לחם שמים/בית הבחירה/ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לחם שמים בית הבחירה ד

א

אבן היתה בקדש הקדשים במערבו. עיין מ"ש בעזה"י בזה בלחם שמים ביומא פ"ה:

ויאשיה צוה וגנזו. נראה לענ"ד דבר נאה במה שהביא רבינו דברים אלו כאן שנראה לכאורה שאין נפקותא מזה לענין דינא, וידוע שכל דבריו להלכה אמורים אי הילכתא למשיחא או לזמן הזה, ודברים שאין יוצא מהן דין מהדינים ולא מוסר והנהגה וידיעה הצריכה אין מדרכו ז"ל להטפל בהם בחיבור זה, כל שכן שהדבר במחלוקת שנוי ורבינו הכריע כדברי האחד, הלא לא דבר רק הוא, אלא שאיזה צורך הביאו לכך:
ולכן לבי אומר לי שצורך גדול יש לרבינו בדבר זה לפי שיטתו שתפס לו לקמן בפ"ו מהל' הללו שאנו עסוקין בהן שקדושת הבית לא בטלה, וראוי להקריב בו עתה, וכן הנכנס לשם חייב עליו כרת, שלא כדברי ראב"ד החולק שם. ונראה שאותן הדינים שהביא רבינו בהל' ביאת המקדש גם לזמן הזה שנאם ולא משום הילכתא למשיחא לחוד אלא משום דס"ל כדאמרן דקדושת הבית לא בטלה, ומשמע לי דסבר רבינו דהך מילתא דקדושת הבית לא בטלה אזלא כמאן דס"ל ארון במקומו נגנז, דאי למ"ד ארון גלה לבבל גם קדושת הבית בטלה ע"י כך, ועכ"פ לענין ביאת המקדש מסתברא דבהכי תליא, דהא כתיב למבית לפרוכת ואל פני הכפורת וכיון דאין שם ארון וכפורת דילמא לא חייב עלה רחמנא, כדאמרינן במנחות (דף כ"ז ע"ב) אליבא דר' יהודה דמשו"ה בעינן קרא להזאות כדילפינן התם מוכפר את מקדש הקודש, ושמע מינה לדרבנן דסברא טובה היא, ובאמת נאמר כן וייפטר הנכנס לשם בזמן הזה, אפי' לפי מ"ש רבינו ז"ל בפ"ו דשכינה לא בטלה, נימא דאארון וכפורת נמי קפיד קרא, אבל אי אמרינן במקומו נגנז שפיר ודוק, ומ"ש כמ"ד נגנז דהא אתי כסתמא דשקלים ורבים ס"ל הכי עיין בגמרא דהוציאו לו:

ב

בבית ראשון היה כותל. עיין בכ"מ שהביא דברי רש"י, ולענין מה שהשיב בתוס' יו"ט על זה והעתיקו המגיה כאן, עיין מזה בלחם שמים בפ"ה דיומא מ"א, שם הארכתי בזה בס"ד, והוכחתי במישור כדעת רש"י שהיא נכונה מאד, וכל מה שטען בתוס' יו"ט אין בו ממש, עמוד עליו ותמצא דברים נכונים בעזה"י:

וכיון שבנו בית שני נסתפק להם [וכו'] ולא בנו כותל אלא שתי פרוכות. עיין מזה בתוס' פ' הוציאו למה לא עשו פרוכת אחת שעוביה אמה:

אבל במקדש ראשון לא היתה שם אלא פרוכת אחת. כתב הרב בעל כ"מ נראה דלמשכן קרי מקדש דאילו בבית ראשון לא היה פרוכת עכ"ל, ואין צורך שדברי רבינו כמשמען דודאי היה פרוכת גם בבית ראשון, ומקרא מלא הוא בדברי הימים ויעש את הפרוכת, והכי נמי איתא בהדיא בגמרא דיומא (דף נ"ד ע"א) דהוי התם פרוכת דבבא והכותל היה משני צדדיה, וזה ברור וכבר זכרתי זה שם בפי' המשנה, שיש לתמוה על הרב בעל כ"מ ז"ל בזה:

ג

בנין אטום. העיקר בזה כדברי בעל תוס' יו"ט שהוא מובלע במעלות האולם, והוא פשוט מאד דהתנן היכל מאה על מאה על רום מאה דכייל לאולם בחושבנא:

ורום הכיור שבתקרה [אמה] ועל גביו שתי אמות פנוי. להרע"ב בפי' המשניות דרך אחרת בזה, עיין פ"ד דמדות מ"ו, ובהשגות לא היה כיור בתקרה אלא טוח בכותל בסיוד וכיור כדי שלא יכנסו המים שבגגות התאים בכותלי ההיכל ואמתים בית דילפא לקבל דלף התקרה עכ"ל:
ולא יכולתי לכוין דברים אלו עם חשבון המשנה דמלמטה למעלה קחשיב האוטם שש וגובה ארבעים, והדר כיור על הארבעים שכבר חשב, נמצא מדת הכיור בין שהיה בתקרה בין בכותל כדעת הראב"ד איך אפשר שיהא נעשה בשביל שלא יכנסו המים שבגגות התאים בכותלי ההיכל, שהרי כבר עלה הכיור מ"ז אמה ברום ההיכל ורום חלל כל התאות לא היה כי אם ט"ו לפי ששלש על גבי שלש היו וכל אחד גובה ה' אמות, ואמה תקרה בין כל אחד ואחד, הרי י"ח:
ואפי' נניח עוד ב' אמות לתקרה ומעזיבה של הגג שלהן למעלה, לא יגיע החשבון ליותר מעשרים (וע"ג זה היו החלונות שלא יאפילו התאים בפניהם וק"ל) שאינו עדיין חצי גובהו של כיור, ואיך יכנסו המים שבגגות התאים שלמטה מן הכיור הרבה יותר מעשרים אמה לכותלי ההיכל לשהכיור יגין בעדם, שיצטרך שיהיה למטה מהם כנגדם, אם היה לחיזוק הכותלים שלא יקבלו מימי גגות התאים, וכ"ש לדעת הראב"ד ז"ל עצמו לקמן שהתא התחתון היה כנגד האוטם שאין התאים מגביהים יותר משיעור הנ"ל, ושלשה ע"ג [שלשה] תנן וטפי לא אשכחן, וצריך עיון:

ה

מן הצפון לדרום מאה עובי כותל האולם חמש. בהשגות א"א זה הבל וכו' שלא היה שם כותל לאולם כלל, שלא היה לאולם אלא כותל המזרח שלפני ההיכל עכ"ל. מדברי הר"ב כ"מ נראה שהבין בדעת רבינו ז"ל שהאולם הזה שהוא עשר אמה ברחבו מכותלו עד כותלי הקודש, הוא ההולך על כל פני הצפון וכן לדרום כל האורך שממזרח למערב בשני צדדי הקודש, וכסבור היה הרב ז"ל שזו היתה השגת הראב"ד ז"ל שהוא לא ירצה באולם הזה באורך רק ברוחב לבד, ולזה לא מצא מענה הרב בעל כ"מ לתשובה שהשיב הראב"ד ז"ל ממ"ש ההיכל רחב מלפניו וצר מאחוריו, כי אם להליץ בעד רבינו על צד הדוחק שהיה מטין הבנין לצד מערב כדי שיהא צר מאחוריו, וצר לנו מאד להבין כך בדברי רבינו ז"ל, ובמה היה המקום ההוא צר איך אפשר שלא יהא נזכר זה בשום מקום:
גם בתוס' יו"ט נמשך אחר הבנה זאת בדברי רבינו ז"ל, ואמר שלא נמלט מהשגה, ועל פי כוונה זו יפה כתב הרע"ב כלפי המשכו אחר דעת רבינו בזה שלא נתפרש לו היאך ההיכל צר מאחוריו, שלפי דעתו הלזו היה בנין ההיכל מרובע מאה על מאה בשוה, ואי אפשר לו לקבל הדברים שהביא בכ"מ מפירושו של רבינו שאין שיעור לדבר זה:
אמנם בסייעתא דשמיא נ"ל שלא עמדו כל הבנאים הנ"ל על אמיתת כוונת רבינו ז"ל כאן, ובחנם מאסו בו הבונים דלק"מ ממה שהקשו עליו, גם הראב"ד לא כן חשב בו כמו שהבינו המפרשים הנ"ל, שתפש עליו מחמת שהניח בנין אולם של ט"ו אמה על פני כל האורך בב' צדדים ולבבו לא כן ידמה אלא כמו שאומר בעזה"י שרבינו ז"ל לא עלה על דעתו מעולם שיהא אולם מקיף לקודש משלש רוחות, דהא פשיטא דלא הכי הוה, כדמוכח בהדיא מחשבון המונח במשנה שמן הצפון לדרום אינו כי אם שבעים אמה, ואינו משלים מנין המאה אמה רוחב אלא עד שמגיע לאולם, באומרו האולם עודף ט"ו אמה וכו', וא"כ גם הראב"ד אלמלא הבין בדעת רבינו כדרך הבנת מפרשים הנ"ל, טפי הו"ל לאקשויי ממשנה זו דנראה דבר ברור שאין אולם כלל לצפון ולדרום על פני הקודש לאורכו, ולא השיגו מאומה על זה:
לפי שכוונת רבינו כמו כן רצוייה, שאין שם אולם כמו שאבאר, שדעת רבינו ז"ל כך היתה שכותלי הקודש שמנה למעלה שעולין ברוחב כ"ה אמה לכל רוח הצפון והדרום היו נמשכין באורך למזרח על פני כל האולם עד תכלית מזרחו, שנמצא רוחב אולם כרוחב הקודש ולא יותר, וזהו האולם המוחלט בשם זה, והיא דעה מוסכמת מהכל, שגם הראב"ד ז"ל מודה בה כמו שאפרש אי"ה, וכן היא דעת התוס' ז"ל שכתבו האולם פרוץ במלואו לרוח מזרחית, כמ"ש בכ"מ ז"ל בשמם בפרק זה, א"כ על כרחך לומר שהאולם מופסק בכותל על פני ארכו הנמשך בשוה עם כותל הקודש, שאל"כ אינו פרוץ במלואו וא"כ זה הכותל מניין, אלא שכך הוא הענין שמדת הכתלים של קודש משני רוחות באורך הן הן עצמן של אולם שמשוכות עד סוף האולם לצד מזרח על כן נשארה מדת הפתח פרוצה במלואו של אולם בודאי:
והיינו פירושה דמתני' דתנן האולם עודף עליו ט"ו אמה משמע על בנין הכותלים הנ"ל, ואיך אפשר לומר כן אם לא היו הכותלים ההם משוכים ע"פ כל האורך של מאה אמה, שהרי כנגד הקודש ברוחב לא היה אולם שעל כן לא חשב רק שבעים, אלא פירוש המשנה פשוט שהעודף הזה הוא אחר הכותלים שכבר חשב, והן הם שהיו ג"כ באולם לאורכו, וזכר עכשיו שהיה האולם עודף ט"ו אמה ברוחב, מפני שהיה ריוח בין הכותלים ההם עד סוף הדרום וכן לצפון ט"ו אמה, והוא נקרא ג"כ אולם על דרך השאלה, לפי שמקומו מכוון כנגד האולם באורך ט"ז אמה, דהיינו י"א אמה של אולם עצמו וה' עובי כתלו, ובמשך זה האורך שכנגד האולם לצדדיו היו עודפים הט"ו אמות והוא הנקרא בעצם בית החליפות:
ובו נחלקו הרמב"ם ז"ל והראב"ד ז"ל, דלרבינו משמע ליה דבט"ו אמה אלו מובלע כותל של חמש אמה של צדדין, כדרך שהיה לאולם על פני רחבו כן היה כותל לאולם הנקרא בית החליפות באורך, ובזה לבד חלוק עליו הראב"ד ז"ל ואמר שלא היה שם כותל לאולם כלל שלא היה לאולם אלא כותל המזרח, שהוא ז"ל סבור שעל זה אמרו ההיכל צר מאחוריו ורחב מלפניו, כלומר שאיננו רחב מאה רק מלפניו שהכותל המזרחי לפני האולם הוא מאה, אבל כל הרואה אותו מאחוריו ר"ל תיכף מן הכותל ולפנים, רואהו צר, ששם מיד אינו אלא שבעים אמה, שרוחבו אינו כי אם כרוחב ההיכל עם כותליו ותאיו, והט"ו בעודף מזה ומזה הנקרא בית החליפות לדעתו ז"ל אינו אלא מקום פנוי ולא היה לו כותל לצדדין רק כותל האולם המזרחי, ולכן לא היה לו להראב"ד ז"ל להשיב כי אם ממ"ש ההיכל צר מאחוריו ואינו רחב אלא מלפניו, שכך פירושו מוכרח לדעתו ז"ל כדרך שביארנו:
אך הרמב"ם ז"ל סבור שאין זה מוכרח לומר שלא היה כותל לבית החליפות, שאע"פ שאמרו צר מאחוריו יפה יתפרש על כל אורך הקודש, שלא היה ברחבו רק שבעים, חוץ מן האולם שהוא הנרצה באומרו ורחב מלפניו, שאין פירושו דווקא לפניו בחוץ אלא כל אורך האולם מלפניו קרי ליה שהוא פניו של הקודש, ואותו אורך של ט"ז אמה הוא שיהיה מאה ברחבו, א"כ צריך להניח כותלים לבית החליפות לצפון ולדרום, זו דעת רבינו, ובזה חלוקים רבינו והראב"ד ז"ל:
ושוין הן שאין אולם באורך יותר מזה השיעור, וגם שכותלי הקודש הן הולכין על פני כל אורך מאה אמה, שנמצאו מקיפין לאולם כמו להיכל ונמצא המקום הנקרא אולם בעצם וראשונה הוא פרוץ במילואו לדברי הכל, ועד"ז יובנו דברי רבינו היטב על פי דרך המשנה, ודבריו ודבריה אחת הן וכלולין זה בזה, אלא שרבינו מונה חשבון המאה אמה ברוחב דרך ישרה, מתחיל מכותל בית החליפות ועובר על רוחב האולם עד שמוצא מאה שלמות מכוונות, ותנא דידן ניחא ליה להתחיל החשבון במקודש יותר, ומונה שבעים להיכל והן עצמן לאולם, רק נתכוין לתלות החשבון בהיכל במה שאפשר לכן התחיל בו ועולה זה החשבון ג"כ לאולם ברחבו, ומוסיף על זה מה שהאולם מעדיף מזה ומזה, ונקוט סימנא במה דסיים תנא דמתני' פתח תנא דברייתא הוא רבינו ז"ל, שכדי להקל על המעיין התחיל בדרך פשוטה ההולכת בשוה וק"ל, ולדעת אחת נתכוונו להניח חשבון המאה ברוחב בעוברנו מצפון לדרום על האולם, וכבר נתתי לך טעם למה התנא עקם החשבון, והתחיל בדבר אחר אף שהיה יכול להניחו ביושר שהרי אחד הוא:
ולהבנת המפרשים הנ"ל תקשה למה הלך בדרך עקלתון והניח חשבון הרוחב בשני מקומות, והיה לו להתחיל בכותל האולם שכנגד בית החליפות, שהרי בזה לפי דעת בעל תוס' יו"ט הכל שוים שכנגד האולם היה גם לבית החליפות כותלים, וא"כ מדוע לא התחיל ממנו לכלול אותו כאחד, כדרך שהקשה בעל תוס' יו"ט על שטת רבינו לפי הבנתו שהיא כמו שהבין בעל כ"מ ז"ל, שהאולם עובר על כל רוח צפון ודרום, דא"כ הו"ל לתנא דמתני' נמי להתחיל החשבון בדרך זו ולכלול אותו כאחת, ויקשה א"כ הרב בעל תוס' יו"ט לעצמו שהרי הוא מודה במקצת לרבינו שהיה כותל לאולם מצדדין של בית החליפות, ולמה לא עשה התנא חשבונו ממנו דרך כלל אחד:
אלא שהוא ז"ל ישיב לזה, שלא היה לו לחשוב בדרך זה שא"כ לא ימצא לו חשבון הכותלים והתאים שלפנים ממנו, לפי שהוא יסבור שברוחב העובר על האולם לא היו כותלים כלל באמצעו, שלפי דעתו לא הגיעו כותלי ההיכל לאורכן כי אם עד מערב האולם ולא היו מפסיקין באולם כלל והיה האולם רחב מאד לדעת בעל תוס' יו"ט, וכמ"ש הר"ש מפרש מסכת מדות, שלפי דעתם יתרחב האולם ועובר כ"ה אמה על פני התאים, וט"ו אמה לבית החליפות מזה וכן לעבר השני, ותוכו שכנגד רוחב ההיכל עשרים, נמצא רוחב האולם תשעים:
וזו דעת בטלה כאשר כבר ביארנו, שהכל סוברים שרוח מזרחית של אולם פרוץ במלואו, ולדעתם יהא לו כותל ל"ה אמה לכל צד מפתחו, מלבד שלא נראה כן ממה שקראו לעודף של ט"ו אמה בית החליפות, ויראה שהוא מקום נבדל ולשכה מיוחדת לחלפות, ואם כדבריהם הרי הוא רק חלק מהאולם עצמו, אלא שהאמת כאשר אמרנו שהכל שוין בזה ובסידור החשבון לכל אחד טעמו ונימוקו עמו, והוא הברור שאין לספק בו, וגם לזה היתה דעת רבינו בפירושו שהיו מטין הבנין במערב ולא פירש איך ומה, אלא לפי שהוא ידוע ומוכרח מן החשבון שמאחוריו באורך ההיכל אינו כי אם רחב שבעים, ולכן סתם גם כאן וכתב ההיכל היה רחב מלפניו וצר מאחוריו כארי, ולא היה צריך לפרש מאחר שכבר ביאר בחשבונו שמתחיל מן האולם הנקרא בית החליפות, ומונה ט"ו עד שמגיע לכותלי הקודש, שמהם מתחיל רוחב ההיכל האמיתי:
ושזו היתה דעת רבינו יראה ג"כ ממה שהיה כתוב בספרי רבינו בסמוך הלכה ט' שכן היו היציעים שלש מקיפין לכתלי האולם משלש רוחותיו, כמו שהעיד ג"כ בכ"מ ז"ל לקמן, אלא שהוא ז"ל צוה למוחקם וכתב שם שהוא טעות הוא אמר ויהי גזר אומר ויקם, והמדפיסים שמעו לעצתו, ולבבי לא כן יחשוב, כי נטיתי שכמי לסבול עול הלשון ההוא המשולח ונעזב אבוא עד תכונתו ולקולו אקשוב, ואבינה כי קרוב הדבר אלינו מאד, טוב ומתוקן יפה וממנו נלמוד, שכך היתה דעת רבינו ז"ל בחשבון מאה הרוחב שעבר בדרך האולם על קו שוה, ובזה הדרך מנה היציעים של האולם והם הם של ההיכל ג"כ במדה אחת, א"כ לא נשאר מקום להבנתם ז"ל בלשון רבינו ז"ל להטעותו בחנם, שכל דבריו נאמרים ביושר, ובסמוך אי"ה נבאר המשך לשון רבינו עם הנמחק, שלא כדת כי המדפיסים הראשונים לא עברו תורות חלפו חק, וכדי ליתן רוח בין הדבקים נניח ביאורו עד הגיענו לשם בעזה"י:
אמנם דעת הראב"ד ז"ל נראית באמת שלא היו כותלים כלל לבית החליפות מן הצדדים ולא היה מובדל מן העזרה, וכן נראה מהא דפ"ב דזבחים (דף כ') אבל מבין החליפות ולפנים דברי הכל פסול, משמע בהדיא שאינו נחשב אלא כחלק מן העזרה, ואם היה לו כותלים כמו האולם לא היה צ"ל דפסול, ותדע מדלא אצטריך לאשמועינן דאולם פסול, דודאי לא צריך למימר דפשיטא לאו עזרה הוא, ובית החליפות לדעת רבינו הרי הוא כאולם ממש ודוק:

ט

וכן סביב לכתלי האולם. העד העיד האיש הוא הרב המשביר אשר על בית רבינו שהנוסחא בספרי רבינו כך היתה וכן סביב לכתלי האולם כך היו השלש יציעים מקיפים לבית משלש רוחותיו, וכתב הרב צריך למוחקו שהכל מיותר:
ואני הקטן אומר איני יודע אמאי לא ליפול בה פתר, ואף שבאמת במקצת צדק הרב שצריך למחוק ולהגיה קצת ממנו כמו שאבאר בעזה"י, מ"מ למחקו כולו לא הותר, שזה שהיה כתוב בנוסחא ההיא בסופה ג"כ משלש רוחותיו, אי אפשר לקיימו לפי שברוח מזרחית לא היה אלא כותל אחד חמש, ולא היה מקום ליציעים הללו, ונראה שזה הלשון בסופו הוא ט"ס, דסירכיה נקט ואתי דלעיל מניה שפיר גרסינן משלש רוחותיו, ובין שתים לשלש עביד אינש דטעי בשיגרא דלישנא דסליק מניה, אלא שבאמת היה צ"ל משתי רוחותיו, שבשני רוחות היו מקיפין הג' יציעים לאולם כמו לבית:
ונוסחא זו בחזקת בדוקה היא אצלנו, כאשר הוכחנו בס"ד לעיל בבירור גמור, שכך היו הכותלים מגיעים עד סוף האולם, וכל אפיא שוין בזה, ומנוסחא זו הרווחנו הרבה להבין דעת רבינו ז"ל על אמיתתו, וא"כ הדברים מעידים לעצמן, שהיא נוסחא אמיתית אין בה נפתל ועקש רק חילוף קל נשתבש בה כאמור (ונזכרתי כמה גדולים דברי רבותינו ז"ל שהזהירו שלא למחוק נוסח ישן, ולהגיה הספרים מן הלב, ויפה עשה רבינו הרב בעל כ"מ שנשמר מהכשל ח"ו באזהרה זו, ע"י שהביא הנוסחא הישנה אשר הוא ז"ל אמר למוחקה, והיא לשון חכמה למחברים ז"ל ולא עזבוה ונטשוה לגמרי שלא באו אלא להודיע דעתם באמת, ואעפ"כ יודיעונו מה יש תחת ידם, או הנמצא בספרים שונים, אולי יבוא אחד ויישב הלשון ויתקן מה שהוקשה עליו, ויטול שכרו, כאשר אירע כמה פעמים, גם אלה לחכמים), ואם יוסר ממנה זה המוקש, איני רואה מה רעה מצא בה או מה מידה יבקש, ואף שלא ראה הרב ז"ל מניין דבר זה, מכל מקום הרי לא השמיענו ראיה על הפכו, ואיך נמחוק לשון שלם בלי מופת על סותרו, ואפשרותו קרובה:
ואם מחמת סוף הלשון שבדברי רבינו כאן שזכר שוב, וכן סביב לכתלי האולם כך היו אמה אחת ורובד שלש, וזה נראה בודאי שעל כן אמר הרב בעל כ"מ שהלשון ההוא שכתוב בספרים קדמונים מיותר, לפי שרואה לרבינו חוזר פעם שנית לכותלי האולם, ואי מהא לא איריא ואין צורך כלל למחוק הלשון ההוא לגמרי ח"ו, דהא אתי שפיר לפום מאי דכתיבנא והכל ניחא בס"ד דהשתא דאתינן להכי שמעינן דהוו תרי גווני כותלי אולם, מין אחד כותלים פנימים שבהם תאים והם מקיפין לאולם עצמו משני רוחות, וכותלים שניים מבחוץ לשלש רוחותיו דהיינו על פני מזרחו ולשני רוחות של בית החליפות, ולא דמו הני להני דברישא קאמר שהיו יציעים מקיפים לאולם כמו לקודש משני רוחות והם של חמש חמש ולשכות גמורות היו, ואח"כ זכר עוד שכותלי אולם החיצונים היו כמו כן מוקפים ברובדין של שלש שלש, ואין אלו תאים רק בנינים יוצאים מן הכותלים לחוץ כעין זיזין וגזוזטראות, שאין אלה דומין ליציעין דרישא שהן חדרים ממש:
ומתניתין דמנה נפקא ליה לרבינו הך מילתא דרובדי כותלי האולם הכי נמי דיקא דאכותל החיצונה קאי ולא באולם מבפנים מיירי, דהא מיתניא בפ"ג דמדות גבי מעלות האולם כי קיימינן בעזרה, דמני התם חשבון העזרה לארכה עד שמגיע למעלות האולם, והדר תני אמה ורובד ג', (שלדעת שאר המפרשים הוא פירוש המעלות עצמן, ורבינו יצא לטעון בדבר חדש שהרובדין הללו דבר אחר הן מלבד המעלות, והיו בכותל האולם עצמו, מכל מקום צ"ל גם לדעתו ז"ל) שהרובדין הללו מבחוץ הם, דהא אכתי לא מטי לאולם מבפנים שחשבונו מתחיל להלן בפ"ד, שכותלו החיצון נכנס בחשבון אורך המאה של היכל דלאולם נמי קרי הכי, ועד השתא בעזרה קיימינן חוץ לאולם בודאי, על כרחך אין הרובדין הללו על פי פירושו של רבינו כי אם בצד חיצון של כותל מזרחי, וסבור רבינו שכן היו הרובדין לכל כתלי האולם החצונים שכולם מתאימות בחשבון רובדין הללו, שכלל אחד הוא לכל הכותלים החצונים ואינן אלא בליטות בכתלים, ובכותלים שלפנים היו יציעים, והדברים פשוטים וידועים, מעתה יש לה תובעים, לנוסחא ההיא המחוקה, שלא כחוקה, לסעדה ולעודדה ותשוב אל חיקה:

יא

ואחד לתא שיש בו הפשפש ואחד להיכל. זה הפתח הפתוח להיכל לא מן התא עצמו הוא, אלא מן התא שבו הפשפש, ועיין בתוס' יו"ט שהאריך בזה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.