כף החיים/אורח חיים/שלט

כף החיים ‏ אורח חיים שלט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אין רוכבין ע"ג בהמה. והטעם גזירה שמא יחתוך זמורה להנהיגה כמ"ש לעיל סי' ש"ה או' ס"ב. ועיין בדברנו לשם על סעי' ח"י בס"ד:

ב

ב) שם. אין רוכבין ע"ג בהמה. יש להתיר להולך במדבר להערים בשבת ולישן תוך המחאר"ה קודם מעט שנוסעת השיירא ויאמר למינם בעינא והגוים ישאוהו ויניחו המחאר"ה על הגמל כמנהג ואף דלא הוי צורבא מרבנן מוטב לו שיעשה הערמה זו ממה שילך ברגליו ויעשה איסור תחומין. הרדב"ז בתשו' חדשות הנדפסות באשכנז סי' תק"ס. ורמזה מהריק"ש ושם האריך דיותר טוב שילך ברגליו ממה שירכוב על הגמל דשם יש ב' או ג' איסורין ובהולך ברגליו הוא איסור א' וע"כ אם אין סכנה בהולך ברגליו טפי עדיף ללכת ברגליו יעו"ש. מחב"ר הי' זה או ג' ובסי' ת"ד או' ב' ועיין בדברינו לשם או' ט' וכבר כתבנו מזה לעיל סי' רס"ו על הגה דסעי' ב' יעו"ש:

ג

ג) [סעיף ב'] אין שטין וכו'. גזירה שמא יעשה חבית של שייטין. ביצה ל"ו ע"ב. והיינו כלי של גומא שאורגין אותו ועושין כמין חבית ארוכה ולמדין בו לשוט. רש"י שם:

ד

ד) שם. אפי' בבריכה שבחצר. דליכה למיגזר שמא יתיז מים ברגליו חוץ לארבע אמות. רש"י שבת מ' ע"ב:

ה

ה) שם. דמי לנהר. והוי בכלל גזירה שמא יעשה חבית של שייטין:

ו

ו) שם. ואם יש לה שפה סביב וכו'. היינו כמין כתלים גבוהין מכל צד:

ז

ז) שם ואם יש לה שפה מותר. דכיון שיש לה שפה דמיא לכלי ובכלי לא אסרו לשוט דליכא למיגזר בכלי שמא יעשה חבית של שייטין. ב"ח. ט"ז סק"א:

ח

ח) [סעיף ג'] אין מטפחין להכות כף אל כף וכו'. וכ"כ לקמן בסי' תקכ"ד והוא מפי' רש"י ביצה דף ל' ע"א ול"ו ע"ב אבל בסי' הקודם סעי' ד' כתב לא יספוק כף אל כף וכו' והוא מפי' רש"י עירובין ק"ד ע"א ושבת קמ"ח ע"ב יעו"ש. וכתב הב"ח ליישוב זה דבין מספקין ובין מטפחין כל אתד תרווייהו משמע (ר"ל על כף ועל ירך) אלא דרך בני אדם להכות כף אל כף בתחלה ואח"כ להכות כף על ירך או על לבו ולפיכך בעירובין דתני בברייתא ובלבד שלא יספק ולא יטפח כיון דנקט ברישא ולא יספוק פירש"י יספוק כף אל כף יטפח ידו על לבו אבל בפ' משילין (ביצה) דתנן אפכא ולא מטפחין ולא מספקין פירש"י ג"כ אפכא אין מטפחין בידים ואין מספקין על ירך יעו"ש:

ט

ט) שם אין מטפחין וכו'. לא בחמתו ולא דרך שמחה. טור סי' תקכ"ד. גזירה שמא יתקן כלי שיר לשורר או לקונן. ר"ז או' ב':

י

י) שם. ולא מרקדין וכו'. וביום שמחת תורה מותר לרקד בשעה שאומרים קילוסים דתורה דנהגו בו היתר משום כבוד התורה כיון דלית ביה אלא משום שבות. ב"י בשם מהרי"ק ט"ז סק"ב מ"א סק"א. וכ"כ האחרונים. וזוג המקשקש גרע טפי דדמי לכלי שיר ואין להתיר לכבוד התורה רק טיפוח וריקוד. מש"ז או' ב'. ולרקד לפני חתן וכלה אסור. א"א או' א' ר"ז או' ב'. ועיין לקמן או' י"ג:

יא

יא) שם. או אחת כנגד אחת וכו'. דהיינו להקיש בגודל ובאמה שבאצבעותיו ב"י:

יב

יב) שם. או אחת כנגד אחת וכו'. ואין להקשות ע"ז מדתנן פ"ק דיומא (דף י"ט ע"ב) שהיו מכים לפני כ"ג באצבע צרידא דשאני מקדש שאין בו משום שבות. כ"מ פכ"ג דין ד' והמ"א סק"ב כתב דשאני התם שהיו מכים להקיצו ולא הוי קול של שיר כמ"ש רסי' של"ח ולכן כתב (הרמב"ם והש"ע) כדרך המשוררים עכ"ל ור"ל כיון דמכיס בכח כדי להקיצו לא הוי קול של שיר ומותר אפי' חוץ למקדש דהיינו בכל מקום וכמ"ש לעיל סי' של"ח או' ה' יעו"ש:

יג

יג) שם בהגה. וי"א דבזה"ז הכל שרי וכו'. אמנם בב"י כתב לפי מ"ש מהרי"ק שביום שמחת תורה מותר לרקד נראה מדבריו דלית ליה חילוק בין ימי חכמי התלמוד ליומי דידן כמו שחילקו התו' וכ"נ שהוא דעת הפו' שסתמו דבריהם ולא חילקו בכך עכ"ל ומהרש"ל פ"ה דביצה סי' ו' כתב אעפ"י שכל המחברים לא חילקו בין האידנא לימים ראשונים מ"מ בצירוף טעמי מצוה יש לחלק עו"ש והביאו שכנה"ג בהגב"י או' ג'. מיהו דעת האחרונים להחמיר אף לצורך מצות נישואין כמ"ש לעיל סוף או' יו"ד יעו"ש

יד

יד) שם בהגה. ואפשר שעל זה נהנו להקל בכל. ודוקא בטיפוח וריקוד מקילין ולא בקשקוש זוג ושאר דברים. א"ר או' א'. וכ"ז להמקיצין אבל כל יר"ש יחמיר לעצמו וגם לאנשי ביתו ואפי' לצורך מצוה וכמ"ש באו' הקודם:

טו

טו) [סעיף ד'] אין דנין ולא מקדשין ולא חולצין ולא מיבמין וכלהו טעמא גזירה שמא יכתוב ביצה ל"ז ע"א. ופרש"י שמא יכתוב פסק דין לדינין ושטר אירוסין לקדושין ושטר חליצה לחולצת וכתובה ליבמה עכ"ל ובירושלמי איתא בכל מושבותיכם מכאן לבתי דינין שלא יהא דנין בשבת, והביאו בס' החינוך פ' ויקהל וכתב הטעם שרצה השי"ת לכבד יום זה שימצאו בו מנוחה הכל גם החוטאים וחייבים משל למלך גדול שקרא בני המדינת יום א' לסעודה וכו'. א"ר או' ב':

טז

טז) אבל מותר לחבר שיר על פה במשקל ולא גזרינן שמא יכתוב כי אין לנו אלא מה שמפורש ברז"ל אבל אם היה עליו לטורח והוא משורר שציע"ר ויהי שירו ביגיעה רבה אסור משום טורח שבת. מהר"ם פרובינצא"ל בתשו' כ"י סי' מ"ו. ברכ"י או' ז':

יז

טוב) שם. אין דנין. וכן אין מסדרין טענות בשבת. שה"ג פ' זה בורר. כנה"ג בהגה"ט. מ"א סק"ג. ואפי' לסדרן הבעל דין לעצמו בביתו כדי שיהיו שגורין בפיו מערכי לבו ומענה לשונו שנונים ודברי טענותיו מחודדים בפיו בבואו לפני הדיינים יום מחר או יום אחר אסור משום ודבר דבר. מו"ק. מחב"ר או' ז' שע"ת או' ג':

יח

חי) הדיין שכבר שמע טענות בע"ד פשוט שמותר לו לעיין בפסקי הפו' בשבת ולעמוד על אמיתות הדין. ואפי' הבע"ד אם בר הכי הוא הרב. הנ"ז שם. מחב"ר או' ח' שע"ת שם:

יט

יט) רבינו גרשום תיקן שלא לקבול ולבטל התפלה בשבת ומיהו נראה דדוקא בביטול תפלה לא מצי למיעבד אבל לקבול כגון על טענת בתולים מצי אפי' לאחר התקנה. ובשביל טענת הקהל מתיר ר' גרשום לבטל גם התפלה בשבת. שה"ג שם. כנה"ג שם. מ"א שם. וכתב המו"ק ע"ז נ"ל פירושו בשביל יחיד כנגד יחיד לא הותר וכו' אבל יחיד שיש לו צעקת חמס כנגד הקהל דאלימי טפי שרי אפי' בשבת וכו' יעו"ש. והביאו מחב"ר או' ט' וכתב שכ"כ ג"כ בשו"ת מהר"ם בר ברוך בסוף התשובות דקי"ב ע"א יעו"ש:

כ

ך) אם יש לישראל דין עם עכו"ם בערכותיהם בין שנתבע הישראל והוזמן לדין לעמוד בשבת במקום המשפט לשמוע טענות העכו"ם ולקבל פס"ד או להפך. מותר להעשות כן ע"י מליץ עכו"ם הטוען בעד ישראל ובא בשליחותו לערוך דבריו של ישראל אם הוזקק לכך וא"א לדחותו ליום דין אחר. מו"ק. מחב"ר או' יו"ד.

כא

כא) איש יהודי שהביאו בעיר בשבת נגוע ומוכה ומסוכן למות ויודע עדות עגונה שנהרג בעלה מותר לב"ד ללכת אצלו לקבל עדותו משום תקנת עגונות. הרב שבות יעקב ח"א סי' י"ד. ברכ"י או' א'. וכמו כן נראה דמותר לקבל עדות על ענין איסורים. רו"ח א' ד'.

כב

כב) שם אין דנין. איסור שנתערב בהיתר בשבת או בע"ש ולא נודע לו עד בשבת מותר לחכם לשער בדעתו ולמראה עיניו אם יש ששים לבטל האיסור ולהתיר בשבת. תה"ד סי' ר"ד. וכ"כ בית יהודה א"ח סי' כ"ט. ברכ"י או' ו'. ומיהו אם אינו יכול לשער באומד הדעת ורוצה למדוד בכלי שיש בו שיעור ס' כתב בית יהודה שם דאסור. אבל מהר"י מברונא סי' מ"ו כתב דמותר. וכ"כ עיקרי הד"ט סי" י"ד או' פ"א. וכ"כ לעיל סי' ש"ו או' ס"ב יעו"ש. ומיהו עי"ש במהר"י מברונא שכתב דאפי' אם היה יכול לשאול בע"ש מותר לשאול עליו בשבת אם הוא לצורך שבת יעו"ש. אמנם כבר כתבנו לעיל סי' ש"ו או' ס"ב דיש אוסרין לשאול בשבת אם נודע לו בע"ש כתה"ד וע"כ נראה דאין להקל כ"א היכא דאין לו דבר אחר לאכול או שיש הפסד כגון דאם לא יתירנו לאכול היום יפסיד ויסריח דאז יש לסמוך על סברת מהר"י מברונא ולהתיר לשאול בשבת אפי' בדבר שהיה יכול לשאול עליו בע"ש.

כג

כג) אין דנין בשבת לא דיני ממונות ולא דיני קנסות וכדומה כ"א דוקא דין איסור והיתר כמ"ש הרב בית יהודה חא"ח סי' כ"ט יעו"ש. רו"ח או' א'.

כד

כד) שם אין דנין ומ"מ יש לדיינים ולב"ד בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר לנהוג כמ"ש מרן ז"ל בש"ע סס"י תקכ"ט בה' יו"ט יעו"ש וכמו כן יש לנהוג בשבת להיות השוטרים מסבבין בעיר להזהיר את העם שלא יחלל את השבת להיות יוצאים באיזה חפץ במקום שאין שם עירוב או לשחוק בשווקים באגוזים וכדומה דאיכא משום אשוויי גומות ואצ"ל אם יהיה השחוק במעות בשבת וגם לחפש במבואות הגוים ובשפת הנהרות והים ובבתי קרקסאות של גוים שימצא שותים יין של גוים ואוכלים מאכלות אסורות או לפעמים להיות שותים טוטין בשבת וגם מושב לצים האנשים ונשים וכדומה. רו"ח או' ב' וכתב שכן הוא המנהג בעירו אזמיר יע"א יעו"ש. ובכלל זה צריך לתקן לדרוש הת"ח בבתי כנסיות בכל שבת מעין פ' השבוע ודברי מוסר וקצת מדינים הנצרכים כדי שיהיו המון העם רגילים בהם.

כה

כה) שם הגה. ולכן אסור לתפוס וכו'. כ"כ מרן ז"ל בב"י סס"י רס"ג בשם רב שרירא גאון דאין מכניסין לבית הסוהר ביו"ט וכ"ש בשבת יעו"ש. ועיין פתה"ד או' ד' מה שהאריך בזה והעלה כדברי מרן ומור"ם ז"ל שאוסרין ורק יש להשגיח עליו בעינא פקיחא שלא יברח יעו"ש.

כו

כו) שם הגה. ולהכניס לבית הסהר וכו'. הקשה בס' בגדי ישע הלא מקרא מלא הוא ויניחו אותו במשמר וכו' וא"כ נעשה בשבת שהרי מוצאים אותו מקושש ביום השבת ואם ביום השבת לא ברח גם אחר השבת לא יברח אלא ודאי דבשבת נתנוהו במשמר. ואפשר כיון שהוא על חילול שבת שרי ועוד שהיה למגדר מילתא עכ"ל. ולי נראה דהרמ"א מדייק לתפוס לבית הסוהר אבל במשמר משמע שנתנו שומרים עליו לשמרו ולא לבית המשמר והתפיסה נתנוהו. כר"ש. וכ"כ הפתה"ד או' ה':

כז

כז) מי שרוצה לברוח ולעגן את אשתו מותר לחובשו ביום שבת. שבי"י ח"א סי' י"ד. ברכ"י או' ב' שע"ת או' ג':

כח

כח) שם בהגה. וכ"ש דאסור להלקות וכו'. וכ"כ הרמב"ם פכ"ד דין ז' אין עונשין בשבת ואעפ"י שהעונש מ"ע אינה דוחה שבת. כיצד הרי שנתחייב בב"ד מלקות או מיתה אין מלקין אותו ואין ממיתין אותו בשבת. שנאמר לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. זו הזהרה לב"ד שלא ישרפו בשבת מי שנתחייב שריפה וה"ה לשאר עונשין עכ"ל. והביאו מ"א סק"ג יעו"ש.

כט

כט) ועיין במשנה למלך שם שנסתפק בהא דכתב הרמב"ם פ"א מה' רוצח שהרודף אחר חבירו ניתן להצילו בנפשו. וכן הרודף אחר אחד מכל העריות חוץ מן הבהמה דניתן להצילו מן העבירה בנפשו. אם היה זה בשבת מהו שנחלל שבת בשביל הצלתו מן העבירה. וכתב דברודף אחר חבירו להורגו פשיטא לי דמחללין שבת כדי להצילו דאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש ודמו של רודף כבר התירתו תורה ובשביל שהוא שבת פשיטא שלא נניחנו להורגו. אך מאי דמספקא לי הוא ברודף אחר א' מכל העריות דאף שהתורה התירה דמו אפשר שלא נחלל שבת יעו"ש. והביאו התו"ש או' ו' וכתב עליו כיון דפשיטא ליה דהרודף אחר חבירו להורגו דמותר להצילו בנפשו אפי' בשבת א"כ ה"ה נמי הרודף אחר הערוה דהא איתקש נערה המאורסה לרוצח יעו"ש. וכ"כ הברכ"י או' ד' דדעת התו' והרא"ש כהרי"ף ורב שרירא גאון שהביא הרב משנה למלך שם דגם ברודף אחר הערוה מותר להצילו בנפשו בשבת יעו"ש. וכ"כ בספרו מחב"ר או' ה' בשם כמה פו' יעו"ש. ועיין בח"מ סי' תכ"ה.

ל

ל) והנה בועל ארמית דקנאים פוגעין בו אם הוא בפרהסיא בפני עשרה מישראל (כמ"ש באה"ע סעי' ב' בהגה ובח"מ סי' תכ"ה סעי' ד' בהגה) י"ל דכ"ע מודים דאין פוגעין בו בשבת ולחלל שבת. א"א או' ג':

לא

לא) איתא בסנהדרין (דף פ"ח ע"ב) שבשבת לא היו יושבין הסנהדרין בלשכת הגזית רק בחול שלא יהא נראה כאלו דנין בשבת. ונ"ל דמה"ט אסור לקבוע מקום (לפי שצריך לקבוע מקום לחליצה מבע"י כמ"ש באה"ע סי' קס"ט סעי' ד' וכסדר החליצה שם סעי' ו') לחליצה בשבת. מ"א סק"ג. ור"ל מפני שנראה כאלו יושבים לדון. וכ"כ הר"ז או' ג' מיהו הרב שבו"י ח"א סי' י"ד חלק על דברי מ"א הנ"ז דהתם קאי על סנהדרין הדנין דיני נפשות אבל עתה שאין דנין רק דיני ממונות והוא גזירה דרבנן שמא יכתוב לא גזרינן כולי האי ואין לגזור גזירה חדשה יעו"ש. והביאו הברכ"י או' ה' אמנם דעת האחרונים כהמ"א. וכ"ה באה"ע סי' קס"ט בסדר החליצה סעי' ח' יעו"ש:

לב

לב) וחליצה באחד בשבת קובעים מקום בע"ש קודם ברכי כמ"ש באה"ע שם בסדר החליצה סעי' ח' ובאה"ט שם ס"ק י"ב. אבל לא במו"ש. פ"ת שם או' ד'. והוי יודע כל אלו משום שבות וביה"ש לא גזרינן אם יש צורך גדול כבסי' רס"ב ושמ"ב ואם אירע בע"ש ביה"ש עדיין יוכלו לקבוע מקום. א"א או' ג'. וכ"כ פ"ת באה"ע שם או' ה':

לג

לג) שם. ואין מקדשין. ואפי' אם קידש קודם שבת אסור לעשות את החופה בשבת כמ"ש לקמן או' מ"ג יעו"ש:

לד

לד) שם הגה. ויש מתירין לקדש וכו'. כ"כ הר"ן בשם ר"ת אבל בתשו' חזר בו ר"ת וכתב שאין מקדשין אשה בשבת אלא מתוך דוחק גדול וגם לא היה מורה כן הלכה למעשה כמ"ש בב"י יעו"ש. וכתב הב"ח ועכשיו כשנמשכה החופה עד הלילה סומכין על הוראת ר"ת קודם חזרה ועושין הקידושין והחופה בלילה ממש דגדול כבוד הבריות שדוחה לאו דלא תסור שבתורה כדאיתא פ' מי שמיתו. ועוד משום הפסד ממון שיפסיד מה שהכין. וכן דוחין אבילות במי שמת אביו כדאיתא ריש כתובות עכ"ל וכ"כ כנה"ג בהגב"י שהרמ"א ז"ל עשה מעשה בקראקא ביתומה אחת עניה שהיתה משודכת ונתעצמו בנדוניא עד שתי שעות משחשיכה ולא נמנע הגאון מלתת לה קידושין שהיה חושש שמא מתוך כך יתבטל הדבר יעו"ש. וכ"כ בשכנה"ג הגב"י או' ד' ח"א כלל ל"ח או' ו':

לה

לה) שם בהגה. ואפשר דה"ה הכניסה וכו'. כלומר ולא תימא היאך קונה קנין בשבת שהרי ע"י הכניסה לחופה קנאה ליורשה אפ"ה כיון שעדיין לא קיים פריה ורביה ואין לו אשה אחרת מותר לעשות חופה ביום שבת עו"ש או' ב' וכ"ז לדעת המתירין בשעת הדחק:

לו

לו) שם בהגה. ואפשר דה"ה הכניסה וכו'. ומ"מ לכתחלה יש ליזהר ביותר שלא לאחר החופה כי כמה עבירות באין מזה. מ"א סק"ד. תו"ש או' ח' ר"ז או' ה' וכל ירא שמים יחמיר לעצמו שלא לעשות כלל נישואין בשבת כמ"ש באה"ע סי' ס"ד סעי' ה' ר"ז שם. וביה"ש פשיטא דשרי להכניס לחופה דלא גזרו על שבות במקום מצוה כמ"ש סי' רס"א ושמ"ב כ"כ הט"ז וב"ש סק"ו באה"ע שם. תו"ש או' ט' אך לכתחלה יש ליזהר מאד שלא לאחר כל כך כנ"ז. וכ"כ האחרונים:

לז

לז) אם נתאחר החופה וביד השושבינין נרות צריך לסלק וליתן לעכו"ם. מש"ז סוף הסי':

לח

לח) שם בהגה. ואע"ג דלא ק"ל הכי. כמ"ש באה"ע סי' ס"ד סעי' ה':

לט

לט) שם בהגה. מ"מ סומכים ע"ז בשעת הדחק וכו'. וכ"כ בתשו' שער הזקנים ח"ב בבית מלוה דף ח"י באריכות להתיר ג"כ בשעת הדחק יעו"ש. פ"ת. פת"ע או' ז'

מ

מ) שם בהגה. והוי ביוש לכלה וכו'. ואמנם במקום שאין שם כל התנאים הנ"ז אין להתיר ופשיטא שיהיו נזהרים לכתחלה שלא יבואו לידי כך. ח"א כלל ל"ח או' ו':

מא

מא) שם ולא חולצין. עיין לעיל או' ל"א ול"ב.

מב

מב) שם ולא מיבמין. גזירה שמא יכתוב לה כתובה כמ"ש לעיל או' ט"ו. ועוד דבמה שמיבם אותה נקנית לו והרי היא כאשתו לכל דבר כמ"ש באה"ע רס"י קס"ח וא"כ הו"ל כקונה קנין בשבת. ואפי' אם קידש ועשה חופה מבע"י אסור ליבם בשבת משום דביבמה אין קונה בה מה"ת אלא ביאה לא זולת כמ"ש באה"ע סי' ק"ע סעי' ב' בהגה יעו"ש וא"כ הו"ל כקונה בשבת:

מג

מג) שם. ואין כונסין. ואפי' קידשה מבע"י אסור לכונסה לחופה בשבת. מפני שעי"כ קונה אותה ליורשה ב"י בשם הר"ן. וכ"כ באה"ע סי' ס"ד סעי' ה' יעו"ש. א"ז או' ה' וכבר כתב מור"ם ז"ל קודם לזה דיש מתירין למי שאין לו אשה ובנים ובשעת הדחק וכתבנו על דבריו קחנו משם:

מד

מד) שם. ולא מקדישין וכו'. פי' הוא המקדיש בהמה או שאר דברים למזבח או לבדק הבית. מעריכין כגון שאמר ערכי עלי דק"ל שנותן כפי שניו כמ"ש בפרשה. ולא מחרימין כגון שאומר בהמה זו חרם וסתם חרמים הוא לבדק הבית. ומפרש בגמ' משום גזירת מקח וממכר. ואין להקשות הא מקח וממכר לא מיתסר אלא מדרבנן והו"ל גזירה לגזירה כבר כתב הר"ן דהני בהדיה מקח וממכר חדא מילתא היא ואיכא משום החלופי. עו"ש או' ב':

מה

מה) שם. ולא מקדישין וכו'. ואי שרי להפקיר בשבת ויו"ט עיין לעיל סי' רמ"ו או' מ"ז שהבאנו פלוגתא בזה וכתבנו דכדי להנצל מאיסורא שרי דיש לסמוך על המתירין יעו"ש:

מו

מו) שם. ולא מקדישין. ומה שנוהגין שפעם ראשונה שמכניס אדם בנו לבהכ"נ מביא נר שעוה בידו ואפי' בשבת עיין לעיל סי' ש"ח או' מ"א שהבאנו פלוגתא בזה אם יש בו משום מוקצה או משום מקדיש יעו"ש. וכ"כ יכין ובועז ח"ב סי' ו' להתיר. והביאו מחב"ר בזה הסי' או' י"ב. ומ"מ אם אירע הכנסתו בשבת יש להקדים להכניסו מע"ש כדי לצאת אליבא דכ"ע:

מז

מז) שם. ולא מקדישין. אבל מותר לפסוק צדקה ולידור להקדש או שמן למאור וכיוצא כמ"ש לעיל סי' ש"ו סעי' ו' ובדברינו לשם בס"ד יעו"ש:

מח

מח) שם. ולא מחרימין. אם אינו מעסק השבת. וה"ה אם הוא דבר גדול על הכלל כמו שמצינו בתשו' הרשב"א שהחרים בשבת יושבי פרובינצ"א שעסקו בלימוד חכמי הטבע כל ימיהם. ט"ז ביו"ד סי' רכ"ח סק"ו ובסי' זה סק"ד:

מט

מט) שם. ולא מחרימין. לנדות ולהחרים אדם בשבת כפי הדין אין רשאין אם לא שהוא מחלל שבת שראוי לנדותו. רשד"ם חא"ח סי' ח' וכ"כ בס"ח סי' ת"ט: ונראה שם מדבריו דמדינא שרי אלא שאין ראוי לקלל ביום ברוך יעו"ש. אבל בס' שארית יהודה דף מ"ט ע"ב כתב לנדות ולהחרים לאיש מותר. ונראין דבריו וכ"ה המנהג הפשוט. וכ"כ בפי' בתשו' הגאונים סי' יו"ד. וכן הסכים הר"י אדרבי סי' ש"ח, ומתוך דבריו נראה דדוקא יחיד מותר להחרים אבל לא צבור. כנה"ג בהגב"י וכ"כ בשכנה"ג הגב"י או' י"ד דבתשו' כ"י למהר"א גאליקו ומהר"ש אבסאבן כתוב להתיר כדברי שארית יהודה ועיין עוד לעיל סי' ש"ו סעי' י"ב בהגה ובדברינו לשם בס"ד. ולהתיר נדרים עיין לקמן סי' שמ"א:

נ

נ) שם. ולא מפרישין תרומות וכו'. שזה דומה למקדיש אותן פירות שהפריש ועוד מפני שהוא כמתקן אותן בשבת. הרמב"ם פכ"ג דין י"ד

נא

נא) שם. ולא מפרישין תרומות וכו'. ואם הפריש בשבת או ביו"ט בשוגג יאכל ממה שהתקין במזיד לא יאכל עד מו"ש. ובין כך ובין כך תיקן את הפירות. הרמב"ם שם דין ט"ו. וכתב הפר"ח ביו"ד סי' צ"ט טעמו דבאיסור דאורייתא קנסו שוגג אטו מזיד אבל במעשר דהוי שבות לא קנסו והוכיח כן מדברי הרמב"ם והרשב"א והרא"ש דלא קנסינן שוגג אטו מזיד בדרבנן יעו"ש. וכ"כ הריב"ש סי' רנ"ד דלא קנסינן שוגג אטו מזיד אלא במבשל דהוי מה"ת יעו"ש. והב"ד הער"ה בסי' זה או' ב' יעו"ש. מיהי המ"א סק"ז כתב בשם הר"ן דאם הפריש דינו כמבשל בשבת ברס"י שי"ח. וכתב המחה"ש דר"ל במזיד אסור לו לעולם ולאחרים מותר במו"ש מיד. ובשוגג בו ביום אסור בין לו בין לאחרים ולמו"ש מותר גם לעצמו מיד יעו"ש. והר"ז או' ז' כתב במזיד לא יאכל בו ביום לא הוא ולא אחרים כדין העושה כל דבר האסור מד"ס במזיד שאסור להנות ממנו אפי' אחרים עד למו"ש ובמו"ש מותר מיד אפי' לו עכ"ל. ועיין לעיל סי' שי"ח או' ז':

נב

נב) שם. ולא מפרישין תרומות וכו'. וכן אין מפרישין חלה במבואר לקמן ס' תק"ו סעי' ג' וכ"כ ח"א כלל ל"ח או' ו' ועיין לעיל סי' רס"א או' ד':

נג

נג) שם. ואין פודין הבן. משום דהוי כמקח וממכר ומטעם זה גם ביו"ט אין פודין אותו וה"ה בתשו' הריב"ש סי' קנ"ז. ש"ך ביו"ד סי' ש"ה ס"ק י"ב:

נד

נד) שם. ואין פודין הבן. ואם חל יום ל"א בשבת ימתין עד יום א' ש"ע שם סעי' י"ד. ואם עבר ופדה בשבת ע"י משכון כלי כסף א"צ לפדותו שנית ומ"מ כיון שאינן בני תורה ראוי לגזור על האב והכהן שיתענו בה"ב כדי שלא יבואו לזלזל בשבת. שבו"י ח"ב סי' ק"ז. ועיין מ"ש עליו הברכ"י ביו"ד סי' ש"ה או' טו"ב:

נה

נה) שם. ואין פודין הבן. ואפי' בכלי דדמי למקח וממכר ואין לומר יתן המעות לכהן בע"ש מ"מ איך יעשה עם הברכות והסעודה ואם יעשנה בע"ש עדיין לא חלה עליו המצוה ואיך יאמר וצונו ובשבת נמי לא דהשתא לאו מידי קעביד לכן ימתין עד יום א' תה"ד סי' רס"ט. וביו"ד סי' ש"ה כתב הב"ח דאם מלאו לו כ"ט יום י"ב שעות תשצ"ג חלקים (לפי שהשעה נחלקת לתתר"פ חלקים) ביום ו' יפדוהו ביום ו' דהוא חודש (של מהלך הלבנה) וכ"כ הש"ך שם ס"ק י"ט. אבל המ"א סק"ח כתב דאין לסמוך ע"ז והביא ראיות מהש"ס דחודש של תורה הוא ל' יום ולכן צריך שיגיע דוקא ליום ל"א ואח"כ לפדות יעו"ש. וכ"כ בשו"ת חכם צבי סי' קי"ד. פנים מאירות ח"א סי' ג' וכן הרב פרח מטה אהרן בתשו' ח"ב סי' פ"א חלק על הב"ח וש"ך והעלה דאף אם עשה כן בדיעבד יש לחזור ולפדותו אחר השבת ולא יברך יעו"ש והב"ד הברכ"י ביו"ד שם או' ט"ו וכתב וכן עיקר. וכ"כ הר"ז או' ו' וכ"כ האחרונים:

נה) ואם אירע יום ל"א ביו"ט א' דר"ה כתב הב"ח בתשו' סי' קכ"ד דטוב להקדים ולעשות הפדיון בער"ה אבל לפי המתבאר מדברי האחרונים ומתשו' הרדב"ז סי' תס"ו הדבר ברור שיפדוהו ביום צום גדליה ויעשה הסעודה בלילה אחר התענית וכבר כתב הש"ך דנהוג שפודין ביום התענית ועושין הסעודה בלילה אחר התענית יעו"ש ודוק היטב, ברכ"י שם או' ט"ז, ולעשות סעודת פדיון הבן בע"ש עיין לעיל סי' רמ"ט סעי' ב' בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

נו

ונ) שם. ולא מגרשין. אפי' אם הגט כבר נכתב והובא ע"י שליח לבוש ח"א כלל ל"ח או' ו' ועיין באה"ע סי' קכ"ז סעי' ד':

נז

זנ) שם. אלא א"כ הוא גט שכיב מרע וכו'. ומיירי שנכתב הגט בע"ש ולא נכתב בו זמן היום אלא כתב בו שבוע זו סתם דכשר בכה"ג כמ"ש באה"ע סי' קכ"ז סעי' ז' דאם לא כן הו"ל מוקדם ופסול. מ"א סק"ט. תו"ש או' י"ב. ועיין באה"ע סי' קל"ו סעי' ז' וב"ש שם סק"ז ודוק:

נח

חנ) ואם מותר לטלטל הגט בשבת עיין לעיל סי' ש"ז או' קי"ט

נט

נט) שם. וכולם אם נעשו שוגגין וכו'. שוגג מיקרי כגון ששכח שהיום שבת ועשה מלאכה או שיודע שהיום שבת אלא שסבר שדבר זה מותר לעשותו כמבואר פ' כלל גדול ובהרמב"ם ה' שגגות פ"ז יעו"ש:

ס

ס) שם. או מזידין וכו'. שמעינן מזה דמאן דעבר ואקני בשבת מקרקעי או מטלטלי הקנאתו הקנאה. ב"י:

סא

סא) [סעיף ה'] הנושא את האלמנה וכו'. וה"ה גרושה לבוש

סב

סב) שם. הנושא את האלמנה וכו'. לפי שהאלמנה אין חופה קונה בה אלא ע"י יחוד של ביאה (ר"ל יחוד הראוי לביאה שאין שם אדם אף שלא בא עליה) זוכה במציאתה ובמעשה ידיה. לפיכך צריך להתייחד עמה קודם שבת כדי שלא יהא כקונה קנין בשבת. כ"כ באה"ע סי' ס"ד סעי' ה' מיהו הב"ח שם כתב שצריך דוקא לבא עליה ביום ו' יעו"ש וכ"כ מן האחרונים. ובמהרי"ל כתב דאיכא סכנת מיתה בדבר למי שבא על האלמנה ביאה ראשונה בשבת. והביאו ב"ח סי' זה. שכנה"ג בהגב"י או' ו' מ"א סק"י. תו"ש או' י"ד. וע"כ לכתחלה יש ליזהר שלא לעשות נישואי אלמנה בע"ש ואם יש הכרח בדבר מאיזה סיבות יש לעשות ביאה ממש ביום ו' ולא סגי ביחיד קודם שבא ולבא עליה בשבת משום דסכנתא חמירא מאיסורא. ועיין לעיל סי' ר"מ ססעי' י"א ובדברינו לשם בס"ד:

סג

סג) ואם היתה טמאה מותר לכונסה בע"ש דשם אין מיחדין דהא אסירה משום נדה ואין כאן איסור קונה קנין בשבת דהא לא יבא עליה בשבת ביאה ראשונה כ"כ הט"ז באה"ע סי' ס"ד סק"א בשם הדרישה. וכ"כ ב"ש שם סק"ו. א"ר או' ה' ועיין באה"ע סי' כ"ב סעי' א':

סד

סד) כתב הרב חלקת מחוקק באה"ע סי' נ"ה סק"ח דאלמנה שיש לה נשואין בליל ה' והיתה נדה ונתיחדה עם החתן ע"י שני שומרים נראה דמותרת לטבול למחר ביום השבת דמאחר שנכנסה לביתו ביום ה' קנה אותה יעו"ש וכ"כ בסי' ס"א סק"ב, אבל המ"א ס"ק י"א חלק עליו וכתב דלא מהני יחוד באלמנה נדה כיון דאינו ראוי לביאה דבעינן יחוד ממש בלא שום שומר יעו"ש וכ"כ התו"ש או' י"ד ר"ז אות ח' ובלא"ה כבר כתבנו לעיל דיש סכנה בדבר אם יבא על האלמנה ביאה א' בשבת אפי' אם עשה ייחוד קודם שבת כראוי אמנם נ"מ לענין גרושה בליל שבת או אלמנה בליל יו"ט דליכא סכנה אם עשו יחוד הראוי לביאה מבע"י דמותר לבא עליהם בלילה דיש לסמוך על דעת הש"ע באה"ע סי' ס"ד סעי' ה' ודעמיה דמתירין ביחוד לביאה יעו"ש ועיין לעיל או' ס"ב:

סה

סה) כתב במהרי"ל אם חל טבילת אלמנה בליל שבת לא תטבול ג"כ במו"ש ותמתין עד ליל ב' ובחלקת מחוקק סי' ס"א מתיר לטבול (ר"ל אפי' בליל שבת כמ"ש באו' הקודם) ולבעול משום דאפי' מסרה האב לשלוחי הבעל קנה ואין דבריו נראין כמבואר במ"ב וכן המ"א השיג עליו ונראה דאם חל טבילתה במו"ש מותר. וכן הורה הגאון זקיני ז"ל, א"ר או' ה' ז"ל א"ר או' ה' ועיין ביו"ד סי' קצ"ז סוף הגה לסעי' ב':

סו

סו) שם לא בשבת וכו'. ונ"ל שאפי' הבתולה הנשאת בע"ש דק"ל חופה קונה לכל דבר (כמ"ש באה"ע רסי' ס"א) אפ"ה טוב וכשר הדבר לכתחלה ליחד אותם (אחר החופה) מבע"י והטעם מפני שיש מפקפקין על חופה שלנו שפורסין טלית על ד' קונדסין ומכניסין החתן והכלה לשם ולדבריהם נמצא כשיבעול הבתולה בשבת קינה קנין בשבת ע"י ביאה ויש לחוש לדבריהם ושמעתי שמקצת קהלות נוהגין מיד אחר החופה מיחדין אותם בחדר אחת ונכון וראוי לנהוג כן בכל מקום שעושין הנישואין בע"ש, מ"ב סי' ץ' ובקושטא יוצאין מערעור זה שלא במתכוין שביום ו' נכנס החתן ואוכל עם הכלה בחדר א' צנוע הם לבדם וממילא נעשה היחוד קודם הלילה אלא שיש מהם שהחדר אינו סגור וכוין פתיחין ליה וכה"ג לא מיקרי יחיד, שכנה"ג בהגב"י או' יו"ד ועיין פ"ת באה"ע סי' נ"ה או' ב' מה שהאריך בענין זה יעו"ש:

סז

סז) שם לא בשבת ולא ביו"ט. ועיו"ט חמור מע"ש דאלו ע"ש ביה"ש כל שבות לא גזור במצוה ועיו"ט ביה"ש יש איסור תורה אין מערבין שמחה בשמחה, א"א או' י"ב ועיין לקמן סי' תקמ"ו:

סח

סח) [סעיף ו'] אסור לאדם להושיט במים וכו'. ונראה דהיינו דוקא בשותה מים מן הנהר אבל מן הכלי שרי דאפי' הוא בעצמו מותר לשוט כשיש שפה לבריכה במ"ש סעי' ב' ב"ח מ"א ס"ק י"ב א"ר או' ו' תו"ש או' ט"ו ר"ז או' ט' ואפי' בכלי גדול מאד שרי דלא שייך שמא יעשה חביות של שייטין כבסעי' ב' א"א או' י"ב, וכן בבריכה לה שפה שרי כדלעיל סעי' ב' אחרונים:

סט

סט) אם משקין בכלי וכמו קשים וקסמים על פני כולו אסור ליטלם ביד דהוי פסולת מאוכל ואף לסלקם לצד אפשר דאסור כה"ג. א"א או' י"ד אלא יש לסלקם לצד ע"י נפיחה או לשופכם מן הכלי דכיון דנשפך עם הקסמים מעט משקין לא הוי בורר ועיין לעיל סי' שי"ט או' מ"ב:

ע

ע) [סעיף ז'] ספינה אם היא יושבת וכו'. והיינו בנכנס לטייל אבל אם כדי לנסוע בשבת אסור משום דדמי לשט. ב"י וכ"כ לעיל סי' רמ"ח או' כ"ע יעו"ש ורק אם קנה בה שביתה מבע"י שרי כמבואר לעיל בסי' רמ"ח סעי' ג' יעו"ש ועיין לקמן אות ע"ב:

עא

עא) שם אם היא יושבת וכו'. ואסור להערים לישן בספינה ויודע שהעכו"ם יוליך אותה בשבת ואפי' לת"ח דאין בזה"ז ת"ח. מ"מ פכ"ג ב"י מ"א ס"ק י"ג תו"ש או' ט"ז ר"ז או' י"א:

עב

עב) ואם נכנס בה מע"ש שרי דלא הוי כשט ומ"מ אסור לצאת מספינה לספינה. מ"א שם תו"ש שם ועיין לעיל סי' רמ"ח סעי' ג' ובדברינו שם בס"ד.

עג

עג) אחד היה לו חוב גדול אצל עכו"ם ונודע שהוא חולה אסור להשכיר לו ספינה קטנה ללכת אצלו דלא ברי הזיקא דשמא לא ימות או שמא יצוה לפרוע. ר"י הלוי סי' ל"ב. ומשמע דאם ברי הזיקא כגון מפני לסטים מותר לעבור בספינה. ול"נ דאם התירו טלטול לא התירו ספינה דהא אפי' לדבר מצוה אסור כמ"ש סי' תרי"ג סעי' ו' מ"א שם. א"ר או' ז' ומיהו הח"א בכלל מ"ד או' ך כתב דבשביל מצוה עוברת וא"א בענין אחר וכן מי שיש לו חוב אצל עכו"ם ובריא הזיקא אם לא יעבור בשבת בספינה אפשר שיש לסמוך ולהתיר עכ"ל והיינו אם הספינה הולכת בשביל עכו"ם ובתוך התחום אמנם דעת האחרונים לאסור כמ"ש באו' שאא"ז:

עד

עד) ולעבור בספינה בתוך התחום כדי להתפלל במנין עיין בשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' י"ז שמתיר אם אינה הולכת בשביל ישראל לבד יעו"ש. והביאו שע"ת או' ח' יעו"ש. אמנם בשו"ת חו"י סי' קי"ט כתב דאין להקל יעו"ש. ומהרי"ע בס' בית יהודה דף ס"ז ע"ב כתב דגם מן הדין אסור יעו"ש. ובשו"ת שב יעקב סי' ט"ז האריך בצדדי ההיתר והגאון מהר"ר גבריאל השיב לו על כל דבריו ועוד האריך הרב המחבר ובסוף חשש להחמיר יעו"ש. והב"ד הברכ"י או' ט' יעו"ש. והא"א בסי' תרי"ג או' ח' כתב לאסור יעו"ש. וכ"כ בשו"ת רע"א סי' י"ג. וכ"כ הר"ז בסי' רמ"ח או' ט' דאסור לכנס בספינה בשבת עצמה אעפ"י שהולך לדבר מצוה ואפי' מהלכת למעלה מי"ט ואפ"י לילך לתוך בתחום ואפי' היא מהלכת בשביל גוים יעו"ש. ועיין בדברינו לשם או' ב':

עה

עה) ולעבור הרופא בשבת מעבורות המים ע"י גשר פורחת לצורך חולה שאין בו סכנה או לצורך המושל הגדול משום איבה ודרכי שלום שרי רק שיהא קצת קניית שביתה באותה ספינה מע"ש. עבה"ג פי' קכ"ג יעו"ש:

עו

עו) וכדי לעבור בספינה כדי לקרות בתורה בשביל רבים עיין בשו"ת מהר"ם שיק חא"ח סי' ק"י שכתב אם קונה שביתה מע"ש מותר לילך יעו"ש מיהו כבר כתבנו לעיל סי' רמ"ח או' ל"ה בענין להשלים מנין דהאחרונים חששו להחמיר אפי' בקנה שם שביתה ביה"ש יעו"ש וא"כ ה"ה לכאן דיש להחמיר וכ"מ ממ"ש באו' הקודם.

עז

עז) שם מותר ליכנס בה. ומי שבא בספינה בשבת אם מותר לצאת ממנה עיין לקמן סי' ת"ד ובדברינו לשם בס"ד.

עח

עח) שם. ואם היא קשורה וכו'. וצריך עוד תנאי אחר שיהא הקשר קשור הקצה האחד בספינה והקצה השני אצל היבשה. בנימין זאב סי' ר"ך. כנה"ג בהגב"י מ"א ס"ק י"ד. א"ר או' ז' תו"ש או' י"ז. ר"ז או' יו"ד:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---