אחיעזר/א/כה

		הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
		נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה	דף השיחה

סימן כ"ה

בחדש ניסן אעת"ר.

לרב אחד בענין קדושין.

על דבר שאלת כת"ר בעסק הקדושין וזה הדבר בבית אחד היו חמשה אנשים אב ובנו ושלישי ובחור ובתולה, האב ובנו העידו איך שראו שהבחור המקדש נתן טבעת על אצבע המקודשת שהושיטה לו ואמר הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל ותיכף אמר המקדש הרי אתם שלשה עדים שקדשתיה, העד השלישי העיד שמקודם ראה הטבעת בידו ואח"כ שמע שאמר כדברים האלה הרי את ודברים האחרונים לא שמע כי נתבהל ושמע ג"כ שאמר הרי אתם שלשה עדים שקדשתיה ואח"כ ראה הטבעת על אצבעה אבל את הנתינה לא ראה, המקדש אמר שנתכוין לקדשה בטבעת אשר שאל ממנה, המתקדשת אמרה אשר ב' שעות מקודם שאל הבחור הטבעת להראות לו למען יראה איכותו ולא נתכוונה להשאיל לו ואח"כ בקשה חזרה ודחה לה כמה פעמים עד שלבסוף נתן הטבעת על אצבעה ואמר לה הלשון שאומרים תחת החופה אבל לא הבינה מה הוא אומר ולא נתכונה להתקדש ושקלה הטבעת בידה וחשבה לצחוק בעלמא מה שהושיטה לו אצבעה גם באותו היום שאלה אשה אחת ממנה מה היה ביניהם והשיבה מה תשאל ממני שאלו מאתו מה דעתו, וכנראה שהיה ידידות ביניהם מתחלה ותשובתה נראה כהסכם מצידה, זהו תוכן גב"ע שהוגבה לפני כת"ר.

א

א) והנה בנוגע לעדות השלישי שלא ראה הנתינה אם יש בזה ידיעה בלא ראיה שהכריע הרמ"א בסי' מ"ב דבעינן עדי ראיה היה מקום לחוש לד' המרדכי בפרק האומר בסי' תקל"א שכתב חדא דחוששין לדברי רב פפא דאמר המקדש בעד אחד חוששין לקדושין ועוד אם עד אחד רואה דבר מוכיח ונראה שיכול להעיד ונדון כאלו ראה גוף המעשה כדאמרינן בגיטין ובקדושין הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה וכ"כ התשב"ץ בח"ג סי' פ"ד דבעד אחד שאומר שראה המסירה ועד השני לא ראה המסירה רק יודע שלענין הקדושין נתכונו אפילו להמקילין בקדושי עד אחד מודים בכהאי גוונא וצירפו המרדכי והתשב"ץ עדות עד אחד שראה ועד הידיעה ובסימן הקודם בארתי בטעמו של דבר דאף אי נימא דשני עדי ידיעה לא מהני מ"מ עד ראיה מצטרף לעד ידיעה ע"פ מש"כ התומים בסי' צ' ס"ק י"ד להסביר דלהכי לא מהני עדי ידיעה בקדושין אף דבדיני ממונות מהני עדי ידיעה בלא ראיה משום דשאני עדי קדושין דלאו משום נאמנות לבד בעינן עדים אלא משום דקיום והויות וחלות הקדושין אי אפשר בלא עדים ולהכי בעינן עדי ראיה ממש ולא סגי בידיעה יעו"ש ולפ"ז לשיטת הריב"ם בתוס' ב"ב דף ל"ג והרמב"ן שם דעד אחד כל זמן שאינו מכחישו הרי הוא כשנים ולהכי לא מהני מיגו יעו"ש אלא דאף על פי כן אין עד אחד מהני בקדושין משום דבעינן עדים שאינם יכולים להכחישו וגזירת הכתוב דבעינן עדים דמהני לחייב לאחרינא וכמו שכתב הרשב"א בתשובה אלף קצ"ג אבל באם איכא עדי ידיעה דאמתת הדבר מבורר על פיהם ואין הבעל דין יכול להכחישם אלא דלא מהני עדי ידיעה על קיום וחלות הקדושין וכיון דאיכא עד אחד שראה הקדושין וכל זמן שלא הוכחש הרי הוא כשנים נמצא דעל חלות הקדושין הרי חלה על ידי עד אחד ועל שאינם יכולים להכחישו הרי איכא צירוף עד ידיעה ובזה היה אפשר לומר דהמרדכי לא פליג על דברי הרשב"א דהרשב"א מיירי בשני עדי ידיעה בלא ראיה והמרדכי מיירי דאיכא עד ראיה ומצטרף עמו עד ידיעה.

