מחצית השקל/אורח חיים/שלח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מחצית השקלTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png שלח

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
נתיב חיים
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז




לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


(א) (ס"ק א) בכלי כו' וכמו שכתב סי' של"ט סעיף ג' דאפי' להכות באצבע כדרך המשוררים אסור וכן לקשקש באגוז כיון שהוא דרך שיר וז"ל יש"ש כו' מביא גם ראיה לדבריו מדברי יש"ש שאינו מתכוין לשמחה כו' ודוקא אם אינו מתכוין לשמחה דאינו דרך שיר מותר אבל אם מתכוין לשמחה אז ודאי הוא דרך שיר אסור משמע אפי' ע"י כלי:

כגון שמש המקשקש כו' וצ"ל דלא ס"ל כרמ"א דאוסר הואיל ומיוחד לכך או מיירי שנוטל בשבת כלי אחר כמ"ש מ"א סק"ג. וכתב הג"מ דמותר להניח טבעת כו' וכ"כ הטור בשם הר"מ. וכתב דזה מותר ל"מ לדידן דבעינן שיהי' דוקא קול של שיר. אלא אפי' להפוסקים המחמירים ואוסרים אפי' קול שאין של שיר היינו דוקא במתכוין להשמיע קול אבל טבעת שיש בו עופרת ניהו דנעשה לכתחלה לנוי להשמיע קול אבל אין כוונות הנושא הטבעת להשמיע קול אלא שמשמיע קול ממילא:

ואם נותנים מים בכלי כו' כ"ז הם דברי הש"ס בעירובין ד' ק"ד ע"א והיינו לרבה דקי"ל כוותיה דבעי' דוקא קול שיר וע"ש:

קלא דזמזומי. שם מין כלי שיר:

ולחולה מותר. רצה לו' ע"י שמיעת קול הנעים בא השינה לחולה וא"כ כ"ש הני פעמונים כו' ועוד כיון דלחולה שרי כ"ש לד"מ. והקשה בס' ת"ש דמאי ק"ו הוא הא חזינן דהקילו יותר בחולה מדבר מצוה דהא בחולה מותר שבות כמ"ש סי' שכ"ח סי"ז ובמקום מצוה לא הותר כ"א שבות דשבות כמו שכתב בסי' ש"ז סעיף ה' ולענ"ד י"ל דכן כוונת מ"א חדא דאין מתכוונים להשמיע קול נעים כעין שיר וא"כ מותר לדידן דבעינן דוקא קול של שיר וכתב עוד ר"ל אפי' להמחמירין ואוסרין אפי' קול שאינו של שיר מ"מ במקום מצוה מודה דמותר כיון דלחולה שרי אפי' קול של שיר כ"ש לדבר מצוה שמותר עכ"פ כשאין מתכוונים לקול נעים של שיר:

סי' של"ט סעיף ג' דלדידן דאין בקיאים בעשיית כלי שיר ל"ל שמא יעשה כלי שיר ואף שמשמע שרמ"א לא הביא דברי התו' שמקילין בזמן הזה מה"ט אלא ליישב המנהג אבל אין דבריהם נראה עיקר בעיני מ"א. דדבר שנאסר במנין אין להתיר אע"ג שבטל הטעם מ"מ לדבר מצוה יש להקל ולסמוך על דברי התו':

ואף שהט"ז בי"ד סי' רפ"ב כצ"ל וכ"כ גם הט"ז פה:

ועוד דאותו שפותח כו' ודמי לטבעת שיש בו עופרת דפרוכת נמי ניהו דלכתחלה עושים בו זגים להשמיע קול בעת שפותח ארון הקדש כדי להשמיע העם ויעמדו מ"מ הפותח אין כוונתו כ"א ליטול הס"ת ואין כונתו להשמיע קול כלל ולכן מותר לכולי עלמא:

(ב) (ס"ק ב) ומשמע דאם מנעים כו'. דבעינן דוקא תרתי לטובית' שאינו מנעים. וגם לא עביד מעשה:

ומכל מקום נ"ל דשרי. ובספר ש"ג או או קאמר חדא כיון כו' לא ינעים בקריאה ועוד מטעם אחר דלא עביד מעשה ובחד מהני סגי:

(ג) (ס"ק ג) אסור כו' וי"מ שלוקח כלי אחר דהא אין אסור כ"א משום דמיוחד לכך. לכן כלי אחר שאינו מיוחד לכך מותר:

(ד) (ס"ק ד) לתקן כו' צ"ע דבמרדכי כו' ודינו של רמ"א נובע מהמרדכי וכמ"ש סי' ש"ז סעיף ה' דלצורך מצוה לא הותר אלא שבות דשבות ולתקן הכלי הוי איסור תורה וכמ"ש אח"ז בשם רש"י בערובין לכן לא התיר המרד' כ"א לו' לגוי שינגן דהוי שבות דשבות:

דאי' במהרי"ל כו' וצוה להוליך כו' והאי עובד' בחול. מ"מ נשמע מהאי עובדא דעיקר שמחת חתן וכלה תלוי בכלי שיר לכן התיר רמ"א מדעת עצמו יותר מהמרדכי אפי' לו' לגוי לעשות מלאכה דאוריית':

(ו) (ס"ק ו) ויזרק כו' דגזרה לגזרה הוא. וכן כתב מ"א שם בסי' רנ"ב ס"ק כ"ג דהוא פלוגתא דאביי ורבא במסכת שבת דף י"א ע"ב וכן בעירובין דאביי ס"ל דכל מאי דאסור בר"ה אפי' אינו אסור אלא משום גזרה מ"מ גם בכרמלית אסור גזרה אטו ר"ה. ואע"ג דהוי גזרה לגזרה דבעלמא לא גזרינן מ"מ בהוצאה גזרינן ורבא ס"ל דגם בהוצא' לא גזרינן גזרה לגזרה וקיי"ל כרבא:

(ז) (ס"ק ז) שלחן כו' אבוס של כלי אטו אבוס של קרקע וגם באבוס של קרקע אינו אלא משום גזרה דלמא אתי לאשוויי גומות והוי גזרה לגזרה:

וכמ"ש ר"ס של"ז. דאוסרים מרוצף אטו אינו מרוצף ובאינו מרוצף גופיה אינו אסור אלא משום דלמא אתי לאשוויי גומות. ובאמת אין לדמות כו' דאבוס שאני דשניהם הן אבוס של כלי הן אבוס של קרקע נקראים בשם אבוס:

לכן אבוס באבוס מחלף ובסי' של"ז שניהם קרקע ומחלף חדא באידך משא"כ שלחן בקרקע לא מחלף וכה"ג אמרי' בשבת דף קנ"א קרקע בקרקע מחלף מת בקרקע לא מחלף:

(ח) (ס"ק ח) בעצמות כו' ונהגו לעשות כו כמ"ש סי' שכ"ז סעיף ג' ועיין שם במ"א ס"ק א' דאם ה"ל מגררת מיוחד לשבת והם דברי הש"ס בשבת דף קמ"ז ע"ב דרשב"י עשתה לו אמו מגררתא דכספא ופי' רש"י לשבת ולפי זה צ"ל ג"כ דהני אסקאקי של כסף מיוחדים לשבת דוקא:

דהא מ"א מביא ראיה מהאי דסי' שכ"ז סעיף ג':

(יא) (ס"ק יא) מותר כו' כרש"י דאוסר לכסותן דס"ל דכמו לטלטל לא הותר כ"א בי"ט ה"ה דלכסותן לא הותר כ"א בי"ט ולא בשבת:

(יב) (ס"ק יב) שאין עושים כו' ועיקר בא ליישב קושיית הרב"י על הרמב"ם שנתן ג"כ ה"ט שא"ע גרף ש"ר לכתחלה והקשה הרב"י למה נתן טעם אחר ממה דאמר הש"ס דבש"ס נתן טעם דאסור לבטל כלי מהיכנו ולכן כתב מ"א דודאי גם הרמב"ם א"ל דהטעם דאסור לבטל כ"מ אלא דקשה למה הוי ביטול כ"מ הא אפשר לשפוך הדלף ואע"ג דהדלף אינו ראוי מ"מ הוי כגרף של רעי ואח"ז יהיה מותר לטלטל הכלי וא"כ לא הוי ביטול כ"מ לזה הוצרך לו' הטעם דאין עושים גרף ש"ר וע"כ כוונתו בעת שנותן הכלי תחתיו שלא לעשות גרף ש"ר לכתחלה אלא להניחו שם כל השבת ולכן שפיר הוי ביטול כ"מ:

(יג) (ס"ק יג) מותר כו' ודוקא כו' דאם אינו נתון במקום שהוא שם. אסור להכניס מטתו שם כדי שיהיה לו כגרף ש"ר ולא הותר בסי' ש"ח אלא במקום פסידא ע"ש:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.