בבלי/בבא קמא/קג/א
| מעבר לעמוד אחר במסכת זו |
|---|
| ב. | ב: | ג. | ג: | ד. | ד: | ה. | ה: | ו. | ו: | ז. | ז: | ח. | ח: | ט. | ט: | י. | י: | יא. | יא: | יב. | יב: | יג. | יג: | יד. | יד: | טו. | טו: | טז. | טז: | יז. | יז: | יח. | יח: | יט. | יט: | כ. | כ: | כא. | כא: | כב. | כב: | כג. | כג: | כד. | כד: | כה. | כה: | כו. | כו: | כז. | כז: | כח. | כח: | כט. | כט: | ל. | ל: | לא. | לא: | לב. | לב: | לג. | לג: | לד. | לד: | לה. | לה: | לו. | לו: | לז. | לז: | לח. | לח: | לט. | לט: | מ. | מ: | מא. | מא: | מב. | מב: | מג. | מג: | מד. | מד: | מה. | מה: | מו. | מו: | מז. | מז: | מח. | מח: | מט. | מט: | נ. | נ: | נא. | נא: | נב. | נב: | נג. | נג: | נד. | נד: | נה. | נה: | נו. | נו: | נז. | נז: | נח. | נח: | נט. | נט: | ס. | ס: | סא. | סא: | סב. | סב: | סג. | סג: | סד. | סד: | סה. | סה: | סו. | סו: | סז. | סז: | סח. | סח: | סט. | סט: | ע. | ע: | עא. | עא: | עב. | עב: | עג. | עג: | עד. | עד: | עה. | עה: | עו. | עו: | עז. | עז: | עח. | עח: | עט. | עט: | פ. | פ: | פא. | פא: | פב. | פב: | פג. | פג: | פד. | פד: | פה. | פה: | פו. | פו: | פז. | פז: | פח. | פח: | פט. | פט: | צ. | צ: | צא. | צא: | צב. | צב: | צג. | צג: | צד. | צד: | צה. | צה: | צו. | צו: | צז. | צז: | צח. | צח: | צט. | צט: | ק. | ק: | קא. | קא: | קב. | קב: | קג. | קג: | קד. | קד: | קה. | קה: | קו. | קו: | קז. | קז: | קח. | קח: | קט. | קט: | קי. | קי: | קיא. | קיא: | קיב. | קיב: | קיג. | קיג: | קיד. | קיד: | קטו. | קטו: | קטז. | קטז: | קיז. | קיז: | קיח. | קיח: | קיט. | קיט: |
אין כופין את המוכר למכור זימנא אחריתי
ואם אמר לו על מנת כופין את המוכר
למכור אמר מר הלוקח שדה בשם חבירו
אין כופין את המוכר למכור זימנא אחריתי
פשיטא מהו דתימא מצי א"ל מידע ידעת
דאנא לנפשאי שקילנא ופנחיא בעלמא הוא
דקבעינא וזוזי בכדי לא שדינא אלא אדעתא
דכתב ליה שטרא אחרינא קא משמע לן
דאמר ליה עניינא עבדי לך בהדי ההוא דזבנת
ליה בשמיה ויכתוב לך שטרא אחרינא ואם
אמר לו על מנת כופין את המוכר למכור
פשיטא לא צריכא דאמר להו לסהדי קמיה
דידיה חזו דשטרא אחרינא קא בעינא מהו
דתימא מצי א"ל אמינא שטרא מהיאך דקא
שקלת בשמיה קאמרת קא משמע לן דאמר
ליה להכי טרחי ואמרי להו לעדים קמך
דמינך הוא דקא בעינא רב כהנא יהב זוזא
אכיתנא לסוף אייקר כיתנא זבניה מרוותיה
דכיתנא אתא לקמיה דרב א"ל מה אעביד
איזיל אישקיל זוזאי א"ל אי כי קא זבני אמרי
האי כיתנא דכהנא הוא זיל שקול ואי לא
לא תשקול כמאן כבני מערבא דאמרי מי
הודיעו לבעל חטין שיקנה חטין לבעל מעות
אטו מי יהיב רב כהנא ארבע ושקיל תמני
כיתנא ממילא הוא דאייקר מיגזל גזלוה
ותנן כל הגזלנין משלמין כשעת הגזלה
אמרי התם אמנה הואי ולא משכיה רב כהנא
לכיתנא ורב לטעמיה דאמר רב עושין
אמנה בפירות ואין עושין אמנה בדמים:
מתני' הגוזל את חבירו שוה פרוטה
ונשבע לו יוליכנו אחריו למדי לא יתן לא
לבנו ולא לשלוחו אבל נותן לשליח בית
דין ואם מת יחזיר ליורשיו נתן לו את
הקרן ולא נתן לו את החומש מחל לו על
הקרן ולא מחל לו על החומש מחל לו על זה
ועל זה חוץ מפחות שוה פרוטה בקרן אינו
צריך לילך אחריו נתן לו את החומש ולא
נתן לו את הקרן מחל לו על החומש ולא
מחל לו על הקרן מחל לו על זה ועל זה
חוץ משוה פרוטה בקרן צריך לילך אחריו
נתן לו את הקרן ונשבע לו על החומש