חתם סופר/חולין/סז/ב

חתם סופר חולין סז ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אסורה משום שרץ השורץ תוס' פסחים קי"ו ע"ב כ' דשמואל אכל מרור בלי בדיקה דסמיך על הרוב ומשום חמירא סכנתא מאיסורא בעינן חרוסת ע"ש ונ"ל לשונות רש"י ותוס' דשמעתין דשרץ דלא רחש בתוך הפרי לית בי' איסורא לא צריכא לזה דודאי השרצים שהם על פני הירק אסורים דמן האדמה רוחשים על הירק ובדיקי' לי' מהא. ולא נצרכא אלא לקפא שבענפי העלין ורובו או כלו אין לו מקום לרחוש בתוכו ומותר ומ"מ סכנתא איכא. ודע מ"ש תוס' דשמואל סמיך ארובא ולא בדיק הכא לכ"ע סמכינן ארובא ולא בעי בדיקה כיון שאין האיסור בירק עצמו אלא מחמת דבר אחר התולע שגדל בתוכו כמ"ש ראב"ד לחלק בין חזקת שאינו זבוח לחזקת חתיכה שאינו מנוקרת עיין לקמן פג"ה בר"ן דמכריזין ועמג"א סי' תלי"ג סק"ד:

דיקא נמי וכו'. כ' תוס' אפ"ה הלכה כשמואל מדר"פ קאי כוותי'. והר"ן כ' עוד מדר"ה בעצמו שאמר כל ברי' שאין בה עצם וכו' והקשה עליו בשאילת שלום פ' שמיני מדר"ה לא מוכח מידי דלמא מילתא בעלמא קאמר לא להלכתא כדאמר רב לית בקא בר יומי' ולית דידבא בר שתא. ולפע"ד יש לחלק בשלמא רב אמר על ברי' ידוע המצוי בינינו להודיע חכמתו וסוד ה' ליראיו אבל ר"ה העיד על כל ברי' שבעולם שאין בה עצם וק' מנא ידע וכי קניגי או בליסטרי הי' שלא ימצא בקצה ארץ ברי' שאין בה עצם ותתקיים יותר מיב"ח ועכצ"ל גמירי לי' הלכה ל"מ כמ"ש תוס' לעיל ס"ו ע"ב ד"ה כל שיש לו וכו' א"כ למאי הלכתא נאמרו בסיני ע"כ לכדשמואל וש"מ הלכתא כוותי':

מדקתני בעיקרי זתים ועיקרי גפנים ש"מ כ' תוס' לכאורה אבל יש לפרש הזיתים שבעיקריהם היינו באיביהם. מ"מ בגפנם ק' לפרש כן וצ"ל איידי דנקט עיקרי זתים נקיט עיקרי גפנים. מ"מ יותר נראה מה דמשמע מהר"ן דאה"נ עיקרי זתים משמע אילן גופי' מ"מ ברייתא לא דקדקה בכך רק לאשמעינן דמחובר לקרקע הוה כקרקע ועל הארץ לאו דוקא ארץ ממש א"כ ה"ה פרי באיביה ע"ש. ולכאורה יש להסביר עפ"י מ"ש תוס' שבת ק"נ ע"ב ד"ה מחובר וכו' דקי"ל כל העומד לתלוש כתלוש דמי לבר מלענין שבת דכמחובר דמי כל זמן שלא יבשו גם עוקציהן שבאילן שאז כתלוש לגמרי הוא ולמדו כן משמואל לקמן חולין קכ"ז ע"ב תאנים שצמקו באיביהן ע"ש והשתא נימא דפרי האילן העומדים לתלוש לא הוה בכלל על הארץ לולי ריבוי כל מרבינן גם פרי העומד לתלוש אך כל זמן שלא נתייבשו עיקריהן היינו עוקציהן שבאילן והיינו שמואל לשטתו אין כאן דיקא נמי והא דנקט שמואל באיביהן ולא נקיט בעיקריהן משום דנקיט מילתא בקישות שהוא ירק ובירק לא שייך לחלק בין יבש עוקץ לגוף האילן דאין כאן אילן וכיון שיבש יבש הכל לגמרי משא"כ בפרי האילן שהאילן קיים ועוקצי הפרי מתייבשים ונופלים מהאילן ואז הוה כתלוש וק"ל:

