שיח השדה/שבת/קמא/ב
לא תצא אשה במנעל מרופט ולא תחלוץ בו ואם חלצה חליצתה כשרה. פירש"י קרוע מלמעלה דגנאי הוא לה ודילמא שלפה ומייתי לה ולא תחלוץ לכתחלה דלאו נעל מעליא הוא וכ' התוס' הא דגזרי' ביבמות ק"ב א' מנעל אטו מנעל מרופט אע"ג דדיעבד חליצתה כשרה דגזרי' אטו מרופט יותר מדי שאין חופה רוב רגלו דפסול גם דיעבד וחילוק זה מבואר שם ק"ב ב' ע"ש, ובפי' ר"ח בשמעתין מפ' מרופט רפוי שמשתרבב מן הרגל וכ"כ הרמב"ם פי"ט משבת הט"ו לא תצא במנעל רפוי וכ' ה"ה שמפ' כפי' ר"ח וצ"ל להרמב"ם דלא תצא בו דילמא נפיל ולא תחלוץ דהו"ל כגדול שיכול להלוך בו דלכתחלה לא תחלוץ כדמשמע ר"פ מצות חליצה וצ"ל לדעתו דהא דגזרי' אטו מרופט היינו רפוי שא"י להלוך בו דפסול דיעבד ומה שהשמיט הרמב"ם הלכה זו לענין חליצה סמך עמש"כ בפ"ד מיבום דבמנעל גדול שיכול להלוך בו חליצתו כשרה משמע דיעבד [דומיא דכל הני שהביא הר"מ שם וכן של שמאל בימין מבואר ביבמות ק"ג ב' דדוקא דיעבד] ואם אינו ראוי להלוך בו פסול אפי' דיעבד [ובתשו' מהר"י וייל סי' מ"ז דחק למצוא ראי' דמנעל גדול שראוי להלוך בו אין חולצין בו לכתחלה והוא מבואר בשמעתין לפי' הרמב"ם והר"ח] ולכאו' יש ראי' לרש"י דלעיל ס"ה תנן הקיטע יוצא בקב שלו דר"מ ור' יוסי אוסר ומפ' ביומא ע"ח ב' דלכו"ע מנעל הוא ואסור לצאת בו ביוה"כ ולענין שבת קמיפלגי אי גזרי' דילמא מפסק ואתי לאתויי ולעיל ס"ו ב' אמרי' חלצה בסנדל של עץ חליצתה כשרה מאן תנא דשל עץ נעל ר"מ היא דתנן הקטע יוצא בקב שלו דר"מ ור' יוסי אוסר ומבואר דלר' יוסי פסולה אף דיעבד אע"ג דר' יוסי לא אסר בשבת אלא דילמא נפיל וביארו התו' [ד"ה הקיטע] דכיון דלענין שבת גזר דילמא מפסק א"כ אין ראוי להלך בו ודמי לקטן שחלץ במנעל גדול דחליצתו פסולה עכ"ל מבואר דאם אין יוצאין בו בשבת חליצתה פסולה אף דיעבד ואם יוצאין בו בשבת אין חולצין לכתחלה כדמשמע מדקתני חליצתה כשרה דיעבד דומיא דשל שמאל בימין כנ"ל ובשמעתין אמרי' דאע"ג דאין יוצאין בו בשבת אפ"ה רק לכתחלה אין חולצין בו ובדיעבד כשרה ובשלמא לרש"י א"ש דהתם דגזרי' דילמא מיפסק לאו מנעל הוא שאין ראוי להילוך דילמא מפסק ונפיל אבל כאן מנעל גמור הוא רק שמתביישת לילך בו ולכן בשבת אין יוצאה דילמא חייכי עלה ותוציאנו אבל בחליצה כשרה רק לכתחלה לא תחלוץ דילמא אתי לאחלופי במנעל גדול שאין ראוי לילך בו אבל לרמב"ם דבמנעל רפוי מיירי והתם נמי גזרה דילמא נפיל ואתי לאתויי קשה מ"ש הכא לא חשבי' לי' כלל מה"ט ובשמעתין מכשרינן בדיעבד וצריך לחלק דגבי קב הקטע אין לו שם מנעל כלל ורק אם ראוי להלך בו משוי לי' דין מנעל ואם יש לחוש דילמא מפסק ואין ראוי לילך בו כ"כ אין עליו שם מנעל אבל ברפוי אם ראוי לילך בו הרי הוא מנעל גמור אלא שגדול קצת ולכך דיעבד חליצתו כשרה ועדיין צ"ע, עוד יש לדקדק דלעיל ס"ו א' תנן כסא וסמוכות שלו אין יוצאין בו בשבת ופירש"י זימנין דמשתלפי ואפ"ה אמרי' שם ס"ו ב' דאשה חולצת בו משמע לכתחלה אלמא אע"ג דבשבת גזרי' דלמא נפיל מותר לחלוץ בו לכתחלה י"ל דשא"ה דמנעל גמור הוא [אע"ג דלאו מנעל גמור ממש הוא כדמוכח התם ממאי דס"ד דנכנסין בו לעזרה] אלא מתוך שהוא תלוי יש לחוש דילמא נפיל אבל פשיטא דלחליצה ראוי דזה ל"ש אלא לענין שבת מיהו במנעל גמור אע"ג דתלוי לא מסתבר לגזור דילמא נפיל דמנעל מהודק היטב ושא"ה שהוא קצת רפוי ומ"מ לא דמי לרפוי דשמעתין שאין חולצין בו לכתחלה:
 |
ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות) |