ר"ן/חולין/סח/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רמב"ן רשב"א מאירי ריטב"א ר"ן מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א חתם סופר רש"ש |
הכא נמי לא נצרכה אלא למקום חתך. פי' והיינו טעמא דמהניא חזרה למקום חתך טפי מלאבר כולו משום דמקום חתך לא יצא ממחיצתו ולא קרינא ביה ובשר בשדה טרפה דנימא שיהא כטריפה שאין לה היתר, ונהי דבלא החזירו מקום חתך אסור שכיון שאין הבהמה מקפת אבר זה מכל צדדיו לא קרינא ביה בהמה בבהמה החזירו מיהא שרי דהשתא בהמה בבהמה קרינא ביה, אבל אבר גופיה שיצא חוץ ממחיצתו קרינא ביה ובשר בשדה והרי הוא כטרפה דשוב אין לה היתר, זה נראה מתוך פירוש רש"י ז"ל[1][2].
ותמהני דמקום חתך כיון דלא קרינא ביה בהמה בבהמה כבר יצא חוץ ממחיצתו דהא אמרת שאין מחיצת העובר אלא ממקום חתך ונמצא שאין בין מקום חתך ושאר האבר היוצא כלום, ואפשר דבשר הגלויי משמע כדממעטינן לקמן בפירקין (עב.) מעל פני השדה עובר במעי אשה[3], אי נמי דבדין הוא דלמקום חתך נמי לא לא תועיל חזרה אלא דמעטיה קרא בהדיא כדאמרינן לקמן (ע"ב) פרסה החזיר אכול ואוקים למקום חתך כיון דמ"מ לא יצא חוץ לגמרי כאבר עצמו[4].
- ↑ ד"ה לעולם, וכ"ה בפרי"ד ד"ה אמר רב ועייש"ע, וכ"מ ברשב"א לק' ע"ד. ד"ה מצא בה בבא"ד ומיהו מקום חתך, [וסותר למש"כ הרשב"א לק' ס"ט. בד"ה ונמצא עכשיו, דמקום חתך אסור משום החזיר פרסה אכול, ולא כ' הטעם משום דאינו בהמה בבהמה].
- ↑ ועי' ראש יוסף בע"ב ד"ה והא, משה"ק דלהלן שם מבו' דבעי' קרא 'פרסה' ו'פרסות' להתיר ולאסור מקום חתך בפנים ובחוץ, ולרש"י תיפו"ל דבחוץ ל"ה בכלל 'בהמה בבהמה' ואילו בהחזירו שפיר ניתר כיון שהוא בתוך הבהמה, ועי' פמ"ג סי"ד משב"ז סק"ג, דגם רש"י כ"כ רק לר"מ דשחיטה אינה עושה ניפול ול"מ לאבר, אבל לרבנן דעושה ניפול והאבר נטהר מאמ"ה, א"כ מקום חתך נחשב 'בבהמה' ובחוץ אסור משום דרואה פני השדה [עי' לבוש סי"ד אות ב'].
ובעיקר הענין, הקשו האחרונים דלק' צ"ט. מבו' דטעם איסור מקום חתך משום דהוא מחובר לאבר האסור יעו"ש, וכן בתוס' שם ד"ה לא, ועי' ראש יוסף לק' צ"ט. ד"ה בפירש"י, ובפמ"ג סי"ד משב"ז סק"ג, ואב"ע הל' אבה"ט פ"ב ה"ט, ובמש"ה מהגרי"ז. וע"ע לבוש שם, מש"כ עוד טעם אחר, דאי"ז בכלל 'כל בבהמה תאכלו' דהוי כאילו ראה פני השדה, כלו' דהאבר הוי כמו שנחתך קודם שחיטה ונמצא מקום החתך גלוי ורואה פני השדה, ועי' תבו"ש שם סק"ט, דלפי"ז גם ביצא אבר עד שפת הרחם ולא בחוץ ג"כ אסור, כיון דרואה פני השדה, ועיי"ש לתמוה דא"כ איך מהני חזרה ל'בשר בשדה טריפה', ועיי"ש מש"ב בזה. ועכ"פ נמצא דבאבר העומד על שפת הרחם ולא יצא לחוץ, דלרבינו בפי' הב' אסור כיון דחשיב יוצא ורק אם חזר לתוכה מותר, וכמו"כ ללבוש אסור משום דרואה פני שדה, וכמו"כ לרש"י ולרבינו בפי' קמא, אסור משום דל"ח תוך בההמה, משא"כ לטעם דנתבאר לק' צ"ט. דהוי מחובר לאיסור, מותר, כיון דבכה"ג אינו מחובר לאיסור. - ↑ וכ"כ הרש"ש ד"ה ה"נ. ובזה א"ש משה"ק לרש"י דאמאי בעי' הקרא דבשר בשדה טריפה לאסור אבר היוצא תיפו"ל משום דאינו בבהמה, ולהנ"ל א"ש דכל מה דאמרי' דל"ה בבהמה היינו אחר הקרא דבשר בשדה.
- ↑ ולתי' קמא, צ"ע [עי' ראש יוסף] אמאי בעינן קרא להתיר חזרה במקום חתך, ואפ"ל דהוו"א דכיון שיצא האבר חוץ לבהמה פ"א שוב לא קרי' בי' בבהמה גם אחר חזרה.