כובע ישועה/בבא קמא/ד/ב
תנא אדם וכל מילי דאדם. בשיטה מקובצת הקשה יאמר רב תנא אדם דאזיק שור דוקא דומיא דבור כו' והא דלא תני שומר חינם והשואל כו' משום דלא תני רק היזק דבידים כו' ותי' דא"כ ליתני נמי גנב וגזלן דהוא אדם דאזיק שור בידים ותו הקשה נימא דלא תני רק אותן ששמין להם הכלי אבל גנב וגזלן אין שמין והדק"ל ע"ש. והנ"ל דבשיטה מקובצת (ג:) כתב מהר"ר יונה דנקיט אדם בשם מבעה משום דאדם דהוזכר תחילה בתורה בגנב שטבח או מכר ומבעה לשון מחפש בבית חבירו כדכתיב אם תבעיון ע"ש. וזה י"ל אי כלל התנא כל מילי דאדם במבעה גם גנב. ואי לא נקיט רק אדם דאזיק ממש שור ולא גנב מאי לשון מבעה דנקט. ועי"ל דלרב דאין הכרח לומר דלא נקיט במתני' רק אדם דאזיק שור עדיף לומר דתנא אדם וכל מילי דאדם אף דלא ידמה לבור כדי לכלול כל גווני היזק דאדם אף דלרבי אושעיא מוכרחין לומר דמתני' לא נקיט רק אדם דאזיק שור. וכזה י"ל בסמוך דפריך לרבי אושעיא גנב וגזלן דממונא ליתני ומשני הא קתני שומר חינם והשואל, ורבי חייא תני ממונא דאתי לידיה באיסורא וממונא דאתי לידיה בהיתרא, והקשה בתפארת שמואל למה ליה לתרץ בדרבי אושעיא הא תני שומר חינם והשואל לימא רבי אושעיא לא איירי בממון דאתי לידיה באיסור וא"כ לא יהא מקשה על רבי חייא ע"ש. ולמ"ש י"ל דכל כמה דאין הכרח עדיף לומר דכייל ונקיט יותר גווני הזיקות.
ודע דלפי מה שכתב הקצות החושן (ריש סי' כ"ה) דמפצע תחת פצע דילפינן לחייב שוגג דאיירי במזיק ממש ליכא למילף אגזילה בשוגג דלא הזיק ממש גוף החפץ ע"ש. אם כן הוה מצי למימר דמשום הכי לא תני רבי אושעיא גנב וגזלן משום דלא מחייב בשוגג וכעין שכתבו התוס' (ה.) בד"ה המטמא דהוה מצי למימר דלא תנא להו משום דלא מחייב בשוגג. אך צ"ע דפצע תחת פצע באדם המזיק אדם כתיב ומנלן לחייב שוגג אדם המזיק בהמה [עיין לקמן דף ל"ה ע"א בדרש דתנא דבי חזקיה] נימא מה לניזק אדם שכן חייב עליו בארבעה דברים משא"כ בבהמה הניזקת מאדם ואף דבבהמה לא שייכי ארבעה דברים כמבואר בתוס' דף ל"ג ע"א בד"ה לפוטרו מ"מ חשיב פירכא עיין בתוס' דף ה' ע"ב ד"ה כי. ולמה שכתב הפני יהושע בדף כ"ו ע"ב דמנא הני מילי דפריך אינו רק אהא דפטור בשוגג מארבעה דברים ואפילו הכי חייב בנזק אבל אגוף חיובו בנזק דשוגג לא קשיא דמהיכי תיתי לחלק בין שוגג למזיק כיון דאדם חייב גם אנזקי ממונו ואין לך שוגג גדול מזה ע"ש. לפי זה שפיר מחייבינן אדם דאזיק בהמה בשוגג אף דפצע תחת פצע באדם דאזיק אדם כתיב. אך צ"ע דהא בור ואש ושן ורגל התורה מיעטה בשמירתן כדאיתא בריש פרק הכונס (נה:) דאינו חייב רק בכעין פשיעה ולא באונס דכעין אבידה דחייב אדם המזיק עליו כמו שכתבו התוס' דף כ"ז ע"ב ד"ה ושמואל. וכיון דאשכחן חיוב ממונו דפטור בכעין אבידה אף אי איכא נזקין אחרים דלא מיעטה התורה בשמירתן מ"מ מנלן למילף אדם מהן ולא מהנך דמיעטה בשמירתן וע"כ צריך לימוד לחייב אדם המזיק באונס דכעין אבידה וכיון דהלימוד באזיק אדם כתיב מנלן לחייב באדם דאזיק בהמה נימא היכא דגלי גלי כמ"ש הקצות החושן לענין גנב וגזלן: