הכתב והקבלה/במדבר/ז

הכתב והקבלה במדבר ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ביום כלות משה. יום הקמת המשכן היו ישראל ככלה הנכנסת לחופה (רש"י בשם רבותינו), ואמר הרוו"ה שאין המדרש בנוי על חסרון וי"ו, שאלו כן היה להם לומר כלת כתיב חסר כמנהגם במדרשים כאלה, ובאמת הוא מלא בכל הספרים, אבל המדרש בנוי על עיקר התיבה שאין לעמוד עליו אם הוא לשון כלוי מפעלי ל"ה ומבנין הכבוד ע"מ יום עַנוׁת אדם נפשו ודומיו אם לשון כַּלָה מפעולי הכפל ומבנין הקל ע"מ שַמּוׁת ושאוף אתכם (יחזחאל ל"ו) שהוא מפעלי הכפל לשון שַֹמָּה ושאי' שַֹמָּה ושערוריה וריעיו, לכן הגרסא נכונה כַּלּוׁת כתיב וכו', כלומר כלות יתפרש בלשון כלוי גם בלשון כלה, ותפש הכתוב בלישנא דמשתמע לתרי אפי לדרוש שביום הקמת המשכן היו ישראל ככלה הנכנסת לחופה, ואמר כלות משה לפי שמשה היה כדמות השושבין שהכניסם לחופה, ולכן נופל הלשון כלות על משה שהוא היה הפועל המכליל:

ג

עגלות צב. אין צב אלא מחופים, וכן בצבים ובפרדים (ישעיהו ס״ו:כ׳) עגלות מכוסות קרויות צבים (רש"י), ור"ש ב"מ אמר עגלות צב תרגומו כד מחפיין והם כלים מעצים מחוברים שנושאים בהם בני אדם ע"ג בהמה (זענפטע), ותרגום ירושלמי עגלן מזווגן כלומר כל עגלה היה לה זוג בקר המושכים אותה, לדעתו מלת צב נרדף עם של תשלו לה מן הצבתים (רות ב׳:ט״ז) שפי' אגודה, וכמורגל בתלמוד מצאן צבתים צבתים ר"ל אגודות קשורות יחד, ומזה שם כלי צבת בצבת עשוי' שני חלקים המחוברים וקשורים יחד (עמ"ש בפ' בא צבאות ה'), וכן עגלות צב זוג בקר אגודים וקשורים בעגלה. ובתיב"ע עגלן מחפן ומטקסן, הוסיף מלת מטקסן שענינו סדר ותכונה, כי ומדדו את תבנית ותכונתו תרגומו וטקוסי', שהיו העגלות מתוקנות על סדר ראוי ותכונה יפה, ויהיה צב מן צבי לכל ארצות לשון יופי והדור. עמ"ש בויקהל במראות הצובאות:

ט

בכתף ישאו. לפעמים תשמש הבי"ת כמלת על, הבהמה אשר אני רוכב בה (נחמיה ב׳:י״ב). אמנם לפי שבכל המקומות שמדבר ממשאת כתף נאמר בהם מלת על, ישאוהו על כתף (ישעיהו מ״ו:ז׳) על כתף תנשאנה (שם מ"ט) על כתף תשא (יחזקאל י״ב:ו׳) רק כאן במשאת ארון, וכן בדברי הימים (ל"ה ג') אמר בלויים, אין לכם משא בכתף. וכן (בד"ה א' ט"ו ט"ו) אמר וישאו את ארון בכתפם במוטות עליהם, נ"ל שבכוונה השמיט במשאת ארון מלת על, כדי לכלול גם כוונה שניה. וזה מדאמרי רבותינו (רבה פ"ה) מעולים היו בני קהת מכל הלויים, שכל הלויים היו טוענין בכלי מקדש היו מהלכין כדרכן פניהם כנגד הדרך אבל בני קהת היו מהלכין אחוריהן לחוץ ופניהם לארון, כדי שלא ליתן אחור לארון, ומזה כתב הרמב"ם (ספ"ב מכלי מקדש) נושאי הארון היו מהלכין פנים נגד פנים. וידוע שהבדים היו נתונים לרחבו של ארון, וארכו של ארון מפסיק בין הבדים אמתים וחצי בין בד לבד שיהיו שני בני אדם הנושאים את הארון מהלכין ביניהם, כמ"ש רש"י ר"פ תרומה ממנחות צ"ח ב', ואחרי שבדרך משאם היו פנים נגד פנים, אם כן לא היו יכולים לעשות פסיעותיהן לפניהם כדרך כל אדם, ועל כרחן היו צריכים לילך לצדדיהן, ומצינו מלת כתף ישמש בכתובים גם לענין צד וצלע, ולכתף השנית, כתף ים כנרת, כתפות הפתח (יחזקאל מ״א:ב׳) כלומר צדדי הפתח, וזהו בכתף ישאו כלומר בפסיעות צדדיות (אין זייטוואֶרטסשריטטען זאָללען זיא טראגען) ולכלול גם כוונה זו השמיט בכל המקומות במשאת ארון מלת על. ובזה מיושב שם בד"ה מלת עליהם אחר מלת בכתפם, וביהושע ג' י"ז אמר, ויעמדו הכהנים נושאי הארון הכן, ופירש"י מכוונים ונצבים זה כנגד זה, כלומר פנים אל פנים. כמו אמת נכון הדבר, על כוון העדות:

יג

שניהם מלאים. אחר שהזכיר שני הכלים הקערה והמזרק היה די לומר מלאים סלת דמשניהם ידבר, ומלת שניהם מיותר, ויראה שבא להורות על ההשתות, דוגמא למ"ש (יומא ס"ב) בשני שעירי יוה"כ ובשני כבשי וצפורי מצורע, ולזה השכיל יב"ע בתרגומו לומר על קערת הכסף גלדא סמיך ועל המזרק גלדא קלישי יצא לו ממלת שניהם שווי גדלם, ולזה המזרק שאינו אלא לשבעים שקל שוה בגדלו להקערה אף שהיה משקלה שלשים ומאה, ובכוונה שינו את שטחן בעובי ודקות עד שיהיו שניהם שוים בכמות גדלם (כך שמעתי בשם הגר"א). ומצאתי הדברים מבוארים כאן במדרש, שכתב מה ת"ל שניהם מלאים שהיו שוים במדה, ומה הפרש בין קערה למזרק, קערה גילדה עבה, מזרק גילדה דק:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.