אולם המהרי"ט בתשובה סי' מ"ג פסק דאין עד ידיעה שלא ראה המסירה כלום אף שהיה שם גם עד ראיה יעו"ש ולכאורה אמרתי לדון בזה הא דעדי ידיעה לא מהני הוא מטעם אחר על פי מש"כ הר"ן בגיטין בפירוש דברי התוספתא דעד אחד שראה שנתיחדה שחרית ועד אחד שראה שנתיחדה ערבית אינם מצטרפים ואינה צריכה גט דטעמו של דבר דעדי קדושין הוי כדיני נפשות דעדות מיוחדת פסולה וכן כתבו התוס' במכות ו' וברא"ש שם דעדי קדושין הוי כדיני נפשות [והגאון רעק"א בתשובה סי' צ"ד כתב שלא בדקדוק דדברי התוס' הוא רק לענין גיטין ולא לענין קדושין שהרי בדברי התוס' בבבא בתרא קי"ד מבואר גיטין וקדושין יעו"ש] ולהכי לא מהני עדות ידיעה בלא ראיה בקדושין דהא בדיני נפשות לא מהני ידיעה בלא ראיה כמבואר ברמב"ם פ"כ מהל' סנהדרין ומ[ה]אי טעמא גם עד אחד של ידיעה אינו מצטרף עם עד ראיה דהא בדיני נפשות בעינן שני עדי ראיה ועדי קדושין כעדי דיני נפשות דמי.

ב

ב) ולכאורה אין מדברי הר"ן הכרע דעל חלות הקדושין בעינן עדים המועילים בדיני נפשות דביאור דברי הר"ן מש"כ דאינם מצטרפים עדות מיוחדת דהוי כדיני נפשות נראה דעל נאמנות העדים קאי שכל אחד אמר שראה שנתיחדה בפניו עם עד אחר שהיה עמו וכ"כ המהרי"ט ח"ב סי' ל"ח [וע"ע במשובב נתיבות סי' ל'] או כמו שכתב השאגת אריה בתשובתו בקדושי קטן לצדד בכונת הר"ן דלא אמרינן דאין אדם בועל בעילתו בעילת זנות ומסתמא קידשה בעת אחרת בפני שני עדים כשרים דאם לא כן הא בפשוטו אין כאן עדות כלל בנתיחדה בפני עד אחד וכמש"כ הבית יוסף בסי' ל' לפרש וכמו שתמה הבית שמואל בסי' קל"ג ולמה ליה להר"ן לומר משום דהוי כדיני נפשות [ועי' בתשו' רעק"א סי' רכ"ב אות י"ח וכבר קדמוהו הבית שמואל] ומיושב גם כן מה שתמהו על דברי הר"ן דהא ילפינן בקדושין דבר דבר ממון ובממון עדות מיוחדת כשרה דאפשר לומר דבודאי לענין חלות הקדושין ילפינן מממון אבל לענין נאמנות העדים שנתקדשה בב"ד כי היכא דתהוי אשת איש לחייב את הבועלה הוי דיני נפשות [ולפי פירוש הר"ן מיושב גם כן מה שהקשה החת"ס באה"ע דלרב פפא דסבירא ליה המקדש בעד אחד חוששין לקדושין קשה מהתוספתא דמ"ט בנתיחדה בעד אחד שחרית אינה צריכה גט דלדברי הר"ן אתי שפיר דגם לרב פפא אין עד אחד מהני רק על חלות הקדושין אבל על נאמנות להעיד בבית דין דבעינן עדות של דיני נפשות עד אחד לאו כלום הוא ורק על חלות הקדושין מהני כמו דמהני לענין ממון לשבועה], ומיושב ג"כ מה שתמה הב"י בסי' ל' על דברי הר"ן מגיטין ל"ג דמשוה עדי גיטין לדיני ממונות בפלוגתא דרבי יהושע בן קרחה ורבנן בעדי כתובה דהא התם לענין חלות הגט אי הוי כתיבה באם אמר זה שלא בפני זה ויש לזה דין עדי ממון דילפינן דבר דבר מממון אבל לענין נאמנות הוי דיני נפשות.

ולפ"ז אין ראיה מדברי הר"ן דעדי קדושין כדיני נפשות רק על נאמנות העדים להעיד בבית דין שנתקדשה ועדי ידיעה שנתקדשה לא מהני אבל על חלות הקדושין דיש לו דין ממון דילפינן דבר דבר שפיר מהני עדי ידיעה דמהני בדיני ממונות, אולם מדברי התוס' במכות ו' ובב"ב קי"ד דסבירא להו דעדי קדושין כדיני נפשות לענין קרוב או פסול דבחלות הקדושין מיירי ואפ"ה יש לו דין עדי דיני נפשות ומהאי טעמא גם עדי ידיעה בלא ראיה לא מהני ולכאורה קשה דהתוס' דהא ילפינן דבר דבר מממון א"כ כיון דבממון לר"י אינו מבטל צירוף קרוב או פסול ומהאי טעמא גם בקדושין לא יתבטל קרוב או פסול.

