אור שמח/גניבה/ט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־10:45, 15 ביולי 2020 מאת מושך בשבט (שיחה | תרומות) (סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט))
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

מגיד משנה
מגדל עוז


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
מעשה רקח
ציוני מהר"ן
קרית ספר
שרשי הים


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


אור שמחTriangleArrow-Left.png גניבה TriangleArrow-Left.png ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ג[עריכה]

במגיד שלא כדברי מי שפירש.

נ"ב, הוא הרמב"ן בפירוש התורה שחקר בזה, ומפשט המקרא דכתיב ונמצא בידו בתר ומכרו מורה שעל רשות לוקח קאי. ומש"כ ואעפ"י שפשט הברייתא מורה כן, יותר משמע כן מתוספתא ב"ק פ"ח או שמכרו ועומד בשוק יעו"ש. אמנם לדעתי פירוש הקרא דשאני דין דגונב נפש ומכרו מן כל שאר חייבי מיתות דעלמא, דבעלמא כיון שעשה תו אין לו תקנה, אבל כאן אף כי איכא סהדי דגנב ומכר מכל מקום כ"ז שלא העידו בב"ד והחזירו הנגנב לרשות עצמו או שהוציאו לחירות ואמר לו צא בכל מקום שתרצה כיון שיצא לחפשי קודם דאתו סהדי פטור המוכר והוי כמו שאמרו בגניבת ממון דאם חזרה קרן לבעלים קודם ביאת עדים פטור יעוין רש"י ב"ק ס"ח וכפל לא מחייב אלא כשנמצא כו' כשבאו עדים דכתיב או המצא תמצא בידו. וכן לענין חיוב מיתה כתוב ונמצא בידו שבשעת העדאת העדים יהיה עדיין בידו ויהיה גנוב אצלו ולא שהחזירו לרשות עצמו ודוק כי זה חדש:

ו[עריכה]

אבל הגונב את העבד כו' פטור:

בגמ' מאחיו למעוטי עבדים. והנה לאפוקי עבד לא בעי קרא לכאורה דליכא בהו אזהרה דלא ימכרו ממכרת עבד, ואין עונשין אלא א"כ מזהירין. אך קרא דמאחיו גבי גניבה כתיב. וצריך קרא למעט היכי דגנבו ושדר ליה מרא גיטא דחירותא ומכרו הגנב דפטור ממיתה. ואין להקשות דקיי"ל דדבר שאינו ברשותו אינו יכול להקדיש ולא להקנות דלא כצנועין ב"ק ס"ט ור' יהודה סבר תמן דלא כוותייהו, דז"א, דאע"ג דאינו ברשותו בכ"ז קנין האיסור מצי להפקיע אף אם אינו ברשותו, וכמו דיכול לגרש אשתו אף אם היא שבויה, ומצד קנין האיסור בעינן לשמה וכל הדינים כמו בגט וממילא איפקע נמי קנין הממון ומחוסר ג"ש ג"כ קיי"ל דיכול לשחררו בגט דלא כל"ק דאמימר אף דודאי אינו ברשותו, וא"כ ה"ה היכי דנגנב או נשבה, והראוני בגהש"ס גיטין (דף לח) שהקשה כיו"ב גבי ההיא דאישתבאי כו' ושדר לה גיטא דחירותא והקשה כנ"ל ובמחכ"ת לק"מ:

ועיין מבי"ט ח"ב סימן צ"ג בשפחה שברחה עם ישמעאל ונשאת לו בדיניהם שלא היתה יכולה להוציאה ומכר הבעלים את השפחה הזאת לתוגרמי יעו"ש דשקיל וטרי אם הוי מכירה באונס, ודבריו צ"ע דהא כיון דלא הוי ברשותו אינו יכול למוכרו. ולהלכה יש לומר דעבדא כמקרקעי דמי וקרקע אינה נגזלת וה"ה עבדים כמבואר בהגוזל עצים (דף צז) ובקרקע הא מפורש בסוגיא דתקפו כהן דכל זמן שיכול להוציאו בדיינים ברשותיה קאי. אמנם בדברי המבי"ט משמע דלא היה יכול להוציאו בדיינים, ובזה גם בקרקע אינו יכול להקדיש ולמכור וצ"ע. ובעבד שהפיל עצמו לגייסות דרבו מוכרו ונוטל דמיו יעו"ש (דף מד) משמע דמועיל המכירה בכתיבת השטר אע"ג דאינו ברשותו משום דהקנאה לגזלן גופיה מהני כמו"ש האחרונים ואכמ"ל:

ח[עריכה]

בהשגות האריך בדבר חדש שביום אינו נהרג במחתרת וכפשטא דקרא יעו"ש.

וקצת סעד לזה מריש פסחים דפריך הא מדאמר ובלילה יהי כגנב אלמא אור יממא הוא, והפשט דהיפוך יום הוא לילה, וכי כתוב ובלילה אלמא דאור הוא שם דבר ליום, דאי על פעולת האור וכמו דמשני קראי הקודמין, הו"ל למכתב ובחושך יהי כגנב, וא"כ מאי משני ה"ק אי פשיטא לך מלתא כנהורא, אכתי הו"ל למכתב ובחושך, ולכוון אי מספקא לך מילתא כחשוכא, ולפי דברי ההשגות מחוור, דכולא מילתא דניתן להצילו בנפשו אינו רק בלילה אבל רק אם פשיטא לך מלתא כנהורא דאנפשות אתי, והוי רוצח, ואי מספקא לך מילתא אפילו בלילה אז יהי כגנב וכו' ודוק:

יג[עריכה]

ואם שבר כלים בביאתו חייב בתשלומין:

במגיד הביא הגמרא דדוקא שבר דליתנהו, אבל נטל דאיתנהו חייב להחזיר אע"פ שאין לו דמים. ויש לחקור בהנך מילי דגנב מיפטר דליתנהו בעינא, רק היכי דאיתנהו בעינייהו חייב לאהדורי כדאמרו בשמועה דמחתרת, אם קנה הגנב בשנוי מי אמרינן דכיון דלא נתחייב בתשלומין הוי כאינש אחרינא וכשואל דמדמהו הגמרא ולא קני בשינוי, רק גנב הואיל דנפק מרשות הבעלים, או דילמא כיון דהוא נתכוין לגונבו ולאפוקי מרשות בעלים רק דמיפטר מתשלומין משום כדי רשעתו דוקא מחיובו פטריה רחמנא אבל מיפוי כח דידיה מאינש אחרינא לא אפקיה והוי ככל גזלן. וראיתי להנתיבות שדעתו דלא קני ליה בשינוי אבל ראייתו אינו מוכרח מכמה טעמים, ולפי השקפתי נראה דאע"ג דפטור מלשלם משום קם ליה בדר"מ היכי דליתנייהו בעינייהו אבל היכי דמשתרשי ליה חייב לשלם וכמו מזיק ונהנה ממתנות כהונה דמיפטר משום שאין לו תובעין ובכ"ז היכי דמשתרשי ליה הוי כמאן דאיכא בעינא וחייב לשלם דמיהן, כן בקם ליה בדר"מ אמרה תורה שאין לתובעו, [והראיה דמועיל אם תפס לשיטת רש"י ב"מ דף צ"א] אבל כל היכי דאיכא בעינא חייב להחזיר כן אם משתרשי ליה, והא דאמר בפרק מרובה וכיון דכי תבע ליה קמן בדינא לא אמרי ליה זיל שלים וכו' ופרש"י בדינא לומר החזיר לי תאנים שלקטת או תן לי מה שמכרת בדמיהן, ופירוש דאף דחייב לשלם ליה מה דמשתרשי ליה אינו חייב להחזיר לו החפץ שמכר לו רק דמי התאנים ואפילו סובין וז"ב, וכיון שכן הטובח בשבת דקנהו בשינוי מכל מקום חייב לשלם דמיו דהשתא דמשתרשי ליה וכמה שוה השתא חייב לשלם לו, והכא הספק שלנו אם נשתנה אם קני להחפץ ודוק:

ונראה דתליא בפלוגתא דאי עביד מהני דפריך בתמורה מגזלן דקני בשנוי ופירשו רבנן דעל הגזילה פריך דבזה לא מהני לאפקועי אותו מרשות בעליו והוי כגברא אחרינא ותו לא מועיל השינוי לקנותו, ומשני משום דרחמנא גלי והשיב את הגזלה כו' אשר גזל אם כעין שגזל כו'. ולפ"ז דלא הוי מועיל להפקיע אותו מרשות בעליו ע"י שינוי רק במה דאוקים רחמנא ברשותיה לענין חיוב אונסין, וא"כ במקום דקלבדר"מ דחיוב אונסין לא רמיא עליו לא הפקיעה תורה אותו מרשותו של בעלים, ולא מהני מה דגזל ועבר אמימרא דרחמנא, אבל למ"ד מהני הלא מהני הגזל והוי גזלן וקני בשנוי כמוש"כ תוספות בריש פרק הגו"מ דסברא היא כו' יעו"ש היטב. אף דאין עליו עשה דוהשיב ולא נתחייב בכלום מצי להפקיעו אע"ג דרחמנא אמרה לא תגזול והוי גזלן, דגדר שם גזלן הוא הפקעה מרשות בעלים ולקנותו בשינוי. ומעתה יתכן לומר דזהו מה דמסיק בסוף הסוגיא בתמורה איכא בינייהו שנוי קונה, דכוונו בהאי גוונא דקם ליה בדר"מ ולא נתחייב בהשבה ודוק:

ולפ"ז יתכן לפרש הסוגיא דפרק הספינה יתיב אביי ואמר להאי שמעתא, איתיביה כו' הגונב כו' והרי כיס דבר הגבהה הוא ואפ"ה קני במשיכה כו', דיפלא א"כ היכי מחייב לענין שבת הא אין דרך הוצאה בכך ויעוין תוספות, ובזה נימא דכיון דלגבי קנין הוי דרך הוצאה מתחייב בהוצאה זו לענין שבת הואיל ועיילא לרשותיה לענין קנין להתחייב משום גנב. אמנם ז"א דהא מיפטר משום קם ליה בדר"מ וסוף סוף לא קני ליה להתחייב באונסין אך הא קני להוציאו מרשות בעלים לעייליה לרשותו לענין לקנותו בשינוי או יאוש אחר כך ומיגו דחשוב לענין זה מועיל גם לחיוב שבת וכמו דאמרו בכורות (דף י') הואיל ואיסורו חשובו יעו"ש וכיו"ב בכ"מ. אמנם זה תלוי בפלוגתא דאביי ורבא, וכאן כי אמר רבא לא הוי פריך מידי דע"כ בזוטרי אין דרך הוצאה, אבל לאביי דאי עביד מהני, ומהני המשיכה והגרירה לקנותו לענין לקנותו בשינוי, וכו' ומיגו דמועיל לקנין, חשובה גם הוצאה לשבת ולכן קם ליה בדר"מ ומסתמא מיירי בכל גווני ושפיר פריך ודוק היטב:


·
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.