כף החיים/אורח חיים/שלח

כף החיים ‏ אורח חיים שלח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] השמעת קול בכלי שיר אסור. גזירה שמא יתקן כלי שיר. לבוש.

ב

ב) שם. בכלי שיר אסור. וה"ה בכל דבר שהוא דרך שיר וכמ"ש סי' של"ט סעי' ג' מ"א סק"א תו"ש או' א':

ג

ג) שם. בכלי שיר אסור. ומשמע דוקא בכלי אסור אבל לשיר בפה בלבד מותר. וכ"כ הר"ז או' א' וב' ועיין לקמן או' ז':

ד

ד) שם. כשאינו דרך שיר מותר וכ"ש דמותר כשאינו צריך לקול כגון טבעת חלולה שיש בה אבן המשמיע קול דמותר להניחה על ידיו כיון דלא בעי להאי קלא וזה מותר לכ"ע אפי' למאן דפסק דאסור לאלודי קול עו"ש או' א' וכ"כ הטור בשם הר"מ מ"א סק"א א"ר או' א' א"א או' א' ועיין לעיל סי' ש"א סעי' כ"ג ובדברינו לשם או' קל"ג:

ה

ה) ואם נותנים מים בכלי מלא נקבים ומטיף לתוך כלי מתכות כדי שישמע קול נעים כי קלא דזמזומי אסור דהו"ל ככלי שיר. ולחולה שישן מותר ואם מטיף בחוזק כדי שיקץ הישן אפי' לבריא שרי דלא הוי כעין כלי שיר שאין עושה בנעימה ובנחת טור וב"י מ"א שם א"ר שם תו"ש או' א' א"א או' א' ר"ז או' א':

ו

ו) הנה מסאני דמשכא דאריכי שנועלין אותם בימות הגשמים שקורין ג'יזמיז שקובעין במסמרות בעקב שלהם נאלגא"ס של ברזל ודרך הילוכן משמיעין קול גדול וכן במקלות שהולכין בהן הנמושות שבקצה המטה קבוע בו ברזל גדול המשמיע קולו כשפוגע באבנים שבקרקע לכ"ע שרי פתה"ד או' ב' ועיין לעיל סי' ש"א סעי' י"ז ובדברינו לשם בס"ד:

ז

ז) שם בהגה. ומצפצפין בפיהם וכו'. וע"ז סמכו באשכנז ופולין המצפצפין והמהגין בגרונם כשמשוררים שנראה כמנגן בכלי שיר ממש. ושמעתי שגם רבנן קדישי וחסידים נהגו לשורר כך והשומע קולם נראה כניגון כלי שיר ממש וכן הסכימו האחרונים. מחב"ר או' א' אבל הרב המפורסם מהר"ר פינחס עניו זלה"ה אב"ד ור"מ דקק"י פיראדא בשו"ת גבעת שאול כ"י ח"א סי' ל"ו נטה לאסור אסור לצפצף כצפור או כמין זמר אחר בשבת. ברכ"י בשיו"ב או' א' והביאו במחב"ר שם:

ח

ח) שם בהגה. כמו צפור. שקורין צופי"ל בלע"ז. ואעפ"י שבאותו הצפצוף ג"כ לפעמים הם מנעימים בשיר מ"מ כשמתכוין לקרות חבירו לא ינעים ושפיר דמי וגם לא עביד מעשה. ד"מ או' ד' בשם הגהות אלפסי. משמע דאם מנעים בשיר אסור ואע"ג דמותר לשורר בפה הכא שאני דדמי לכלי שיר ומ"מ נ"ל דשרי כיון דלא עביד מעשה מ"א סק"ב:

ט

ט) שם בהגה. ואסור להכות בשבת על הדלת בטבעת הקבוע וכו'. דכיון שמיוחד לכך חיישינן שמא יכוין לשיר. ב"י. עו"ש או' א' והלבוש כתב גזירה שמא יתקננו:

י

י) שם בהגה. על הדלת בטבעת הקבוע וכו'. וע"כ יש ליזהר אותן בתים שיש להם זוג קטן. שקורין קלעקלין קבוע בדלת או בדרגה כדי שישמיעו מי נכנס שמה. דזהו הוי חילול שבת וצריך להסירו משם קודם שבת או לפוקקו (פי' לסתמו) קודם שבת שלא ישמעו קולו בשבת. קשל"ה דף פ"ו ע"ד. יפ"ל או' ב' ומיהו עיין בא"ר או' א' שמצדד להקל יעו"ש. והביאו המש"ז או' א' וכתב דלמשוך בחוט הענבל בשבת אסור ואינו מותר רק לפתוח הדלת שאינו כוונותו להשמיע קול יעו"ש. אמנם בס' כלכלת שבת מתיר בזה"ז גם למשוך בחוט הענבל מחמת שהיא גזירה שאין רוב הציבור יכולין לעמוד בה יעו"ש. ומ"מ היכא דאפשר יש ליזהר:

יא

יא) שם בהגה. הואיל והכלי מיוחד לכך אסור. מכאן משמע דכ"ש דאסור לתלות בשבת רצועה שבה תלויה פעמונים על הפרוכת כדי להשמיע קול לאנשי בהכ"נ בשעה שמוצאין הס"ת דזה עיקר עבידתיה לקלא ואותן שעושין כן נראה למחות בידם. ט"ז כאן סק"א וביו"ד סי' רפ"ב סק"ב. אבל המ"א סק"א כתב להתיר מכמה טעמים יעו"ש. וכ"כ הנ"ץ והביאו א"ר או' א' וכ"כ התו"ש או' א' ר"ז או' א':

יב

יב) שם בהגה. וכן אסור לשמש להכות וכו'. ויש מקומות שלוקח כלי אחר להכות בשבת. מ"א סק"ג דהא אין האיסור כ"א משום דמיוחד לכך לכן כלי אחר שאינו מיוחד לכך מותר. מחה"ש:

יג

יג) שם בהגה. אלא מכה בידו וכו'. מכאן משמע דה"ה דמותר להכות בידו על התיבה להשקיט העם שישמעו החזרה או דבר אחר. וה"ה אם מכה בכלי שאינו מיוחד לכך שרי כמ"ש באו' הקודם:

יד

יד) [סעיף ב'] יש מתירין לומר לעכו"ם וכו'. דאמירה לעכו"ם במקום מצוה שרי ואין שמחת חתן וכלה בלא כלי שיר וכ"ש הכא דאפי' ישראל אין בו איסור אלא משום גזירה כ"כ הטור בשם אבי העזרי. אלא שהטור חלק על טעם זה שכתב ראבי"ה דאמירה לעכו"ם במקום מצוה שרי וכתב עליו שאין להתיר אמירה לעכו"ם אלא בדבר שהוא בעצמו דוחה שבת כגון מילה עכ"ל ולכאורה נראה דמטעם זה כתב הש"ע דין זה בשם יש מתירין לפי שהטור חולק על טעם ראבי"ה. מיהו הב"ח כתב בשם רש"ל דגם הטור אינו חולק על עיקר הדין שכתב הראבי"ה רק על הטעם יעו"ש. וכ"כ הגר"א הטעם משום דשבות דשבות במקום מצוה מותר כמ"ש סי' ש"ז סעי' ה' ולפ"ז י"ל הא דכתב הש"ע דין זה בשם יש מתירין לפי שהיא סברא יחידית שלא כתבה אלא ראבי"ה ודרך הש"ע לכתוב סברא יחידית ג"כ בשם יש מתירין או י"א כידוע אמנם הער"ה או' א' כתב דאפי' מאן דשרי שבות דשבות במקום מצוה ה"מ במצוה שאין בה הנאה אחרת אלא עשיית המצוה ומצות לאו ליהנות נתנו משא"כ הכא דאית הנאת הגוף יעו"ש וא"כ לטעם זה אסור לנגן ע"י עכו"ם אפי' לצורך מצוה כיון שהגוף נהנה וא"כ אפ"ל מפני זה כתב הש"ע דין זה בשם יש מתירין:

טו

טו) שם. יש מתירין לומר לעכו"ם לנגן וכו'. וכ"כ הב"ח בשם רש"ל דנהגו העולם היתר לנגן בכלי שיר בחופה. וכ"כ שכנה"ג בהגה"ט או' א' דמנהג פשוט בקושט"א להביא מנגנות גויות ביום השבת של חופה אבל בברית מילה ודאי אסור יעו"ש. וכ"ה דעת העו"ש או' ב' להתיר אמנם הרדב"ז ח"א סי' קל"ב כתב דבאלו הארצות אסרו דבר זה וכו' ומיהו אם בא הנכרי ונגן מעצמו אין מונעין אותו וכו' ומדינא מותר לומר לנכרי בע"ש שיבא לנגן למחר כיון דישראל עצמו אינו אסור לנגן אלא משום גזירה וכו' ואם יש לחוש להערמה ראוי לעשות גדר גם בזה עכ"ד. והביאו כנה"ג בהגה"ט ומ"א סק"ד. ועוד יש איסור מטעם שכתבנו באו' הקודם בשם הער"ה. וע"כ נראה דאין להתיר אלא דוקא במקום שכבר נהגו אבל במקום שלא נהגו אין להתיר שמא הנהיגו זה הקדמונים לחוש לדעת האוסרים או משום מגדר מילתא ואסור לפרוץ גדר:

טז

טז) שם בהגה. ואפי' לומר לעכו"ם לתקן הכלי שיר שרי וכו'. עיין מ"א סק"ד שכתב דטעם הרמ"א להתיר אמירא לגוי אפי' במלאכה דאו' לכבוד חתן וכלה יותר משאר דבר מצוה דעלמא יעו"ש אבל הגר"א כתב דזהו לדעת המתירין בסי' רע"ו סעי' ב' בהגה יעו"ש וא"כ לדידן דק"ל להחמיר כמבואר בדברינו לשם ה"ה הכא וכ"ה דעת הר"ז או' ג' אלא שכתב דאין למחות ביד המקילין:

יז

טוב) שם בהגה. אבל בלא"ה אסור. פ"י אפי' לומר לו לנגן אסור ומכ"ש לתקן כלי שיר. עו"ש או' ב'.

יח

חי) שם בהגה. מיהו בזה"ז נהגו להקל וכו'. משמע דאף שלא לשמחת חתן וכלה נהגו להקל אבל מלבוש משמע דוקא לשמחת חתן. א"ר או' ד' א"א או' ה':

יט

יט) שם בהגה. לענין טפוח ורקוד. פ"י כיון דאנן אין בקיאין בעשיית כלי שיר מדינא הו"ל למשרי לנגן בכלי שיר ולכן עכ"פ שרי אמירא לעכו"ם. ועכ"פ אסור לומר לעכו"ם לתקן כלי שיר. מ"א סק"ד. תו"ש או' ה':

כ

ך) ועיין בשו"ת מהרי"א ח"א סי' נ"ט שאוסר לנגן במינים ועונב בשבת בשעת התפלה ע"י עכו"ם יעו"ש ועוד עיין בשו"ת חת"ס ח"ו סי' פ"ו שהביא ראיות לאסור אף בחול לנגן בבהכ"נ בשעת התפלה ובפרט בשבת אין שום היתר יעו"ש:

כא

כא) [סעיף ג'] זיג המקשקש לשעות וכו'. ר"ל מורה שעות שעשוי להודיע השעות ע"י שמיעת קול. ובדין מורה שעות המצוי עתה בינינו כבר כתבנו לעיל סי' ש"ח על סעי' נ"א קחנו משם:

כב

כב) שם. מותר לערכו וכו'. משום דעיקר טעמא דריחיים של מים דאיכא מאן דאסר בפ"ק דשבת משום דאוושא מילתא היינו שיאמרו ריחיים של פלוני טוחנין בשבת דסברי בשבת נתן בהם חיטים וטעם זה לא שייך כלל גבי זוג המקשקש שהכל יודעים שרגילים לתקנו בכל יום על יום שלאחריו ובאותו יום שהוא מקשקש אין מתקנין אותו כלל. ב"י בשם האגור:

כג

כג) שם. מותר לערכו וכו'. ומהרי"ו בסי' ק"ל אוסר ומדמהו לריחיים. ומסתברא להתיר דידוע לכל שהעריכו מאתמול כמ"ש ב"י. ט"ז סק"ב. וכ"כ כנה"ג בהגב"י דהמנהג להתיר כדברי האגור. וכ"כ האחרונים:

כד

כד) ואם מותר להעמיד ולערוך מע"ש הכלי שעות באופן שיש לו מעיקר ובאשמורת של שבת אזי יתרעם ע"י הוועיקר וגם שידליק אז נר מעצמו. עיין בשו"ת בן יהודה סי' קנ"א שכתב לאסור אף לערוך מע"ש יעו"ש והבאנו דבריו לעיל סי' רנ"ב או' ע"ג. אמנם בשו"מ מהד"ח ח"א סי' ה' כתב להתיר לערוך אותו מע"ש. וכ"כ בשו"ת מהר"ם שיק א"ח סי' קנ"ז יעו"ש. א"ח או' ה':

כה

כה) ועיין בשו"מ מהד"ו סי' נ"ג בענין זייגיר (מורה שעות) שכאשר יעלה ויבא לשיעור שעה הוא מנגן מאליו ע"י כלי הנגון שיש בו ונוסף ע"ז שכל אימת שירצה יגע בטורים שבו העשוים במלאכת המוזיקא והוא משמיע קול בצלצלי שמע ונשאל אם יהיה מותר בשבת. וכתב דמה שמשמיע קול בעצמו בעת שיגיע להשעה והוא מנגן מאליו ע"י ההערכה מע"ש פשיטא דשרי. אמנם לערוך הטורים שינגן מעצמו בלי הגעה לשעה יש לאסור דביה שייך משום מתקן כלי שיר אבל בחוה"מ נראה להקל יעו"ש באמצע התשו'. ועוד עי"ש שנשאל בזייגיר שנערך מע"ש רק שנתמשך הדבר והזייגיר נתאחר מהלכו לערך ד' שעות ויותר וע"י כן לא יוכלו לדעת כמה הוא הלילה והוא לצורך שבת כדי שידעו זמן ק"ש ותפלה וכדומה אם מותר להעביר הווייזר ממקום למקום עד שיגיע למקומו. והעלה דכל שאינו משמיע קול כגון אם יעברו ההשמעת קול ע"י תחבולה שיש בהזייגיר או זייגיר שאין לו קלינגיר כלל יש להתיר לצורך מצוה קצת יעו"ש. ועיין בכלכלת שבת למשניות שמתיר בפשיטות. א"ח שם. ועיין לעיל סי' ש"ח או' ר"פ:

כו

כו) וזוג המקשקש לשעות ועשוי כמין דלת ושם עשוי משקלות ואם פותחין הדלת אז מקשקש בכל שעה ושעה אסור לפותחו בשבת. מהרי"א אסאד או"ח סי' ע"ד:

כז

כז) ובענין המצאה החדשה הנקרא טעלעפא"ן שמדבר אחד עם חבירו ברחוק כמה מאות פרסאות עיין בשו"ת שערי דעה סי' קצ"ד שכתב דמותר לדבר על ידו בשבת ואין בזה משום איסור השמעת קול ומשום גזירת עשיית כלי שיר יעו"ש. אמנם בשו"ת בית יצחק חי"ד ח"ב במפתחות סי' ל"א כתב דאסור לדבר בשבת ע"י טעלעפא"ן כי מלבד מה שמוכרח המדבר להכות מקודם בפעמון בעת שירצה לדבר יש לאסור עוד משום דע"י סגירת זרם האלעקטרי נולד כח עלעקטרי. ואף אם מכה הפעמון ע"י הנכרי יש לאסור יעו"ש: ועי' יביע אומר ח"א סי' כ'.

כח

כח) וכתב עו"ש בבית יצחק דאסור לדבר בשבת להמכונה הנקרא פאנאגרא"ף והוא כלי המחזקת הדיבור ימים רבים. וכן אסור להשמיע הקול מהפאנאגרא"ף משום משמיע קול. עוד וכתב דבהבתים שעושין העלעקטר"י אפראט"ע בהדלת באופן כאשר יפתח הדלת תתמלא החדר אורה ובעת יסגר הדלת יכבה האור העלעקטר"י אסור לישראל לכנוס בשבת לחדר זה ולצאת ממנה דבכניסתו הוא מבעיר ובצאתו הוא מכבה. א"ח שם. עמודי השלחן על קיצור ש"ע סי' פ' או' קט"ז:

כט

כט) [סעיף ד'] שמא יטול צרור וכו'. ויזרוק ד"א ברה"ר. רש"י והרמב"ם. אבל משום השמעת קול ליכא כיון דאינו דרך שיר. גמ' תו"ש או' ח' ואפשר דבזה"ז דליכא רה"ר שרי לטפח דגזירה לגזירה הוא. מ"א סק"א. א"ר או' ה' ר"ז או' ה' ומיהו עיין בסי' שמ"ה סעי' ז' דלסתם הש"ע גם בזה"ז יש רה"ר יעו"ש וא"כ יש להחמיר ואין להקל כ"א בכרמלית שהוא אליבא דכ"ע:

ל

ל) שם. שמא יטול צרור וכו'. ולספק כלאחר יד שרי דאז אית ליה היכרא ושוב לא יטול צרור. תו"ש או' ז' והסכים לדבריו הא"א או' ו':

לא

לא) [סעיף ח'] אין שוחקים באגוזין. לגלגלן דרך דף ומכות זו את זו כדרך שמשחקות הנשים. רש"י עירובין ק"ד ע"א

לב

לב) שם. משום אשוויי גומות. להכין דרך לגלגל האגוז. רש"י שם.

לג

לג) שם. משום אשוויי גומות. והגם דהטור כתב דבדבר שיש בו השמעת קול לר"ח אסור משום משמיע קול לא חש הש"ע להזכיר וה משום דכבר פסק בסעי' א' דלא כר"ח דכשאינו דרך שיר מותר והכא נמי אינו שיר ולכן לא כתב טעם האיסור כ"א משום אשוויי גומות:

לד

לד) שם. משום אשוויי גומות. והיינו במשחק שלא להרויח אלא דרך שחוק בעלמא דאילו במשחק להרויח בלא הך טעמא אסור משום דמיחזי כמקח וממכר. ב"י ומביאו אח"ז בהגה:

לה

לה) שם הגה. אבל ע"ג שלחן שרי וכו'. ולא גזרינן שמא ישחוק בהם ע"ג קרקע דא"כ הויא גזירה לגזירה ב"י בשם רי"ו:

לו

לו) שם בהגה. אבל ע"ג שלחן שרי וכו'. וה"ה ע"ג מחצלת או בגד. א"ר או' ו' והא דבסי' שכ"ד גזרינן אבוס של כלי אטו אבות של קרקע אין לדמות גזרות חכמים להדדי. מ"א סק"ז. ור"ל דאבוס באבוס מיחלף אבל קרקע בשלחן לא מיחלף. מחה"ש. וכ"כ הח"מ או' ב' יעו"ש. וא"כ משמע דאפי' בקרקע מרוצף אסור. וכ"כ הר"ז או' ו' מיהו המש"ז או' ג' מיקל בקרקע מרוצף יעו"ש:

לז

לז) שם בהגה. ומותר לשחוק בעצמות וכו'. היינו שנתפרקו מאתמול וייחדן לכך דאי נתפרקו בשבת י"ל דהוי מוקצה. מש"ז שם:

לח

לח) שם בהגה. ומותר לשחוק בעצמות וכו'. ביאסקק"י. ונהגו לעשות האיסקק"י של כסף דאל"כ מיחזי כעובדא דחול כמ"ש סי' שכ"ז סעי' ג' שה"ג פ' זה בורר. כנה"ג בהגה"ט. מ"א סק"ח והיינו במיוחדין לשבת דוקא מחה"ש. ועיין באו' שאח"ז:

לט

לט) שם בהגה. ומותר לשחוק בעצמות וכו'. והר"א ששון בסי' ק"פ חולק וס"ל כיון שאין תועלת בידיעת חכמת האיסקק"י אסור כמ"ש סי' ש"ז סעי' י"ז עכ"ל וא"כ ה"ה בכל מיני שחוק ובמקום שנהגו להקל אין למחות בידם. מ"א שם. א"ר או' ו' תו"ש או' י"א. ומצאתי תשו' שלימה להרב כמהר"ר יהודה חאמי הובאה בשו"ת הר' מהר"ר מאיר גאניזין כ"י בסי' ס"ו שאסר לשחוק בשבת והסכימו עמו הרב החסיד המפורסם מהר"ר חיים כפוסי והר' מהר"ם גאויזון ומפיהם לפידים יהלוכו לבזויי ולאלטויי הפלא ופלא. והגם שהרב כנה"ג בח"מ סי' ש"ע כתב דגדולי ישראל נטפלו בו. הנח לגדולי ישראל דודאי מעשיהם לשם שמים דאפשר דהוו חולים בחולי השחורה ומשום רפואה לאסוחי דעתייהו בבוא דוא"ג ולמהדר אתלמודייהו וכיוצא קעבדי ודי בזה. ברכ"י או' א' ותשו' הנ"ז הודפסה בסוף הרדב"ז ח"ה וכחוב שם דהמרדכי בשם הר' יוסף טוב עלם ז"ל כתב שהעוסק בהם הוא בנידוי שמניח חיי עולם וישובו ובניינו ועוסק בחרבנו וכ"ש ביום ש"ק ועי"ש שכתב כמה קללות נמרצות ר"ל למשחק בכל מין קובייא יעו"ש. והביאו הפתה"ד או' ד':

מ

מ) שם בהגה. אסור אפי' שוחק בתם ובחסר וכו'. שקורין אונ"א מונ"א ויש שקורין אותו תכס"ו. שה"ל. והמ"א סק"ע כתב שקורין אותו גרא"ד או אום גרא"ד בל"א א"ר או ו':

מא

מא) שם בהגה. אסור אפי' שוחק בתם וחסר וכו'. והב"ח אוסר בתם וחסר אפי' אינו משחק להרויח משום דדמי להטלת גורל אבל שחיקת אגוזים ותפוחים דתלוי בחכמה אינו כמו הטלת גורל ושרי היכא דליכא משום אשוויי גומות יעו"ש. עו"ש או' ה':

מב

מב) שם בהגה. ומ"מ אין למחות בנשים וכו'. ארחא דמילתא נקטי וה"ה גדולים שאינם שומעים. וכ"כ מהריק"ש בהגהו' לקמן סי' של"ט ברכ"י או' ב':

מג

מג) שם בהגה. ומ"מ אין למחות בנשים וכו'. ואפי' שוחקין באגוזים ע"ג קרקע ר"ז או' ו':

מד

מד) שם בהגה. ומ"מ אין למחות בנשים וכו'. דוקא בצחוק הכדור והאגוזים אבל צחוק הביצי"י צווחינן עלייהו עד דלקבלו מינן עד הכאה. באר עשק סי' פ"א י"א בהגב"י:

מה

מה) ואסור לעשות השאכשפיע"ל מבצק עם בלילות צוק"ר אפי' בחול משום ביזוי אוכלין אבל משום ששובר התמונות והצורות אין לאסור כמ"ש לקמן סי' ש"ע בדג"מ. כר"ש ועיין לקמן סי' ש"ע סעי' ג' בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

מו

מו) שם בהגה. עיין לעיל סי' ש"ח סעי' מ"ה. ובדברינו לשם בס"ד:

מז

מז) [סעיף ו'] שמא ימלא לגנתו וכו'. מתוך שממלאין בו בלא טורח רש"י:

מח

מח) שם. מותר. ואעפ"י שהגלגל משמיע קול אינו קול של שיר. ר"ז או' ז':

מט

מט) שם. וי"א שלא אסרו וכו'. וכן נראה עיקר. א"ר או' ז' ו כ"כ הר"ז שם דיש לסמוך ע"ז להקל בד"ס. ומיהו עיין לעיל סי' י"ג או' ז' שכתבנו דדעת הש"ע כל היכא שסותם להחמיר ואח"כ מביא י"א להקל דאין לסמוך על המיקל אלא בשעת הדחק יעו"ש:

נ

נ) שם. מותר. אף אם יש שם גנה או חורבה או בריכה בסמוך לו. ר"ז שם:

נא

נא) [סעיף ז'] אסור לשלשלם בשבת וכו'. דמטרח שלא לצורך שבת. מ"א סק"י. הא פירות לצורך היום שרי שלא יטנפו בגשמים. א"א או' יו"ד:

נב

בנ) שם. אבל מותר לכסותן. ויש"ש פ"ה דביצה פסק כרש"י דאסור לכסותי. מ"א ס"ק י"א. אבל הנ"ץ מיקל וכן נ"ל עיקר. א"ר או' ח' וכ"כ הרב נתיב חיים דאין לזוז מפסק הש"ע. וכ"ה דעת האחרונים:

נג

גנ) שם. ואפי' לבנים שהם מוקצים כגון שהם סדורות ועומדות לבנין כמ"ש סי' ש"ח סעי' י"ז:

נד

דנ) שם. ואפי' לבנים וכו'. כלומר ולא תימא דאין לטלטל שום דבר אלא לצורך דבר הניטל קמ"ל דמותר לטלטל אפי' לצורך לבינים שאין ניטלין. עו"ש או' ז':

נה

הנ) שם. מותר לכסותן וכו'. בכלים המותרים בטלטול ר"ז או' ח':

נו

ונ) שם. מותר לכסותן וכו'. אבל אסור לטלטלן אם אין לו במה לכסות כמ"ש המ"א בסי' של"ד סק"ג. ועיין בדברינו לשם סוף או' ט"ז:

נז

זנ) שם. מותר לכסותן וכו'. אבל כדי יין וכדי שמן אסור לכסותן משום דליכא פסידא כולי האי ובשבת להפסד מרובה חששו להפסד מועט לא חששו. שעה מקובצת פת"ע או' ט':

נח

חנ) [סעיף ח'] מותר ליתן כלי תחת הדלף בשבת. מסתברא דוקא בנוטף לבית או צריך למים אבל לצורך הכלי עץ שלא יתייבשו סדקיו אסור. ס' מאורי אור חלק בן נון דף קנ"ו ע"א. א"ח או' ח':

נט

טנ) שם. והוא שיהיה הדלף ראוי לרחיצה. זהו ל' הרמב"ם פכ"ה. אבל הטור כתב עליו דלא נהירא ודעתו להתיר אפי' באינו ראוי לרחיצה. וכ"כ הער"ה או' ד' בשם הרשב"א בס' עה"ק ש"ג ובשם ר' בצלאל בש"מ בשם רבו יעו"ש. ומ"מ דעת האחרונים כדעת הרמב"ם וכפסק הש"ע:

ס

ס) שם. והוא שיהיה הדלף ראוי לרחיצה. משום דמטר היורד בשבת מותר לשתותו ולא הוי מוקצה או נולד במ"ש לעיל סי' ש"י סוף או' ב"ן:

סא

סא) שם. ראוי לרחיצה. וה"ה אם ראוי לשתיית בהמה. ב"ח:

סב

סב) שם. משום שאין עושין גרף וכו'. והא דלא כתב הטעם משום דאסור לבטל כלי מהיכנו. דכיון דס"ל דאם נתן שם מותר לטלטלו ליכא משום מבטל כלי מהיכנו. ובאמת במקום דליכא משום גרף של רעי כגון במקום דליכא אינשי אסור משום מבטל כלי מהיכנו. עו"ש או' ח' ועיין לעיל סי' ש"ח סעי' ל"ו:

סג

סג) שם. שאין עושין גרף וכו'. ומ"מ במקום פסידא א"נ שמאליו נעשה הגרף של רעי שרי. ברכ"י או' ג' ועיין לעיל סי' ש"ח סעי' ל"ז:

סד

סד) שם. ואם נתן כלי וכו'. היינו אם עבר ונתן:

סה

סה) שם. מותר לטלטלו וכו'. ודוקא כשהוא נתון במקום שיושב שם דמאיס עליו וכמ"ש בסי' ש"ח סעי' ל"ו ול"ז. מ"א ס"ק י"ג. תו"ש או' ח"י:

סו

סו) שם. מותר לטלטלו וכו'. אף שלא נתמלא הכלי א"ר או' ט':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---