ביאור הגר"א/יורה דעה/קלח
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו ארבעה טורים שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) גת כו' או כו'. לשון הטור ומ"ש ונתן כו' רש"י שם ד"ה גת וכ"כ בת"ה ועש"ך שכתב כלומר לאחר זפיתה כו' [וכ"כ דו"פ] והוא מדברי מרדכי שם שכתב גת שזפתה משום שנתן יין בשעת זפיתה ולרב זביד דאמר לעיל פ"ב דנעשה כזורק כו' מ"מ אסור דשמא נתן בה יין אחר זפיתה אבל דברי רש"י ות"ה וטור שכתבו בשעת זפיתה הוא ע"פ סה"ת סוף סי' ק"ס שכתב בשם ר"ת דר"ז ל"ק אלא בנודות דזוהמא דעור מפיג טעם היין כו':
(ב) או שזפתה כו'. ת"ה וכמש"ש ס' ב' ההוא עובד כוכבים דאשתכח כו' ועמ"ש למטה:
(ג) טופח. ע"מ להטפיח כמש"ש. שם בת"ה:
(ד) בזפותה. רש"י שם ד"ה אבל דרך בה עובד כוכבים כו' דס"ל דל"פ הני לישני דאל"כ יהיו הלשונות שני היפוכים ועתוס' די"ט י"ג א' ד"ה א"ד כו' וכ"כ הרא"ש והרשב"א ואע"ג דרשב"א ל"ג תרי לישני מ"מ מוכח מברייתא להדיא דבזפותה מיירי כמש"ש ברייתא דדרך בה ואפ"ה סגי בניגוב בשאינן מזופתין אלא דלרש"י ותוס' דגרסי לתרוייהו צ"ל כמש"ש בתוס' ד"ה הגת כו' וי"ל דמתני' כו':
(ה) אלא יקלוף כו'. רש"י שם בד"ה לא סגי כו' והרא"ש וש"פ וכמש"ש כי ההוא כו' לסיועיה לרבא ופי' בת"ה שלקח גת חדש מהעובד כוכבים ומתוך שראה רב שחלק כ"כ סבור שלא דרך בה וכדחזי בה פילי אמר ודאי דרך בה וכן תניא בתוספתא של עץ ושל אבן צריך לנגב ואם היו זפותין צריך לקלף כו' ובשדרך בה כמ"ש בגמ' שם. ת"ה:
(ו) או עירוי כו'. הרא"ש והרשב"א. וכמש"ש ל"ג א' ל"ש נודות ל"ש כו' ובזפותים מיירי דאל"כ א"צ בנודות כ"א שכשוך כמש"ש וכמש"ל סי' קל"ה ס"א:
(ליקוט) או עירוי בלא קליפה. דלעירוי א"צ לעולם קליפה ממ"ש ל"ג א' ת"ר קנקנים כו' מזופפים אסורים כו' ישראל נותן לתוכו מים ר"ל עירוי ג"י כמ"ש רש"י ותוס' שם אלמא מהני במזופף. ר"נ ספ"ה (ע"כ):
(ז) או יישנה יב"ח. כמש"ש ע"ה א' ב' דיישון מהני לכל וכמש"ל ס"ס קל"ה:
(ח) ונתן כו'. כנ"ל:
(ט) אפילו לא כו'. דמתני' בהכי מיירי כנ"ל:
(י) או שזפתה ודרך כו'. בברייתא שם ואוקמוה בדרך בה ותניא בתוספתא דיקלוף כנ"ל:
(יא) או שזפתה ישראל כו'. עתוס' שם ד"ה הגת כו' וי"ל כו' וא"ת א"כ כו' ד"ל בכה"ג דהא מתני' בלא דרך בה:
(יב) או עירוי כו'. כנ"ל:
(יג) ואם יש כו'. כמש"ש ע"ה א' דבקטרי לא מהני ניגוב וכ' בת"ה דדוקא ניגוב אבל עירוי מהני וכמש"ל בס"ט והני כי קטרי דמי. ב"י ודו"פ ועבת"ה:
(יד) או הגעלה. שם נעוה ארתחו וערא"ש סל"א ושל חרס כו' ולהכי אמר כו' וכ"ש כאן:
(טו) ונתן כו'. כנ"ל:
(טז) אפי' לא כו'. כאוקימתא דרבא הנ"ל:
(יז) או שזפתה כו'. כמ"ש בתוס' הנ"ל ד"ה הגת כו' וכנ"ל:
(יח) אלא במילוי כו'. וכמ"ש בקנקנים זפותים כנ"ל:
(יט) ואם זפתה כו' או כו'. דלהכי אמר נעוה ארתחו ולא קאמר בעירוי אבל הג"א פ"ב סכ"ב ד"ה וכן כ' דלכל כלי מהני עירוי וכ"ד כל הפוסקים:
(ליקוט) צריכה קליפה ומילוי ועירוי. כ"כ הרא"ש אבל כל הפוסקים חולקים על זה ושגגה היא דהא אמרינן שם ומורה ר' בקנקנים כו' אלמא קנקנים חמורים מגת שדרך בה דהא ברייתא בדרך ומסתמא קנקנים כעין גת שאינה זפותה [וכ"כ רש"י ור"נ שם] מדקאמר ומה הפרש כו' ואמרינן ל"ג א' קנקנים כו' מזופפין כו' ישראל נותן לתוכו מים וכ"ש לגת זפותה שדרך וכ"ד כל הפוסקים וראייתו ממ"ש נעוה ארתחו דחויה דהיתר הגעלה בכ"ח השמיענו (ע"כ):
(כ) או יישנן כו'. כנ"ל:
(ליקוט) או יישנן יב"ח. דמהני אפי' לקנקנים כמש"ש ל"ד וע"כ איירי בזפותים מדקאמר ג"כ נודות והן מותרין בלא זפיתה כמש"ש (ע"כ):
(כא) או להסיקה כו'. דהוא כמו הגעלה כמ"ש בתוס' ל"ג ב' ד"ה קינסא והג"א וש"פ וכמש"ל סי' קל"ה סי"ד:
(כב) וכ"ז בזפותה. דבזפותה אין חילוק בין תחלת תשמישן ע"י עובד כוכבים או ע"י ישראל בין בכלי עץ ואבן בין בכ"ח טור ועתוס' שם ד"ה הגת כו' וי"ל דבמזופפין כו':
(כג) אבל כו' שאם כו'. שם בברייתא ת"ר הגת כו' של עץ כו' ואם כו' ובתוס' הנ"ל כשאינן כו' וי"ל דמתני' כו' ובדרך בה מיירי כמ"ש בהג"ה אם דרך בה וכמש"ש ברייתא כו' וכמ"ש בתוס' שם ולקמן מוקמינן כו' וי"ל כו' לפי שהרבה פעמים דרך כו':
(ליקוט) שאם תחלת כו' ואם תחלת כו'. עתוס' ד"ה הגת כו' וי"ל דמתני' כו' וכ"כ הר"נ ויש כאן גי' אחרת לרש"י שהוא גורס לישנא קמא בגמרא כו' והקשו עליו בתוס' כו' ותי' דברייתא בתחלת תשמישו באיסור וכדקתני הגת כו' של עובדי כוכבים כו' אבל מתני' בגת של ישראל עסקינן ותחלת תשמישו בהיתר וכ' אבל לגי' הרי"ף אפילו תחלת תשמישו בהיתר צריכה ניגוב וכ' שנ"ל גי' הרי"ף עיקר (ע"כ):
(כד) ובשל חרס כו'. כחכמים בברייתא שם:
(כה) אם דרך בה. כ"כ בטור ואם דרך באינה זפותה צריכה עירוי והוא תמוה דהא הרא"ש שם סל"א כתב דניגוב אינו מפליט בכלי חרס וכ"כ בת"ה ושל חרס אע"פ כו' ולפיכך לא סגי לה בניגוב ואפילו אם נגבה לאחר שקלפה אלא מילוי ועירוי כו' וכן הדין בשאינה זפותה שהחרס בולע הרבה וכבר כ' למעלה שאין הכלים המזופתין בולעין יותר מחמת זפתן ממה שהיו בלא זפת [וכ"כ הר"ן בפ"ב שם ומ"מ אם קלף זפתן מותרין כו' שאין הזפת בולע יותר כו' ע"ש] וכ"כ בסה"ת להדיא וערש"י שם ד"ה והא אנן תנן כו' אלמא כו' וכ"כ ברא"ש פ"ב סכ"א ואין חילוק בין היה בו זפת ונקלף ובין לא היה בו זפת מעולם כדמוכח לקמן בפ' בתרא כו' ע"ש וכ"כ בסה"ת ובתוס' שם וכ"מ שם דקאמר ומודה רבי כו' ומה הפרש כו' וע"כ בקנקנים שאינן זפותין דקאמר ומודה כו' ומה כו' ואם איתא גם לרבנן קשה מה הפרש כו'. והאי דרך בה צ"ל קודם ובשל חרס ואעץ ואבן כנ"ל וע"ל סי' קל"ה ס"ד דאפילו בשאר כ"ח תחלת תשמישן ע"י עובד כוכבים צריך עירוי:
