משנה ברורה/אורח חיים/שסא
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דין גג הסמוך לרשות הרבים
א (א) בתוך עשרה טפחים. דהיינו שלצד ר"ה אינו גבוה י"ט ולצד החצר הוא גבוה י"ט דאלו לא היה גבוה י"ט אף לצד החצר לא היה מהני סולם כלל (א) דהוי ר"ה גמור כשרבים מכתפים עליו וכשאין מכתפים עליו (ב) הוי עכ"פ כרמלית אבל השתא כיון דמצד החצר הוא גבוה י"ט יש על הגג תורת רה"י ומותר להשתמש עליו כשיש לו סולם קבוע לעלות בו מחצרו לגגו דבזה גלי דעתו דמסלק לגגו מן בני ר"ה ואין שייך רק לו (ג) ואם מצד ר"ה גבוה י"ט א"צ סולם. ואם הגג נמוך פחות מעשרה טפחים מכל צד ובתוכו עמוק י"ט כגון שחקק הקרקע בתוכו והשלימו לי"ט (ד) דעת המ"א דא"צ סולם דאין שם כרמלית עליו כלל דהוא רה"י גמור (ה) ורבים מאחרונים חולקין עליו ודעתם דמדרבנן שם כרמלית ע"ג מלמעלה כיון שהוא נמוך מי"ט מכל צד וצריך סולם להתירו ובפרט כשרבים מכתפין עליו (ו) אפשר דהוא ר"ה גמור עי"ז ואפילו סולם לא מהני להתירו:
(ב) משתמשין בו. שמניחין כובעים וכלים קטנים על הגג:
(ג) הרי זה כר"ה. לאו כר"ה ממש (ז) דאי הכי לא היה מהני סולם אלא ר"ל (ח) כעין ר"ה:
(ד) מחצירו. אבל בגג מותר לטלטל (ט) בכולו:
(ה) כל שקבעו שם וכו'. היינו שעומד שם הסולם תמיד אבל אם לפעמים מסלק ליה (י) הרי הוא כמאן דליתא:
ב (ו) מקום מחיצה נידון כצידי ר"ה. צידי ר"ה בעלמא נקרא (יא) כשמעמידין אבנים גדולות או שנועצין יתדות סמוך לכותל שלא יזיקוהו קרונות וההוא אויר שביניהם נקרא צידי ר"ה ודינו ככרמלית ואסור לטלטל מתוכו לר"ה וקמ"ל דאף בעניננו אף דליכא שום הפסק בין החצר לר"ה ועיילי ביה רבים להדיא ודרסי ליה אפ"ה אין דינו רק כצידי ר"ה ושם כרמלית עליה ואסור לטלטל ממקום זה לחוץ שהוא ר"ה ואם כרמלית סמוך לחצר מותר דמכרמלית לכרמלית קמטלטל. ובר"ה שלנו (יב) יש להחמיר:
(ז) כמו שהוא החצר. ר"ל כמו שהחצר גופא שם כרמלית עליה מחמת שהוא פרוץ ברוח רביעית כן הוא ג"כ מקום המחיצה ונמצינו למידין מלשון זה שני דברים אחד דבחצר זה (יג) אסור לטלטל כ"א בתוך ד"א שנית דממקום המחיצה לתוך החצר מותר לטלטל בתוך ד"א דתרוייהו שם כרמלית עלה וכדלעיל בסימן שמ"ו ס"ב וג':
(ח) ואם נפרץ בקרן זוית. ר"ל שהפרצה אכלה בשתי הכתלים של החצר בסופן זה אצל זה. ומשמע בגמרא דאם הפרצה נעשה בשאר מקומות של הכתלים אפילו היו בשתי כתלים כל שאין בכל פרצה יותר מעשר אמות שרי וע"ש בתוספות דדוקא אם היה העומד מרובה על הפרוץ הא לא"ה אסור (יד) כשהפרצה הוא בשתי כתלים וכ"כ הרשב"א בעבודת הקודש:
(ט) בפחות מעשרה וכו'. דלא נוכל לכנות הפרצה ההיא בשם פתח (טו) דפתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי ודוקא לענין פרצה אמרינן כן אבל אם עשה (טז) צורת פתח וכ"ש אם עשה שתי מזוזות ומשקוף ממש בודאי שם פתח עליה ושרי:
(י) אסור. ומסתברא דאם היה הפרצה פחות מאמה אין להחמיר [פמ"ג] אכן בעה"ק להרשב"א מצאתי דמשלשה טפחים ועד ארבעה צריכה שני לחיים ואם היה ארבעה אין לה הכשר עד שימעטנה מארבע וכו' ע"ש:
(יא) וכן בית וכו'. כלומר דלא תימא שאני בית דאע"פ דאין להתיר מחמת פתח מפני שהוא בקרן זוית מ"מ איכא משום פי תקרה שעל גבו יורד וסותם קמ"ל דפעמים ליכא משום פי תקרה ומפרש היכי דמי:
(יב) עד שנשאר באלכסון אסור. דבזה (יז) שאין הקירוי שוה לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם:
(יג) אפילו ביותר מעשרה. ואפילו אם היה זה ג"כ (יח) במלוא כל הכותל שלא נשארו גיפופין כלל והנה בדברי המחבר לא נתבאר אם דוקא בדופן אחד כשהוא פרוץ אמרינן פי תקרה יורד וסותם או אפילו בשתי דפנות משום דלא פסיקא ליה ד"ז כדמשמע בב"י אכן הרמ"א בהגהתו העתיק לדינא דברי הטור דסתם כשיטת הפוסקים דס"ל דאפילו פרוץ שתי מחיצות אמרינן פי תקרה יורד וסותם וכדלקמיה:
(יד) שלא וכו' משופע. ר"ל דלא אמרינן דיורד וסותם רק כשהתקרה חלק (יט) אבל לא כשהוא משופע כעין גגין שלנו שעומדים בשיפוע אם לא היה תקרה תחתיה:
(טו) וי"א וכו'. וכן הלכה כמו שכתבתי בביאור הלכה:
(טז) דבעינן וכו' ארבעה טפחים. ר"ל דאז אמרינן פי תקרה יורד וסותם ולא דמי לקורת מבוי בעלמא דסגי בטפח דקורת מבוי אינו אלא להכירא בעלמא אבל כל היכי דבעינן מחיצה אז צריך שיהא בה דוקא ד' טפחים ואז אמרינן פ"ת יורד וסותם:
(יז) אם יש כאן ב' מחיצות שלימות. פי' והמחיצות הנסתרים נשאר עליהם הקירוי שלא נסתר עמהם:
(יח) זו כנגד זו לא. דאז הלא נראה מפולש ואין פי תקרה מועיל לזה:
< הקודם · הבא >