פרי מגדים - שפתי דעת/יורה דעה/י

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־10:11, 17 ביולי 2020 מאת מושך בשבט (שיחה | תרומות) (סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט))
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרי מגדים - שפתי דעתTriangleArrow-Left.png יורה דעה TriangleArrow-Left.png י

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף



טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרכי משה
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
כף החיים
כרתי
פלתי
פרי מגדים - משבצות זהב
פרי מגדים - שפתי דעת
פתחי תשובה
ש"ך
נקודות הכסף (להש"ך)
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז
יד אברהם




לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

חדש אלא שחתך בקעת דמשמשי עבודת כוכבים אין אסורים עד שישמשו ש"ך. ור"ל דעבודת כוכבים עצמה של עובדי כוכבים אסור מיד ומשמשים עד שיעבדו וחתך עצים היינו להקטיר עליהם ואף דמשמשי משמשים הם נאסר עיין בתה"ק ובתב"ש אות ג':

ב[עריכה]

או ישן שהכשירו כדלקמן סימן קכ"א ש"ך וירצה בזה דאילו נעיצה שזכר כאן דיעבד הוא להמחבר כמ"ש באות ח'. לכן כתב כדלקמן הגעלה או משחזת:

ג[עריכה]

עש"ך וכוונתו דהא לכאורה קשה דסותר כאן למ"ש סימן קמ"ב דווקא דיעבד לכן אמר דשם מיירי בישן ואסור לכתחלה משום שמנונית כמ"ש רמ"א אם ליבנו שרי כו' ומיהו ליבנו לאו דווקא כמ"ש כאן הש"ך אות י' דרמ"א יודה לשחיטה די במשחזת. ולענין טבילה טוב לטבלו סכין של שחיטה בלא ברכה או עם כלי אחר:

ד[עריכה]

מפני עש"ך הנה שלשה דברים שכתב הוא לאו דוקא. ומ"ש עיין בסימן קמ"ב הוא ששם באות ז' הביא אטמי דקיימי לקורבנא שרי דהוה הפסד:

ה[עריכה]

עש"ך הנה שלש מחלוקת בדבר הר"מ ז"ל סובר בפ"ז מעובדי כוכבים דהבהמה כולה אסורה במסוכנת והרשב"א בקצר סובר דבכדי שכר לשחוט והרא"ש סובר שא"צ כלום והל"ח באות כ"א ד' קל"ו ב' תמה על הש"ע דכאן כתב לכתחלה אסור משמע דיעבד ש"ד ובסימן קמ"ב כתב דיעבד אסור והש"ך מיישב דכאן לא איירי אלא לענין איסור לשחוט לכתחלה ולקמן מבואר הדין לענין הבהמה והעלה דהרא"ש נמי לענין שלא יאסור כל הבהמה כהר"מ קאמר אבל יודה להרשב"א דיוליך וליכא כ"א ב' מחלוקת והביא ראיה מרי"ו: והתבו"ש אות ה' והפר"ח ד' השיגו עליו. הפר"ח דהרא"ש סובר בלא תערובת לא מהני הולכה כו' והתבו"ש דמהראיה שהביא הרא"ש ותיפוק ליה משום שמנונית כו' מוכח דיעבד א"צ כלום יע"ש וסבור הייתי לומר דנתערב באחרים הוה דרבנן בדבר חשוב סגי בהולכת הנאה ה"ה כאן כיון דל"ד לנטל כרכר דעיקר הבגד נגמר כו' וכאן לא הוה רק דרבנן ודמיא להתם ובזה יש ליישב מ"ש הלבוש א"ח סי' תמ"ה אם אפו בגחלי חמץ דיוליך ליה"מ ותמה הש"ך בקמ"ב אות ה' דבלא תערובת אסור ובסי' ק"י אות ב' תמה דווקא בעבודת כוכבים ולא בשאר איסורים הנה יש לומד גחלים הוה רק איסור דרבנן וכל בדרבנן מהני הולכה אלא שאני רואה דאף ע"י תערובת אותו הפת והבגד אסורים כמ"ש הש"ך אות ט' ואין כאן מקומו:

ו[עריכה]

עש"ך ובחר לו דרך הפרישה והב"ח בזה דפליגי הרא"ש והרשב"א להרשב"א סתם סכין שמנונית קרוש ע"פ ולהרא"ש מסתמא נקי הוא אלא בידוע שהוא ב"י או אב"י ואין מקונח אוסר הרא"ש דבעין אין פוגם וסובר עוד דכ"ע ביה"ש מפליט מסכין כ"ק ונעיצה פולטת כ"ק מסכין וזהו דרך הפרישה כמו שביארנו באורך בט"ז אות וי"ו ומה שהשיג עליו הב"ח בקו"א יש לומר דמ"ש הרשב"א בתה"א ט"ו א' דאין חום ביה"ש מפליט בלעו של סכין היינו כיון דנעצה י"פ אין כח בו להפליט מפגימות הסכין דאלו היה רותח גמור ודאי מפליט מכל הסכין אף בלא רוטב כיון דאיכא דוחקא כמבואר סימן צ"ד בהא דחתך בשר רותח בסכין חולבת יע"ש בס"ז במ"ש הר"ר פרץ בהגהות סמ"ק ומש"ה כ' דנעצה ומפליט מה שבקליפה כי סובר שהנעיצה מפליט מה שבקליפה ש"ד ואף בשיפה שמחסרת כ"ק מ"מ בפגימות הסכין אין שם בלע בשפע וגוש אין כח בחום ביה"ש להוציא ממנה ומיהו מ"ש הרשב"א בארוך או שיפה שאין על גבה כלום משמע דעיקר קפידא מה שטוח בעין ואולי ע"ג היינו בפנים סמוך כ"ק הוא ומה שכתוב הרשב"א בסכין ששחט טריפה ידיח אם רוצה לשחוט אין חום בית השחיטה מפליט אלמא שאין חום בית השחיטה מפליט צריך לומר לדעת הש"ך ז"ל דהיינו אף שבלוע הוא מעט וקלוש כיון דעל ידי חום בית השחיטה בלע ולא עוד אלא שבלע פעם אחת הילכך אין חום בית השחיטה מפליט אותו בלע הקלוש הא סכין ש"ע דבלע טובא על ידי אש ודאי יש כח בחום בית השחיטה להפליט בלעו אלא שהשיפה ונעיצה מעברין כ"ק והלכך אף דיעבד אם לא שפה ונעצה אסור להרשב"א כאן ועם זה יתישב מה שכתוב באות ח"י דלרשב"א אין מפליט חום ביה"ש היינו סכין שבלע ע"י חום ביה"ש ופ"א משא"כ ש"ע דבלע הרבה פעמים וע"י אש כו'. ובאות ח"י אבאר עוד. ומ"ש דכן משמע מרא"ש הא מדכתב דאב"י לא בעי קליפה ולא הדחה ואי איתא דבאינו מקונח מיידי אלא דנפגם אף בעין כסברת הט"ז באות וי"ו אכתי הדחה מיהא ליבעי הבשר דנט"ל לכתחילה אסור אלא בנקי מיירי ומש"ה אב"י אין צריך כלום ומיהו אכתי תקשה הא פליט הסכין וליבעי הדחה. ומ"ש דהמרדכי סובר דנעיצה לב"י לא מהני ובעי קליפה סובר דהמרדכי אף דיעבד אוסר בב"י בלא הגעלה אמנם באב"י אין הכרע ממרדכי אי סגי לכתחילה בנעיצה כיון דנט"ל דרבנן לא החמירו כאן או לאו. לזה אמר דמהר"מ ז"ל פי"ז ממ"א משמע ודאי אף באב"י אין לשחוט בסכין ש"ע ע"י נעיצה וסובר הש"ך דהר"מ נמי סובר סתם כ"ע אב"י ועי' פי"ז בסופו ממ"א ועי' מ"ש בס"ז אות וי"ו:

ז[עריכה]

שאין בו פגימות. כלומר גומות ש"ך דאל"כ אסור לשחוט בסכין שיש בו פגימות אף באמצע הסכין דע"כ שרינן רושם אומנין שהוא שוקע הא בגומות מורשא בזע כמבואר לעיל:

ח[עריכה]

עש"ך ופי' דברי הש"ע דווקא דיעבד בנעיצה ולא לכתחלה והוא כשיטת הר"מ ז"ל פי"ז ממ"א ה"ז שכתב דאם רוצה לשחוט יגעילנה או ישחיזנה הא נעיצה לא מהני לכתחלה ומ"ש דהשחזה מהני לכתחלה כן משמע מר"מ ז"ל. משום דאפשר לפרש מ"ש הר"מ אם היתה פגומה או רוצה לאכול חמין או לשחוט מלבנה או משחיזה מלבנה לשחיטה ומשחיזה לחמין דגרע שחיטה ע"י דוחקא וחום לז"א דמשמע ודוחק. ומ"ש דהר"ב יודה לכאן דהשחזה מהני לשחיטה אף דלא מהני לחמין וכבר נתבאר זאת:

ט[עריכה]

וע"כ יש לקלפו מדינא ואם נתבשל בלא קליפה כתב הב"ח דצריך ס' עיין לקמן צ"א ז' וס"ט ס' עכ"ל הש"ך ונרשם בטעות וצ"ל ס"ט אות ס"ד וצ"א אות ה' מיהו שם לא כתב להיפך ממ"ש הב"ח אלא דכ' כשאין הקליפה ניכרת א"צ ס' נגד הקליפה יע"ש:

י[עריכה]

מותר לשחוט פי' ע"י נעיצה. כ"ב בד"מ והל"ח כתב שצריך לסרס הג"ה זו צ"ע וחשב דר"ל שתהא מהופכת עכ"ל ש"ך. הנה הל"ח בדף קל"ו ב' אות ב"ג על מ"ש הרא"ש ואין לשחוט ע"ס שיקלוף כתב הל"ה וע"ז מסיים רמ"א בשעת הדחק שרי לשחוט כה"ג כך סרסה להג"ה זו מבואר מדבריו דהבין דצ"ל מהופך דאין לשחוט ע"ס לקלוף ובשעת הדחק יש לשחוט כה"ג היינו ע"ס שיקלוף ובד"מ לא כתב כן כ"א אנעיצה שיש לשחוט לכתחילה בלי שיקלפנו אח"כ והשב המי"ט בעצמו דרצה לומר דסידור הג"ה צריך להיות מהופך כי יותר נאות הוא לכתוב כך על מה שסיים המחבר ואם קלף הר"ז משובח כתב הר"ב וע"כ יש לקלפו מדינא אבל לא ישחוט ע"מ לקלפו ואח"כ אמר דבשעת הדחק יש לו לשחוט לכתחלה בנעיצה וקאי אדלעיל ובאורח מישור שבנוסחות ישינות כתב בך על מ"ש המחבר שחט בה מותר כתב הר"ב ובשעת הדחק שוחט לכתחלה ונכון הוא:

יא[עריכה]

עש"ך הנה המעיין בב"ח יראה דאסור לשחוט בסכין נקי שהדיח יפה דליכא שמנונית בעין באב"י ע"מ לקלוף דלא כרא"ש דמתיר בסתם סכין שהוא נקי לדעתו לשחוט ע"מ לקלוף כדמוכח ממ"ש הרא"ש בעבודת כוכבים יע"ש והנה לדעת הב"ח שם ה"פ דלכתחילה אין לסמוך ע"ז לומר דנקי הוא כמו דלא סמכינן אנט"ל לכתחילה ולהש"ך ולהפרישה אתיא כפשוטו דמפליט מיהו יע"ש היטב. והב"ח אוסר שם אפי' בנקי ודאי באב"י ע"מ לקלוף ומהרש"ל התיר אף בסתם. ומ"ש הש"ך וזה לפי שיטתו ואף לפי שיטתו הלשון קצת דחוק דלדידן נמי משכחת לה בהדיח ונקי מכל ואפ"ה אין לשחוט ע"מ לקלוף באב"י ול"ד לסימן א' דרוב מצוין סומכין לכתחילה דא"נ מישתלי לאו איסורא אכיל דהרי אב"י גזרינן אטו ב"י ואף בב"י גופא הוא גזירה דילמא משתלי הא חזינא דאב"י אסור אף באיסור דרבנן כמו בשר עוף אטו בהמה אפ"ה גזרינן אב"י אטו ב"י כדמוכח מפינכי דרב אמי ועיין כה"ג בסימן א' ובמהריב"ל ח"ג סימן ק"ג א"כ לאו גזירה לגזירה הוה דודאי אי שרית ליה באב"י יתיר בב"י ושם איכא למיגזר. ולמ"ש הט"ז בצ"א אות ב' דלא יתן לכתחילה ע"מ להדיח דלא דמי לסימן א' שאין האיסור ברור דודאי רוב מצוין ומסתמא יודע ה"ש אלא דלברורי סמכינן אח"כ יבררו משא"כ התם בהדחה דבלא הדחה אסור ודאי לא סמכינן וה"ה כאן דכל שצריך תיקון אח"כ ודאי לא סמכינן ומיהו בנעיצה ודאי סמכינן אף בב"י לדעת הש"ך ע"מ שיקלוף דרמ"א מתיר בשעת הדחק ומשמע מסתימת דברי הש"ך אף בב"י דלא כמו שמובן מט"ז באות ז' דוקא אב"י וע"ל:

יב[עריכה]

עיין ש"ך והראה מקום לאות ח"י וכוונתו להשיג על הב"ח במה שרצה לומר דאף כשירה צריך הדחה משום אמ"ה או קינוח וז"א מדכתב המחבר אע"פ שהוא מלוכלך משמע פשוט דעדין מלוכלך ולא דה"ק אע"פ שהוא מלוכלך בשעת שחיטה א"כ בולע הסכין דאין הלשון משמע כן ועוד דבס"ג דוקא טריפה בעי הדחה ואילו היה צורך אף בכשירה להדיח לאיזה צורך אמר זה בטריפה ואי באקראי משום אמ"ה צריך להדיח ודאי דאין לחלק בין פ"א להרבה פעמים אלא דליתא כו':

יג[עריכה]

אבל אסור כו'. כתב הש"ך אפילו פ"א אסור לחתוך רוחח בהדחה והיינו מדכתב המחבר סכין ששחט בה משמע אף פ"א אפ"ה רותח אסור אף בהדחה:

יד[עריכה]

אסור כו' עיין ש"ך ואעתיק לך דברי רא"ש פ"ק דחולין ודכ"ה בקיצור. בפ"ק כתב סכין טריפה הלכתא בצונן פירש"י דהסכין קשה הוא ואינו בולע מביה"ש וסכין של עובד כוכבים לאיסורא והבשר רך לבלוע ודוקא לשחוט אבל לחתוך רותח אמרינן בפכ"ה סכין ששחט אסור לחתוך רותח ואפי' צונן אמרינן לקמן דבעי הדחה ואמרי ל"ב הדחה אלא בליתא דפרסא ואסכין קאי ובפכ"ה כתב אסור לחתוך רותח ולמ"ד ביה"ש רותח בעי הגעלה ולמ"ד צונן סגי בהדחה צונן אמרי בעי הדחה כו' ומי"ט בדף ר"ל ב' ד"ה ולמ"ד בצונן תמה עליו איך כתב ולמ"ד בצונן סגי בהדחה הא לצונן בעי הדחה משמע דברותח ל"מ הדחה כדדייק רבינו עכ"ל ור"ל כיון דבפ"ק כתב דבעי הדחה אסכין קאי ולא אבשר דלא כפירש"י בכ"ה א"כ לרותח לא מהני הדחת צונן. גם המעיין ברא"ש פ"ק יקשה דכתב והא דפליגי היינו לשחוט אבל לחתוך רותח לא מהני הדחה הא למ"ד ביה"ש צונן גם התם סגי הדחה כמ"ש שם והל"ח בדף קל"ז אות כ"ד כתב אסור לחתוך רותח ושם כתב רבינו למ"ד ביה"ש רותח צריך הגעלה משמע למ"ד צונן די בהדחה א"כ איך שייך והא דפליגי הא כמו דפליגי כאן לשחוט ה"ה לחתוך רותח. א"ו דלשחוט פסקינן סגי בהדחת הסכין דקשה לבלוע ולהגעיל בין כל שחיטת טריפה הוה כדיעבד כמ"ש הש"ך ז"ל מש"ה סובר דמדיח ודיו ומ"ד בחמין סובר דאף דיעבד אסור דביה"ש רותח ממש הוא והרא"ש פסק כמ"ד צונן והיינו דיעבד סומכין ע"ז ולא לכתחילה ובלשחוט הוה דיעבד דמצרכת הגעלה בין כל שחיטת טריפה אבל לחתוך רותח לכתחילה ודאי אסור למ"ד ביה"ש צונן אלא הגעלה בעי לכתחילה דלא סומכין אהאי טעמא דביה"ש צונן אלא דיעבד ומנא אמינא לך מהא דלקמן אר"נ סכין ששחט אסור לחתוך רותח ואף בהדחת סכין דצונן בעי הדחה ואסכין קאי הא לרותח לא מהני והקשה הילכתא אהילכתא דכאן פסקינן דסגי בהדחה אלא לכתחילה לרותח שאני (וה"ה דהמ"ל דיש חילוק בין שוחט לרותח אלא דלא ניחא להש"ך לחלק בהכי). ולפ"ז א"ש מ"ש בפ"ק והא דפליגי היינו לשחוט דהוה דיעבד ולא לרותח דהוה לכתחילה אף למ"ד ביה"ש צונן בעי לכתחילה הגעלה והא דכתב בפ' כל הבשר סכין ששחט אסור לחתוך רותח ולמ"ד ביה"ש רותח בעי הגעלה אדיעבד קאי דאף דיעבד אוסר בלי הגעלה דבלע סכין והדר פליט לרותח ומ"ד ביה"ש צונן סגי בהדחה פי' דיעבד או הדיח וחתך רותח אבל לכתחילה אף למ"ד צונן אפ"ה צריך לרותח הגעלה. וכן מבואר בר"מ פ"ו מה' מ"א ה' כ' סכין ששחט בה אסור לרותח עד שילבין או ישחיזנה או ינעצה יפה ואם חתך רותח מותר ופי' המ"מ דביה"ש צונן אלמא אף דביה"ש צונן לכתחילה ל"מ הדחה ועכ"פ נעיצה בעי יפה והרי אתה רואה דהעתיק לשון הר"מ ז"ל שלא בדיקדוק שכתב לכתחילה בעי הגעלה והא סגי ליה בנעיצה יפה כמ"ש המ"מ שם דהיקל כאן מסכין של כותים יע"ש:

ודע שאני תמה על הב"ח וט"ז אות ו' שכתבו דנעיצה ודאי לא מעבר' כ"ק ודחי שיטת האומר והוא הפרישה בשתי ידים וכנראה ממשמרת הבית בדף פ"ג ב' ותפשו שיטת הרא"ה ז"ל בבד"ה (ז"ל) קכ"ד א' והרי אתה רואה שהוא שיטת הר"מ ז"ל דלרותח לכתחלה בעי נעיצה ואלו לצונן סגי בהדחה כ"מ שם וע"כ דיש חילוק בין של כותי שכתב פי"ז ה' ז' דלצונן בעי נעיצה שתדיר או ע"י אש וכאן סגי לצונן וד"ח הדחה ע"כ דסר שמנונית בהדחה ואמאי לא לרותח אלא דחושש לכתחלה דבלע הסכין ומה מהני נעיצה ע"כ שהנעיצה מעברת כ"ק מהסכין כמ"ש הפרישה שם הרי אתה רואה שתורת אמת היתה בפיהו של הש"ך ושפתי כהן ישמרו דעת באות ז' שכתב כן להדיא ואחז בשיטת הפרישה ז"ל:

עוד כתב הש"ך דאף להרשב"א שכתב אסור לחתוך רותח דבלע והדר פליט שסובר דחום ביה"ש מבליע בסכין וכן הוא האמת וגם הט"ז יודה לזה דלהרשב"א מבליע בסכין ולקמן באות י"ז אבאר זה עוד באורך בעז"ה. ומ"מ אין אוסר ברותח יותר מכ"ק לרותח דהא אף שמנונית בעין על הסכין אין אוסר בביה"ש יותר מכ"ק ואמאי הא שומן ממש אוסר בכולו וע"כ דאין כח בחום ביה"ש להבליע יותר מכדי קליפה ומכ"ש לסכין שיבליע רק כ"ק ומ"ט התיר כאן הגעלה ע"י עירוי דמפליט רק כ"ק ואף דזה גופא קשיא דעירוי הוה ספק אי מפליט כ"ק או לאו ולהחמיר אמרינן דמפליט כ"ק ולא להקל מ"מ כאן חום ביה"ש מבליע דבר מועט ומש"ה סומכין אהגעלת עירוי וכיון שכן אין אוסר לרותח יותר מכ"ק ברותח אף בשומן גמור והש"ך לשיטתיה בסימן צ"ד אות כ"ה דשומן שע"פ הסכין אין אוסר יותר מכ"ק דמשהו הוה וה"ה סכין נקי שהדיח כאן בסכין של שחיטה דאין בלוע בו יותר א"כ הוה דבר מועט. ומ"מ אין ללמוד מכאן דסכין שבלע אוסר כ"ק דאין צריך נגד הקליפה ששים דשאני הכא דחום ביה"ש אין אוסר יותר ואין בו כח להבליע אף ברותח גמור יותר מכ"ק. והפר"ח אות י"ג השיג על הש"ך דשאני טיח דמשהו הוה. הנה הש"ך נזהר מזה וכתב דאף הסכין אין בלוע כ"א משהו והוה כסיכה דמשהו עבדי ליה ודמיא לסימן צ"ד אות כ"ח. ואין ללמוד מכאן היתר לקולא לכלי שנאסר במליחה או ע"י עירוי דאין נאסר יותר מכ"ק דאם שמשו בה רותח שא"צ ס' נגד הקליפה דביה"ש קיל וכמבואר ומעתה מבוארין היטב דברי הש"ך ז"ל כדכתיבנא כאן:

טו[עריכה]

ומותר לחתוך בו צונן. והא דבס"ג ברגיל לשחוט טריפות צריך נעיצה דם משרק שריק ש"ך. דע דהתו' חולין ח' ב' ד"ה והלכתא הקשו מסוף עבודת כוכבים דסכין ש"ע צריך נעיצה לצונן ומ"ש סכין טריפה דדי בהדחה ותרצו דהכא באקראי ור"ת תירץ דהתם בלע רותח ונדבק משא"כ ביה"ש צונן והקשו מפכ"ה דסכין ששחט אסור לחתוך רותח אפילו בהדחה וע"כ ביה"ש רותח ואפ"ה צונן די בהדחה ותירצו דדם שריק יע"ש. והנה מדברי תה"א דף קכ"ה רואה אני שינוי בדברי ר"ת וז"ל שם סכין ששחט בה אסור לרותח אף דביה"ש אין רותח גמור מ"מ מבליע בו בסכין בעין שמביה"ש לסכין ע"י דוחקא וחום קצת ואין מפליט מסכין בדוחקא וחום ביה"ש אלא ברותח גמור כו' והילכך הכשר גמור בעינן ליבון או הגעלה והא דלצונן סגי בהדחה ובע"ז אמרו נעיצה תי' ר"ת דהתם ע"י רותח גמור אין סר שמנונית שעליו אלא בנעיצה וי"א דהתם תדיר עכ"ל. הנה אין משם סתירה לשיטת הפרישה והש"ך אות וי"ו דאין הסכין פולט דקאמר היינו לגמרי משום דבלע ע"י חום ביח"ש דבר מועט וגרע מסכין של עובד כוכבים ומה שסיים דלרותח בעינן הכשר גמור ליבון או הגעלה ולא די בנעיצה דמפליט מפגימות הסכין. וכן יראה מדבריו במ"ה דף ט"ז ב' דלא כהר"מ ז"ל בפ"ו דמתיר ע"י נעיצה ולקמן בסוף הסימן אבאר. ומ"ש הש"ך באות י"א דלא בלע כ"א דבר מועט היינו בכל הסכין כמו שאבאר בסוף הסימן ומ"מ אתה רואה שלר"ת אין צריכין לומר התירוץ שכתבו תוס' בחולין משום דם אלא דיש חילוק בין רותח ע"י אש ובין חום ביה"ש ומ"מ קשיא מ"ש הש"ך מס"ג דהתם לשחוט הוא דחם קצת ואמאי ל"ק ליה מסוף ע"ז דמשם עיקר הקושיא ולזה יש לנו לומר דמשם אין קושיא כמו שתירץ ר"ת ז"ל דבלע ע"י אש משא"כ כאן והקשה מס"ג דמשמע ליה להש"ך דאין חילוק בין אקראי להרבה פעמים כל שבלע ע"י חום ביה"ש אין פולט בביה"ש ודוקא סכין ש"ע דבלע הרבה פולט בביה"ש ולא בבלע דבר מועט ע"י חום ביה"ש דרשב"א לא מחלק בין אקראי להרבה פעמים למנין זה וכן הרא"ש דהביא לשון רש"י דאין ביה"ש מבליע לסכין בין הרבה ובין אקראי ואפ"ה צריך לקמן נעיצה ש"מ כיון דתדיר הוא דמיא לשל עובד כוכבים ולא כר"ת א"כ אמאי ברגיל לשחוט סגי בהדחה ותי' דדם מישרק שריק ועמ"ש באות י"ז וכ"ב:

טז[עריכה]

ע"י הדחה. עש"ך ותוכן כונתו דרוצה להוכיח דבליתא דפרסא לא הוה בכ"מ כהדחה והיכא דאיתמר איתמר ושאני לקמן דהוה אקראי כו' וזה לשון הרא"ש בפ"ק והא דפליגי בסכין טריפה היינו לשחוט אבל לרותח אמרינן בכ"ה דלרותח אסור וצונן אמרי לה בעי הדחה ואמרי לה לא בעי הדחה אלא בליתא הרי מפורש יוצא מדבריו דאין שוה בליתא כמו הדחה ומהרש"ל ביש"ש סימן נ"ט הגיה ולא במקום אלא משום דקשה ליה דמכאן מוכח דשוין דאל"כ מנא ליה לגמרא לחדש ואי איכא בליתא כיון דמ"ד מדיח אימא דווקא. והש"ך סובר דהגמרא מסברא הכריע כן כיון דלא בלע אלא ע"י חום ביה"ש ואקראי כו' והקשה על היש"ש ג' קושיות. א' למה ליה לרא"ש לפרש מ"ד לא בעי הדחה כיון דאין הלכה כמותו ועוד דלא מפרש הוא שם בכ"ה דעיקר מילתא הוה לפרושי ולא כאן ועוד למה להזכיר בליתא כיון דחדא הוא אלא ודאי דלאו חדא הוא והרא"ש הוצרך לכל זה דרוצה להוכיח דלרותח לא מהני הדחת סכין מדחזינן לצונן בעי הדחת סכין וע"ז י"ל כפירש"י דאבשר קאי וה"ק אם חתך רותח אסור בלא הדחת סכין וצונן סגי בהדחת בשר וע"כ כן הוא דאי צונן בעי הדחה קאי אסכין איך אמר אמרי לה לא בעי הדחה הסכין לכתחילה והא יש דם בעין כו' ולז"א דודאי בעיא הדחה קאי אסכין דבעיא באל"ף לשון נקיבה אסכין דבשר לשון זכר הוא כמ"ש התוס' חולין ח' ורש"י פרשת מצורע יע"ש ומ"ד לא בעי הדחה אלא בליתא שגרוע מהדחה. וכ"ת אמאי לא פי' לא בעי הדחה אלא קינוח כמו ליש"ש י"ל דסובר הרא"ש כל קינוח דפחות מבליתא לא כלום הוא. ויש לראות דלרש"י ג"כ איך יתכן דלצונן לא בעי הדחה מדם שעל הסכין ואי דה"ק לרש"י פליגי אי עביד קינוח בליתא דפרסא לרותח לא מהני דנשאר מעט ונבדק ברותח ולצונן א"צ דא"כ להרא"ש נמי כן. אלא כמ"ש הר"ן דבצונן הדם מתפרך משא"כ להרא"ש לכתחילה אהיתרא דסכין קמהדר ודאי אין ראוי לסמוך על מתפרך ולזה תי' דבליתא די. נמצינו למידין משיטת הש"ך דסכין ששחט בה כשירה בין פ"א או הרבה לרותח לכתחלה בהגעלה ודיעבד בהדחה להרא"ש ולהרשב"א כ"ק מבשר הרותח כמ"ש הש"ך אות י"ד לצונן די בהדחה דוקא בין פ"א או הרבה פעמים וסכין טריפה משום דטרידי כו':

וראיתי להמי"ט ול"ח דף קל"ז אות כ"ד כ' וז"ל וראיתי בדברי רמ"י (הוא בעל הלבושים) שערוריה בדבריו שכתב דלא אסור לחתוך רותח אלא ברגיל לשחוט אבל באקראי די בהדחה דהא רבינו באקראי קאי ואפ"ה לרותח אין די בהדחה ואף דלקושית רבינו י"ל כמ"ש הר"ן (ד"ל דל"ק מעבודת כוכבים דבעי נעיצה לכתחילה והא דמדיח היינו אי הדיח ושחט ש"ד עיין במי"ט סוף קל"ו ב' הביא דברי הר"ן) מ"מ הא המחבר ורמ"י גופא כתבו להא דרבינו ז"ל עכ"ל ור"ל מדמחלק בס"ג בין באקראי ובין רגיל לשחוט טריפות תדיר ש"מ באקראי דווקא לשחוט מותר ולא לחתוך רותח ומשום זה כתב הש"ך באות י"ג אבל אסור לחתוך בו רותח אף בפ"א להוציא מדברי הלבוש שכתב בפ"א די בהדחה לרותח. וכן מורה הלשון בכ"ה סכין ששחט בה ולא אמר ששוחט בה ש"מ אף באקראי אסור לחתוך בה רותח. ותמהני שלא כתב דלא כלבוש כנהוג. וראיתי להכנה"ג בהגהות הטור אות י"ז דברים אשר לא זכיתי להבינם יע"ש. והנה נראה לענ"ד דברי הלבוש כנים וברורים וז"ל הרא"ש בפ"ק דחולין והילכתא אפילו בצונן כו' אי איכא בליתא כו' והא דפליגי הכי דווקא לשחוט אבל לרותח אמרינן בכ"ה סכין ששחט אסור לחתוך רותח אפילו לחתוך צונן אמרי בעי הדחה ואמרי לא בעי אלא בליתא כו' והמי"ט גרס אסור לחתוך רותח אפילו הדיחה דאפילו לצונן כו' הוסיף תרי מלות אפילו הדיחה ודלי"ת דאפי' ולפי דבריו קשין דברי הרא"ש אהדדי מפכ"ה כמ"ש באות י"ד אמנם לפי גירסא ישנה ה"ק והא דפליגי הכי ומסיק למ"ד מדיח וה"ה בליתא דאהא קאי התם ברא"ש היינו לשחוט הא לרותח אמרינן בכ"ה דאסור בלי הדחה ולא מהני בליתא דהכא יש טעם סימנים טרודים ג"כ או שאר טעמים והתם בכ"ה נמי ה"פ ברא"ש שם ולמ"ד ביה"ש צונן מדיח היינו לכתחילה ולא יהיו סתורים עם מ"ש פ"ק וה"פ שם שלחתוך רותח אסור כ"א בהדחה ולצונן פליגי אמרי בעי הדחה ואמרי בליתא. אח"כ עיינתי בלבוש וראיתי בס"ב שכתב וז"ל סכין ששחט אסור לרותח אם מיוחדת לשחוט אפילו ע"י הדחת סכין ואם אין מיוחדת אפילו רותח מותר לאכול ע"י הדחה ומדאמר לאכול ולאו לחתוך יראה דה"ק דיעבד אם חתך רותח ע"י הדחת סכין מותר לאכול רותח דיעבד כמ"ש הש"ך באות י"ד אלא דמחולק עם הש"ך דלש"ך אפילו בהרבה פעמים אין הסכין בולע מחום ביה"ש וראיה מדהביא הרא"ש לשון רש"י סכין קשה בולע ואינו בולע אלא ע"י רתיחה משמע מחום ביה"ש אפילו בהרבה פעמים אין בולע ולהלבוש אין זה דיוק ופ"א הוא דאין בולע הא הרבה פעמים בולע ואסור לרותח אף דיעבד והתם בכ"ה סכין ששחט היינו פ"א מש"ה כתב הרא"ש שם למ"ד בהדחה מדיח היינו דיעבד כמ"ש הש"ך אות י"ד ובהרבה פעמים סובר הלבוש דאף דיעבד אסור ומשום דאין הכרע בש"ע מש"ה לא כתכ הש"ך באות י"ג דלא כלבוש ונמצא דברי הלבוש מחוורים ולבושיה כתלג חיוור Finger-pointing-icon-right-to-left.png לענ"ד בזה:

יז[עריכה]

עד. עש"ך וכוונתו אבאר כתב דטרידי שייך לענין דם וא"צ אפילו קנוח משא"כ לענין שמנונית לא שייך כולי האי טרידי. והביא ל' רש"י ולכאורה נראה כוונתו פשוט דאמאי לעיל קולף או משובח אלמא ביה"ש רותח. ואינו נכון דמריהוט לשונו משמע דה"ק דאמאי לעיל לא סגי בהדחת סכין אף דיעבד בעי נעיצה ואמאי וע"ז כתב דהסכין קשה הוא ואין בולע מחום ביה"ש משא"כ לעיל פולט הוא שכבר בלע ע"י אש ומש"ה בעי נעיצה דיעבד שמעביר כ"ק כמ"ש לעיל אות וי"ו יע"ש. ומ"ש להרשב"א אין מפליט בלעו של סכין אף שכתב לעיל דמפליט אף להרשב"א באות וי"ו י"ל דהתם בלע ע"י רתיחה ובלע טובא מפליט ע"י חום ביה"ש משא"כ ע"י חום ביה"ש נהי שבולע דמה"ט אוסר הרשב"א לרותח אף דיעבד וקליפה מיהא בעי כמ"ש בתה"א קכ"ד וכמ"ש הש"ך אות י"ד מ"מ מועט הוא הבלע ואין מפליט ע"י חום ביה"ש אותו המועט דמה"ט מהני שיפה אף דמעברת כ"ק מסכין וא"כ אכתי תקשה דיהא גרוע מנעיצה וכמ"ש הפרישה אלא דבפגימות הסכין אין בו כ"א בלע מועט אין כח בחום ביה"ש להפליט ודוקא מה שבקליפת הסכין שיש בו בלע בשפע ה"ה ה"נ מה שבולע ע"י חום ביה"ש מועט הוא ואין בו כה לצאת ע"י חום ביה"ש. ואין מחלק כלל בין שהם הרבה פעמים לפ"א כמו דמשמע מריהוט לשון הרשב"א ז"ל ולקמן בסוף הסימן אבאר עוד והשתא א"ש מ"ש באות וי"ו יע"ש:

יח[עריכה]

עש"ך וסובר כמ"ש הט"ז אות יו"ד וכמ"ש הש"ך באות י"ב להמחבר אפי' מלוכלך מותר לשחוט. ומיהו הא למדין דאם שחט העוף ונתנבלה בידו דלא מהני קנוח בנוצות העופות אלא דבר קשה כשיער בהמה:

יט[עריכה]

עש"ך וכוונתו מבואר דעל הטור קשיא שפיר משא"כ להמחבר דסובר ס"א דאף בלא שום הכשר מדיח ביה"ש ה"ה כאן וכ"ת אמאי לא כתב ואם קלף הרי זה משובח די"ל דמ"מ קיל הוא סכין ששחט פ"א באקראי מסכין ש"כ ואף דבנה"ך השיג על הט"ז אות ט"ז דמה קילתא דסכין טריפה היינו לטור ורמ"א שלא הגיה כלום אבל לא להמחבר וכדאמרן:

כ[עריכה]

עש"ך ומ"ש דצלי בעי הדחה תחילה כמ"ש הר"ב לקמן סימן ע"ו והמחבר יודה לו יע"ש ומיהו דיעבד שרי שם בלא הדחה וקאמר דכאן צריך הדחה אף דיעבד משום שמנונית דנורא לא משאב אלא דביה"ש שהוא מלוכלך אפשר לכ"ע אף דיעבד בעי הדחה תחילה ולקמן שם יבואר ותירץ דבעי כאן שפשוף גדול ובזה ניחא דהא בשר חי אורחיה בהדחה בלא"ה. ר"ל אף דתאמר דמיירי לצלי ודיעבד ש"ד או שאר תירוצים דאילו לענין הדחה א' אף במשקים ולאיסור צריך מים דוקא עיין כה"ג מ"מ מידי דאורחיה בהדחה לא חיישינן דילמא מישתלי כמ"ש ר"ס צ"א לז"א דכאן צריך שפשוף גדול ולקמן סימן צ"א יבואר ומ"ש מסימן ס"ד ס"ז ט"ס וצ"ל סי"ז דשם מבואר דצריך שפשוף היטב:

כא[עריכה]

עש"ך והנה משמע דה"ק דלא ישחוט אח"כ אלא ע"י נעיצה הא הכשירות ששחט בנתיים הוכשרו בקינוח שעשה בנתיים כמו שנוהגין השוחטים עתה לקנחו בשיער יפה משום חשש שמא ימצא טריפה. אמנם לא ידענא להולמו דאדרבה המעיין בב"ח יראה כל ששחט בינתים כשירות מקנה אף שנמצא הרבה טריפות לא צריך נעיצה. גם מ"ש התב"ש דמשמע מב"ח תרתי בעי קנוח ולא שהם שלשה טריפות דצופים ולא ידענא להולמו דהא כתב לדידן דנוהגין השוחטים לקנח יפה בין כל בהמה אין צורך והא משכחת ליה בשלשה רצופים והפר"ח הביא בשם הב"ח דקנוח לחוד סגי ויפה כוון סוף דבר דברי הש"ך בכאן ודברי תב"ש צ"ע אם לא שנגיה בש"ך קצת מלת די וה"ק אם שחט כשירות בנתיים וקנח די בכך יע"ש:

כב[עריכה]

צריך נעיצה. פי' ושוחט לכתחילה ש"ך יראה לי דה"ק דודאי דיעבד אף בהדחה יפה סגי ול"ד לסכין ש"כ דאף דיעבד בעי נעיצה וכמ"ש הש"ך לעיל אות ו' דחום ביה"ש מפליט הבלוע מהסכין ונעיצה מעברת כ"ק וכאן אין בלוע הסכין להרא"ש מחום ביה"ש דהביא פרש"י כמ"ש הש"ך אות י"ד ולהרשב"א דבולע ע"י חום ביה"ש מ"מ אין מפליט בחום ביה"ש כיון דבלע מועט כמ"ש אות ח"י יע"ש ומש"ה סכין טריפה כו' ולא מחלק בין הרבה לפ"א אלא מה שבעין על הסכין די דיעבד הדחה וא"כ מ"ש המחבר צריך נעיצה היינו לכתחילה ע"כ דל"ד לש"ך וכאמור:

אמר הכותב ראוי להאריך בסימן זה כי מעיין עמוק הוא אכתוב בקיצור המחלוקת שבין הש"ך וט"ז בסימן זה גם קצת דיני סכין בעזה"י:

דע כי לשיטת הש"ך הוא כך להרשב"א חום ביה"ש מבליע לסכין אף בפ"א שהרי על מימרא דרב נחמן בכ"ה סכין ששחט אפילו פ"א וסכין טריפה כתב בדף קכ"ה א' דנבלע הוא לסכין ואין יוצא ע"י חום ביה"ש וסברא טובה היא דלהבליע מבעין שמנונית טריפה או דם יש בו כח ולא להפליט מסכין בלע ל"מ דתרתי לא עביד להפליט מסכין ולהבליע בביה"ש אלא אפילו להפליט לחוד אין בו כח כיון שאין בעין אלא בלוע ומש"ה די בהדחה לסכין לשחוט בה ואלו היה כח עכ"פ להפליט היה צריך עכ"פ להדיח אח"כ ביה"ש ולא עוד אלא להגעיל או לנעוץ הסכין דלמא מישתלי אח"כ להדיח וזה מבואר יפה להמעיין שם קכ"ה א' ובדף ט"ז א' יע"ש היטב וכל זה סכין שבלע ע"י חום ביה"ש אין חום ביה"ש מפליט ממנו לפי שבלע טעם קלוש ודבר מועט משא"כ סכין ש"כ דבלע הרבה בשפע ע"י אור וכדומה אף הרשב"א יודה להרא"ש דמפליט ע"י חום ביה"ש כמ"ש הש"ך אות ו' ואות י"ז והיינו מדלא כתב הרשב"א דין דסכין ש"כ דיעבד די בהדחה יפה וכמ"ש הפר"ח באמת אלא דכ"ע סכין ש"כ מפליט חום ביה"ש מקליפת הסכין ונעיצה מעברת כ"ק וכן מוכח מר"ס ק"ה דמשמע שביה"ש מפליט מסכין ולא כמ"ש הב"ח בקו"א. ולהרא"ש ז"ל חום ביה"ש אין מבליע לסכין שהרי הביא לשון רש"י סבין טריפה דהסכין קשה ואין בולע ע"י חום ביה"ש יע"ש ודכ"ע בין הרא"ש והרשב"א בעין טוח אין נפגם אפילו מעל"ע אלא דרשב"א סובר סתם אין נקי והרא"ש סובר דנקי כמו שאר כלים דסתמן נקיים (אמנם בסי' צ"ד וצ"ו אכתוב דעת המ"י ואין כאן מקומו) גם סובר הש"ך דיעבד לא מהני הדחה דוקא נעיצה דהא מפליט ע"י חום ביה"ש סכין ש"כ לכ"ע בין לרא"ש ורשב"א גם סובר דמ"ש הרמ"א ובשעת הדחק קאי אב"י נמי כדמשמע מסתימת לשונו באות יו"ד וטעמא דנעיצה מעברת כ"ק מסכין כל זה להש"ך אמנם כן הוא קצת שיטת הפרישה אבל הט"ז בחר לו דרך הב"ח ז"ל דכ"ע בין הרא"ש והרשב"א סוברים דאין חום ביה"ש מפליט מסכין כלום אף סכין ש"כ שבלע הרבה ואין נעיצה מעברת כלום רק הטיח שע"פ הסכין לבד ואין סברא כלל דנעיצה תהיה פועלת כלל כמ"ש הרא"ה בב"ה קכ"ד א' יע"ש אלא דפליגי הרא"ש ורשב"א להרא"ש הטוח נפגם ולהרשב"א אין נפגם ומש"ה מהני נעיצה להעביר הטיח ודכ"ע סתם סכין אין נקי. ופליגי הרשב"א והרא"ש דלהרשב"א עכ"פ מבליע לסכין בעין שכן כתב בקכ"ד א' וט"ז א' ולהרא"ש אין מבליע שהרי הביא לשון רש"י והט"ז יודה לש"ך בזה וסובר הא דהיקל בשעת הדחק היינו באב"י. נמצינו למידין שהש"ך והט"ז מחולקין בכאן ה' דברים לדינא ד' דברים. א' דנעיצה אין פועלת כלום. ב' דהא דהתיר רמ"א שעת הדחק באב"י. ג' בדיעבד הדיח סגי בש"כ נמי כיון שנקי הוא והרא"ש סובר דבעין נפגם הוא הרי ד' לדינא וא' דלכ"ע בין הרא"ש והרשב"א יודו דאין ביה"ש מפליט מסכין ומ"ש בסימן ק"ה דלרשב"א מפליט הוא לסכין כו' ולהש"ך חולק הוא עליו בכל ה' דברים כמו שאתה רואה וכיון דברירנא קצת כאן מעתה אכתוב קצת דיני סכין ואם ירצה ה' אבאר עוד כל אחד במקומו הראוי לו:

שלשה מדות בסכין סכין ש"כ וסכין של שחיטה ששוחט כשירות וסכין ששוחט בה טריפות הנה סכין ש"כ מבואר הדין בסימן קכ"א ס"ז דלצונן בעי נעיצה יפה בקרקע קשה ולא רבה ולא קשה יותר מדאי וכ"כ התוס' סוף עבודת כוכבים יע"ש ואפילו לחריף מהני כמו צנון סגי בהכי והוא ממעשה דשבור מלכא דפסק אתרוג' יע"ש והרי אתה רואה שיטת הש"ך נבונה דנעיצה מעברת ה"ק דהא בסימן צ"ו פסקינן אפילו נקי מפליט מסכין יע"ש ומיהו מהמחבר אין ראיה דסובר בסימן צ"ו דוקא קורט משויא לשבח שהביא דעה אחד בסתם ופסק כן דאב"י נקי מותר ואם כן מש"ה אבל רבי יהודה שם בעבודת כוכבים אתרוגא כו' וזה שדייק לכתוב כמו צנון אלא מדלא הגיה הרמ"א עליו ש"מ דאודוי אודי ליה והיינו דמעברת כ"ק ולרותח לא מהני נעיצה כ"א השחזה היטב וע"כ הטעם או דאב"י לא החמירו חז"ל אטו ב"י כיון דדמי' לחדש או אפילו לש"ך בסימן קכ"א דאפילו ב"י דיעבד שרי יראה לי הטעם דכל שהלך אותה הקליפה תו אין בו אלא מעט בלע ובטל הוא בששים ברותח דקים להו לחז"ל בהכי ומיהו בלא השחזה ודאי צריך לשער נגד כולו ולא נגד הקליפה דלא כמ"ש הפר"ח בסימן צ"ד אות כ"ג וקכ"א אות י"ט דהביא דעת הרא"ה ז"ל בב"ה קכ"ד בסתם דקים להו לחז"ל דאין ברזל בולע יותר מכ"ק ולא נאמר דסכין כיון שאין תשמישו ע"י אור כן הוא מ"מ אין הלכה כן דהרי נוהגין אנו כשחותכין בצלים או צנון בסכין איסור צריך ס' נגד כל הסכין כמ"ש הטור והמחבר והאחרונים בסי' צ"ד וצ"ו משמע ודאי דבכל הסכין משערים לא כ"ק דלא כס' בית לחם יהודה שכתב בפשיטות בסימן צ"ו כ"ק הסכין ושרי ליה מארי'. והרי אתה רואה שפריש' כאן הקשה ואחריו החזיק הש"ך בשיטה זו דאיך התיר הרשב"א בשיפה והלא הלכה אותה הקליפה ויבלע מחדש הרי דכל הסכין בלוע איסור והכין מסתבר ולפ"ז בסכין חמץ לענין פסח Finger-pointing-icon-right-to-left.png יראה לי דאע"פ דהשחיזה אפילו דיעבד לא מהני דע"כ לא שרינן כאן אלא דמסתמא בטל הוא במיעוטו ואף שאין מבטלין איסור מ"מ דמיא קצת למ"ש הרשב"א כלי גדול שבלע איסור מועט משא"כ חמץ במשהו ומ"מ הדין אמת דאם נעצו יפה וחתכו בסכין איסור צנון ובצלים נמי אפשר להקל כדכתיבנא ולשחוט מבואר כאן הדין אפילו דיעבד בלא נעיצה צריך קליפה אפילו הדיח היטב וכמ"ש הש"ך ז"ל סכין של שחיטה לכ"ע אין בולע כ"א כ"ק שהרי אתה רואה שמהני ליה עירוי ועירוי ע"כ אין מתפשט יותר מכ"ק הלכך חתך רותח די כ"ק מסכין לשער עכ"פ ודי בכך ולשחוט בסכין כשירה מבואר הדין כאן ובסכין טריפה שרגיל לשחוט בו טריפות או סכין שנוחר העובד כוכבים בהמות ג"כ לא בלע כ"א כ"ק ואף דיש לחלק בין דם לבלע שמנונית טריפה מ"מ כיון דלא הוזכר זה אין להחמיר כל כך וכדאמרן כאן:

דין חדש יש בסכין מה שאין בשאר דברים דאלו חתך בסכין איסור או חלב בשר רותח בכ"ר נאסרה כל החתיכה ואף דחם בחם בלא רוטב כ"א כ"ק בכלי עיין ש"ך ק"ה אות כ"ג עכ"פ ביבש לגמרי שאין לו רטיבות כלל כמו לחם חם שחתכו בסכין איסור או באיסור דרבנן אפ"ה ע"י דוחקא דסכינא מתפשט בכולה וכמו שאבאר בסי' צ"ד. ואם חום כ"ש ודוחקא דסכינא הנה רמ"א שם בסימן צ"ד היקל בזה והט"ז החמיר חום כ"ש ודוחק' והנה כבר ביארנו דדוחק' והם קצת לא גרע מחום ביה"ש ודוחק' ומכ"ש חום כ"ש שהיס"ב דיש להחמיר זהו מה שנלע"ד:

עיין בפרישה סי' קכ"א אות כ"ג מ"ש דסכין אב"י אין אוסר אלא הקליפה והלכה לה ע"י שיפה ודוקא שיפה ולא נעיצה הנה מה שחילק בין שיפה לנעיצה נסבול זה אמנם מה דכתב דאין אוסר אלא קליפה נ"ל לכתחלה אוסר כל הסכין גם עיין בתה"א דף קכ"ד לא הבינותי במ"ש רותח כל שאין דוחק אין נבלע בכלי שהרי למ"ד מליח אין כרותח כו' לא הבינותי דודאי מאכל איסור או היתר בכלי איסור אוסר כמבואר סי' ק"ה ס"ז אפילו בלוע בכלי יוצא בלא רוטב ומאן דאמר מליח אין כרותח לא נבלע כלל בקערה הדם דאין כרותח ומאן דאמר כרותח הרי חזינן דבלעה הקערה אף בלא דוחקא יעי"ש:

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.