(כו) ואם תחלת כו'. הוא לישנא קמא דרבא וכמ"ש בתוס' הנ"ל וכ"כ בסה"ת ורשב"א וערא"ש סל"ג ועוד י"ל כו' ובתוס' ע"ב ב' ד"ה אם כו':
(כז) אם היא של עץ. דאין חילוק בינה לאבן רק במזופתין וערש"י במתני' שם ד"ה ושל עץ כו' וברא"ש פ"ב סכ"ב:
(כח) אבל כו'. בת"ה ומיהו אף חכמים לא הצריכו בשל חרס מילוי ועירוי אלא בתחלת תשמישה ביד עובד כוכבים כו' אבל בתחלת תשמישה ביד ישראל בניגוב סגי וז"ש המחץ כו' של עובדי כוכבים דאל"כ ל"ל דקתני של עובדי כוכבים וכ"ד הראב"ד ז"ל עכ"ל ומ"מ דוקא בשאין מזופתין דבמזופתין אין חילוק כנ"ל:
(ליקוט) אבל כו' צריכה ניגוב. הוא דעת הראב"ד אבל הר"נ חולק שם וכתב מדקתני במתני' סתמא אסורה משמע אפילו תחלת תשמישו ע"י ישראל והא דקתני בברייתא של עבודת כוכבים לרבותא דאפ"ה מתיר רבי וכ"ז לגי' הרי"ף אבל לגי' תוס' שכ' ש"ע ע"כ מתני' בתחלת תשמיש ע"י ישראל וצע"ג (ע"כ):
(ליקוט) אבל אם היא של חרס צריכה ניגוב. צ"ע דהא מתני' בתחלת תשמישה ע"י ישראל כמ"ש תוס' וכנ"ל ואפילו באינה זפותה אסורה כמש"ש אע"פ שקלף כו' וה"ה באינה זפותה כנ"ל ואף שתי' תוס' וי"ל דמתני' י"ל בענין אחר לפי שעה או הרבה מ"מ מלשון הטור שמחלק בין תחלתה ע"י עובד כוכבים או ישראל משמע שמפרש תי' תוס' בכה"ג ואף שבת"ה כ' כן היינו לפי גי' דל"ג לישנא קמא וא"צ לתי' תוס' אבל לדידן קשה. וכמ"ש הרא"ש שאין ניגוב מועיל לכ"ח וכנ"ל ולא דמי לכסי שחילקו בפ"ב (ל"ג ב') בין תחלת תשמישן ביד ישראל כו' ששם אינן טרודין ביין בשפע כמו גת כמ"ש הר"נ שלכן אפי' ניגוב לא בעי אבל כאן בכ"ע בעירוי (ע"כ):
(כט) גת כו'. טור שכן נ"ל אבל הרא"ש בתשובה לא כ"כ. ב"י:
(ל) הגת כו'. שם נעוה ארתחו ועתו"ס שם ד"ה דרש כו' וע"ל ס"א דאף בשל חרס מהני:
(לא) גיגית גדולה כו'. הרא"ש שם סל"ב ע"ש וכ"כ בסה"ת וסמ"ג ור"ן וטור:
(לב) הקורה כו'. ערא"ש סל"ג ור"ת גרס כו' ועבתוס' דב"ב ס"ז ב' ד"ה ים כו':
(לג) מפות כו'. תוס' שם ד"ה דכיתנא כו' והג"א שם ד"ה וגם כו' ועש"ך:
(לד) (ליקוט) אבל בהכשר כו'. דהא דאין מועיל ניגוב בזפותין משום פילי כמש"ש בעובדא דרב ואפ"ה מועיל עירוי כנ"ל ס"א. רשב"א ור"נ:
(לה) וכן ביישון כו'. ערש"י שם ב' ד"ה שרי להו כו' וכ"ד הרמב"ם אבל פשטא דגמ' לא משמע כן דמשמע דקאי גם איישון. ר"נ וכתב שדעת הראב"ד דבכולם צריך היתר קשרים חוץ מהדחה והראב"ד לשיטתו שפי' מש"ש ע"ד ב' אלא בקילוף ועירוי קאמר אבל חלקו עליו כל הפוסקי' ופי' בניגוב כמש"ש (ע"כ):
(לו) כ"מ כו'. עבה"ג וכ"ד הרמב"ם וטור בשם הרמ"ה אבל הרא"ש וטור בשמו פ' כלישנא דסורא דבשל סופרים הלך אחר המיקל וכרב והכל כלשון ראשון של רש"י שם:
(לז) גת כו'. ר"ש פי"א דתרומות מתני' ח' ויש ללמוד כו':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |