פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/יט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

פרי מגדים - משבצות זהב ‏ יורה דעה יט

א

ולא בירך. עט"ז והלשון דחוק שכתב דהב"ח כתב דמ"מ קנסינן ליה כראב"י והמעיין בב"ח יראה שסובר דהר"מ וראב"י לא פליגי דלאחרים אין איסור ולדידיה אסור וכי פליג הר"מ ז"ל על הלכות אלדד הדני לחוד ואלו הב"י סובר דהר"מ אראב"י נמי פליג יע"ש:

ודע הא דכתב הטור והמחבר השוחט צריך שיברך כו' וכתב הב"ח דבא לומר דל"ת שיברך אח"כ שמא תתנבל השחיטה קמ"ל יע"ש ולי נראה דא"כ היה לומר השוחט מברך קודם אבל לישני דהטור משמע דבא לאשמועינן דצריך לברך והא פשיטא והיה נראה דעל מצות ל"ת א"א מברכין כמו ניקור חלב וג"ה כמ"ש או"ה משום דהוה ל"ת ואי"ה בהל' חלב אבאר וא"כ שחיטה למאן דסובר וזבחת לאו מ"ע אלא תיקון הלאו עיין תוס' שבועות כ"ד א' ד"ה האוכל לפי ריצב"א שם א"כ אין מברכין מידי דהוה אכל מצות ל"ת משא"כ אי וזבחת הוה מ"ע שפיר מברכין ובפתיחה הארכנו אי וזבחת הוה מ"ע ובזה מדויקין דברי הלבוש ס"א וכיון דשחיטה מ"ע דכתיב וזבחת יע"ש. ולריצב"א קשיא מפסחים פ"ק יע"ש ודין שוחט בן פקועה נתבאר לעיל סימן י"ג ושוחט מסוכנת נתבאר סימן י"ז יע"ש. ובן פקועה אף טריפה כיון שאין פוסל בו מברך ופשוט הוא ועיין מ"ש בש"ך:

ב

ישחטנו בלא ברכה ואחר כך יברך. וכתב הט"ז דאם יש לו אחר יברך ויכוין להוציא זו ועדיף טפי עכ"ל והיינו דלהר"מ כל המצות אם לא בירך קודם אין מברך אחר כך כמו שכתב בפי"א מהל' ברכות ואפ"ה דבר דאיתיליד ריעותא מברך אחר כך דהוי כמו טבילת גר דא"א מקודם ואף דל"ד דהתם תקנו רבנן אח"כ משא"כ כאן לא מצינו שתקנו כן. וא"כ וודאי עדיף אם יש לו אחר ועוד דמברך עובר לעשייתן:

ג

יכול. עט"ז. הנה הב"ח הקשה פשיטא שעשרה שעושין מצוה א' ברכה א' לכולן ותי' דה"א שמא תתנבל שחיטת חבירו ותהא ברכה לבטלה והוא ישחוט בלא ברכה קמ"ל דלא חיישינן להא א"נ דלא הוה ברכה לבטלה כיון שחבירו שוחט ויוצא בברכתו כמו שכתב רבינו בהל' שופר תקפ"ה עכ"ל מה שכתב דלא חיישינן להא משום דרוב שוחטין כהוגן ואין קלקול שחיטה יוצא מבן דעת אמנם מה שכתב דהב' יוצא בברכתו לא ידענא דהא איהו כתב בסי' א' דווקא אחר שוחט הא לא"ה לא דהוה ברכת הנהנין ומה יוסיף תת כח בשביל שבירך לכתחלה על הספק כיון שעכשיו נבילה הוא ומ"ש כמו שכתב רבינו בהל' שופר דבריו צריכין תיקון דרבינו כתב שם דא' יוצא בתקיעת שני ותמה הב"י אמאי לא דהשני יוצא בברכתו יע"ש. והנה לש"ך לעיל סי' א' אות ל"ב אתא לדיוקא דווקא ב' שוחטים ולא א' מברך וא' שוחט משא"כ לט"ז אות י"ז שם אף שאין חבירו שוחט יכול לברך א"כ קשיא לז"א הט"ז דאשמועינן דל"ת דשחיטה הוה ברכת הנהנין כמ"ש הב"ח ושאר פוסקים בסי' א' ואף דהמחבר בא"ח סימן רי"ג דבפירות א' מוציא חבירו מ"מ ישיבה בעי לקביעות וכאן גרע דאין קביעות משו"ה אשמועינן דשחיטה לאו נהנין הוא אלא ברכת המצות ולפ"ז אף שאין שוחט נמי ומש"ה לא הגיה רמ"א כלום אף דבא"ח כתב דבפירות לא מהני אף קביעות כ"א בפת ויין ש"מ דשחיטה הוה ברכת המצות ולש"ך צ"ל דשחיטה הוה כמו קביעות וצריך עיון:

ודע דג' מיני ברכות הן להט"ז ברכות המצות אע"פ שיצא מוציא והיינו אם מי שעושה המצוה אין יכול לברך הא לא"ה אין לחלק המצוה והברכה כמ"ש סי' א' אות י"ז וע' הל' ציצית ח' במ"א אות ח' בשם ת"ה ובט"ז תקפ"ה אות ג' והרואה שם יראה לכאורה שחולק עם מ"א בהל' שבת רפ"ד אות ג' שמפרש לכתחלה אסור דזה קורא וזה אומר הברכות והמפטיר ולפ"ז י"ל דה"פ זה אומר הברכה וזה אומר הפטרה ואין מוכרח דיש לומר דהכי קאמר התם כמו שאין לחלק הקריאה והפטרה ה"ה דאין לחלק הברכה והמצוה ומש"ה וודאי אין רשאי המברך לילך עד שיוצא בתקיעות השני והוה כעושה הברכה והמצוה יחד יע"ש ואין כאן מקומו. ברכת הנהנין נהנה מברך ואחר יוצא. לדעת המחבר בפירות ולדידן יין ואפשר שכר ומע"ד נמי הוה קביעות ואחד מוציא חבירו לכתחלה ושחיטה דומה לברכת אירוסין שלכתחלה אחד מקדש וא' מברך וא' מברך וב' שוחט כיון דהוה ברכת שבח והודאה:

ד

בין. כתב הט"ז זה פשוט בכל מידי דטעון ברכה עכ"ל ובאמת א"י למה השמיענו המחבר כאן והתב"ש ושמ"ח ס"ז כתב שלכתחלה אין להפסיק בשתיקה יותר מכ"ד ודיעבד ש"ד ושיחה אפי' דיבור א' הוה הפסק וכתב בתב"ש אות י"ב וי"ג דיעבד ש"ד כמ"ש בא"ח ר"ו ושיחה הוה הפסק אפילו דיבור אחד מדכתבו הביאו לשחוט לא הוה הפסק דהם ב' מלות וכדי דיבור הוה שאלת תלמיד לרב שלום עליך רבי ומורי ד' מלות יע"ש הנה מהביאו לשחוט אין ראיה דאפשר שיאמר השוחט הרבה דברים ולאו דווקא נקטו. והמעיין בא"ח סימן ר"ו ס"ג דכתב כל אלו הברכות צריך שלא יפסיק ובארוך שם כתב על הטור מהא דטול ברוך או גביל משמע וודאי אף בשיחה איירי והר"ב עלה קאי שם יותר מכ"ד. ומ"ש דיעבד ש"ד אם הפסיק בשתיקה שם בסימן ר"ו לא כתב כן אלא בסימן ק"מ יע"ש בב"י ומ"מ צ"ע לדינא בשח פחות מכ"ד. ואם שהה כדי הילוך כ"ב אמות בשתיקה אפ"ה דיעבד א"צ לחזור ולברך עיין א"ח קס"ו אף שכתב רמ"א אם שהה לשון דיעבד פירושו דלכתחלה אין לעשות כן עיין מ"ש לקמן:

כתב הפר"ח אות ו' במקומות שהישמעאלים אין מניחין לשחוט אא"כ יאמר אלל"ה וואכב"ר פירוש אל כביר מיד סמוך לשחיטה א"כ הוה הפסק בין ברכה לשחיטה ישחוט עוף ויברך ויפטור הבהמה או בתוך השחיטה מברך עד כאן לשונו אין מכאן ראיה דפחות מכדי דבור הוה הפסק דלכתחלה וודאי אסור להפסיק. והנה יש להקשות מה תקנתיה דעוף דהוה שח בין שחיטה לשחיטה ודעת המחבר ס"ה סתם כדעה א' דצריך לחזור ולברך גם באמצע אין ראוי להפסיק ולברך שוב מצאתי להתב"ש אות ט"ו תמה עליו בשתיהן והעלה דבירושלמי פרק הרואה רבי יוחנן אומר מצוה מאימתי מברך עובר לעשייתן רב הונא אמר בשעת עשייה והלכה כר"י כו' ועוד דמצוה שיש משך זמן וכל פורתא ופורתא הוה מצוה בפ"ע מברך אח"כ כמו להתעטף ובדיקה משא"כ באמצע המצוה זה תוכן כוונתו. והנה מנט"י שאחר הנטילה קודם הניגוב מברכין יש ראיה והוא ז"ל דחה זה דניגוב עיקר המצוה הוא וא"י למה דדומה לשחיטה כמ"ש ולענין הקושיא דשח בין שחיטה לשחיטה י"ל דהפסק גמור לא הוה דהוה מעין צרכי השחיטה אלא לכתחלה אין נכון להפסיק בין ברכה לשחיטה. ומ"מ להלכה יש לבטל מנהג זה וכן הפ"ת צווח ככרוכיא דהוה כחוקת העובדי כוכבים ומי יודע אם מכוונים לעבודת כוכבים יע"ש. ולדעת הב"ח סימן ד' יש לעיין בזה. ומיהו הא ודאי אם תפס הקנה לבדו בעוף ושחט ולא בירך ונזכר קודם ששחט רוב יברך ואף דהוה באמצע שעדיין לא התחילה המצוה דאי בעי שביק לה ולא מיטרפא בחצי קנה פגום ועיקר המצוה המשהו והוה עובר לעשייה ולכ"ע ש"ד נ"ל ועיין מ"ש באות שאח"ז:

ה

עט"ז ור"ל דמש"ה כתב רמ"א טוב דבה"ג סובר דכיסוי גמר מצוה הוי ומש"ה סובר דמברך אחר הכיסוי עסי' כ"ח ורא"ש פוסק דכיסוי הוי מצוה בפ"ע ומברך על כיסוי קודם וכן הלכה לקמן סימן כ"ח ולצאת ידי שניהם טוב ליזהר דשמא הוי גמר מצוה ובאמצע המצוה אין ראוי להפסיק אף שאם הפסיק אין חוזר ומברך. ויש לראות בא"ח תל"ב כתב המחבר טוב שלא לדבר עד שסיים הבדיקה כדי שישים אל לבו וכמ"ש הט"ז שם אות ג' דווקא דברים בטילים הא ההכרחיים שרי אף שלא מעין הבדיקה ואף שהמחבר שינה שם מלשון הטור משיחה בטילה לדברים אחרים מ"מ סיים כדי לשום אל לבו מורה כן ורמ"א לא הגיה כלום ואיך כתב כאן וטוב דנהי דהוה מצוה חדא כיסוי ושחיטה לא שייך כדי שישים אל לבו ומיהו לדינא כתב הט"ז שם דאף ההכרחיים אין לדבר באמצע המצוה ול"ד לסוכה וכדומה אי בעי לא אכיל יותר משא"כ היכא דבעי לגמור המצוה ודע שאני נסתפקתי אם תפס הקנה לבדו ושחט מחצה ושח אי צריך לחזור ולברך מי אמרינן באמצע המצוה אין צריך א"ד דלא התחיל עדיין המצוה דחצי קנה לאו מידי עביד ועיין א"ח קס"ז במ"א אות י"ו במה שהניח בצ"ע אם שח בשעה שלועס קודם הבליעה כיון דאין לועס צריך לברך כ"א על הבליעה א"כ הוה הפסק בין ברכה למה שמברכין עליו י"ל דכאן ל"ד להתם ועדיין צ"ע  :

ו

ואם דהוה הפסק כמו שח בין תפלה לתפלה דהוה הפסק ט"ז והגיה בש"ע דיש חיסור לשון וצ"ל ומברך על כיסוי ומברך על שחיטה שנית:

ז

עט"ז דברכת השחיטה לא הוה הפסק בין הכיסוים כיון דלא שח שיחת חולין ור"ל ושייך עכ"פ לענינים אלו משא"כ דברים שאין מענין השחיטה כלל אף בלה"ק הוה הפסק. ועיין בשמ"ח סי"ג ותב"ש אות כ"ב דלהר"ן הטעם דשחט בחד ידא והוא מגמרא שם א"כ שוחט העוף ושור ועוף דצריך לכסות דם עוף תחלה כמ"ש רמ"א ס"ח א"צ לחזור ולברך על כיסוי שני ולרא"ש דהטעם דשחיטה לא הוה הפסק בין הכיסוים דשוחט ע"מ לכסות א"כ כה"ג לא יע"ש ומ"מ לדינא אי עביד הכי אין צריך לברך על כיסוי שנית ולכתחלה לא יעשה כן אלא עופות בהדדי ואח"כ השור או השור ואח"כ עופות ועיין מ"ש בש"ך אות י"ג מזה:

ח

לחזור ולברך כמו בשח בין השחיטות ט"ז ולפ"ז תליא נמי בפלוגתא למ"ד שח בין השחיטות אין צריך לברך שנית ה"ה שח בין הכיסוים דינא הכי דאם שח בין ב' הכיסוים אין צריך לברך שנית ואף לבה"ג דסובר כיסוי הוה גמר מצוה של שחיטה קמ"ל כאן דאם שח בין שחיטה שניה לכיסוי שני צריך לברך:

ט

וי"א. כתב הט"ז כיון דלא הכריע ספק ברכות להקל עכ"ל אף דכלל מסור בידינו דהלכה כדעה א' בסתם כיון דלא כתב י"א רק וי"א בספק ברכות דחמור הוא אין להכניס בספק. והל' דחוק במה שסיים ע"כ אין להכניס לספק דא"נ צריך לברך שנית אסור לעשות כן דגורם ברכה שאינה צריכה וזה וודאי אסור. נסתפקתי בשוחט עיף במקום זה וחזר ושחט עוף במקום אחר רחוק קצת וכיסה הראשון ושח מהו דהא וודאי החיוב מוטל עליו לכסות דם שני דמי ששחט יכסה כמבואר לקמן סימן כ"ח א"כ דמיא לשח בין תפלה לתפלה א"ד שאין חוזר ומברך וצ"ע כעת כי לכאורה נראה שיברך שנית  :

י

הט"ז הביא לשון הרא"ש כאן ולא לעיל בהא דשח בין שחיטה לשחיטה דמכסה מקודם דהרא"ש כתב דבריו כאן והב"י הביא שם דברי הרא"ש דכאן משום דפוסק כן דשח צריך לכסות ולברך משא"כ הט"ז פוסק לעיל דשוחט ואח"כ מכסה יע"ש מש"ה הביא דבריו כאן להלכה באם נמלך:

יא

ממין הראשון. עט"ז דעה זו הוא דעת בה"ע דמדמה לפירות בסימן ר"ו והקשה הט"ז על הב"י שם דכתב ה"ה אין מינן שוין רק ברכותיהן שוות והא העיטור מחלק כאן בין מינם שוות ואין כאן מקומו להאריך עיין במ"א סימן ר"ו אות ז' האריך בזה. ולענין הלכה כתב דבה"ע הוה יחיד לגבי אינך וחוזר ומברך ומה שכתוב כאן וכן עיקר אין כן בכל הדפוסים עש"ך אות ט' ושם אבאר:

יב

הביאו. פירוש כיון שעדיין יש מאותו מין לפניו אין צריך לחזור ולברך הא לא היו לפניו לדעה א' בסעיף ו' אף הביאו מאותו מין צריך לברך ולי"א במין אחר ט"ז וה"ה אם בירך וקודם ששחט הביאו לפניו עוד אין צריך לחזור ולברך וכן בכיסוי אם בירך על הכיסוי ולא כיסה עדיין והביאו לפניו עוד לשחוט עוף הוה כיש עדיין לפניו ואין צריך לברך עיין בית יוסף כאן וא"ח ר"ו. ושוב ראיתי בשמ"ח סי"ז מסופק בכיסוי אם הביאו עוד קודם כיסוי אם חייב לברך יע"ש:

יג

דכיון שאין לפניו עוד הוה גמר וסילוק ול"ד לבה"מ ט"ז:

יד

בשוחט דמתא אפילו מן הסתם דעתו על כל מה שיביאו לו אפילו שני מינים אין צריך לחזור ולברך ט"ז בשם רש"ל והיינו אף שאין לפניו עוד מאותו שבירך אפ"ה דעתו על כל מה שיביאו לו ובעי"כ ששוחטין עופות הרבה ברכה אחת לכולם ומ"מ נוהגין קלות ראש ומדברין שם שיחה בטילה שלא מעניני שחיטה וזה אין נכון ומה בכך דדעתו על הכל מ"מ הוה הפסק וכן כתב בכר"ו:

טו

לשחוט עוד ושכח וכיסה ובירך כך הגיה הט"ז:

טז

כתב הט"ז דחייב לברך על כיסוי שנית כיון דשכח והיה סובר שלא ישחוט עוד א"כ לא נתכוין בברכת הכיסוי אלא על זה מש"ה צריך לחזור ולברך על כיסוי שני. וזה לשון הלבוש ס"ח היה סבור שצריך לברך ולכסות בין כל חדא או ששכח שיש עוד לשחוט א"כ ברכת הכיסוי לא קאי כ"א על זה וודאי צריך לחזור ולברך על כיסוי ב' משא"כ אם היה סבור שצריך לכסות תיכף ובברכה נתכוין גם על כיסוי ב' א"צ לחזור ולברך על כסוי ב' יע"ש:

יז

וכן כתב הט"ז היינו שבהמה היתה בשעת הברכה או לאחר הברכה קודם ששחט לחיה דהוה כמו היו לפניו מאותו מין המוזכר ס"ז בשם סמ"ג קמ"ל כאן דמכסה תחלה דם חיה כיון דבהמה אין צריך כיסוי אין להפסיק בשחיטת הבהמה בין כיסוי החיה אף שרוצה לשחוט הבהמה במקום אחר לא על דם החיה ועיין ש"ך. ומ"ש סמ"ג הוא דברי הב"י ובאר הגולה הגיה סמ"ק דבסמ"ג לא נמצא מזה כ"א בסמ"ק סימן קכ"ו יע"ש בבאר הגולה ס"ז:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.