פרשה ומתה מהו ויש גורסין פירשה מתה אע"ג דאינה מתקיימת אחר יב"ח משמע אחר מיתה מותר פי' הראב"ד אינה מתקיימת היינו דהוה כעפרא בעלמא אבל מתה אסירא. ובס' באר שבע הקשה ממתניתין ס"פ כל הגט נותנים לה בחזקת שהוא קיים ומקריבין אותו' בחזקת שהוא קיים משמע קיים היינו חי וא"כ אינה מתקיימת משמע שאינה חי' ולא דליהוי כעפרא בעלמא. ועיין גם בשאילת שלום. ולפע"ד דלשון קיים היינו קיום הענין שאנו עוסקים בו וכשאנו עוסקים בספק חי ואמרינן שהוא קיים פירושו חיותו קיימת כמו אבא קיים אימא קיים. ואלו הוה אמר ר"ה כל בעל חי שאין בו עצם אינו מתקיים הי' פירושו אותו בעל חי אין חיותו קיים יב"ח אלא מת. אבל ר"ה נזהר ולא אמר כן אלא כל ברי' שאין בה עצם אינה מתקיימת פי' אין בריותה מתקיימת והיינו דהוה עפרא בעלמא דברי' מתה נמי נקראת ברי' כל זמן שאינה מרוסקת ע"כ אינה מתקיימת פי' אין בריותה מתקיימת. וכן דוד מלך ישראל חי וקיים חי קאי אדוד שלא מת וקיים קאי אמלך ישראל שאין מלכותו בטלה ומתחתיו יצמח בב"א. לויתן דג טהור הוא. מקשים פשיטא וכי יאכילנו הקב"ה לע"ל דבר טמא. ואולי כיון שהנקבה מלח לצדיקים כפירש"י בראשית אפשר שהזכר טמא והנקבה טהור כמ"ש תוס' בנדה נון ע"ב לענין תרנגולתא דאגמא. א"נ י"ל אפי' גם הנקבה הטמאה כיון שמלחה קודם מתן תורה ה"ל כאיברי בשר נחירה שהכניסו ישראל לא"י דהוה איבעי' דלא איפשטא. ובערוך כ' הואיל ואיקרי נחש בריח ה"א דטמא הוא וצ"ל דס"ל כמ"ש תוס' במס' ע"ז ל"ט ע"א דהך כללא כל שביבשה טמא בים טהור לאו כללא הוא דאל"ה אדרבא משם ראי' דטהורה הוא מדאיקרי נחש דים טהור הוא:

תחתיו חדודי אלו סנפירין שבו. כבר כתבתי לעיל לאיזה צורך מייתי זה הא כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר וכתבתי מזה ראי' להאומרים דלא נאמר כלל זה אלא לדגת הים ולא לחית הים. וכעת נלפע"ד עפ"י מ"ש לעיל בשם רמב"ן דעפ"י טבע מי שיש לו קשקשים יש לסנפיר דאי לאו דשוט ע"פ המים ולא הוה שליט בי' אויר העולם אין בו כח לדחות מותרותיו לחוץ בקשקשין. וא"כ הוה סד"א דברי' גדולה כלויתן שהוא יחידי בעולם אפשר שכריסו שקוע בקרקעית הים וגבו יוצא חוץ לים לאויר העולם ויש לו קשקשים ומ"מ סנפיר לית לי' ואז הי' טמא אע"ג דעכ"פ נדחו מותרותיו לחוץ ע"י קשקשיו מ"מ אין לנו לדרוש טעמי' דקרא להתיר בלא סנפיר ע"כ גילה לנו ר"י בן דורמסקית דיש לו חדודי חרש ששט בהם והוא טהור ומהרה נזכה לו עם הצדיקים בעה"ז לימות המשיח אמן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף