אבן האזל/בית הבחירה/ד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־08:37, 15 ביולי 2020 מאת מושך בשבט (שיחה | תרומות) (סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט))
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אבן האזלTriangleArrow-Left.png בית הבחירה TriangleArrow-Left.png ד

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

כסף משנה
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
הר המוריה
לחם שמים
מעשי למלך
ציוני מהר"ן
קרית ספר


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

אבן היתה בקודש הקדשים במערבו שעליה היה הארון מונח, ולפניו צנצנת המן ומטה אהרן ובעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז הארון ונגנז עמו מטה אהרן והצנצנת ושמן המשחה וכל אלו לא חזרו בבית שני ואף אורים ותומים שהיו בבית שני לא היו משיבין ברוח הקודש ולא היו נשאלין בהן שנאמר עד עמוד כהן לאורים ותומים ולא היו עושין אותן אלא להשלים שמנה בגדים לכהן גדול כדי שלא יהא מחוסר בגדים.

השגת הראב"ד לא היו משיבין, א"א והלא אורים ותומים ורוח הקודש שני דברים מן החמשה שחסרו בבית שני, ולדבריו אינו אלא אחד וחיסור בגדים שאמר אינו כלום שאינו מחשבון הבגדים.

הכ"מ כתב וז"ל ומש"כ הראב"ד שאינו מחשבון הבגדים טעמו שהוא קורא אורים ותומים לשם המפורש שהיו נותנין בין כפלי החושן, כדכתיב ונתת אל החשן את האורים ואת התומים, ורבינו קורא פה אורים ותומים לחשן בדרך השאלה עכ"ל, ודבריו תמוהים דבפ"י מהל' כלי המקדש כתב הרמב"ם להדיא שהיו אורים ותומים בבית שני ומפני מה לא היו שואלין בהן לפי שלא היתה שם רוח הקודש, וכל כהן שאינו מדבר ברוח הקודש ואין שכינה שורה עליו אין נשאלין בו, ומוכח מדבריו דעיקר האורים ותומים דהיינו השם המפורש לא היה חסר גם בבית שני. ולכן ע"כ דודאי הי' גם השם המפורש בכפלי החשן גם בבית שני, אלא דלפי שלא הי' רוח הקודש לא היו נשאלין בו, ושפיר אמר בגמ' דלא היו אורים ותומים בבית שני כיון שלא היו נשאלין בהם, ואותיות השבטים של החשן לא היו מאירים, וכמו שאמרו למה נקראו אורים שמאירין את דבריהם, ומ"מ אין בזה עיכוב לדין החושן כיון שמצד המעשה אין כאן חסרון וכל רגע יוכל הכה"ג לזכות לרוה"ק ויאירו האותיות, לכן שפיר נקרא השם המפורש אורים ותומים, ולפלא על הכ"מ שמקודם הביא דברי התוס' בסוף פ"ק דיומא שכתבו כד' הרמב"ם ומלשונם ג"כ מוכח שרק לא היו משיבין, אבל לא הי' חסרון במעשה האורים ותומים, והראב"ד סובר דעיקר האורים ותומים והיינו השם המפורש הי' חסר בבית שני.

והנה ביומא דף ה' ע"ב בפלוגתא דר' יוחנן ור' חנינא במלואים דר' יוחנן אמר כל הכתוב בהן מעכב בהן, ור' חנינא אמר דדבר שאין מעכב לדורות אין מעכב בהן, אמר בגמ' תינח מילתא דכתיבא בהאי ענינא מילתא דלא כתיבא בהאי ענינא מנלן, ופירש"י דזהו בדין נתינת האורים והתומים אל החשן, ויליף שם מקרא דמעכב, ושמעתי מח"א להקשות מד' הגמ' על הראב"ד, אבל באמת על הראב"ד לא קשה מכאן ואדרבא צריך לבאר לדעת הרמב"ם דלהראב"ד שפיר מיושב דהא מבואר בסוגיא דנקיט לדין אורים ותומים בהדי פרשת מלואים, א"כ מוכח דבעיקר דין חשן ואפוד אינו מעכב, ואין דין שנאמר דבלא אורים ותומים לא הוה חשן ואפוד אלא דגמ' בעי בדין מלואים אי מעכב אורים ותומים לדין כהונה בדין מלואים, וכיון דר' יוחנן סבר דבמלואים כל הכתוב בהן מעכב בהן אף שאינו מעכב לדורות, א"כ שפיר יש לומר דגם אורים ותומים אין מעכבין אלא בדין מלואים, אבל אין זה שייך לבגדי כהונה, ובכללי התלמוד מבעל כנה"ג (נדפס בש"ס ווילנא ברכות) אות נ"ב מביא מדברי הרלנ"ח דר' יוחנן ור' חנינא הלכה כר' יוחנן, ואף דבגמ' התם בעי על כל הני דאין מעכבין לדורות מנ"ל דלא מעכב, ומייתי מקראי מ"מ על פרישת שבעה לא מייתי מקראי, ומוכיח ממתני' והיינו משום דממתני' שמעינן דאינו בעיקר דין כהונה, והוא דין רק במלואים דמעכב במה שאינו מעכב לדורות, וה"נ בדין אורים ותומים אם נימא דאינו שייך לח' בגדים ודאי לא מעכב בכהונה, דהא אית לן קרא רק לענין בגדים דאין בגדיהם עליהם אין כהונתן עליהם, אבל אורים ותומים ודאי לא מעכב.

-מלואים והשמטות-

לידידי הרב הג' הנעלה מו"ה אברהם שפירא שי' ממצוייני ישיבת חברון

בפ"ד הל' א' בד"ה והנה ביומא במש"כ בשם ח"א להקשות מהגמ' על דעת הראב"ד כתב שהוא זה שהקשה לי לפני זמן רב ולא על הראב"ד דפשוט דלא קשה אלא על הרמב"ם כמש"כ ושתמה אז ג"כ על ד' האור שמח שכתב להוכיח כד' הרמב"ם מזה שבפ' מלואים בפ' תצוה לא כתיב הציווי ליתן האו"ת בחשן, ורק בעשייה כתיב בפ' צו ומוכח דאו"ת הוי בכלל חשן, ותמה ע"ז מד' הגמ' דהא פריך מנ"ל דאו"ת מעכבין וילפינן דוקא במלואים, ומוכח דלדורות אינו מעכב, הנה נזכרתי שדבריו נכונים ושכן הקשה גם על האו"ש, ועל מה שכתבתי ליישב דעת הרמב"ם דעכשיו דילפינן עיכובא באו"ת במלואים, אמרינן דאין זה עיכוב בפ' מלואים אלא דהוא דין בעיקר החשן, כתב דמנ"ל זה דהא דורות משעה לא ילפינן, א"כ מנ"ל למילף ממלואים לדורות, כונתי דאף דכל זמן דלא למדנו עיכוב בנתינת או"ת אל החשן הי' אפשר לומר דאו"ת הוא דין בפ"ע ואינו שייך לחשן, אבל עכשיו דיש לנו למוד במלואים דאו"ת מעכבין לא מפרשינן דהוא דין מיוחד בפ' מלואים דכל מה דאפשר למעט בחדוש בגזה"כ ממעטינן ואמרינן דבזה גילתה התורה דאו"ת הוי בכלל החשן וממילא מעכבין גם לדורות משום בגדי כהונה.

עוד הקשה דמיושב רק למ"ד כל הכתוב בהן מעכב בהן, ובפ"א מהל' עיוה"כ משמע דפוסק הרמב"ם כמ"ד אין מעכב בהן, ועיינתי ולא מצאתי שם שום הוכחה לזה, אלא דיש לעיין מעיקר ההלכה דפליגי בזה ר' חנינא ור' יוחנן, ולפי המבואר ביד מלאכי סי' תקנ"ז הלכה כר' חנינא לגבי ר' יוחנן מ"מ יש לומר דזהו דוקא בחד לגבי חד, אבל בזה גם ר"ל סבר כר' יוחנן כדאיתא התם וי"ל דהלכה כרבים אפי' נגד הרב, וביד מלאכי סי' ל"ח הביא דעות בזה ע"ש ומה שהעיר ממה שלא נכתב ציווי על עשיית האו"ת כבר כתב מזה הריטב"א ביומא דף ע"ג משום שהי' מעשה ד' (העירני לד' הריטב"א הגרש"א פולונסקי שליט"א) אך לעיקר דינא דעיכוב אין בזה טעם לומר דבשביל זה אינו מעכב דעכ"פ כתיב ונתת בעיקר מצות חשן, אלא דתלוי אם הוא דין מיוחד ואין לנו קרא לעכב, או שהוא בכלל החשן והוי בכלל בגדי כהונה.

והנה אחר כל זה לא נחה דעתי במה שיישבתי דברי דעכ"פ מדר' חנינא דאו"ת לא מעכבי במלואים ע"כ דלא מעכבי גם בבגדי כהונה בשעת עבודה, ומנ"ל לחדש בסברא ולומר דלר' יוחנן שייכי לחשן, ונתתי לבי לחפש בראשונים אפשר יש פי' אחר בגמ' דלא כפירש"י, והנה מצאתי בד' התוס' רי"ד ליומא שכתב וז"ל מילתא דלא כתיבא בהאי ענינא מנלן פי' רבינו ברוך פרישת שבעה לא נכתבה בפ' ואתה תצוה וזהו פתרון נאה ופתרון המורה לא נראה לי עכ"ל והנה מה דלא נראה להתוס' רי"ד כפירש"י לכאורה פשוט משום דלא הוזכר מקודם בהסוגיא ענין או"ת ואם כונת הגמ' לאו"ת הו"ל לפרש אבל פרישת שבעה הוזכר בסוגיא, אכן לבד זה הנה לפירש"י קשה ילפותא דרב משרשיא מושמרתם את משמרת ד', וכן ילפותא דרב אשי מכי כן צויתי דמנ"ל למילף מזה על האו"ת דהא בקרא כתיב ופתח אוהל מועד תשבו וגו' ושמרתם וגו' כי כן צויתי, אבל לפי' התוס' רי"ד מחוור מאוד דהא מהך קרא הוא דילפינן פרישת שבעה, וע"ז הוא דפריך מנ"ל לעכב וע"ז משני מושמרתם או מכי כן צויתי.

ועכשיו כבר ברור דכן מפרש הרמב"ם ולא קשה כלל עליו מסוגיא זו ונכונים מאוד דברי האור שמח דראייתו נכונה לשיטת הרמב"ם וקרוב בעיני שכבר ראה פי' התוס' רי"ד דלא יתכן שגאון שכמותו תשתמט ממנו סוגיא שלימה ולא יזכירה כלל, ואף דעכ"פ הי' לו להזכיר לפי פירש"י הנה ידוע שעשה חידושים על הש"ס ובודאי בחדושיו מבואר אצלו ועל הרמב"ם רשם בקצרה ויישר כחו של ידידי שע"י הערתו נתבררה שיטת הרמב"ם ברווחא (אח"כ הראני בעצמו שמצא שכד' התוס' רי"ד כתב הפי' קדמון הנדפס באוצר הגאונים). [עד כאן].

אכן לדעת הרמב"ם צריך לבאר דאם נימא דאורים ותומים הוי חסרון בחשן ואפוד א"כ ודאי דמעכב ולמה בעי מנ"ל דמעכב, וצריך לומר דהרמב"ם סובר דאף דודאי צריך קרא לעכב על נתינת האורים ותומים אל החשן, אבל עכשיו דאיכא קרא אין זה עיכוב דוקא בפ' מלואים, אלא דהוא דין בעיקר החשן, דבלא האורים ותומים לא נשלם דין החשן, וע"כ דמה דאמרינן דבבית שני חסרו האורים ותומים היינו דלא היו משיבין וממילא באמת חסרו דכל זמן שלא היו משיבין לא נשלם תכליתן וכמש"כ, ובפ"ו הל' י"ד כתב הרמב"ם בעצמו שבקדושת עזרא לא היו אורים ותומים והוא כנ"ל.

ובמה שהקשה הראב"ד דהא אורים ותומים ורוח הקודש הם ב' דברים שחסרו בבית שני, ולדעת הרמב"ם הם אחד, כתב הכ"מ תי' א' דהרמב"ם חשיב ארון וכפרת וכרובים בתלתא, ושכינה ורוה"ק ואו"ת חדא, ובהר המורי' מביא ממדרש פ' בהעלותך דחשיב ארון וכפורת בתרתי, תי' ב' כתב דרוה"ק היינו נבואה, ובהר המורי' כתב כן "וכתב עוד לתמוה על הראב"ד דלדבריו מי ניחא דכיון שלא היו או"ת פשיטא שלא היו משיבים, ודבריו תמוהים דלדעת הראב"ד ודאי מה דחשיב רוה"ק הוא מה דחסר לשאר ענינים, אבל לדעת הרמב"ם קשה כיון דהסבה שלא היו נשאלין באו"ת הוא בשביל שחסר רוה"ק, א"כ היינו חדא, וגם תי' הכ"מ על הרמב"ם אינו מיושב כלל דעכ"פ הא תניא שחסר רוה"ק, וא"כ אף דברוה"ק יש גם דרגה עליונה של נבואה, אבל עכ"פ כיון דכבר תניא רוה"ק והרמב"ם כתב להדיא בהל' כלי המקדש דבשביל זה לא היו משיבים באו"ת א"כ היינו חדא, והנה אפי' אם נאמר דלא חשיב להו אלא בחדא, מ"מ צריך לומר דמה דתניא או"ת אף דממילא שמעינן מ"מ תניא כיון דהחסרון הוא מדברים מיוחדים דחסרון רוה"ק הוא בעד גדולי ישראל וחסרון או"ת הוא בעד כלל ישראל שידעו בשעת הצורך במלחמה וכה"ג איך להתנהג, וא"כ גם אי מנינן להו בתרתי לא קשה דלא חשיב אלא מה שחסרו בבית שני ולא איכפת לן אם הסבה אחת דעכ"פ החסרונות הם בשני ענינים, וי"ל עוד שהי' אפשר להקב"ה לעשות שהאותיות יאירו ע"י השם המפורש גם בלא רוה"ק אלא שלא הי' כן, וא"כ עכ"פ חסר שני ענינים ושפיר חשיב להו בתרתי.

ג[עריכה]

ההיכל שבנו בני הגולה וכו' ורום הכיור שבתקרה אמה ועל גביו גובה שתי אמות פנוי שיכנס בו הדלף והוא הנקרא בית דילפא וכו'.

השגת הראב"ד ורום הכיור, א"א לא האיר ולא הצהיר ולא הי' כיור בתקרה אלא טוח בכותל חזק מבפנים וסיוד וכיור כדי שלא יכנסו מים שבגגות התאים בכותלי ההיכל ואמתים בית דילפא כמו מרזבות ובולטות לקבל דלף התקרה ולשופכו לחוץ, ואיך אפשר להיות מה שכתב ועדיין לא הגיע לתקרה.

עיין מה שכתב הכ"מ ולהסביר מחלוקתם נראה דלהראב"ד פשוט דדלף היינו טפות הגשמים וכמאה"כ דלף טורד ביום סגריר. וכלשון הגמ' ולכן הקשה דכיון דמיירי עכשיו בהכיור שתחת התקרה הראשונה ועל גבה עליה כמש"כ הרמב"ם אח"כ, א"כ איך הגיע למטה דלף של הגשמים, וזהו כונתו במה שכתב ועדיין לא הגיע לתקרה היינו תקרה העליונה, לכן פי' הראב"ד דאין הכונה שתחת כל התקרה הי' בית דילפא דלא הי' מקום שם לדלף הגשמים, אלא לפי שהגשם שמגגות התאים המחוברים לכותל ההיכל ילכו על הכותל וירטיבו, לכן צריך לעשות טוח חזק בכותל מבפנים שלא יתקלקל, אבל כל זה אם נפרש דילפא דהוא דוקא מדלף גשמים, והרמב"ם סובר דשייך לפרש דילפא על כל נטיפת מים, וכמו שמביא הערוך מכתובות דף ס' הוי לה בני דולפני, ולכן כיון שיהי' צריך לרחוץ רצפות העליות יכנסו המים מתוך התקרה, ולכן עשו תחת התקרה בית דלפא ובודאי היו מרזבות שיצאו משם המים, אבל עיקר הבית דילפא הי' תחת כל התקרה.


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.