ונראה למה שנתבאר בסברת הר"ן דעל נאמנות העדים בבית דין שנתקדשה הוי דיני נפשות ולפ"ז למש"כ הרשב"א בחי' ובתשובה אלף קצ"ג דבעינן עדים לחוב לאחרינא שא"י להכחישם וכ"כ הרמב"ן בחדושיו לקדושין דכל דאיתא בכופרים איתא במודים וכל דליתא בכופרים ליתא במודים וכמו שהסביר הפני יהושע בקדושין שם דבעינן עדים שיכולים לחוב לאחרינא ושיהי' נסקל על ידם וכל דלא מהני לחוב לאחרינא לא מהני גם לגבי עצמם דאין אישות לחצאין, ולפ"ז כיון דילפינן דבר דבר ממון דבעינן שני עדים על חלות הקדושין ועדים שא"י להכחישם על נאמנותם בב"ד ממילא בעינן גם שעדי קיום על חלות הקדושין שיהיו עדים הכשרים לדיני נפשות להעיד בב"ד שנתקדשה ושא"י להכחישם, ולהכי שפיר הקשו התוס' דיתבטל ע"י צירוף קרוב או פסול עדי קדושין גם לרבי יוסי דהא צירוף פסולים אינו ראוי להגיד בב"ד ואף אם יבואו הכשרים לבד ויעידו לפי הו"א שבתוס' דע"י צירוף ראיה גרידא מתבטל עדות הכשרים וכיון שאין עדותם ראויה להתקבל בב"ד נגד המכחישים לסקול על ידם שוב אין אישות לחצאין ולא חל כלל, ומהאי טעמא גם עדי ידיעה בלא ראיה בקדושין לא מהני כיון שאין עדותם ראוי להתקבל בב"ד על הנאמנות ועד ידיעה אינו מצטרף לעד ראיה והמהרי"ט לטעמו בסי' ל"ח בעדות מיוחדת בקדושין דהוי כדיני נפשות וסבירא ליה דאם הוכחשו בבדיקות עדותן בטלה.

והקצות החושן בסי' צ' הקשה דאמאי מהני בגט עדי חתימה כמסירה משום דנפיק הגט מתותי ידה ובידוע שהבעל מסר לה ועדי חתימה כעדי מסירה לשיטת הרי"ף והראב"ד כמש"כ הר"ן והא עדי ידיעה בלא ראיה לא מהני, והנה באמת לשיטת הר"ן י"ל דדוקא עדי קדושין הוי דיני נפשות ולא עדי גיטין כמש"כ הנודע ביהודה קמא סי' ע"ב שכן צ"ל לשיטת הר"ן [ולהכי משוה בגיטין דף ל"ג עדי גיטין לדיני ממונות] ולהכי מהני בגט עדי ידיעה בלא ראיה אולם אין זה מספיק לשיטת התוס' במכות ובבבא בתרא דמשוה גיטין לקדושין דהוי דיני נפשות ואפשר דלשיטת התוס' באמת גם בגיטין לא מהני ידיעה בלא ראיה אולם לדברי התוס' יקשה קושיית הבית יוסף מגיטין דף ל"ג דמשוה גיטין בדין עדות מיוחדת לדיני ממונות [ובמקום אחר תרצתי קושיית הבית יוסף די"ל דדין זה תלוי אי אמרינן דון מינה ומינה ובגזירה שוה דבר דבר ילפינן לגמרי מדיני ממונות או דאמרינן אוקי באתרא וסוגית הש"ס בגיטין אזיל למ"ד דון מינה ומינה ודמי לדיני ממונות לגמרי], ולמשנ"ת דעיקר מה דהוי דיני נפשות רק בעת קבלת עדות בב"ד שנתקדשה והוי אשת איש וה"ה בקבלת עדות בב"ד שנתגרשה ורק דבעת חלות בעינן שיהיה ראוי עדותם להתקבל בב"ד אפשר דרק בעת חלות הקדושין והגרושין בעינן תנאי זה בעת מסירת הקדושין לידה או בעת מסירת הגט אבל בגיטין דף ל"ג דמיירי בעדי כתיבה בזה שפיר מהני עדות דמהני בממון דהא לא נגמר עוד חלות הגרושין [ובעדי מסירה זה שלא בפני זה לא מהני כמו שכתב הבית שמואל].

ג

ג) אלא דלדברי התוס' והר"ן יקשה דא"כ בעדי קדושין באחד רואה בחלון זה ואחד רואה בחלון אחר דלדיני נפשות לא מהני >>>