חתם סופר/חולין/סח/א

חתם סופר חולין סח א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בעזה"י מה שחנני הי"ת ר"פ בהמה המקשה שבח לצורי וקדושי, אשר עזרני בפרק שלישי. ישועתו ימהר יחישה, להנחילנו חלקנו במורשה. ויאיר עינינו בפ' בהמה המקשה:

<span id="</b" class="citation"></b>

בהמה המקשה לילד לפי סדר המשנה הי' לו להקדים מתניתין דלקמן ע"ד ע"א השוחט את הבהמה ומצא בה בן ט' חי שנדע הדין שהולד ניתר בשחיטת אמו ואח"כ בהמה המקשה וכו' ונדע דמהא איירי. אבל השתא עדיין לא קמ"ל במשנתינו הדין שהולד ניתר בשחיטת אם. ועוד לא ידעינן כלל דמיירי בשעת שחיטה ורש"י פי' בשעת שחיטה והחזירה קודם שחיטה. וצריך לומר דס"ל דהכל נמשך אלעיל פ' השוחט דמיירי משוחטי בהמות ואחר שחיטה מוצא בה טרפות נקט ואלו טרפות וכו' כל שאין כמוה חי' פי' בהמה אחרת שהיא חי' ולא נשחטה אינה יכולה לחיות במכה כיוצא בה טרפה ונמשך כל הפרק בזה ושוב תני' השוחט ומקשה לילד והוציא וכו'. ובתי"ט כ' המקשה אורחא דמילתא נקיט דע"י קישוי לידה בא זה שמוציא איברים ומחזירין והאי גופי' קושי' היא ונ"ל דאורחא דמילתא דשוחטה מיד שלא תמות בהקשותה בלדתה וכבשר כוס כוס וצריך ישוב:

והחזירה וכו' דע דאין כאן איסור כלל ולא מבעי' אם תלוד הבהמה ולדה זה קודם שחיטה ששוחטים הולד והותר גם האבר וזה פשוט כמ"ש כ"מ אך אפי' לא נולד והושיט ידו למעי בהמה ושחט הולד לפי מאי דקיי"ל ד' סימנים אכשר בי' רחמנא אז הכל מותר הולד והאבר. אך כשנשחטה האם שעי"ז הוה סימני העובר כשחוטים וזה האבר שבחוץ שלא הותר בשחיטת סי' האם דלא הוה בהמה בבהמה. שוב אין לו סי' שיתירנו וכיון שבחוץ אין לו תקנה ה"ה כשהחזירו לא מהני החזירה דומיא דטרפה אין תקנה לאיסורו ה"נ זה אין לו תקנה למה שנתקלקל שלא יהי' לו היתר ע"י שחיטת אם ופשוט:

הוציא ראשו. וכן תנן בבכורות דמייתי לקמן והתם סגי ברוב ראשו היינו פדחתו כדמייתי ש"ס התם ר"פ יש בכור ממתניתין דנדה ונקט סתם ראשו דסמיך עצמו אמתניתין דנדה וא"כ למסקנא דלא קיי"ל החילוק בין אדם דחשוב פרצוף פנים לבהמה י"ל משנתינו נמי רוב ראשו והיינו פדחתו קאמר. והרי הוא כילוד ר"ל שניתר בשחיטת עצמו ולא בשחיטת אמו כלל:

ואבר עצמו אסור. לקמן בברייתא מפיק לי מהקישא בשר בשדה לטרפה מה טרפה אין לו תקנה. והקשו אהרמב"ן דס"ל לקמן בסוגיא דארכובה דחותכה מכאן ומתה וחוזר וחותכה לעיל מיני' חי' וחוזרת לכשרותה א"כ תיקשי ברייתא זו דהרי טרפה חוזר להכשרה. וי"ל דאותו אבר עכ"פ שחותך מן הרגל אין לו תקנה ונשאר אמה"ח ה"נ אותו אבר אין לו תקנה וזה תי' ברור ונכון וכבר כתבתי זה בסוגיא דארכובה שהרי הרמב"ן כ' ביבמות ק"ך ע"ב בחידושיו וז"ל במגויד וסכין מלובנת וד"ה אבל בארכובה כיון דסי' טרפה הוא לא מהני לי' סכין מלובנת עכ"ל הרי דס"ל בפשיטות דעכ"פ אותו אבר דמיטרפא בי' לית לי' תקנה אלא חותך לעיל ומשליך. ומאי דמייתי מריאה דסביך ישבתי שם ג"כ:

ועוד י"ל נהי שארי י"ח טרפות אפשר שיש להם תקנה לרמב"ן מ"מ טרפה דקרא אדרוסה קאי ואותה אין לה תקנה בשום אופן. א"נ י"ל אי לאו דכ' רמב"ן ראי' מריאה דסביך וכבר כתבתי דאין כוונתו דריאה הוה טרפה החוזר להכשרו ושם ביארתי. וא"כ י"ל דליכא בכל י"ח טרפות אלא ארכובה שחותכה לעילא וחוזר להכשירו וא"כ לר"ש בן אלעזר דס"ל יכולה היא לכוות ולחיות וקאי אכולה מתניתין בין ארכובה ובין צו"ה א"כ תו ליכא טרפות החוזר להכשרו ושפיר קאמרי ברייתא מה טרפה. אבל לדינא אין ללמוד מטרפה דטרפה גופי' איכא ארכובה וצ"ה דחוזר להכשרו. ומ"מ נפקא לן אבר עצמו אסור מיני' ובי' דהא בשר בשדה כולל גם בשר מן החי כדלקמן ק"ב ע"ב לר' יוחנן וכשם שבשר מן החי אין לו תקנה כך אבר היוצא אין לו תקנה אלא הברייתא דרשא הפשוטה יותר נקטה דטרפה מפורש בקרא ובשר מן החי אינו מפורש דהרי ר"ל פליג. ולמאי דס"ל לברייתא כר"ש בן אלעזר דיכול לכוות ולחיות וליכא טרפות שחוזר להכשרו ה"ל זה דרשא פשוטה יותר. אבל לדידן דחותכה מכאן וחיה ואין ללמוד מטרפה ילפינן מיני' ובי' מבשר בשדה דכולל בשר מן החי:

סיפא מאי קמ"ל הקשו תוס' החזירה נשמע ממתניתין דבכורות ותי' דמסברא כיון שהוא כילוד לא יועיל החזירה ולפע"ד דסברא זו נכונה בבכור פטר רחם כיון שנפטר רחמה בהוצאת הראש איך נאמר שע"י שמחזיר ראשו שוב נסתם רחמה אע"כ חזרה לא מהני אבל בעלמא אין כאן ראי'. אך דברי תוס' נכונים כיון דבמשנה דבכורות כולל בכור לכהן ובכור לנחלה בחדא וכשם שהוצאת הראש לכהן אינו מועיל חזרה ה"נ מיירי ראש לנחלה וא"כ מאי דדייקינן הא בן ט' חי' אפי' בכור לנחלה נמי לא הוה היינו אפי' החזירו ושפיר כ' תוס'. ובזה יש ליישב ק' שארית יוסף בתשובה על פירש"י דלאו דוקא יצא ראשו חי אלא אפי' כלו חי והקשה א"כ אמאי לא תני כלו חי ומ"ש רש"י איידי בכור לכהן זהו דוחק דהא רבותא בבכור לנחלה אתי לאשמעינן דאמר אעפ"י שיצא ראשו חי וא"כ הל"ל יצא כלו חי ומשום סיפא הוא דוחק ועוד מייתי ראי' מרמב"ם וטור ע"ש וסמ"ע וש"ך סי' רע"ז פליגי עליו וכן תי"ט במתניתין ר"פ יש בכור ולא נחתו ליישב קושיתינו. ולהנ"ל ניחא דמשום בכור לנחלה נקט ראשו דאפי' חזרה לא מהני דומיא דבכור לכהן ואי הוה נקיט יצא כלו התם לא שייך חזרה ולא הוה ידעינן הך דינא דחזרה:

ומ"מ נ"ל נהי דברי רש"י מיושבים כנ"ל דרש"י פי' כן להס"ד דאי לא הוה תנן משנתינו בבהמה החזירו מ"מ הוה שמעי' לי' ממתניתין דבכורות כמ"ש תוס' ועפ"י מה שפירשתי נמצא לא מצי למנקט יצא כלו ושפיר כ' רש"י ה"ה כלו. אך למסקנא דתנן דין החזירה במשנתינו בבהמה וה"ה לאדם דלא קיי"ל כדחויין לחלק בין בהמה לאדם וא"כ לא אצטריך למתני התם ראש משום החזירו וה"ל למינקט כלו ש"מ יצא כלו אין הבא אחריו בכור לנחלה וכשארית יוסף:

וכל זה אנו צריכין בבעיל ופירש ויולדתו לח' חדשים. אבל רוב ולדות שבעיל ולא פירש ויולדתו לט' אלא שהוא ספק ח' ומת בתוך שלשים כעובדא דשארית יוסף דרוב נשים בני קיימא יולדת ורק חומרא בעלמא מחמרינן משום מיעוט המצוי עיין תוס' לעיל י"ב ע"א ובדוכתא טובא א"כ נהי בלא הוצא רק ראשו חי ומת מיד שי"ל שלא הי' לו חזקת אחי מעולם עיין ספ"ק דעירוכין. אבל אם יצא כלו חי וחי איזה שעות או ימים הבא אחריו צ"ע איך יוצא חלק בכורות מהאחים נגד הרוב וכבר אתי לידי תרי זימני שהאבות בחייהם נתפשרו עם הבן הבכור ולדינא צ"ע:

הבא אחר נפלים עיין רש"י בבכורות ומשכחת לי' בפשיטות בלי שיהוי הוציא ראשו קודם בין השמשות והשני אחר צאת הכוכבים והוה זה בן ח'. וזה בן ט'. ופשוט:

לא נצרכה אלא למקום חתוך פירש"י מסברא דאותו שמונח על שפת הרחם אינו בבהמה שיותר בשחיטת אם בלא החזיר גם אינו בשדה שלא יועיל לו חזרה. ונ"ל אפי' הוסיף קצת משום א"א לצמצם כדמשמע לקמן צ"ט ע"א וע"ש בפירש"י מ"מ הכא צריך עוד לחתוך כל שמונח על שפת הרחם מסברת רש"י. והיינו טעמא דקרא דפרסה החזיר ועיין חי' ר"ן בזה. ונראה הוצרך רש"י לזה משום דלמ"ד יש לידה לאיברים ומיעטו שבפנים נאסר ה"ל למימר אהא קאי פרסה החזיר אכול להתיר מיעוט בפנים וכן הקשה בתפארת שמואל ולק"מ דהתם אין סברא לחלק כיון שמיעוטו הוה כיוצא על פני השדה מ"ט יועיל החזיר אבל הכא איכא סברא. ולפ"ז לא משכחת מקום חתך דמתניתין אלא בהוציא מיעוט אבר וחותך במקום שפת הרחם וכנ"ל אבל הוציא רוב אבר ויש לידה ומיעוט בפנים נאסר וצריך לחתוך עד מקום הפרק של אבר אע"ג שמוסיף קצת מקום חתוך משום א"א לצמצם מ"מ חזרה לא מהני להאי ולא קאי פרסה החזיר אהך וק"ל:

ת"ש בהמה המקשה לילד וכו' הרי"ף והרא"ש לא מייתי רק הך קושי' ולא ממשנתינו משום דמוכח יותר דלא מצי למידחי איידי דסיפא הוציא ראשו וכו' ופשוט. והיינו דאר"נ במקום חתך אברייתא דפרסה ולא אמשנתינו משום דאין הכרח כ"כ ממשנתינו וברייתא זו אפשר לא ידעה ר"נ ועיין בסמוך אי"ה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף