אליה רבה/אורח חיים/רסא

אליה רבה ‏ אורח חיים רסא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] והוא בין וכו'. פירש הב"ח אפילו ספק אם הגיע בין השמשות והוי ספק ספיקא אפילו הכי אסור:

ב

[ב] אין מטבילין וכו' שלא לצורך וכו'. והט"ז החמיר אף לצורך כיון דאפשר ליתנו במתנה לכותי כדלקמן סימן שכ"ג סעיף ז' וכהאי גוונא כתב עולת שבת דאין מפריש חלה אף לצורך כיון דאפשר שישייר מעט כדלקמן סימן תק"ו. עוד כתבו בשם הב"ח לטבול על ידי הערמה כגון ששואב מים וכו', ולקמן יתבאר דאף בשבת מותר בהכי, ואפשר כוונתו דכיון דאפשר על ידי הערמה אסור לטבול בין השמשות בלא הערמה אף בענין שאי אפשר ליתנו לכותי:

ג

[ג] עירוב תחומין לדבר הרשות וכו'. קשה הא לקמן סימן תט"ו דאפילו מבעוד יום אין מערבין לדבר הרשות, ויש לומר דמיירי הכא במערב ברגליו דמותר מבעוד יום כמו שכתב בית יוסף שם, מיהו מלבוש שם משמע דאין חילוק, ואפשר דכוונתו דאפילו בדיעבד אינו עירוב, ואף דפסק שם סעיף ב' דבדיעבד הוי עירוב היינו לדבר מצוה ודחוק, ועוד דלפי זה לכתחילה אסור בעירוב תחומין לדבר מצוה בין השמשות ולא משמע הכי ממה שכתב הלבוש:

ד

[ד] [לבוש] לדבר וכו'. מיהו באש אסור אפילו לדבר מצוה אלא דמשמע טעמו משום שהוא תיקון מעליא וזה ליתא דמעשר נמי תיקון מעליא הוא אלא צריך לומר משום דאינו מלאכה גמורה אינו אלא שבות לא גזרו בין השמשות, אך קשה הוה ליה לש"ס [שבת] דף מ"ו למוקמי כולי מתניתין בעירובי תחומין ורישא שלא במקום מצוה ויש לתרץ:

ה

[ה] טרוד ונחפז וכו'. פירוש דבר שאם לא יעשה כן יהיה למצער בשבת ודוקא מעניני אכילה ונר ומלבושים לשבת אף שיכול להיות זולתם אבל אם הוא עסק גמור לחול שאין בו שום צורך שבת לא התירו אם לא לצורך גדול והפסד מרובה כן כתב רש"ל בתשובות סימן מ"ו. נר שמדליקין ביום שמת אביו ואמו מותר לומר לכותי להדליק בין השמשות:

ו

[ו] מי שקיבל שבת וכו'. כתב מלבושי יום טוב דבתשובת מהרי"ו סימן קט"ז משמע דוקא כשקיבלה מבעוד יום גדול מפני שיש מקומות שלא קיבלו שבת עדיין וזה הוה ליה לרבו לפרש, אבל קשה עליו ועל רבו דלקמן סימן שצ"ג כתב בפנים דיש אוסרין מקבלת שבת ואילך ולא הזכירו לסברא זו דהכא כלל והכא סתמו באין חילוק כלל ואף דיש לתרץ לפי האמת דהתם בקבלת שבת שאין היום גדול הוא אלא דלא פורש בדבריהם כלל עד כאן לשונו. והנה מה שכתב בתחילה לחלק בין היום גדול כיוצא בזה כתב מגן אברהם דחצי שעה קודם חשיכה אסור לכותי אם לאו לדבר מצוה, ולעניות דעתי אפשר סמך לרמ"א אמה שכתב סוף סימן רס"ג דאפילו לישראל חבירו מותר משום דאי בעי לא קיבל שבת אם כן אין חילוק בין היום גדול אלא כל שאפשר שלא לקבל מותר אלא דלקמן כתבו בשם יש אומרים והכא בכותי כתבו סתם וכמו שאפרש לקמן, ומה שכתב מגן אברהם דמהרי"ו אסור כיון שהוא בציבור מכל מקום לשון רמ"א משמע דמיירי ביחיד, ומה שהקשה מלבושי יום טוב מסימן שצ"ג הוא תמוה דהא מביא בשולחן ערוך ולבוש שם נמי דעת המתיר גם לפי הכלל המסור בידינו בשולחן ערוך דהלכה כדעת ראשונה שכתב השולחן ערוך בסתם אם כן הלכה כדעת המתיר ואם כן יפה סתמו כאן להתיר. ומזה תמיה לי על כנסת הגדולה שכתב בשולחן ערוך פסק לאיסור, ונראה לי כוונתו למה שכתב אחר כך דאחר עניית ברכו אין מערבין וכו', ולפי זה תימא יותר על מלבושי יום טוב למה הביא ממרחק לחמו מסימן שצ"ג מסימן זה נמי קשה, ויותר קשה מזה שסתם השולחן ערוך לאיסור ולדינא לחלק דאמירה על ידי כותי קיל יותר ממערבין דלקמן שהוא עשיה על ידי עצמו אף שאינו אלא שבות ואף דבתשובת מהרי"ו משמע דסבירא ליה כדברי המתיר דלקמן גם בעשיה, ומזה קשיא לי על מה שכתב מגן אברהם בסוף סק"ז עיין שם, מכל מקום דעת רמ"א נראה לי דמחלק בהכי ועיין סימן תר"א בט"ז בתשובה דמשמע דסבירא ליה להתיר אף עשיה כגון לערב אחר קבלה:

ז

[ז] [לבוש] עירובי חצירות וכו'. והוא הדין שיתופי מבואות ועירובי תבשילין (מרדכי):

ח

[ח] אף על פי שעדיין יום וכו'. והא דלעיל דמותר לומר לכותי אף שקיבל שבת כבר פירשתי דאמירה קיל יותר, עוד יש לומר דהכא מיירי בחצי שעה קודם חשיכה, עוד יש לומר דלעיל אמר מי שקיבלו וכו' משמע דיחיד קיבל מה שאין כן הכא דמשמע דציבור קיבלו בעניות ברכו, והשתא ניחא שכתב לקמן סימן שצ"ג גם דעת המתיר דמשמע התם דמיירי נמי ביחיד ודו"ק:

ט

[ט] אין מערבין וכו'. משמע אפילו לדבר מצוה והוא הדין דאסור ליכנס למרחץ אפילו להזיע (ברכות פרק ד', מגן אברהם):

י

[י] [לבוש] ובמקום שאומרים וכו'. ועתה נוהגין לומר מזמור ואפילו הכי עושין מלאכה עד ברכו דמעיקרא הכי קיבלו עליהם (מגן אברהם), נראה דוקא במקום שיש מנהג ידוע לעשות:

יא

[יא] [לבוש] ובלבד שיוסיף וכו'. עיין בלחם חמודות פרק תפילת השחר שהאריך דמוסיפין שתי שעות חלק י"ב מיום ובמלבושי יום טוב סיים שאין לנו אלא כסתימת הלבוש, והב"ח כתב ירא שמים מחמיר לקבל עליו שבת מיד אחר שעה כ"ב, ועיין בתשובת מהרי"ל סימן קס"ג, ועיין בשל"ה דף קל"ב שתמה על מנהג הקהילות שנוהגין להדליק שתי שעות קודם ואשתמיטתיה תשובת מהרי"ל הנזכר לעיל:

יב

[יב] [לבוש] הוא דרבנן וכו'. הבית יוסף לא כתב כן אלא מאן דלא סבירא ליה תוספת שבת דאורייתא סבירא ליה דגם מדרבנן ליכא וקיצרתי כיון דנראה לי הלכה למעשה שהוא דאורייתא ברי"ף ורא"ש ומגיד כי ראיתי כן בבעל הלכות גדולות פרק יום כיפורים וראב"ן סימן ב' ורבינו ירוחם נתיב י"ב ור"ן פרק במה מדליקין וספר יראים וסמ"ג וסמ"ק ודאי דעת הרמב"ם וטור הם בטלין לגבי כל הנך גדולים ותו דלקמן יתבאר בסעייתא דשמיא שגם הרמב"ם וטור אפשר מודים ואם כן לכולי עלמא דאורייתא:

יג

[יג] [לבוש] מצוה עשה וכו'. פירוש שאינו לא לאו ולא כרת:

יד

[יד] [לבוש] קל וחומר ביום הכיפור וכו'. מיום הכיפור כן צריך לומר וכן הוא בנוסחאות הישנים, אך תימא על הלבוש שכתבו נגד גמרא דיומא דף פ"א זה לשונו ועניתם את נפשותיכם בתשיעי לחודש וכו' מכאן שמוסיפין מחול אל הקודש אין לי אלא יום כיפור יום טוב מנין תלמוד לומר תשבתו אין לי אלא יום טוב שבתות מנין תלמוד לומר שבתכם, עד כאן, הרי נלמוד שבתות מימים טובים מקרא ולא מקל וחומר, ויותר תימא שהוא גופיה בסימן תר"ח כתב כדברי ש"ס הנזכר לעיל. ונראה לי משום דקשיא ליה בגמרא דקאמר אליבא דתנא דעצם עצם דדריש קרא בתשעה לחודש וגו' לדרשה אחרינא אם כן מנא ליה דמוסיפין בשבתות וימים טובים, וכן קשה לרב פפא דלמד מתשבתו שבתכם לאזהרת יום כיפור, ואין לומר דפליגי על דין דתוספות שבת ויום טוב דאם כן לא היו פוסקים הגדולים שהזכרתי נגדם, אלא דכולי עלמא לא פליגי דתוספות שבת ויום טוב אסור ולא פליגי אלא דמר למדו מקרא דתשבתו ומר למדו מקל וחומר מיום כיפור ועוד דהדרינן לכללא למעט מחלוקת עדיף אף דיום טוב ליכא קל וחומר דקיל מיום כיפור שהוא איסור כרת ויום טוב איסור לאו מכל מקום מודים בשבת דחמיר שהוא איסור סקילה או דסבירא ליה כיון דלמדינן שבת הוא הדין יום טוב דאין בין וכו'. ובזה מתורץ תמיהת בית יוסף כאן וב"ח סימן תר"ח על הטור דסבירא ליה דתוספות שבת אינו איסור מדלא הזכירו איך פליג על הרא"ש ולא הביאו עיין שם שהאריכו, ולמה דפרישית לא קשה מידי דגם הטור מודה דאסור אלא דסבירא ליה דנלמוד מקל וחומר דיום כיפור וכיון שכתבו בסימן תר"ח ביום כיפור לא הוצרך להזכירו הכא, אך צריכין לתרץ אמאי כתב הלבוש בסימן תר"ח דנלמוד בתשבתו שבתכם ויש לומר דכוונתו להביא כל הלימודים אליבא דכולה תנאי דהא מייתי שם נמי לימוד מחריש וקציר והכא נקיט בקצרה ולא אסיק למילתיה. אך קשה דילמא סבירא ליה לתנא דעצם עצם ורב פפא לימוד דחריש וקציר, ויש לומר דאם כן בסוגיא דיומא הוה ליה לאתויי לימוד דחריש וקציר כשם שהביא בראש השנה, ועוד דרב פפא על כרחך סבירא ליה לימוד דועניתם בתשעה לחודש דאם לא כן תיקשי אמאי לא פריך נמי לרב פפא האי בתשעה לחודש מאי עביד ליה, עוד יש לומר בכוונת הלבוש במה שכתב קל וחומר מיום כיפור קאי על מה שכתב דאיסור תוספות אינו אלא איסור עשה דבאמת שכן משמע בפוסקים, אבל צריך עיון מנא ליה דילמא איסורא כמו שבת עצמו, אלא נראה לי כיון דמצינו כן ביום כיפור כדאיתא ביומא שם על עיצומו של יום אתה חייב וכו' ולא על תוספות, ועיקר דין דתוספות שבת נלמוד מריבוי דתשבתו דכתיב ביום כיפור לא עדיף מיום כיפור, וזה נראה לי כוונת הלבוש במה שכתב קל וחומר מיום כיפור דמה עיקר לימוד אינו אלא עשה כל שכן מה שנלמד מריבוי כן נראה לי ובסימן תר"ח יתבאר עוד. ובמכילתא זכור מלפניו ושמור מלאחריו מכאן שמוסיפים וכו', פירוש שמור לשון המתנה. כתב ר' דוד אבודרהם מ"ב מנין שמוסיפין בכניסתו וביציאתו שנאמר שבתון שבת קודש וכתיב קרא אחרינא שבת שבתון היא לכם, עד כאן, וצריך עיון וש"ס פירוש רש"י שם:

טו

[טו] [לבוש] ואם רוצה להקדים וכו'. אין בין זה לשיעור הקודם אלא חלק עשרים מן השעה ולכך הקשה המחבר על זה בסוף סימן רס"ז (מלבושי יום טוב), ועיין לעיל סוף סימן רס"ג מה שכתבתי בשם ספר חסידים:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.