ט"ז/יורה דעה/קלד
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו ארבעה טורים שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) מים שנתערבו כו'. רמ"א הקשה דדבריו סותרין זה את זה כו' ולע"ד נראה דדברי הש"ע נכונים ואילו לא כתבן ראויין הן עדיין להכתב דעיקר הקושיא היא מדכתב תחילה בנ"ט ועל זה אמר אבל אם נפל כו' דמשמע שבא להקל אפילו בנ"ט ועוד יש להקשות לכאורה מדכתב אם נפל האיסור להמותר ראשון ראשון בטל והיינו אפילו נתערב אח"כ יותר מכדי נתינת טעם דווקא דאי בפחות מכדי נתינת טעם אמאי כתב דדוקא שיזרוק מצרצור קטן כו' הא מצרצור גדול אסור אפילו בפחות מנתינת טעם והא בכל האיסורים הוה בנתינת טעם דוקא וכאן נמי הוה בכדי נתינת טעם כיון דמין באינו מינו הוא ואף על גב דבב"י בשם ר"ת הביא דבנפל איסור להיתר לא אמרינן קמא קמא בטל כשהקילוח גדול אפילו כשיש בהיתר לבטל הקילוח וזה הביא גם בדרישה אבל אין מזה ראייה דר"ת מיירי שם מיי"נ שנפל ליין דהוה מין במינו דאוסר בכל שהוא משא"כ באינו מינו דהוה בנ"ט אלא ודאי דהאי ראשון בטל היינו אם יש אפי' יותר מנ"ט וא"כ סותר מ"ש אח"כ ואם נתרבה וכו' ומו"ח ז"ל פירש דהאי ואם נתרבה פי' שמערה מכלי גדול שקילוחו גדול ואין זה במשמעות הלשון כלל ותו דאם הקילוח מצרצור קטן אינו אוסר אפי' ביותר מכדי נ"ט בהיתר למה יאסור קילוח גדול בכדי נ"ט דוקא דאי יש איסור מכח נ"ט למה יהיה מותר בקילוח קטן הא מ"מ נ"ט יש לפנינו תיתי מהיכי תיתי מ"מ הטעם שוה בזה ובזה ונלע"ד דהכל נכון דהסעיף הראשון הוא כולו לשון הרמב"ם פ' ט"ז דמ"א וכן הסעיף הזה עד מעט מעט הוא ג"כ ל' הרמב"ם והש"ע הוסיף עליו ואם נתרבה כו' והוא מוכרח דהוקשה לו בדברי הרמב"ם למה כתב בסעיף א' אפילו עירה כל היום ראשון ראשון בטל וכאן לא הזכיר לשון כל היום אלא ודאי דחילוק יש בדבר דאע"ג דבמין במינו באיסור להיתר בטל אפילו האיסור סך גדול היינו לפי שאין הטעם נשתנה וע"כ מועיל הביטול ראשון ראשון אבל באינו מינו היאך נתיר ביש בו נתינת טעם וכמו שכ' התוס' בפ' השוכר (ד' ע"ג) וז"ל ותדע שכן הוא דאי לא תימא הכי וכי אם אדם מערב חלב בקדרה של היתר מעט מעט בסירוגין עד שנתרבה לסוף שיש בנ"ט לקדרה וכי ס"ד שיהיה מותר מטעם קמא קמא בטיל אלא ודאי לא אמרי' קמא קמא בטיל כיון שיש מן האיסור בסוף בנתינת טעם עכ"ל וה"נ ס"ל לרמב"ם והיינו במין במינו יש בצד אחד חומרא מבאינו מינו ובצד אחד יש בו קולא מאינו מינו דהיינו במין במינו בהיתר לאיסור חמור מאד דאסור אפילו בכל שהוא איסור והיתר הרבה אבל באינו מינו אסור בנותן טעם דוקא ובאיסור לתוך היתר במינו יש קולא גדולה דהיינו בקילוח קטן אין אוסר אפי' עירה כל היום כיון שאין הטעם משתנה ואין איסור אלא מצד גזירת הכתוב מ"ה כיון שהראשון בטיל אין כאן גזירת הכתוב אבל באינו מינו שהאיסור מכח נ"ט אם נתרבה עד שיש כדי נ"ט בהיתר ודאי אסור אף על פי שבא לתוכו מעט מעט ומכל מקום בקילוח גדול שוין הן מין במינו עם מין באינו מינו כשהאיסור נפל לתוך היתר דהיינו כמו שאוסר במינו אפילו בפחות מכדי נ"ט ה"נ באינו מינו ואע"ג דבכל איסורין שבתורה אמרינן שאין האיסור בפחות מכדי נ"ט באינו מינו מכל מקום כאן שהאיסור משום עבודת כוכבים חמיר טפי ואוסר אפילו באינו מינו אפילו בפחות מכדי נ"ט כיון שהקילוח גדול דכמו שקילוח גדול יש לו חומרא במינו שמשוה יחד היתר לאיסור ואיסור להיתר ואסור בשניהם בכל שהוא ולא מהני ביטול ואפילו במקום ששייך בו ביטול ה"נ גורם הקילוח גדול באיסור עבודת כוכבים דאף באינו מינו אוסר בפחות מכדי נ"ט בהיתר והמשך דברי הסעיף הזה הם על נכון בדרך זה מים שנתערבו כו' יש כאן קולא דאינו אוסר רק בנ"ט בד"א שיש קולא כאן בהיתר לאיסור אבל מאיסור להיתר בדבר אחד יש כאן חומרא כמו במין במינו דהיינו דראשון בטיל דדוקא בצרצור קטן אמרינן כן כמו לעיל ונקט ראשון בטל לאשמועינן דוקא צרצור קטן כמו שכתב הרא"ש בשם ר"ת הביאו ב"י לענין חבית דהוי כמו צרצור לר"ת דהיתר שלו עד כדי נ"ט ואפ"ה אמר ראשון ראשון בטל אבל בקילוח גדול לא בטל כמו לעיל ואוסר אפילו בפחות מנ"ט ע"כ לא הוצרך להזכירו פה בפי' אלא שיש כאן באינו מינו חומרא אחת דכל שנתרבה ובא לידי נ"ט בהיתר אסור כאן אפילו בקילוח קטן ולא מהני לזה ראשון בטל משא"כ במינו לעיל מהני ראשון בטל אפילו באיסור שנתרבה הרבה מאד נמצא לפי זה גם מסקנת הש"ע כהרמ"א רק שבאינו מינו החמיר בקילוח גדול אפי' בפחות מכדי נ"ט בהיתר כיון שהוא עבודת כוכבים ואיסור עבודת כוכבים יש לו שני חומרות משאר איסורים האחד כשאיסור עבודת כוכבים למטה ונפל היתר אפי' הרבה מאד אין מבטלו עד שיבוא עליו היתר מאינו מינו ויבטל טעמו והשני אפילו במקום שיוכל להבטל דהיינו שהיתר למטה מ"מ אם הקילוח גדול אינו בטל וזהו אפילו באינו מינו ששייך בו ביטול באינו נ"ט בהיתר מ"מ הקילוח גדול מונע הביטול וקורא אני בזה על הש"ע סוד ה' ליראיו:
(ב) שנפל המשקה המותר לתוך כו'. פירוש בין אם נפל בפעם אחת ההיתר הרבה שאין באיסור נ"ט בהיתר ובין שנפל מעט מעט ונתרבה אח"כ כ"כ הטור באינו מינו:
(ג) והיאך יהיו המים אסורין. זה לשון רמב"ם ומורה על הכוונה שכתבתי דיש כאן חומרא אפילו באינו מינו בקילוח גדול וע"כ מפרש הרמב"ם דהיינו דוקא בנאסרו מכח עבודת כוכבים אבל אם נאסרו משאר איסור אפילו קילוח גדול נתבטל אם אינו נ"ט בהיתר:
(ד) ואם סתם יינם נתערב כו'. זה חילק מסברא דנפשיה כי הרמב"ם מחמיר ובעי מים תחילה והרא"ש מקיל ומתיר אף בסוף והכריע הש"ע לחלק כן ודע שהרא"ש כתב והא דלא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה ויצטרך לבטל היין דהיתר ודאיסור היינו לפי שלא נפל יין ההיתר אלא משהו וכל שנאסר במשהו לא אמרי' חתיכה עצמה נעשית נבילה עכ"ל ולפי זה לדידן דמקילין בסתם יינם דאינו אוסר אלא בס' אם נתערב בשל איסור ואין ס' נגדו ודאי אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה וצריך ס' נגד הכל נמצא שמקולא שלנו נמשך חומרא אבל מ"מ יש קולא אחרת לדידן דגם היין של היתר מועיל לבטל האיסור:
(ה) ששה חלקים כנגדו. הכי מצינו בגמרא פרק השוכר בשני כוסות א' של חולין ואחד של תרומה ונמזגו כל א' במים פירוש בג' חלקים מים דקיי"ל כל חמרא דלא דרי על חד תלת מיא לאו חמרא הוא רואין היין של חולין כאילו אינו ונמצא נשארו ששה חלקים מים מן היין של תרומה ומבטלין אותו כן פירש הראב"ד ור"י. ויש נותנים טעם לזה דחלק אחד יין שקול כנגד ג' חלקים מים ממילא בששה חלקים מים בטל היין שהוא חלק אחד ברוב ואין זה כלום דלא אמרו אלא שאין יין בפחות מזה דלא לידרי ג' חלקים מים אבל ודאי יש יינות שנושאים הרבה מים מזה אלא העיקר כיון דבגמרא מצינו כשיעור זה אין לנו להקל ולומר לבטל אף בפחות מזה:
(ו) הרבה ביחד שמא כו'. כצ"ל ופירושו שלא ימכרם אלא מעט מעט וכדאיתא לענין חמץ בא"ח סי' תס"ז סעיף א':
(ז) אם נתן יין בכלים אסורים כו'. בב"י הביא תשובת רשב"א דאם נתן יין כשר שמעורב בו כבר מים לכלי של עובד כוכבים האסור מחמת יי"נ דמים שביין כשר מבטלין הבליעה של האיסור דהיינו כדי קליפה מהכלי אבל לכתחלה לא דאין מבטלין איסור לכתחלה והב"י כ' על זה וצ"ע שהרי כבר נתן המים וכו' ול"נ דע"כ לא התיר ר"ת לשפוך מים לתוך הגיגית בשעת הבציר להתיר אם יפול אחר כך יין אסור אלא ספק אם יפול אבל כאן שודאי יוריק אותו לכלי איסור זה ודאי אסור לכתחלה ותו דאפילו לא היה יודע מתחלה שיוריק אותו לכלי איסור מ"מ עכשיו שמוריק וסומך שיהא בטיל מחמת המים שבו ומבטל האיסור שבכלי ואין מבטלין איסור לכתחלה ועמ"ש סי' קל"ו ס"ב. ולדידן אפי' אין שם מים היין כשר עצמו מבטל הקליפה כדלעיל סעיף ב' דנוהגין להקל אלא דאם מבטלו במים סגי בששה חלקים ואם מבטלו ביין כשר צריך ס' נגד האיסור דהיינו הקליפה:
(ח) שנפל לתוך יין. א"ל הא חומץ נ"ט לפגם ביין דאיכא דניחא ליה טפי בחלא. רשב"א:
(ט) ויעצרם וימכרם כו'. היינו בסתם יינם אבל ודאי יינם אין לו תקנה. רש"ל:
(י) זמן רב כו'. לכאורה אין פי' להאי זמן רב כמה הוא אלא דבטור כתב דוקא שהדיחם מיד או לזמן מועט כו' משמע דזמן מועט הוא מועט דומיא דמיד וכל שיש שהות יותר מזה מקרי מרובה:
(יא) במקום שנהגו לאכול פת של עובד כוכבים כו'. ואין למכרו לבע"ה עובד כוכבים דאין קונין ממנו כמ"ש סי' קי"ב דהא שם בסעיף ה' מבואר דיש לפעמים היתר אף בשל בע"ה. ובפרישה תירץ שמא יחזור הבע"ה וימכרנו לפלטר ואינו נכון דא"כ יהי' איסור לקנות שום פת מן הפלטר מחשש שמא קנאו מב"ה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |