש"ך דכל כה"ג פטור לדעת הנמקי ולהכי הוצרכו להביא עצות מרחוק לסייע דברי הטור ממקום אחר ולא ממימרא דרבא דאם הראה מעצמו כמי שנשא ונתן ביד דמי וחייב וכמ"ש הרב הנמקי וזה נלע"ד דעת מרן החבי"ב דבסי' שפ"ח הג"הט אות י"ט כתב וז"ל ונראה מדברי רבינו בע"הט שכתב או שאנסוהו להראות שלו והראה שלו ושל חבירו דדוקא בכה"ג חייב כיון דאנוסוהו על שלו והראה על של חבירו הוי מציל עצמו בממון חבירו אבל אם אנסוהו סתם והראה של חבירו פטור שיש בכלל האונס על ממון אחרים כמו על ממון עצמו ויש לתמוה דאדתני הטור בסיפא אבל אם אנסו האנס שיראהו ממון פלוני והראהו פטור לשמועינן רבותא דאפי' אנסוהו בסתם והראה ממון חבירו דפטור והניח הדבר בתימה וסיים שהרב הנמקי הכריח ממימרא דרבא דאפי' אנסוהו בסתם והראה ממון חבירו דחייב יע"ש ולכאורה דבריו תמוהים שהרי סיים הטור וכתב או שייסרו אותו ולא אמרו לו על מה והראה ממון חבירו ונפטר בכך חייב וא"כ מה זה שדקדק מרישא דכל כ"הג שאנסוהו סתם דפטור ומה הוקשה לו אדתני סיפא כו' מאחר שכבר בירר שיחותיו הטור דאפי' אנסוהו סתמא והראה דחייב והן הן דברי הרב הנמקי ז"ל וליכא למימר דהרב ז"ל לא היה לו גירסא זו בדברי הטור שלפניו שהרי בהגב"י אות ח' עמד ליישב תמיהת הב"ח ע"ד מרן ב"י דמבואר שהיה גורס כן בדברי הטור אמנם נראה שדעתו ז"ל לחלק בין אנסוהו סתם ולא אמרו לו על מה שכתב הטור לאנסוהו סתם להראות ממון ולא פירשו לו אם ממנו או מאחרים ומשמע ליה דאנסוהו סתם שכתב הנ"י ז"ל הוא שאנסוהו סתם להראות ממון ובכל כה"ג הוא דמסתפק הרב לדעת הטור אי חייב או לא וק"ל דיוקא אדיוקא בדבריו ולדעתי אין מקום לחלק ביניהם ואדרבא טפי מסתבר לחייב לדעת הטור באנסוהו סתם להראות ממון סתם מאנסוהו סתם ולא אמרו לו על מה דכשהזכירו לו ממון הו"ל כאומר בפי' ממון שלך דמי זה האנס שיניח את שלפניו ויצטרך ממי שאינו לפניו וסתמו כפירושו וכמ"ש מוהר"י פרמון הובאו דבריו בתשו' הרב משפטי שמואל סי' ע"ג ד"ס ע"א אבל כשמאנס אותו סתם ואינו מזכיר לו ממון הו"ל כאלו גילה דעתו שיודע שאין לו ממון ומפני זה אינו מזכיר לו ממון אבל הוא מאניסו סתם כאומר לו אע"פ שאין לך ממון מ"מ להציל עצמך עביד טצדקי מאחרים שיהיה לי ממון ואציל אותך מהאונס הזה זה נ"ל ברור בכונת הטור והנ"י ז"ל ושניהם דבר אחד אמרו ואין ביניהם כמלוא נימא ושוב ראיתי למוהרח"ש בחח"מ סי' ס"ח דק"א ע"א שדעתו ז"ל לחלק בין אנסוהו סתם להראות ממון לאנסוהו סתם ולא אמרו לו דבר וישב דברי הטור דלא תיקשי דיוקא אדיוקא וכמו שהק' מרן החבי"ב ז"ל ויש לי מקום לשא וליתן בדבריו הקדושים ז"ל ואין כאן מקומו ועיין להרב משאת משה חח"מ סי' ס"ח דקע"ז ע"א יע"ש ואיך שיהיה הנה זו שיטת הרי"ף ודעימיה דכל שאנסוהו להראות מממונו של פ' והראה פטור אבל אם אנסוהו והראה בשל חבירו או שאנסוהו להביא אפי' שאמרו בפי' להביא מממונו של פ' והביא חייב שאין אדם מציל עצמו בממון חבירו ואולם רבינו האיי גאון ור"ח ובע"הט ורבינו אפרים תלמידו של הרי"ף והראב"ד ס"ל דכל שאנסוהו באונס הגוף אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש ואם אנסוהו בפי' להביא ממון חבירו ודאי פטור וכי קתני בברייתא ואם נשא ביד חייב לדעת רבינו האי ז"ל הק' אם אנסוהו להראות בשל חבירו והראה פטור אבל אם הוסיף הוא מעצמו ועשה מעשה ונשא ונתן ביד חייב כיון שהוסיף מדיליה לעשות מעשה בידיים מה שלא אנסוהו ולדעת הרב העיטור ז"ל ה"פ אם אנסוהו סתם להראות ממון ולא פירשו אם משלו אם משל אחרים והוא הראה בשל אחרים פטור כיון דלא עשה מעשה ואנסוהו סתם אבל אם אנסוהו סתם להביא בידיים והביא בשל חבירו חייב כיון דעשה מעשה בידיים ולא פירשו לו בפי' משל אחרים אבל אם אנסוהו בפי' על של חבירו להביא ודאי פטור דאין לך דבר דעומד בפני פקוח נפש אלא ע"ז וג"ע וש"ד ועוד הביאו ראיה לדבריהם מדאמרי' לקמן ההוא גברא דאפקידו גביה כסא דכספא אתו גנבי עליה שקלא ויהבא לגבייהו אתא לקמיה דרבא פטריה א"ל אביי האי מציל עצמו בממון חבירו הוא אמר רב אשי אי איניש אמיד הוא עליה דידיה הוא ואי לא אמיד אההוא כסא אתו ופטור הרי דכל דאיכא אומדנא שרוצים לאונסו להביא ממון חבירו אפי' נשא ונתן ביד פטור כ"ש כשאונסים אותו בפי' להביא ממון חבירו והביא דפטור ועוד הביאו ראיה מדברי הירוש' שבפ' החובל שאמרו גוים שאנסוהו ונטלו ממנו מממונו של חבירו בפניו פטור נטל הוא ונתן להם חייב אמ"ר יוסי הדא דתימא באותן שאמרו לו תן לנו ממון ונתן של חבירו אבל באותן שאמרו לו תן לנו מממונו של פ' אע"פ שהוציא ונתן להם פטור ע"כ:
הרי בהדייא דכל שאנסוהו בפי' להביא ממון פ' והביא פטור יע"ש והרמב"ן ז"ל במלחמות דחה ראייתם דמ"ש אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש כו' זו אינה ראיה דאטו אנן מי קאמרי' יהרג או יסבול יסורים ואל ימסור ממונו של חבירו ימסור ואל יהרג וישלם ממון לבעלי' קאמרינן והביא ראיה לדבר מדאמרינן בפ' הכונס ד"ס ע"פ ויתאוה דוד ויאמר מי ישקני מים מבור בית לחם כו' מאי קמבעייא ליה ר"ה אמ' גדישין של ישראל היו דהוו מטמרי בהו פלשתים וקא מיבעייא ליה מהו לשורפם ולהציל עצמו בממון חבירו שלחו ליה דאסור אבל אתה מלך כו' והתם אם היו יכולים להתרחק בלא סכנת נפשות איך היה נקרא מציל עצמו ולמה היה הדבר ספק אצל הגבורים ואדונינו דוד לא ידע אלא ודאי דהצלתם היתה מיוחדת בשריפת הגדישין ואעפ"כ אסרו לשרוף אלא ע"מ ליתן הדמים יע"ש והעובדא שהביאו מכסא דכספא ומדברי הירוש' כתב הרב דאינה ראיה דהתם הוי נפקד וידו כיד הבעלים וכסא גביה איתיה ואדעתא דכסא אתו וכיון דש"ח הוא דלא קביל עליה נטירותא אלא מפשיעה כי אתו גנבי עליה לא מיחייב דהוי כאלו באו על הבעלים עצמן דהוו מסרי ליה כסא דכספא להציל עצמן ברם באנסוהו להביא ממון חבירו מביתו של חבירו כיון דממונא ליתיה גביה עוונותיו גרמו לו דמשמייא קנסו לו לההוא גברא בההוא אונסא דאתו עליה שהרי חפצו של חבירו לאו גביה דידיה איתיה ומשו"ה כל ששלח בו יד ונשא ונתן ביד נעשה עליו גזלן וחייב א"ד ז"ל וכ"כ הנ"י בשם הרא"ה ז"ל וה"ה בשם הרשב"א ז"ל והרא"ש ז"ל בפסקיו יע"ש וכתב עוד הרא"ש ז"ל דיש לפרש הירוש' דפ' החובל אפי' באנסוהו להביא מבית חבירו ואפ"ה פטור כשהלך והביאו דמיירי כגון שידע האנס הממון שבבית אותו פ' ואנסוהו לזה להביאן ובהכי ניחא ליה עובדא דכסא דכספא יע"ש ובפי' דברי הרא"ש הללו איפליגו האחרונים ז"ל דמרן ב"י ז"ל כתב בשם החכם המרשים דכונת הרא"ש דוקא בשידע האנס הממון שבבית פ' וגם ידו של האנס שולטת שם להביאן אצלו דהו"ל כאלו הם קלויים ועומדים בידיעת האנס וזה שהביאן לא קעביד מידי ובזה אף הרי"ף ז"ל מודה וכמבואר בשמעתין בעובדא דחמרא דרב מרי ורב פנחס דכל שהראם תחילה ע"י אונס אפי' הביאן אח"כ בידיים פטור אמנם אם אין יד האנס שולטת שם אפי' ידע האנס בממון שבידו של אותו פ' ואנסו לזה להביאן והביאן חייב כיון שלולי זה שהביאו אין ביד האנס להביאו וזה הבין ג"כ בדעת הרא"ש הרב פ"מ בח"א סי' צ"ו דרנ"ג ע"א וב' אבל השלה"ג ומוהרשד"ם חח"מ סי' נ"ה משמע להו בכונת דברי הרא"ש דאפי' דאין יד האנס שולטת שם כל שידע האנס ויחדם לזה להביאן אצלו הו"ל כאלו בא האונס על אותו ממון הידוע לאנס ואפי' הלך זה והביאו פטור ולא תלינן לומר דמשמייא קנסו ליה בשביל עוונותיו שיביאם יע"ש:
והנה הרב משפטי שמואל סי' ע"ג נשאל על איש אחד שאנסוהו אותו מעבדי המלך וכבשו בבית האסורים כדי שיראה לו ליאודי אחד שהיה לפנים עוסק במלאכת המלך במכס ושמו יחיאל ש'אקי ונשאר חייב למלך סך מה והיה שם ג"כ איש אחר שמו יחיאל חזן מתעסק במלאכת אחרת ושלא במכס וכשאנסו לזה להראות את יחיאל ש'אקי אמר אל עבד המלך לא יש כאן מי שחייב למלך כי אם יחיאל חזן ותכף תקפו וחבשו עד שנפרע ממנו מה שלא היה חייב ושוב תבע לדין לאותו האיש שמסר אותו לשלם לו מה שהפסיד ע"י מסירתו:
והרב מ"ש חייבו למוסר מטעמא דהו"ל כאנסוהו להראות משלו והראהו משל חבירו אפי' אי חשיב כמו שאנסוהו להראות סתם הרי לדעת הרי"ף ודעימיה שהם עמודי הוראה שאנו סומכי' עליהם כל שאנסוהו סתם והראה בשל חבירו חייב כמ"ש הנ"י ז"ל והטור ואע"פ שזה לא הראה ליחיאל חזן אלא שהגיד לעבד המלך שיחיאל חזן הוא החייב הרי מבואר בדברי הפוסקים ובת' הרשב"א והרא"ש דכל שמסר לחבירו אפי' בהגדה בעלמא ובהזכרה לחוד חייב ועוד הוסיף הרב ז"ל לומר דאפי' לדעת החולקים על הרי"ף ודעימיה וס"ל דכל שאנסוהו להראות בסתם והראה בשל חבירו דפטור דאינו אלא גרמא בעלמא כיון שלא נשא ונתן ביד וכן לדעת הרי"ף באנסוהו להראות בפי' בשל חבירו דפטור אפשר דלא אמרו כן אלא בשהראה או הגיד ממון חבירו אבל אם הראה או הגיד ומסר גופו של חבירו ביד אנס לכ"ע מיחייב כיון שקרוב הדבר שיבא לידי פקוח נפש ע"י הכאות ויסורים אמנם מוהר"י פירמון ותלמידו מוהרש"ך נחלקו עליו וכתבו דלשיטת החולקים על הרי"ף ז"ל כל דאיכא אונס להראות או להגיד בין להראות ממון בין להראות גוף בין באנסוהו סתם והראה בשל חבירו בין באנסוהו בפי' על שלו והראה והגיד בשל חבירו פטור כל שלא עשה מעשה בידיים ונשא ונתן ביד ואיכא אונס בדבר:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.